חברות המשלוח הפרטיות מביסות את דואר ישראל, והשירות המסורבל לפני קריסה. אך עד שהדבר יתרחש, נמשיך לקבל חבילות שבורות ולהתפלל שהמשלוחים יגיעו ליעדם
לשלוח היום חבילות בדואר ישראל זה הימור לא קטן: סיכוי גבוה שהן יישברו, ייעלמו, ישלחו לכתובת לא נכונה או סתם יתקעו בסניף עד ימות המשיח • עם מערכת מנוונת של פקידים, סניפים, ושיטות עבודה מיושנות, אין פלא שעלי-אקספרס ואי-ביי מביסות את שירות הדואר הממשלתי • כמה חבל שאת מחיר הקריסה ישלמו כרגיל האזרחים
אולי תוכל לעזור לי? אמרה לי המנקה ובפניה השחומות, המאירות תמיד, ניכרו הייאוש והתסכול. הבטתי בפתקי הדואר שלה: היא שלחה שלוש חבילות של בגדים הביתה, לבנה הקטן שבהודו. היא עובדת מצאת החמה ועד צאת הנשמה והכוכבים, מקמצת ומקבצת שקל לשקל כדי לשלוח את בנה ל'פרייבט-סקול' ולהלבישו במחלצות ההדר שקנתה בשוק בשכונת התקווה. החבילות נשלחו ביולי, כך כתוב בפתקת הדואר. המשלוח עלה מאות שקלים. אבל עד אוקטובר הן לא הגיעו להודו. בירור במדור איתור חבילות בדואר העלה כי ככלות ארבעה חודשים החבילות כלל לא יצאו את הארץ. מישהו בדואר נטל את כספה של המנקה. מישהו אחר בדואר גנב את החבילות או השליך אותן, או שהן סתם נחות לדיראון באיזה מחסן. אין דואר.
דואר פיפטי-פיפטי
הסיפור הזה, אותו שמעתי מחבר, אינו חריג כיום בתמונת דואר ישראל. מי שניסה לשלוח מכתב או חבילה יודע שהוא הכלל המעיד על הכלל. הסיכויים במשלוח דואר באמצעות דואר ישראל הם פיפטי-פיפטי. חמישים אחוז שדבר הדואר לא יועבר כלל, וחמישים אחוז שהוא יגיע לאזור הכללי, ויונח בידי הדוור במבנה כלשהו בשכונתך. אין דוור.
הקריסה הזו אינה חדשות מרעישות לתושבי ישראל. כל איש הנדרש לשירותי הדואר מודע לכך וחש בזאת. אתר 'מידה' עסק בקריסת הדואר כבר לפני כשנה, על רקע פסיקת בית המשפט שנועדה לתמרץ את מדינת ישראל לפעול לרפורמה לפני שרשות הדואר תפשוט את הרגל. בינואר 2015 נחתם הסכם ליישום תכנית הבראה, אך דומה כי בשנה שחלפה מתמקד היישום בכל הנקודות הלא נכונות.
לפי גלובס חל שיפור במצבו של דואר ישראל, עם העלאת דירוג אגרות-החוב שלו בידי חברת מדרוג. כלומר, אגרות החוב שלו הועלו בדרגונת אחת, מדרגה Baa2 שפירושה בעברית "מלטו את נפשותיכם!" לדרגה Baa1 שפירושה "נא להתרחק בריצה קלה". הדו"ח אינו מופיע ברשימת דו"חות הדירוג של מדרוג, מה שמעלה את הסברה שהוא נמסר לגלובס מאנשי דואר ישראל עצמם. יתר על־כן, במדרוג מציינים כי "[האג"ח של דואר ישראל] זוכה להטבה משמעותית מעבר לדירוג החברה על בסיס עצמאי, נוכח הנחתנו לסבירות גבוהה לתמיכה של המדינה". ובמלים אחרות, במדרוג סבורים שהרשות חדלת פירעון, אך המדינה תכנס בעובי הקורה ותממן את אגרות־החוב שלה.
הדו"ח של מדרוג מציין כי היקף השימוש בשירותי הדואר ימשיך להצטמצם, אך היא תקזז את הירידה בהעלאת תעריפים וצמיחה בתשלומים על העברת חבילות מחו"ל. כלומר, הדואר ירחיב את הגבייה מלקוחות שבויים (גורמים החייבים להשתמש בשירותיו לפי חוק) ועניים (כאלו שאינם יכולים לממן משלוח חבילות בדרך אחרת), כדי לפצות על הלקוחות הנמלטים. העלות של הלקוחות השבויים תגולגל אל פתחם של תושבי ישראל כמובן, ממש כמו מימון תכניות ההבראה למיניהן.
זה לא היה חייב להיות כך
בשנים האחרונות חלו שינויים דרמטיים במשלוח הדואר ובתפקידיו. כך למשל, עד לפני שנים לא רבות היה כל מטייל בחו"ל חש חובה לקנות גלויה באחד מאינספור הדוכנים לתיירים, לשרבט על גביה באותיות עקומות את אשגרו המרתק ("אנחנו נהנים והכל כיף!"). היום לעומת זאת אין גלויות על הדוכנים, ממש כפי שנעלמו מהם סרטי הצילום. אנשים גם אינם שולחים מכתבים, ואם הם מקבלים מכתבים, ב-99 מקרים מ-100 מדובר במסר בדואר מהבנק, מבזק או מגורם דומה המחויב לעשות זאת.
אפשר לדמות את השינוי לזה שהתחולל בתחום הטלפוניה. עד פרוץ מהפכת הסלולר, היו הטלפונים הקוויים הכרח גמור, והטלפונים הציבוריים מרכיב קבוע בנופו של כל רחוב. היום נעלמו הטלפונים הציבוריים כמעט כליל, ולרבים מתושבי ישראל אין קישור קווי כלשהו.
אך שינוי אין משמעו היעלמות. היעלמות המכתב או הטלפון הציבורי אינם מעידים על כך שבני אדם אינם מתקשרים זה עם זה — הם פשוט מצאו דרכים טובות, נעימות ויעילות יותר לעשות זאת. שירותי העברת המכתבים של הדואר הם עולם הולך ונעלם. אם בוחנים את נתוני הדואר האמריקני, לדוגמא, ניתן לראות את ההיעלמות הזו מתרחשת משנה לשנה. ברור כי בעוד עשר או עשרים שנה לא יהיו שירותים כאלו כלל. מן העבר השני, שירותי שליחות החבילות של הדואר זוכים לפריחה שלא הייתה דוגמתה. גורמים מרכזיים בשוק, כמו אמזון, איביי, עלי-אקספרס, אטסי, ועשרות אלפי בתי מסחר אחרים מבססים את שירותיהם על משלוח חבילות. להלכה לפחות, שירותי דואר ישראל לא היו אמורים להצטמצם ולקרוס, אלא דווקא לפרוח ולגדול — ואפילו בשיעור ניכר.
וכאן ניכר במיוחד הפער העצום שבין שירות ציבורי לשירות פרטי. מתכונת משלוח החבילות הישנה בישראל גרסה כי כדי להעביר חבילה ממקום למקום על השולח לגשת לסניף הדואר, להמתין בתור, לקנות מעטפה מתאימה לחבילה, לכתוב את הכתובת, לשקול את החבילה ולהדביק בולים בהתאם, לשלם ולמסור את החבילה. בנקודה זו החבילה הייתה עושה את דרכה אל בית דואר משני ואז אל בית דואר מרכזי ומשם מחולקת לבית דואר משני באזור היעד, וכעבור שבוע או שבועיים היה נשלח דוור עם פתקה המודיעה על דבר הדואר, יום לפני הגעתה בפועל, ואז הוא היה נשלח שוב עם הודעה שנייה, ואז מקבל ההודעה השנייה היה צריך לגשת לסניף הדואר, להמתין בתור, למסור את הפתקה שקיבל וכאן, אם אכן החבילה הגיעה, לקבל אותה. היום, ציפייתם של רוב האנשים היא לכך שפריט הביצוע היחיד מבחינתם יהיה לקום ולפתוח את הדלת כשמגיע השליח עם המוצרים שהזמינו.
המנגנון הישן של משלוח חבילות התבסס על מנגנון העברה מסורבל, רב־חולייתי, נוקשה ועתיר כוח אדם. בלב המערכת ניצבו הסניפים והפקידים בהם ודרכם עברו רוב השירותים. המנגנונים הפרטיים של משלוח חבילות מתבססים על גישה שונה. רובם, בפועל, מבוססים על מחסן הפצה ממנו מעבירים השליחים את החבילות ליעדן. במערך זה, אין למעשה צורך בסניפים, והאיסוף כמו גם החלוקה יכולים להתבצע ישירות מהמוען אל הנמען או באמצעות תיבות פיזור ואיסוף. סקרים שונים מורים כי עבור הקונים, ובמיוחד באינטרנט, חשובים במיוחד העברה אמינה של חבילות, עלות המשלוח, הנוחות ויכולת המעקב אחר חבילות.
כישלונו של דואר ישראל התמצה בניסיון הנואל להתעלם משינוי הפרדיגמה בתחום הדואר. במקום להפוך למחסן עם שליחים, בדומה למערכי השילוח של חברות פרטיות, החליטו בדואר לדבוק בדגם הקיים: אם יש מאות סניפים ובהם אלפי עובדים, ובאלו כמו אלו אין שום צורך, משמע שצריך לספק להם תעסוקה. כך החל מסע ארוך ומיוסר לנסות להרחיב את שירותי הדואר, באמצעות סניפיו, לתחומי הקמעונאות, המטבע הזר, האשראי והבנקאות. לעובדי הדואר לא היה כל ניסיון, ידע, כישורים או נטייה לעסוק בכל אלו — ולמרבה המזל לא היו לדואר מספיק קשרים והשפעה במסדרונות השלטון כדי לקבל מימון לאקספרימנט האשראי הזה.
מוות ממשלתי בניוון שרירים
עתה מתחיל שלב חדש. ברשות הדואר, כמו גם בממשלה, הגיעו למסקנה המתבקשת כי דינו של שירות הדואר נחרץ. אין בו די כוח פנימי להשתנות, מערך ההעסקה בו מסורבל מדי — אך מן העבר השני אין כוח פוליטי המסוגל לבוא ולקבל את ההכרעה המתבקשת, כואבת ככל שתהיה — לסגור את העסק.
רשות הדואר נדונה, לפיכך, למוות הממשלתי הגרוע מכל: גוויעה בניוון שרירים. הממשלה מבינה כי היא אינה מסוגלת לספק שירות מסוים לציבור — בעיקר משום שאי אפשר לקדם או לפטר לפי כישורים או לערוך התאמות לפי צורכי הציבור המתפתחים — ולכן היא מניחה לשירות הזה להתנוון בהדרגה. הממשלה אינה מוכנה לוותר על המונופול שלה, כמובן, אך היא מניחה לגורמים הפרטיים לחדור אל תוך התחום ולפעול בו, כדי לספק לציבור את השירות המבוקש.
הגוויעה הזו מוכרת גם מתחומים אחרים. כך היה בתחום בתי־האבות, וההשמה לתעסוקה, והטיפול בסובלים מפיגור שכלי, ובחלקים נכבדים בתחום החינוך והבריאות ואפילו בשידור הטלוויזיוני. בכל אחד מהמקרים האלו נסוגה הממשלה בחשאי מהתחייבויותיה, משום שלא הייתה מסוגלת לספק את השירות באיכות הנדרשת, והותירה את הזירה פנויה לכניסתם של גורמים פרטיים. אם מותר לנו לנחש, כך יהיה גם בתחום הדואר. הפקידים בדואר ימשיכו לעבוד, ואנשי הוועד ימשיכו לקדם את קרובי משפחתם גם בעתיד הנראה לעין — אך הדואר כגורם ממשי יחדל מלהתקיים.
וחבל שכך. שיטת הגוויעה בניוון שרירים מזמנת לנו את הרע שבכל העולמות. מן העבר האחד, היא אינה פוטרת את הציבור מהעול הכספי הכרוך בתחזוקת המערכת הקיימת, המסורבלת, המושחתת והיקרה. מן העבר השני, היא יוצרת מנגנון של 'הדבקה לרצפה' לשירותים הפרטיים החלופיים. כלומר, קיומו של הדואר, אפילו ברמה נומינלית, יביא לכך שגורמים פרטיים יסתפקו בשירות שיהיה רק מעט-יותר-טוב מזה של הדואר, ויבקשו לגבות מחירי פרימיום עבור השירות.
אין ספק כי עד מהרה נראה גם את השלב השני. כלומר, מהלך משמעותי של רגולציה שיכוון, לכאורה, כדי להבטיח את איכות השירות — אך בפועל ייעודו האמיתי יהיה למנוע כניסת מתחרים נוספים ותחרות אמיתית. למשל, כל גורם חדש בתחום יידרש לספק גם שירותים הפסדיים שלהם יש ביקוש נמוך — לדוגמא, מערך דיוור ותיבות מסורבל — כדי לזכות ברישיון לספק את השירותים הרווחיים והמבוקשים. החברות בשוק תבקשנה להתחמק מכך, ולכן תועמק המעורבות של הרגולטור, ותועמק הקרטליזציה של התחום, ויועמק תפקיד הרגולטור, וישולמו עוד כספי שוחד, וכן הלאה וכן הלאה. התסריט מוכר וידוע.
ומה שהכי מרגיז זה שלי יחימוביץ'. כלומר, לא הח"כית, כי אם העיקרון. הרי כבר עתה ניתן לנחש כי בעוד שנה או שנתיים או חמש — כשזכרון האיכות המזעזעת של שירותי הדואר ילך ויתעמעם — תקום יחימוביץ' (לא האדם, העיקרון), ותקונן באוזני מליאת הכנסת על "ההפרטה" של שירותי הדואר, וכמה יפה וטוב היה בימים ההם, כשהיה סניף בכל פינת רחוב ובול לכל פועל, ואיך-איך-איך בגלל ההתנכלות של נתניהו (לא האדם, העיקרון), נותץ היהלום הנפלא הזה. ואם תצמידו אוזן לאדמה ותקשיבו לעתיד, תוכלו לשמוע את הטיפשים של העתיד מוחאים לה כפיים.
חד ונכון!
חברת הדואר גוססת יש להפריט באופן מידי את הארגון האנרכוניסטי והכושל הזה על כל מנהליו המושחתים
לגזור ולשמור
מצויין. יש לתקן כיתוב מתחת לתמונה: אבד עליו הכלח, ולא עבד.
אכן!
יש לתקן את המתקן:
אבד עליו כלח – ולא אבד עליו "ה"כלח.
כתבה פשוט מאלפת ובעיקר בכל הקשור לכל שהוועד שותף בכיר לכך שהדואר גווע…
יש לי שאלה: אם בעבר שירותי דואר היו חיונים, האם רשות הדואר היסטורית הממשלתית לא עשתה תפקיד חשוב ביצירת סניפי דואר שונים בכל אזורים מרחוקים ופריפרליים??
שירות חשוב, כמעט כמו השירות של מערך המכולות והסופרמרקטים הממשלתי
המצב בדואר הוא בעייתי ואני מקווה שהשרות ישתפר דחוף.
כבעל חברה אני משתמש רבות בחברות שליחויות ובדואר. אנו עוסקים ביצור ויצוא ומשתמשים רבות בשרות ems למזרח הרחוק וארהב. אני רואה לנכון לומר שאני מקוה שהשרות לא יפגע ויאפשר איסוף לאחר 18:00, אולי מישהו שומע…. בכל אופן בכל השרות הבעייתי אני חושב שנכון לומר גם מילה טובה. לנו הוא נותן פתרון מעולה ובמחיר סביר.
מסכים איתך לגבי השוני בין השרות לחו"ל לבין השרות בארץ.
הבנתי שמדובר בחברת בת של הדואר. שישפרו את המחיר לארה"ב.
וייאלה הפועל
לא זאת הבעיה
יש שירותי דואר ממלכתיים טובים במדינות אחרות ראה למשל את ה usps
בהחלט. הדואר האמריקני מתנהל ברווח, צמצם את מספר המועסקים בעשרות אחוזים לאורך העשור האחרון, והוא מטה את פעולתו בהתמדה לכיוון של שירות חבילות המתחרה בגורמים אחרים בשוק, ולא שירות העברת מכתבים.
בדיוק, אם אתה בודק את ההיסטוריה גם הוא היה נורא עד שפדאקס הביא תחרות. שוק חופשי תמיד הכי טוב.
"אין פלא שעלי-אקספרס ואי-ביי מביסות את שירות הדואר הממשלתי"
אהה???
אין בררה לסגור את הדואר זו צו השעה להכניס גורם פרטי שיקח את החברה הכושלת הזו לסטנדרטיים הבינלאומיים שקיימים בעולם
ניהול חובבני
ניהול מושחת
מוסר עבודה ירוד
ראו מה קרה בגרמניה שהממשלה הפדרלית החליטה להפריט את
מוסר העבודה של הפועלים שם גבוה מאוד ואני אומר זאת כאחד שעבד שם. הבעיה היא ההנהלה והאחראים שכמו בכל ארגון ממשלתי מרגישים כבעלי הבית ומתייחסים ברודנות כלפי העובדים. לכן, תקן את דבריך בנוגע לעובדים.
זה לא מדוייק לומר שהדרישה לתיבות דואר ולאיסוף חבילות בדואר נעלמה מהעולם. כמי שמשתמש הדבה בשירותי דואר לאיסוף חבילות אני יכול להעיד שהרבה יותר נוח לאסוף חבילות מסניף דואר שפתוח בשמונה בערב מאשר להתחיל לריב עם חברת ההובלה על מתי ולאן יגיע השליח. כי הזמנים שלהם אף פעם לא מתאימים לי. לכן נכון פשוט לדרוש מודרניזציה והתיעלות של הדואר ולא הפרטה
הכותב התייחס לכך: "תיבות פיזור ואיסוף".
כלומר, במקום סניף עם פקיד (שלא תורם דבר לפעילות הפיזית של העברת מכתב או חבילה ממקום למקום) תהיה עמדה עם תיבות שבהן תפקיד חבילות למשלוח או תאסוף חבילות עבורך.
BOXIT עושה זאת כיום.
לשלוח את הכתבה הזאת דחוף בדואר רשום (דרך חברה חלופית) לשר התקשורת נתניהו
לא כל כך ברור מה מתרגשים ממעשיה של מירי רגב. בדואר נוהגים כך מזה שנים במנוי מנהלים בכירים אשר כל כישוריהם הוא היותם קבלני קולות או פעילים פוליטיים של מפלגה זו או אחרת , או קרובי משפחה של אנשי ועד
זה בדיוק מה שהרס את הדואר בשנים האחרונות.
היו אמנם מספר ביקורות של מבקר המדינה אשר התריאו על המצב , אך ההנהלה של הדואר ושרי התקשורת המשיכו לצפצף על הדוחות והמשיכו בשיטה ועכשיו באים כל מיני מושכי קולמוס, גם מתוך הדואר ומספרים סיפורי מעשיות על הסיבות להדרדרות
לאחר פיטורים והוצאה לפנסיה מוקדמת של מאות עובדים, רובם דוורים, החליטה הנהלת דואר ישראל "לנער" את עובדי המטות, ולהפנות אותם בימים אלה לחלוקת דואר בסניפים בעייתיים, שבהם יש עומס רב במיוחד.
אירוני הוא להוציא לשטח פקידים שמכתתים את רגליהם במקומות שאינם ישוב מגוריהם, ברחובות לא מוכרים, ומבזבזים זמן רב במציאת נמענים, שאינם טורחים לציין את שמם על גבי תיבות הדואר שלהם. שעת עבודה של פקיד כזה היא יקרה יותר משעת עבודה של דוור, ונשאלת השאלה: מדוע מיהרו לפטר את הדוורים?
כאשר אנשי מטה יוצאים באופן קבוע לעבודת שטח, כפי שזה מסתמן בדואר, המערכת מגיעה לטירוף היסטרי.
המפגש של אנשי המטה עם העובדים בשטח מציג בפניהם את המצב העגום של מאחורי הקלעים של יחידות הדואר: צפיפות, לכלוך, לחץ, רעש, וסביבה מחפירה מבחינת הנדסת אנוש. לעובדים ביחידות אין זמן וגם לו היה להם זמן, לא היה מתאפשר להם לעשות הפסקת קפה ראויה. מה ייקחו מזה עובדי המטה ההמומים והמפונקים?
הועד הארצי של העובדים האקדמאים בדואר נמוג, ואינו משמיע קול מחאה או הזדהות. חוסר אונים וחידלון מאפיינים ועד זה, הקשור בקשרי חיבה עם הועד הארצי הכללי.
הועד הארצי הכללי של עובדי הדואר נעלם, ואינו משמיע קול. יש לו אחריות בלעדית למצב הבלתי אנושי בסניפים, תוצאה של הזנחה של שנים. יש המאשימים את הועד הזה במכירת העובדים להנהלה. האמת, אין לו ברירה אם חפץ חיים הוא, אבל היכן היה כל השנים? מדוע לא דאג לרווחת העובד הפשוט? יוזכר כי לפני מספר שנים יצא הועד הארצי לשבוע נופש ותענוגות באירופה, כאשר הסדקים הראשונים נראו בדואר. הבילוי על חשבון העובדים תורץ אז כ"בדיקת השטח" עבור נופש בחו"ל לכלל העובדים… בבילוי זה לקחו חלק אנשי שלומו של יו"ר הועד.
ומעבר לועד האימפוטנטי – היכן ההסתדרות הכללית? זו שיודעת לגבות מס חבר מכל עובד, אבל מעולם לא נקפה אצבע למען רווחתו? מה עשתה בכל השנים למען המצב המביש שבו עובדים אנשים טובים והגונים יום-יום?
הפניקה וההיסטריה שולטים בחברה, והעובדים אינם יודעים מה יילד יום. שר התקשורת הוא ראש הממשלה ירום הודו, אשר מה לו ולדואר? הוא הרי רצה להיפטר ממנו מזמן, עוד כאשר יובל שטייניץ היה שר האוצר. אבל אז שר התקשורת היה כחלון, שהגן בגופו על הדואר, והפסיק באחת את תהליך ההפרטה שלו. אגב, בכך הרס את המערך והמוטיבציה של העובדים וההנהלה. אז "העניש" שטייניץ את הדואר, סרב להיפגש עם ההנהלה, ולא ענה לאף פניה של מצוקה שהועברה לו בצורה אחראית.
כחלון כיום הוא שר האוצר, ומה לגבי התחייבותו המוסרית, כשר חברתי, לחברת הדואר?
בקרב עובדי הדואר יש כיום תיאוריית קונספירציה הולכת וגדלה, ולפיה הממשלה רוצה להחליש את הדואר, כדי להיפטר ממנו בהפרטה גרנדיוזית, ולמכור אותו לאנשי שלומה בנזיד עדשים. בחו"ל מהלך כזה נכשל. במדינת היהודים זה כמובן יצליח…
כתבה מדוייקת
, אני עובד כדוור מעל 8 שנים
נותן את הנשמה שלי על מנת לתת שירות מעולה…
נהנתי. כתיבה מבריקה.
מדובר על שירות שהידרדר, שפעם ידעו לתת אותו ועכשיו כבר לא
זה בסך הכל דואר יש את זה בכל העולם בתור שירות ממשלתי. אם השירות הפסיק לעבוד שיבוא איזה שר ויינער אותו עד שיחזור לעבוד
אולי נמנה איזה סגן שר דואר חרדי שייקח את הנושא לטיפולו שיבקר בסניפים וייראה מה צריך לשפר.
דרך אגב לא בכל המקומות הוא קרס יש עוד סניפים שמתפקדים טוב כנראה שאליהם ההתייעלות לא הגיעה
גם אפשר לשים פינת חלוקה ברחוב שהאזרח אוסף בה את הדואר שלו לא חייבים שהדוור יילך מבית לבית
בשוק פתוח לתחרות חברה אחרת היתה תופסת את מקום החברה שהתנוונה.
יש גם צד יפה לרשות הדואר.
שלחתי מבאר שבע (ביום שני) 22 מעטפות דואר 24 (מהיר)
כולם כולם הגיעו ליעדם ביום שלישי:
17 לחיפה
1 לנצרת עילית
2 לגבעתיים
2 לצפת
אז התקווה עדיין כאן.
אני קבלתי הזמנה לחתונה למעלה מחודש אחרי שהיא נערכה. משלוח חבילות לחו"ל התייקר בצורה קיצונית, עכשיו אני מבין למה. אי אפשר לייעל חברה ממשלתית, חוסר יעילות היא תופעה מובנית בחברה ממשלתית או ציבורית או עירונית כחלק מחוקי הכלכלה והקפיטליזם
הדואר נושא שולי, הרכבת הרבה לפני כן, למה יש בכלל רכבת ממשלתית, ? למה לא להשאיר את המוצר לשוק החופשי הפרטי העסקי? איך אפשר לסבול מציאות של רכבת ממשלתית בעידן שלנו? היהודים מטבעם הם עם חופשי בן חורין, יזמי מוכשר ואינטלגנטי, רק שסוציאליזם המתועב שהשתלט עליו ביובל האחרון הרס כל חלקה טובה
הכותב הנכבד מזהה את הבעיה, אך נשכל חרוצות בזיהוי הגורם לבעיה: רשות הדואר וכמותה שירותים רבים שהזכיר הכותב, אינם מתנוונים בגלל שלי יחימוביץ' ולא בגלל ועדי העובדים, אלא בגלל מדיניות נאו-קפיטליסטית טאצ'ריסטית של המדינה והעומד בראשה,שסבורים כי מדינה צריכה להתנער מכל המחויבויות שלה לאזרחים: מי שישרוד הם העשירים ישכולים להרשות לעצמם שירות פרטי, והיתר יכולים מבחינת ראש הממשלה לגווע מרעב, למות מחוסר טיפול רפואי, או לחכות לחבילה שתגיע או לא תגיע.והכותב נשכל בעוד דבר בסיסי: עלי אקספרס ואי-ביי הינם אחרי מסחר, ולא . מתחרים בדואר. התחרות הרלוונטית הינה מצד גופים המתעסקים במשלוח כמו פדקס, יו פי אס או מסר
אני מבין שהביקוש להעברת חבילות גם הוא חלק מהמדיניות הנאו-קפיטליסטית התאצ׳ריסטית.
כמו כן, לא נטען כי אי-ביי או עלי אקספרס הם שירותי משלוח – נטען כי הביקוש להעברת חבילות מהם גאה מאוד בעשור האחרון.
איך אתה יכול לומר שהמדינה מתנערת מכל מחויבות? להיפך בכל שעה היא מרחיבה את תחומי המחויבות שלה, שגם היום היא חולשת על כל תחומי החיים, הביטוי העליון של מחויבות המדינה הינו הרי המיסים הכבדים המוטלים על כל אחד מאתנו, ישירים ועקיפים הכל כדי לממן את המחויבות האדירה בכל תחומי החיים, וזו המחויבות ואלו המיסים הממיטים אסון על כולנו. וניצול כל הזדמנות כדי לללכלך על ראש הממשלה ברוח סגנון התעמולה הבולשביקי – לכלך בכל הזדמנות קשור או לא מעורר סלידה. מי יחימוביץ כבל הם הדואגים שלא נגווע ברעב? להיפך אתה המחונך על הסיסמאות הבולשביקיות בוודאי מכיר את התפיסה שככל שיותר רע יותר טוב!,
צריך לפטר את השר הממונה, מפני שהנזקים הנגרמים לציבור הרחב הינם לעיתים עצומים בכל קנה מידה. משרד הפנים למשל שולח חידוש דרכונים או תעודות זהות אך ורק עם דואר ישראל, ואם איש עסקים נתקע בארץ מפני שדואר ישראל "תוקע" ימים רבים את משלוח הדרכון שנשלח ממשרד הפנים בזמן, ולא נימסר אפילו מספר סניף שניתן לגשת אליו ולקחת את המשלוח ידנית, הרי האימפוטנטיות חוגגת, והיה צריך מזמן לפטר את השר הממונה או לחייב אותו לשלם על הנזקים שנגרמים לאזרח בגין פעילות כושלת של דואר ישראל. הרי השר מקבל את משכורותו מכספי משלם המיסים, אז כמו בחברה פרטית , אם השר הממונה כושל הוא צריך לשלם על כך במשרתו או בשכרו. אה , שכחתי לציין , שהשר הממונה הוא בעצם ראש הממשלה, אז מה הפלא?