דאע"ש באירופה: האם המערב יפקח את עיניו?

לא צריך להיות גאון גדול כדי לתפוס את המציאות. מספיקות שתי עיניים ושכל ישר.

מצד אחד ניצבים ארגונים ומדינות בעלי רמת התפתחות מוסרית של המאה השמינית, שחוץ מלהתעלל בבני עמיהם או במיעוטים שנפלו לידיהם, הם נוהגים גם לשחוט כל יהודי או נוצרי שנקרה בדרכם. ואם אפשר, אז הם גם יחצו אוקיינוסים כדי להרוג כמה שיותר "כופרים" בני התרבות המערבית – תוך שהם מכריזים בגלוי כי מדובר בשטן הקטן ובשטן הגדול ושמטרתם לכפות את שלטון האסלאם על העולם כולו.

בצד השני ניצבות מדינות שאזרחיהן בסך הכל רוצים לחיות את חייהם בשקט, חלק גדול מהם מפונקים, שבעים ממלחמות ומהקזת דם, מאמינים בחיה ותן לחיות, והמחשבה שעליהם לשלוח את ילדיהם לצבא מעוררת בהם פלצות, ואפילו הצורך לשלם מעט מסים כדי לממן צבאות שיגנו עליהם נתפס בעיניהם כשגוי ומיותר.

הבלבול של השמאל

איך זה שגם אחרי כישלון אוסלו וההתנתקות, 1,500 נרצחים, אלפי טילים והתדרדרות במצבה הבינלאומי של ישראל מאז פרוץ "תהליך השלום", ממשיך השמאל הישראלי להאמין שמדובר בסכסוך פתיר, ושהאחריות להגעה לפתרון מוטלת שווה בשווה על שני הצדדים או חמור מכך לפתחו של "הכובש" הישראלי? איך זה שגם אחרי 9/11, הפיגועים בלונדון, במדריד, בפריז, אחרי רציחות עם וסרטוני סנאף של הוצאות להורג, השמאל העולמי מסרב להכיר באופי האויב? איך זה שהאליטות המנהיגות את המערב מסרבות לראות את הקו הישר העובר בין ההשתוללות הרצחנית וחוצת היבשות שמתחוללת בניגריה, בלוב, בתימן, בלבנון, בסוריה, בעירק, באפגניסטן, באיראן, בארץ ישראל, ברחובות לונדון, פריס ומדריד או במטוסים בשמי ארה"ב? איך זה שבמשך שבע שנים מסרב מנהיג העולם החופשי להוציא מפיו את צמד המילים טרור אסלאמי?

התשובה לכך פשוטה. מלחמת העולם השלישית שמנהל האסלאם הרדיקלי כנגד המערב המטושטש, העייף, המבולבל והמסורס, פשוט נוגדת את הנחות היסוד של השמאל בארץ ובעולם. הכרה בטבעה האמיתי של מלחמת העולם הזו סותרת לחלוטין את האופן שבו אנשי שמאל תופסים את המציאות, והיא תקלע את אנשי השמאל לדיסוננס קוגניטיבי בלתי אפשרי.

השמאל מאמין שטבע האדם טוב מיסודו, שבמצב הטבע, טרם כינונם של מוסדות חברתיים ומשטרים מדיניים, היה האדם במצב של פרא אציל. השמאל סבור שתופעות שליליות כגון ארגוני טרור רצחניים או רדיקליות דתית אינן תוצאה ישירה של טבעו הפגום של האדם, אלא תוצאה של השחתה מעשי ידי אדם. השמאל מאמין שבכוחה של התבונה האנושית להמציא מזור לתחלואי החברה האנושית וכי כשם שהמדע מסוגל לקדם את איכות החיים, להכריע מגפות ולפתור את בעיית הרעב העולמי, הרי שבכוחה של התבונה האנושית לפעול גם בתחומי החברה ולכונן שלום עולמי המבוסס על חוק בינלאומי המיישם עקרונות של חירות, שוויון, שלום וזכויות אדם.

השמאל מאמין שהאדם פועל בהתאם לצו התבונה ואם לא יוסת, יושחת ויוסט מדרך הישר, ינהג באופן רציונלי על מנת למקסם את ביטחונו, עושרו ואיכות חייו. ומכיוון שכך, ומכיוון שמבחינה רציונלית גרידא ברור שמלחמה היא תופעה שלילית, מובן שבני אדם תבוניים יבחרו לפתור סכסוכים במשא-ומתן ובדרכי שכנוע ולא בשפיכות דמים ובמלחמות.

ומכיוון שהאדם טוב מטבעו, תבוני ופועל באופן רציונלי, מובן לפי השמאל שתחלואי העולם הם דווקא תוצאה של השחתה הנובעת ממוסדות חברתיים פגומים כגון לאומיות, דת, חינוך לקוי או חיים בתוך מערה חשוכה. ומכיוון שכך, תפקידו של איש הרוח, המוסר והמשפט איננו לסייע לבני החברה שלו למקסם רווחים או להלחם על חייהם בתוך המערה החשוכה, (ובמקרה שלנו לפקוח את עיני המערב, להגדיר את האויב ולהתוות אסטרטגיה לניצחון במערכה) אלא להוציא את בני חברתו מחושך לאור כך שיפעלו גם הם לאורם של ערכים אוניברסליים של שלום, הומניזם, זכויות אדם וכו'.

יצר לב האדם רע מנעוריו

הנחות היסוד הללו הן כמובן הבל מוחלט. הן מונעות ומסכלות מאנשי השמאל את האפשרות לתפוס את המציאות כפשוטה, הגם שהיא כאמור די פשוטה ובהירה.

בניגוד להנחות היסוד הנאיביות של השמאל, "יצר לב האדם רע מנעוריו". ההיסטוריה האנושית כולה רצופה מלחמות, שפיכות דמים והרג. זהו הנתון הבסיסי, נקודת ההתחלה. אבל בניגוד לתפיסת השמאל הנאיבית, אלו הם דווקא המוסדות החברתיים, הלאום, המוסר הדתי, החוק הדתי והמדיני, שהרימו את האדם ממצבו הטבעי הפגום, ויצרו הרגלים, ריסונים, כללים וחוקים שמשכו את האדם כלפי מעלה וכוננו עולם שלפחות בחלקו הוא מוסרי ובטוח יותר.

הערכתו של השמאל בדבר כוחה של התבונה האנושית לפתור את האתגרים והמצוקות החברתיות מופרזת ומתעלמת מההבדלים שבין מדע אמיתי ומדויק, לבין מדעי החברה והרוח. האדם כפרט, וקהילות אנושיות, לא מתנהגים בצורה אחידה וקבועה מראש בדומה לאטומים, קרני אור או מבנים ביולוגיים. המחשבה שמומחים ליישוב סכסוכים או ניסוח כללי משפט בינלאומיים יכולים להשיג בזירה המדינית הצלחות הדומות לאלו של הפיסיקה או הרפואה היא הנחה שמתנפצת אל סלעי המציאות שוב שוב בדומה לחזון המזרח התיכון החדש של שמעון פרס.

התעלמות מרגשות לא רציונליים

הנחת היסוד השלישית של השמאל שדנתי בה, לפיה האדם פועל בצורה רציונלית וכי במידה שלא יוסת ויוטעה, תהיה נטייתו הטבעית לנהוג באופן רציונלי, היא גם כן הנחה חסרת כל קשר למציאות. לא רק שהאדם לא מקבל את החלטותיו באופן רציונלי בלבד, אלא שמרבית בני האדם, ויהיו מוסלמים רדיקליים בוגרי מדרסות באפגניסטן, או ד"ר למדע המדינה וליחסים בינלאומיים העונים לשם ביילין, הירשפלד ופונדק, מקבלים החלטות ומונעים הרבה יותר מתוך רגש והעדפות לא רציונליות מאשר מתוך שיקול הגיוני וקר.

המחשבה לפיה ניתן לפתור סכסוך ארוך, מדמם ורווי שנאה והבדלים עמוקים כמו הסכסוך הערבי-ישראלי באמצעות מהלך רציונלי, תבוני ומבריק שיציג לכל הצדדים את היתרונות הרבים שבהסכם ובשיתוף פעולה על פני המשך הקזת הדם, היא מחשבה ילדותית שמתעלמת לחלוטין מהצד הלא רציונלי ומההיבט הרגשי שבנפשו של אדם ובנפשן של אומות.

אכן, מבחינה הגיונית גרידא, שלום, שיתוף פעולה כלכלי וגבולות פתוחים כפי שבוצע באירופה, היה משפר את איכות ורמת החיים של הערבים בצורה דרמטית. אולם הפלסטינים בפרט והערבים בכלל, מוזרים שכמותם, בחרו ובוחרים שלא להישמע לצו התבונה הטהורה שניסחו עבורם הביילינים, ובמקום זאת בחרו להישמע לרגש הלאומי, הדתי והתרבותי שלהם. הם אוטמים את אוזניהם לצו התבונה ונשמעים דווקא לנרטיב שהוטמע בהם מגיל אפס לפיו היהודים הם פולש זר שיש לגרש. הם מתעלמים מהיתרונות הרבים של הסכם הפשרה שמונח על השולחן, ובוחרים לציית לרגש השנאה שהוטמע בהם כלפי ישראל בפרט והמערב בכלל.

דת השמאל

אולם לא רק שהשמאל שוגה כשהוא מפריז בכוחה של התבונה להנחות את צעדי הערבים והמוסלמים, ומזלזל במקומו ובחשיבותו של הרגש הדתי, הלאומי והתרבותי אצל מוסלמים וערבים, השמאל שוגה מהיסוד גם כשהוא מניח שהוא עצמו – שבני המערב הנאורים – פועלים אך ורק בצורה הגיונית וצלולה ומתוך בחינה נכוחה ורציונלית של המציאות. שהרי מבט רציונלי לחלוטין על המציאות היה מוכיח לשמאל שהנחות היסוד מופרכות ושדרכו להתמודד עם הרצחנות המוסלמית שגויה לחלוטין.

יוסי ביילין אמר ב-1993 שמבחן אוסלו יהיה מבחן הדם – השאלה אם לאחר ההסכם יישפך דם רב יותר או פחות. אולם גם לאחר שההסכם העלה את מספר נרצחי הטרור פי חמישה ועלה בחייהם של כ-1,500 ישראלים, דבק ביילין בהסכם ואנשי השמאל ממשיכים להאמין בהנחות היסוד שהנחו אותם בטרם דרכם נוסתה, כשלה ועלתה בדם ואש השמיימה.

הסיבה לכך היא שלא רק החמאסניקים המוסתים פועלים בעיקר מתוך רגש ומניעים פסיכולוגיים ולא מתוך תבונה, ואלו לא רק הפת'"חניקים שפועלים יותר מתוך רגש ופחות מתוך שיקול רציונלי (שנאה ליהודים, קנאות דתית, לאומנות ערבית, תאוות דם וכו'), האמת היא שגם אנשי השמאל בארץ ובמערב פועלים ומונעים הרבה יותר מתוך רגש (פעולה על סמך תקווה שהשלום מעבר לפינה הגם שהעובדות מלמדות אחרת, רצון אובססיבי בשלום, עכשיו, והתעלמות לא רציונלית מהעובדות שהופכת רוצחים צמאי דם לפרטנרים לשלום) מאשר מתוך רציונליזם, תבונה טהורה ובחינה קרה של המציאות והעובדות.

המציאות אמנם פשוטה ובהירה, אולם אליטות השמאל מסרבות להכיר בה. לצד מלחמת העולם שהאסלאם הרדיקלי כופה על המערב, מתחוללת כעת מלחמה נוספת. המלחמה על דעת הקהל במערב. האם בני המערב והאליטות המובילות אותו יהיו מסוגלים להתנער ממוסכמות ומעיקרי האמונה שמנחים אותו מזה עשרות ומאות שנים? או שהם ימשיכו לדבוק בהן כל הדרך לקטסטרופה? האם אירועי טרור דוגמת אלו שראינו אמש יפקחו את עיני המערב, או שכעבור זמן קצר יחזרו הצרפתים והאירופאים להישמע לקולן של אליטות השמאל, להאשים את עצמם בתחלואי העולם הערבי-מוסלמי ויאפשרו לאסלאם הרדיקלי לשפר עמדות לקראת ההתנגשות הבאה?