הפרוטוקולים של זקני ציון פופולריים מתמיד

רבים בוודאי שמעו על הפרוטוקולים של זקני ציון, הספר האנטישמי המתאר את מזימתם של היהודים להשתלט על העולם. למרות שעלילה זו הוכחה כזיוף, אולי תופתעו לשמוע כי זהו אחד הספרים המשפיעים ביותר במאה ה-20.

ספר זה, בגרסתו הנפוצה, ראה אור לראשונה בשנת 1904 ברוסיה, ומכיל עשרים וארבעה "פרוטוקולים", כלומר תיעוד פגישותיהם של "זקני ציון". אמנם אותם "פרוטוקולים" אינם מכילים התייחסות לזמן ולמקום, אך סרגיי נילוס, אשר מהדורתו היא הנפוצה ביותר, קשר את הפגישות הללו לקונגרס הציוני הראשון שהתכנס בבאזל בשנת 1897, ואף הביא ציטוטים (מפוברקים) מתוך דבריו של הרצל. מכאן ש"המזימה היהודית להשתלטות על העולם" ו"המזימה הציונית להשתלטות על העולם" – אחת היא.

מנהיגי התנועה הציונית לא התאמצו להילחם בהפצתו של ספר זה, משום שלפי תפישתם, פולמוס עם כתב שטנה שקרי עשוי לחזק את מעמדו בקרב האנטישמים. הם הרי יודעים מה נאמר בקונגרס הציוני הראשון ובאלה שבאו אחריו.

בראיה היסטורית ניתן לקבוע שהייתה זו טעות איומה. האנטישמיות אינה כמו ילד קטן וצעקן, אשר אם נתעלם ממנו הוא ישנה את דרכו. האנטישמיות החדשה, זאת המתבססת עד ימינו על הפרוטוקולים של זקני ציון, היא שנאה באצטלה מדעית. ניתן לפרוט את פרטי המזימות ולרדת לעומקם, שכן הכל נכתב ומוצג בספר זה.

כוחה של עלילה

קיומו של העם הזה מושתת על הונאה ורמייה, ואלה באות לידי ביטוי באופן ייחודי ב"פרוטוקולים של זקני ציון", אשר את אמינותם מכחישים היהודים בנחרצות […] מזימתם של היהודים נחשפה… בדיקת ההתרחשויות היא הדרך הטובה ביותר לשפוט את מהימנותו של המסמך. אם התמורות ההיסטוריות אשר ארעו במאות השנים האחרונות תילמדנה לאורו של הספר, נראה בבירור מדוע העיתונות היהודית מתנגדת ומכחישה את מהימנותו של הספר.

הדברים הללו נכתבו בידי היטלר עצמו, בספרו מיין קמפף (עמ' 255, בתרגומו של מרפי משנת 1939), ומוכיחים עד היכן הגיעה אותה עלילה "מוצלחת". מאז המהדורה הראשונה של הפרוטוקולים ועד ימינו, הספר תורגם לשפות רבות ויצא באינספור מהדורות. מילוני בני אדם רואים את הכתוב כמו היטלר – חשיפת מזימתם של היהודים להשתלטות על העולם. רבים בוודאי שמעו על הכללתו של הספר בתכניות הלימודים בכמה מארצות ערב, אך לא רבים יודעים כי בשנת 2012 הקריא נציג מפלגת הימין הקיצוני ביוון, "השחר הזהוב", את הספר כולו מעל בימת הפרלמנט. יתרה מזאת, תכניות טלוויזיה רבות, בעיקר בארצות ערב אך לא רק, מקיימות דיונים בנוגע למהימנותו של הספר, ואף נטענות טענות לפיהן התוכן המובא בספר מהימן.

המזימה המתוארת בספר היא מזימה אפלה ומורכבת, המתוארת לפרטי פרטים, עד לשיעור הריבית שתיקבע להלוואות. מה נכתב שם? נכתב על משברים כלכליים יזומים, על יצירת מצג שווא של דמוקרטיה וליברליזם תוך הקפדה על משטר רודני נוקשה, על חינוך מחדש, על טוויית קורי עכביש סביב מוסדות השלטון, על שליטה מוחלטת בכלי התקשורת ועל המלכת מלך יהודי מבית דוד, שיהיה "האפיפיור של העולם, הפטריארך של הכנסיה הבינלאומית" (מתוך "פרוטוקול 17 – גורלם של עורכי הדין ושל אנשי הכמורה"). הסתירות הפנימיות הנפוצות בספר זה מעולם לא הטרידו את האנטישמים.

על מנת להבין היטב את מלאכת הזיוף ואת השתלשלות האירועים שהביאו לכתיבתו, עלינו להרחיק אחורה לעשור האחרון של המאה התשע-עשרה. סיפור המעשה החל בצאר הרוסי, אשר בתקופת שלטונו התחילו האזרחים לעורר מהומות ולדרוש דרישות. היו שדרשו את קיומן של בחירות חופשיות, והיו שהקצינו ודגלו בגישות סוציאליסטיות ומרקסיסטיות. על כן פנה הצאר אל המשטרה החשאית, האוכראנה, בבקשה לפתור את הבעיה.

אחד מאנשי האוכראנה החזיק בידיו חוברת בשם נאום הרב – כפי שנשמע ותועד בידי הרב סיר ג'ון רטקליף. מתוארת בה התכנסותם של נציגי שנים עשר שבטי ישראל בבית העלמין היהודי בפראג, כהרגלם מדי מאה שנים, ובהתכנסות זאת שוטח הרב בפני מאזיניו את מזימת היהודים להשתלטות על העולם תוך ביטול הנצרות וגיור כל הנוצרים. ספר זה פורסם ברוסיה בשנת 1891, אך למעשה הוא פרק אחד בשם "בית הקברות היהודי בפראג והתאספות נציגי שנים-עשר שבטי ישראל" מתוך נובלה ארוכה בשם ביאריץ, שפרסם בשנת 1868 סיר ג'ון רטקליף, שם העט של הרמן גדשה, סופר ומרגל ממוצא גרמני בעל דעות אנטישמיות. גדשה עצמו נסחף אחר רעיונות הקונספירציה השונים שרווחו בתקופתו כנגד כל מי שלא השתייך לזרם המרכזי, אך יותר מכל, שאב גדשה את רעיונותיו מספר אחר שפורסם בשנת 1864: "דיאלוגים מהגיהנום בין מקיאבלי לבין מונטסקיה". הספר נכתב בידי מוריס ז'ולי, פעיל אופוזיציה צרפתי, שביקש למחות כנגד שלטונו הרודני של נפוליאון השלישי. היהודים לא עניינו את ז'ולי, על כן אין הם מוזכרים אלא פעם אחת בלבד.

לימים, בשנת 1904, יתפרסם החיבור שעליו טרחו סוכני האוכראנה בשם הפרוטוקולים של זקני ציון. ניתן לסכם את תהליך הכתיבה של הספר כגילוי עריות טקסטואלי, כלומר, עירוב בין חיבורים שונים, שכולם קרובי משפחה. מטרתו של הספר הייתה פשוטה: הסטת תשומת הלב הציבורית מבעיות השעה אל שעיר לעזאזל, ולעזאזל היהודים האומללים שחיו בעיירות הנידחות של האימפריה.

הבסיס לאנטישמיות המודרנית

אך סיפורנו אינו מסתיים בשנת 1904 ואף לא בשנת 1906. למעשה, סיפורנו אינו מסתיים כלל.

בדומה למזימתם של "זקני ציון" המתנהלת במחשכים, גם הספר הנושא את שמם ממשיך להשפיע על חיינו, מבלי שנהיה מודעים לכך. כפי שנכתב לעיל, מרבית הרעיונות האנטישמיים (ובכללם אלה הלובשים "כסות" אנטי-ישראלית או אנטי-ציונית) נשענים באופן מובהק על הפרוטוקולים של זקני ציון, גם אם האוחזים בדעות הללו מימיהם לא קראו בספר. זאת ללמדנו כי תוכנו של הספר הוטמע באופן כל כך יסודי בתודעה העולמית, עד כי לעִתִּים ניתן לזהות מוטיבים דומים גם בקרבנו (כך למשל בכתבה: "היהודי העשיר שמנווט את המהפכות הפוליטיות").

חיפוש מהיר של מילות מפתח כגון "שליטה", "מניות", "כסף", "מדיה", ו-"מלחמות" עם המילה "יהודים" יעלה אינספור תוצאות, בכל שפה שבה תחפשו. הקריקטורה שמופיעה למעלה, למשל, מסייעת להמחיש את עומק חדירתם של הרעיונות האנטישמיים מתוך הספר אל השיח האנטישמי "הרגיל" של ימינו. לא לחינם בחרו המאיירים לתאר את נשיא מצרים א-סיסי כבובה תלויה על חוט בידיו של נתניהו. קריקטורה זאת דומה גם לקריקטורה שפורסמה באל-וטן הסעודי, במהלך הבחירות לנשיאות ארה"ב בשנת 2008 (ראו להלן). דימוי הבובה מופיע ב"פרוטוקול 10 – חיסול החוקה ועליית שלטון היחיד" באופן ברור: שם נכתב כי "זקני ציון" ימנו נשיאים למדינות כחלק מהמזימה להשתלטות על העולם.

שימו לב גם לדמות "היהודי" החוזרת עד היום במרבית הקריקטורות האנטישמיות, המוצגת כאדם חרדי בעל תווי פנים מובחנים ומעוותים. דמות זאת מופיעה פעמים רבות כייצוג של מדינת ישראל, שכן "יהודי" הוא "ציוני", וכבר ראינו את הזיקה שיצרו זייפני "הפרוטוקולים של זקני ציון" למפגשי הקונגרס הציוני. אין זה משנה שלתפישתו של הזרם החרדי ביהדות, מעכבת הציונות את בוא הגאולה.

האם זאת הפתעה שטרוריסטים אזרחי הרשות הפלסטינית תוקפים בעיקר דתיים וחיילים? הרי אלה הן הדמויות הנפוצות ביותר בקריקטורות המלוות את מאמרי הדעה באמצעי התקשורת.

עניין נוסף, שראוי לדיון נפרד ונרחב, הוא הכחשת השואה. טענותיהם של מכחישי השואה נסובות, על-פי רוב, לא על ביטול מוחלט של האירועים, אלא על הטענות לפיהן האירועים תוארו בצורה מוגזמת ומגמתית כנגד הגרמנים, או לחלופין שהתנועה הציונית זממה עם הנאצים את השמדת יהודי אירופה. הטענה האחרונה, למשל, עומדת בבסיס ספרו של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, עליו כבר נכתב בהרחבה בעבר מעל במה זו.  כך או כך, הקביעה כי היהודים (הציונים) עומדים מאחורי הטענות או המעשים מתאימה היטב לאופיים של "זקני ציון" הפועלים מאחורי הקלעים להשגת מטרותיהם, ומוכנים להקריב מאנשיהם על מנת להשיגהּ (ככתוב בפרוטוקול השני).

אין ספק אפוא כי הפרוטוקולים של זקני ציון הוא אחד הספרים החשובים ביותר שיצאו במאה העשרים. הטרגדיה שלנו אינה נובעת רק מתפוצתו הרבה של הספר, אלא מכך שרבים בציבור הישראלי אינם מכירים אותו.

________

בימים אלה פתח הכותב פרוייקט מימון המונים למען הוצאת תרגום עברי,מדעי וביקורתי של הפרוטוקולים של זקני ציון. עוד פרטים ניתן למצוא בקישור הבא