פחות עניים אבל יותר עוני? חורים ושערוריות בדו"ח העוני

איך יכול להיות שמספר העניים יורד ועולה בו זמנית? בדיקה מעמיקה של דו"ח העוני שפרסם הביטוח הלאומי מגלה סדרה של שגיאות ומניפולציות לכאורה בנתונים.

קצת קשה לסמוך על הנתונים של הביטוח הלאומי. צילום: נתי שוחט, פלאש 90

הביטוח הלאומי פרסם ב-9 בדצמבר את דו"ח ממדי העוני שלו לשנת 2014 בו דיווח על התייצבות בשיעורי העוני, אחרי ירידה חדה בשנתיים האחרונות. מיד אחרי הפרסום נשמעה יללת סירנות עולה ויורדת בכל חלקי התקשורת לתחילת טקס התפילות והמספד הקבוע על העוני הגובר. בחינה של הנתונים בדו"ח, עם זאת, מעלה שורה ארוכה של שיבושים חמורים ביותר, נתונים שגויים ותמוהים ובסיס נתונים רעוע ולא אמין. הערכה המנכה את הנתונים השגויים מעלה אפשרות כי גם בשנת 2014 המשיך שיעור העוני לצנוח בחדות, לרמה הנמוכה ביותר מאז שנת 2001.

יעלה ויבוא נציג שכבות העוני

יש טקס, ויש כללי טקס והתבנית קבועה ונוקשה. תחילה באות זעקות השבר בעתונים: דו"ח מטלטל פורצים בבכי בוויינט. עלייה במספר העניים בישראל, זועק מעריב. "הרעב בבטן זו המציאות שלי" מתפייטים במאקו. במאמר המערכת ב'הארץ' מדווחים על "פצצת העוני" ובוואלה אף מגדילים לעשות ומזדעזעים מראש, עוד לפני פרסום הדו"ח. לכל ידיעה מצורפות התמונות הקבועות, שלכל עיתון יש גלריה שלמה מהן: חסר-הבית עם עגלת הסופרמרקט שעליה שקית הפחיות, מקבץ הנדבות עם השמיכה על הראש, אוספי הירקות בשוק הכרמל בסוף היום.

אחר כך באה נהמת הלביאה השכולה שהוקלטה מראש מטעם יו"ר האופוזיציה, עם הקריאה המסורתית להקמת ועדת חקירה. לעתים קורה, כמו עכשיו, שבתקופת כהונתו של היו"ר המכהן בתפקיד שר הרווחה שיעורי העוני היו גבוהים יותר, אבל ממילא אף אחד לא קורא את הדו"ח. אל שאגת הלביאה מצטרפת שאגת הארידרעי הפצוע, נציגם הרשמי של השכבותָחלשות. השאגה הזו מושמעת בדציבל תלוי-קואליציה: אם מפלגת האריות באופוזיציה, ינועו אמות הסיפים מעצמת הזעזוע; אם הש"סניקים הניחו את ישבניהם על מושבי עור הצבי, מאשימים את יאיר לפיד. אמנם כשאנשי ש"ס היו במשרד הרווחה שיעורי העוני היו גבוהים יותר, אבל צריך לזכור שאף אחד לא קורא את הדו"ח.

אחר־כך באות הפרפראות: צקצוקי הלשון במגזיני הרדיו לאורך היום, נתן זהבי, זעקת השכונות, השמעת לחשי "נתוני הדו"ח מזעזעים" ו"משפחות קורסות תחת הנטל" הידועים כדוחי עין הרע מן המובהקים, ראיון החג עם הצרפתי ההוא מ"לתת", יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים צפרא דוויק, איפה אנחנו ואיפה OECD, המצב חמור יותר מבתורכיה, רפי. הכאב כה כבד, עד שלא ניתן לו מזור עד למחרת בבוקר, כשהסערה נשכחת לחלוטין, עד לדו"ח אדווה/לתת/הביטוח הלאומי הבא.

Minister of Welfare and Social Services, Haim Katz (R), and the Director General of National Insurance, Shlomo Mor Yosef seen during the presentation of the Poverty report for 2014 at the Knesset, Israel's parliament on December 9, 2015. Photo by Issac Harari/Flash90 *** Local Caption *** ??? ????? ???? ???? ?? ?? ?????? ???? ??? ???? ???? ????? ????? ????
לפי כללי הטקס. שר הרווחה חיים כץ ויו"ר הביטוח הלאומי פרופ' שלמה מור יוסף. צילום: יצחק הררי /פלאש90

במעמד צד אחד

הטקס הקבוע מתנהל במעמד צד אחד. כלומר, איש מן הכותבים והמצקצקים אינו טורח לקרוא את דו"ח ממדי העוני עצמו. כולם מגיעים, אם בכלל, עד לקריאת תמצית ההודעה לעיתונות או הפרטים המופיעים בכתב דוד מודגש בעמוד עיקר הממצאים. אילו היו קוראים, היו עשויים להזדעזע ממשהו אחר לגמרי.

מושכל ראשון ביחס לדו"ח ממדי העוני של הביטוח הלאומי הוא שמדובר בדו"ח מטעם בעל עניין. הביטוח הלאומי אינו גורם בלתי-תלוי המתעניין בבירור מצב העוני — חוקריו הם שלוחי גוף שמטרתו להציג נתונים מהם עולה שקיומו של הגוף והרחבת כוחו נחוצים מאוד. שלא במפתיע, כאשר בוחנים את דו"חות הביטוח הלאומי לאורך השנים עולה כי כמו שבשבת מקולקלת המלצתו אחת ויחידה: להרחיב את תשלומי הביטוח הלאומי.

בדו"ח שנת 2001, לדוגמה, בעיצומה של התרחבות מטאורית בקצבאות, הודו בביטוח הלאומי כי הגדלת הקצבאות לא בלמה את הגידול בעוני, אך גרסו כי הדבר רק מדגיש את חשיבות הגדלת הקצבאות. לעומת זאת, בדו"ח שנת 2013, צוין כי "ממדי העוני והאי-שוויון נמצאים בתהליך של ירידה", על אף הירידה בקצבאות, ומכאן הגיע למסקנה כי יש "צורך להגדיל את קצבאות הבטחת ההכנסה ואת קצבאות הילדים".

קצבאות מגדילות את העוני

הנתונים מצביעים ככל הנראה על קשר הפוך בין היקף הקצבאות להיקף העוני. על אף הלשון שנוקט הביטוח הלאומי, לפיה הקצבאות "מצילות" או "מושיעות" מעוני, עולה מנתוניו תמונה הפוכה: ככל שהיקף הקצבאות גדול יותר, כך שיעור משמעותי יותר של האוכלוסיה נעול בעוני חסר תקווה, במשפחות שבהן אין מפרנס וכל הכנסת המשפחה תלויה בקצבה. כך, דווקא הקטנת הקצבאות במקביל לגידול במספר העובדים במשק בעשור האחרון (2005-2014) הניבו קיטון משמעותי ביותר בשיעור העוני.

דוח העוני תרשים 1
מתוך דו"ח העוני לשנת 2014, עמוד 7

כפי שניתן לראות בתרשים, בתקופה בה הועלו הקצבאות באופן ניכר (1998-2002) חל גידול מסחרר של 25 אחוז במספר השרויים בעוני לפי נתוני הביטוח הלאומי. עד שנת 2004, בה עדיין ניכרה השפעת ההעלאות הקודמות, כבר הסתכמה העליה ב-40.5 אחוז. במונחים מוחלטים, מדובר בעלייה בשיעור של כמעט 60 אחוז (574 אלף איש) במספר המוגדרים עניים בישראל.

התמונה מתהפכת כשבוחנים את הנתונים משנת 2005 ואילך: שיעור הנפשות הנתונות בעוני, אפילו לפי נתוני הביטוח הלאומי, קטן ב-11.7 אחוז. במלים פשוטות: כשהקצבאות עלו, עלה גם העוני. כשהן ירדו, אחרי תקופת הסתגלות, ירד גם העוני. הקצבאות אינן רק מחולקות לעניים, הן גם משאירות אותם עניים.

ערבים יורדים, יהודים עולים

מה שמותיר אותנו עם חידת 2014. הנתון המרכזי לשנת 2014 — העילה לחינגה השנתית של שאגות האריה ונהמות הלביאה — היא עליה של 0.2 אחוז בשיעור המשפחות, הנפשות והילדים מתחת לקו העוני, מ-21.8 אחוז מכלל הנפשות בישראל בשנת 2013, ל-22 אחוז מכלל הנפשות בשנת 2014. (יצוין כי הנתון בניכוי מזרח ירושלים מצביע על כך שלא חל שינוי במצב העוני: 20.2 אחוז מכלל הנפשות).

הנתון מעורר תמיהה רבתי. בשתי הקבוצות העיקריות תחת קו העוני — הערבים והחרדים, המונים כשני שליש מכלל העניים — יש בשנת 2014 ירידה משמעותית בשיעור העוני. לפי נספח 2 לדו"ח העוני, הכולל את הנתונים המספריים של המשפחות, הנפשות והילדים מתחת לקו העוני, מספר נפשות הערבים מתחת לקו העוני קטן ב-4.2 אחוז בשנים 2013-2014, שעה שאצל החרדים יש באותה תקופה ירידה של 4.4 אחוז. עוד במקביל, בקרב משפחות חד־הוריות יש ירידה חריפה של 18.2 אחוז. כלומר, שעה שבקרב הקבוצות הבולטות ביותר מתחת לקו העוני יש ירידה חריפה ומובהקת בשיעור העוני כבר משנת 2012, לפי הביטוח הלאומי השיעור הכולל של העוני דווקא עלה בשנת 2014.

התמיהה מטפסת לדרגת לא ייאמן כאשר מתחילים להשוות את המספרים. כל אחד מדו"חות הביטוח הלאומי כולל, כמקובל, השוואה של השנה הנסקרת לשנה או לשנתיים שקדמו לה — כל זאת כדי להעניק לקורא פרופורציה או תחושה כלשהי של מגמה. בשנת 2013 מובאים גם נתוני שנת 2012, בדו"ח 2012 מובאים גם נתוני 2011, וכן הלאה. מטבע הדברים, יש נתונים המחושבים מחדש משנה לשנה. לכן, למשל, ייתכן בהחלט מצב בו נתוני שנת 2012 מדו"ח 2012 יעודכנו מעט בשנת 2013.

כאשר הנתונים משתנים מדו"ח לדו"ח, מובן מאליו שגם סיכום הנתונים צריך להשתנות. לדוגמא, אם מתברר לאחר זמן כי מספר הערבים מתחת לקו העוני גדול משסברו קודם, כי אז הסך הכולל של הנמצאים מתחת לקו העוני צריך לגדול אף הוא. אלא שבביטוח הלאומי סבורים אחרת. בחינה של דו"חות הביטוח הלאומי בשנים 2009-2014 מלמדת כי אף שהמספר הכולל של הנמצאים מתחת לקו העוני נשמר בעקביות משנה לשנה, הסכומים המרכיבים אותו השתנו באופן כמעט שרירותי. כך, כמה פעמים הועברו אנשים משנה לשנה מטור היהודים לטור היהודים החרדים, ובשנים אחרות הועברו ערבים לטור היהודים, היהודים החרדים ולהפך. בביטוח הלאומי אף הגדילו לעשות בדו"ח האחרון כשגרעו 16,200 ממספר הערבים מתחת לקו העוני בשנת 2013 והוסיפו 16,200 איש למניין היהודים מתחת לקו העוני.

A Palestinian cleaning worker walk in a the sreet on December 01,2009.photo by Abir Sultan/Flash 90 *** Local Caption *** ???? ???? ???????? ????????? ??????? ???????? ???????? ????????? ??????? ???????? ??????? ???????? ??????? ???????? ???????? ????????? ???????? ????????? ???????? ????????? ???????? ??????? ???????? ??????? ????????? ???????? ???? ?????
ערבים, חרדים וחורים בנתונים. צילום: אביר סולטן /פלאש90

בסיס נתונים רעוע ונתונים מוזרים

אפשר להבין את מצוקתם של חוקרי הביטוח הלאומי. בשנים האחרונות עורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שינויים משמעותיים באופן עריכת הסקר ובמתודולוגיה שלו, באופן שמערער במידה ניכרת את אמינות הנתונים. עם זאת, הניסיון לערוך התאמות כדי להגיע לשורה תחתונה אחידה, הופך את הנתונים למפוקפקים מאוד, אם להשתמש בלשון עדינה: העברת 16,200 איש מטור אחד למשנהו משמעה תנודה של 2 אחוז אצל יהודים וערבים, ותנודה זו גדולה פי 10 מהתנודה הכוללת בנתוני העוני.

שינויים שרירותיים יוצרים תוצאות מגוחכות. לדוגמה, בדו"ח הנוכחי נרשמת ירידה חריפה של 18.2 אחוז במספר המשפחות החד־הוריות, שעה שאצל משפחות עם מפרנס אחד יש עלייה של 15.4 אחוז, המגיעה שנה אחת בלבד אחרי ירידה של 13.7 אחוז בשנה הקודמת; בקבוצת הגיל 46 עד פנסיה יש ירידה של 28.4 אחוז בתוך שנתיים; ובמספר היהודים הכולל מתחת לקו העוני יש עליה של 18 אחוז.

השיטה הקלאסית לניפוח חרדים

החרדים הם כנראה נתון המפתח. בשנים האחרונות עבר חישוב העוני בקרב האוכלוסיה החרדית שינוי ניכר. משנת 2009 התבססו בביטוח הלאומי על ממוצע נע של מספרם (כלומר, על ניחוש סטטיסטי) לפי שיטת גוטליב-קושניר. בשנת 2013 הסתמכו על "השיטה הקלאסית" (עם תוצאות שנופחו בכ-20 אחוז) ואילו בשנת 2014 עברו לשיטה "הסובייקטיבית" (הגדרה עצמית של מרואיינים), שהביאה לניפוח היקף האוכלוסיה החרדית ב-50 אחוז נוספים. כלומר, משנת 2012 ועד שנת 2014 עלה מספר החרדים מתחת לקו העוני ב-65 אחוז — כלומר, לא במציאות; אבל בהחלט בטבלאות של הביטוח הלאומי.

והחרדים משפיעים על מערך הנתונים בכללו. נניח, לדוגמה, כי המגמה בה ניתן להבחין בין הערבים והחרדים (לפי השיטה הקלאסית) או המשפחות החד־הוריות (ירידה של כ-4 אחוז) מאפיינת את המדגם בכללו, בקיזוז מסוים. חישוב לפי בסיס זה יביא אותנו לפער של כ-102 אלף איש בנתון הסופי של מספר הנמצאים מתחת לקו העוני (כלומר, כ-1.6 מליון במקום 1.71 מיליון). נתון זה מביא את מספר הנמצאים מתחת לקו העוני ל-20.7 אחוז במקום 22 אחוז.

ואולי יש כאן משהו משמעותי יותר. נתוני הביטוח הלאומי לגבי האוכלוסיה בכללה מפגרים בשיעור ניכר אחרי נתוני הלמ"ס. כך, בשנת 2014 נמנתה בישראל אוכלוסייה של כמעט 8.3 מיליון, אך לפי הביטוח הלאומי מנתה האוכלוסיה בישראל (כולל מזרח־ירושלים) כ-7.77 מיליון איש. הפער נע בשנים האחרונות בין 430-530 אלף איש, אך הגיע גם להיקף גדול יותר. שיעור העוני מחושב לפי האוכלוסיה בכללה (כלומר, מספר העניים חלקי האוכלוסיה בכללה). כעת, כאשר מתאימים את הנתונים לגודל האוכלוסיה האמיתי, שיעור העוני צונח עוד יותר, ל-19.36 אחוז. לפי נתון זה, בשנים 2011-2014 הייתה ירידה של כ-17.5 אחוז בעוני בישראל.

אולי כל זה לא נכון. אולי אני טועה. אולי החישובים שלי שגויים לחלוטין. אולי בלבלתי בין טור א' לטור ב'. אולי לא הבנתי נכון. כדאי לכולנו לקוות שאני טועה — כי אם אני צודק, נוצר הרושם שבדו"חות הביטוח הלאומי עורכים החוקרים מניפולציה בנתונים, מנפחים מספרים כדי שיתאימו לקונספציה ומייצרים עוני יש מאין. אם כן, יש בהחלט סיבה לנהמות הלביאה ולשאגת האריה — רק מכיוון אחר לגמרי.

מהביטוח הלאומי נמסר בתגובה:

הביטוח הלאומי עורך את דו"ח העוני זה יותר משלושה עשורים במיומנות ובמקצועיות, תוך הקפדה על דיוק ואמינות הנתונים המוצגים בדו"ח. כמו מוסדות אחרים בארץ ובעולם, הדו"ח נדרש גם לסוגיה של תרומת אמצעי המדיניות (מסים ישירים, קצבאות ועוד) להפחתת העוני. צמצום העוני באמצעות תשלומי העברה הוא בבחינת אמת ידועה המתבררת גם בדו"חות של מוסדות בינלאומיים כדוגמת ה-OECD, המראים על קשר ישיר והפוך בין רמת תשלומי הרווחה כאחוז מהתוצר לבין רמת העוני במדינות המפותחות.

ב-2000 וב-2001 סקר ההכנסות לא כלל את מזרח ירושלים לכן קשה להשוות את הנתונים בשנים אלה לשנים שקדמו להן או לשנים שאחריהן. לא ידוע לנו על העלאת קצבאות חריגה בין 1998 ל-2000 אך ב-2001 הועלו קצבאות הילדים לילד החמישי ואילך ("חוק אלפרט") למשך שנה אחת. בין שתי השנים רמת העוני של משפחות נותרה כמעט ללא שינוי (עלתה מ-17.5% ל-17.7%), לעומת זאת עליית מדרגה ניכרת ברמת העוני התרחשה בין 2002 ל-2004, מ-18.1% ל-20.3%, זאת לאחר שיושמו שינויי מדיניות במסגרתם נעשו קיצוצים עמוקים בקצבאות הילדים והבטחת הכנסה.

בסיס הנתונים שעליו מתבסס דו"ח העוני של הביטוח הלאומי הוא "סקר הוצאות משקי בית" של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (לרבות הגדרת החרדים). כך שהביטוח הלאומי אינו הכתובת לטענות כלשהן על איכות בסיס הנתונים, והטענה ש"הנתונים מפגרים בשיעור ניכר אחרי הלמ"ס" אינה מציאותית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. שש עשרה אלף אינם שני אחוז מהאוכלוסיה היהודית אלא יותר שתי עשיריות האחוז.

    יש מצב ש16 אלף זהו מספרם של קרובי המשפחה הגויים של יהודים שהגיעו כעולים חדשים ויש שלוש מאות אלף כאלה – כנראה 16 אלף מהם מתחת לקו העוני.

    1. שש עשרה אלף הם שני אחוז מהאוכלוסייה היהודית תחת קו העוני (בערך 800 אלף איש) והאוכלוסייה הערבית תחת קו העוני (בערך אותו דבר).

  2. בנוסף לתמיהות על בסיסי הנתונים, יש כמה בעיות מהותיות בהגדרת העוני בישראל.

    א. הגדרת העוני היא יחסית ולא אבסולוטית. אם עולים לארץ כמה מיליונרים וכמה חברות סטארט אפ עושות אקזיט של עשרות מיליוני דולרים – יתקבל נתון שהעוני בישראל הוחרף. יתכן אפילו שמצב העניים השתפר בכל תחומי החיים, וכושר הקנייה שלהם גדל, אך הדוחות יראו שהעוני גדל

    ב. הדוחות מתחשבים רק בהכנסות הידועות לרשויות המס. ידוע שיש בארץ שפע פשיעה כלכלית וכלכלה שחורה מפותחת. למעשה, שני המגזרים בהם ידוע שיש את העלמות מס המסיביות ביותר הם שני המגזרים, שלכאורה לפחות, הם העניים ביותר

    ג. העוני מתייחס רק להכנסות מול הוצאות. הוא מתעלם לחלוטין מנושא הרכוש. קיים שוני מהותי בין אדם שבבעלותו דירה ו/או חשבונות בנק נכבדים לבין אדם שאם לא יצליח לשלם את שכ'ד או המשכנתא ימצא עצמו ברחוב. גם במובן זה מצבו של המגזר הערבי פחות גרוע מנתוני הביטוח הלאומי. רובם מתגוררים בבתים בבעלותם ולרבים מהם מגרשים. בבלוג הסולידית, אשה שאינה עובדת וחיה מרווחי תיק השקעות של מספר מיליוני שקלים, היא חוגגת את העובדה שלפי נתוני הביטוח הלאומי, המתעלמים מהון פיננסי, היא מוגדרת כענייה

    1. א. טוב, אז נקרא לזה "מדד אי השיוויון" ולא מדד העוני
      עדיין, ב-2015 משפחה עם שני מפרנסים שלא יכולה לקנות לבן החייל סמארטפון כמו שיש לכולם מרגישה מצוקה ועוני, ולא מתנחמת בכך שרמת החיים שלהם טובה מלפני 20 שנה, כשלאף אחד לא היה.

      ב. העלמות המס המסיביות ביותר הן החוקיות, שמארגנים רואי חשבון ללקוחותיהם מהעשירון העליון, דרך "חברות ארנק", רישום בחו"ל וכו'.

      ג. בית בבעלותך כן מתבטא בהוצאות מול הכנסות- למשפחה כזו אין שכ"ד ומשכנתא; הם הרי לא יכולים למכור את הבית כדי לממן אוברדרפט. שוב, רוב הרכוש הוא דוקא בעשירונים העליונים- אי השיווויון רב מהמופיע בדו"ח ולא קטן ממנו. הרי לחרדים ולערבים אין הרבה דירות להשקעה, תיקי השקעות וכו'. הוספת הרכוש לחישוב מגדילה את הפער שבין החיים ברחביה ואפקה (ששם נמצאים בעלי-הרכוש-מועטי-ההכנסה) לקטמון ואופקים.

      אותי המאמר מטריד במישור אחר. לביטוח לאומי, כמו לכל גוף ממשלתי, יש מטה גדול שתפקידו הוא לעבד ולנתח נתונים עבור מקבלי ההחלטות; הרי החלטות אם גברת א' זכאית לקצבת שארים והאם פקיד ב' יתמקדם למשרת ניהול יכולות להתקבל בדרגי השטח. מניפולציה כזו של נתונים מראה על רמה מקצועית נמוכה מאוד: הרי גם אם הלמ"ס משנה פתאום הגדרות, אפשר לדרוש ממנה להמשיך לספק נתונים גם לפי ההגדרות הישנות עוד 5 שנים (נניח). הרי עבורה אלו שורות באקסל.
      ובין אם מאמינים בממשלה קטנה או בממשלה גדולה, הפקידות הבכירה חייבת להיות מצויינת..

    2. א. מדידה יחסית היא נכונה יותר. הרי משפחה עם שני מפרנסים שמתקשה לקנות לבנה החייל סמאטרפון כמו שיש לכולם תרגיש מצוקה, ולא תתנחם שכושר הקניה שלה משופר מלפני 20 שנה, כשלאף אחד לא היה. מבחינתי אפשר לקרוא לזה "דוח אי השיוויון" במקום דוח העוני.

      ג. דירה בבעלותך כן משפיעה על הכנסות מול הוצאות- היא חוסכת שכר דיירה/משכנתא. משפחה ערבית ממוצעת לא יכולה לממן איתה אוברדרפט- היא מצפה לדור ולהוריש אותה. בפועל, רוב הרכוש נמצא בשכבות המבוססות ולכן התחשבות בו תוסיף לאי-השיוויון ולא תקטין אותו. הרי הדירות ותיקי ההשקעות לא נמצאים בידי תושבי בית"ר-עלית ואופקים אלא בידי תושבי רחביה ואפקה (שחלקם נספרו בדוח כ-"עניים")

      החלק המטריד ביותר בעיני הוא הכיתתיות והרמה הנמוכה של מטה הביטוח הלאומי והלמ"ס. מה הבעיה לדרוש מהלמ"ס לפרסם נתונים גם לפי הגדרות ישנות במשך כמה שנים? אלו שורות אקסל. בין אם אתה מאין שהממשלה צריכה להיות קטנה או גדולה, השירות הציבורי (הגדול או הקטן) חייב להיות מצוין ומאוחד..

  3. תגובה לנתניתי

    מסכימה לחלוטין שיש 'העלמות מס חוקיות' בעשירון העליון, ובעיקר באלפיון העליון. זה אינו סותר כהוא זה את העובדה שיש גם העלמות מס מסיביות, לא חוקיות, בעשירונים הנמוכים לכאורה. לדוגמא,מלעולם לא הבנתי איך משפחה חרדית עם 4 או 6 בנות, מצליחה 'לסדר' את כולן עם דירה. ולכאורה לפחות המשפחה מתקיימת רק על משכורת די צנועה של האישה. הטענה שלי היא שכל בסיס הנתונים, הן על העשירונים הגבוהים והן על העשירונים הנמוכים, מפוקפק

    יש לי בעייה עם הגדרה יחסית של עוני במקום הגדרה אבסולוטית. עוד מעט תתקבל הגדרה שעני הוא בעל סמארטפון שלא שודרג כבר 3 שנים. זה מבטיח מרוץ צרכנות אינסופי 'כי לכולם יש'. חמור מכך, לפי המודל היחסי אסור לתת לחלק מהאוכלוסיה להתעשר. נחסל את כל ענף הסטארטאפים כדי שלא יופיע בדוחות שאחוז העניים עלה

    לא הבנתי את טענתך שאדם המתגורר בדירה משלו, שאין לו כוונה לשעבדה בכדי לקבל הלוואות, נמצא במצב גרוע. אין דבר שדוחף אנשים לעוני יותר מאשר הלוואות. רכוש הוא חלק מתמונת העושר / עוני ולא רק הכנסה חודשית שוטפת. ואם יתברר שתושבי אפקה עשירים יותר מכפי שצוין בדו'ח העוני – שיהיה. אני רוצה לקבל תמונה אמיתית ולא תמונה חלקית ומעוותת.

    1. מדידה יחסית: שוב, מבחינתי אפשר לקרוא לזה "מדד אי שיוויון". לא חשוב לי לקרוא למי שמתחת לחצי החציון "עני", אבל חשוב לעזור לו. אם ע"י קצבאות ואם ע"י מלגות לימוד וכו'.

      לגבי בעלות על דירה:
      המצב הפיננסי של אדם תלוי בעבר (נכסים וחובות), הווה (הוצאות והכנסות) ובעתיד (תוכניות ושאיפות). מי שיכול לממן את התוכניות שלו או אפילו את ההוצאות שלו אינו עני.

      יש הבדל גדול בין מי שמחזיק דירה, עובד ומרויח, אך טרוד כל היום בשאלה איך לקנות דירות לחמש בנותיו,
      למי שמחזיק דירה, עובד ומרויח, מוציא אותו דבר, ואין לו שום התחייבויות עתידיות. הראשון הוא "עני" בעיני עצמו.

      דו"ח העוני מתייחס רק להווה, ומניח שהעבר והעתיד זהים לכולם לכולם יש אותם נכסים ואותן שאיפות. ברור שזה שגוי.
      .
      ספציפית, לגבי בעלות על דירה:
      – אדם יכול לחיות מעבר להכנסתו, ולהתבסס על מכירה עתידית של דירתו, ולא ייחשב עני
      המצב ברוב המשפחות בישראל, כולל ערבים, שונה: הם מצפים להוריש את הדירה לילדיהם, כך שאם הם צוברים חובות- הם עניים..

  4. נתנייתי שלום.
    א. כל זוג צעיר בחברה החרדית מחזיק בבעלותו דירה (בד"כ זה תנאי לשידוך…) לחלקם דירה באופקים לחלקם בירושלים, לחלק מהם יותר מדירה אחת. ועל כן בעלי הנדל"ן הגדולים ביותר (יחסית) הם החרדים.
    ב. ההתעלמות של הדו"ח מהנכסים אינה כתוצאה מזלזול. הם פשוט לא יודעים. יותר קל לקבל נתונים על ההכנסות ולא על הרכוש. ולכן שכני היקר – יהלומן במקצועו, אדם עשיר ממש לפי כל קנה מידה, אולם בשנה האחרונה מפסיד כסף מדי חדש בחדשו, ירשם בדו"ח כעני, מפני שאיש לא יודע כמה כסף מונח בחשבונות הבנק שלו. כך גם המנכ"ל המפוטר, איש עסקים וכד'.
    ג. תכל'ס, לדו"ח עוני המתעלם מרכוש אין הרבה משמעות. וזה עוד לפני שדברנו על הכלכלה השחורה.