כל מה שצריך לדעת על הבחירות המקדימות בארה"ב

לא פחות מ-54 מטוסים פרטיים הגיעו לאחרונה לאיי נופש לא רחוק ממדינת ג'ורג'יה בדרום ארה"ב, לכנס של מכון המחקר השמרני AEI. הכותרת הלא רשמית: איך לעצור את דונלד טראמפ. המשתתפים: כל השחקנים הרציניים בעולם הטכנולוגי והפוליטי.

הממסד הרפובליקני מבוהל עד חסר אונים. הם יורים לכיוונו של טראמפ בכל האמצעים העומדים לרשותם: אישי ציבור שיוצאים נגד טראמפ, כסף לפרסומות נגדו, תמיכה במרקו רוביו ועוד מזימות – הכל כדי למנוע ממנו להשיג את המועמדות הנכספת. חלקם אפילו חושב ברצינות לתמוך בטד קרוז, שנוא הממסד. רק אתמול הודיע המגזין השמרני המפורסם 'נשיונל רוויו' על תמיכתו בקרוז. כדי להבין עד כמה אבסורדי עצם הרעיון הזה, צריך לזכור שאילו דונלד טראמפ לא היה במירוץ הממסד היה חושב עכשיו איך מונעים מקרוז להיות המועמד של המפלגה.

לאט אך בטוח, נראה כי המירוץ הופך לקרב של אחד על אחד. הסנטור טד קרוז ניצח במדינות קנזס ומיין, למרות התמיכה של מושל מיין בטראמפ ומושל קנזס במרקו רוביו. במדינות שהפסיד, לואיזיאנה וקנטאקי, ההפרש עמד על 4% בלבד לטובת טראמפ. אלא שביום שלישי האחרון טראמפ שמר על כוחו וניצח במישיגן, מיסיסיפי והוואי, באופן מכריע. ושוב דרכו לוועידה הגדולה שתקבע את מועמד המפלגה לנשיאות נראית מובטחת יותר משל כל המועמדים האחרים.

וככל שטראמפ מוביל בפריימריז, כך הרעיון של ועידה מתוּוֶכת (Brokered Convention) עולה שוב ושוב. על מה מדובר? והאם כך ייבלם המיליארדר הפופולרי?

רגע לפני טראמפ

הוועידה הגדולה של המפלגה הרפובליקנית תערך בקליבלנד, אוהיו, בין ה-18 ל-21 ביולי. בדרך כלל מטרתה אינה לבחור מועמד, אלא לאשר את המועמד שקיבל את מספר הצירים הנדרש. ועידה מתווכת מתרחשת כאשר אין אף מועמד שמשיג את מספר הצירים הדרוש כדי להיות המועמד הבלעדי של המפלגה, ואז הוועידה מקבלת את המנדט לבחור את המועמד.

במדינות השונות שיטות שונות (ראו להלן), אך כמעט כל הצירים של הרפובליקנים חייבים להצביע עבור מועמד על-פי התוצאות של הבחירות באותה מדינה. אבל כל זאת רק בסיבוב ההצבעה הראשון בוועידה. אחר כך, אם אין מועמד שזוכה ביותר מ-50% מקולות הצירים, ההצבעות הבאות מאפשרות חופש הצבעה לצירים לבחור במי שהם רוצים. זהו התרחיש של ועידה מתווכת, או ועידה עם מספר סבבים של הצבעות, ועל כך בונה הממסד הרפובליקני.

כדי להבהיר במה בדיוק מדובר, הנה שני תרחישים אפשריים לוועידה הקרובה:

1. אין מועמד שמגיע עם ה-50% הנדרשים, כפי שהסברנו לעיל. לפני ההצבעה הראשונה, מועמד יכול להעביר את התמיכה שלו למועמד אחר, ובכך הוא עוזר לו לעבור את האחוז הנדרש. המועמד שמעביר את התמיכה יכול לסגור עסקה עם הראשון שהוא יהיה סגן הנשיא – לדוגמא, אם לטד קרוז יש 900 צירים, ולרוביו יש 400, יכול להיות שהוא סוגר עסקה כזאת עם קרוז.

2. אחרי ההצבעה הראשונה, אם אין מועמד שזוכה במספר הצירים הנדרש, העסקנות מתחילה. הצירים, החופשיים בשלב זה להצביע למי שהם רוצים, יצביעו עבור מועמד שיותר מקובל עליהם, וכל מועמד ינסה לעשות כמה שיותר דילים כדי לזכות במספר הנדרשים כדי להיות המועמד של המפלגה.

אצל הרפובליקנים, מספר הצירים הנדרש לזכייה הוא 1,237. אחרי הפריימריז ביום שלישי אחרון, טראמפ הוביל עם כ-460 צירים, קרוז עמד על 369, רוביו 153 וקייסיק כ-54. כלומר קצת יותר מ-1,000 צירים כבר חולקו, ודונלד טראמפ הוא המועמד היחיד שהגיע לשליש הצירים הנדרשים. יש עוד כ-1,400 צירים שיחולקו בהמשך.

ביום שלישי הקרוב יחולקו 367 צירים, והוא יום מכריע למועמדים מרקו רוביו וג'ון קייסיק. כעת, קייסיק חייב לזכות בערך ב-1,180 צירים כדי להיות המועמד הבלעדי של המפלגה. זה אומר שבמהלך הפריימירז הוא לא יכול להפסיד יותר מ-220 צירים לאורך כל הפריימריז. ביום השלישי הקרוב, גם אם ינצח את מדינת אוהיו, שתתן לו 66 צירים, הסקרים מראים שהוא לא יזכה בפלורידה, וגם לא יזכה להרבה צירים באילינוי וצפון קרוליינה.

מרקו רוביו זקוק לעוד 1,080 צירים, והוא לא יכול להפסיד יותר מ-320 צירים במהלך כל הפריימריז. גם אם רוביו יזכה בפלורידה, הוא לא צפוי לזכות באוהיו, הנוהגת בשיטת "המנצח לוקח הכל". הוא גם לא צפוי לזכות בהרבה צירים בשאר הפריימריז ביום שלישי, הווי אומר שביום שלישי הקרוב ייסתם הגולל על מועמדותו, ואם לא ביום שלישי הקרוב אז זה יקרה ב-22 במרץ. לכן, הסיכויים של רוביו וקייסיק קיימים רק באמצעות ועידה מתווכת, והנוכחות שלהם במירוץ נחוצה רק כדי לנסות למנוע מטראמפ לזכות במספר הצירים הנדרש להיות המועמד של המפלגה.

רוביו וקייסיק מקווים כל אחד לנצח במדינת ביתו: רוביו בפלורידה, וקייסיק באוהיו, מה שיוביל למומנטום של ניצחונות, ובסופו של דבר יביא אותם לוועידה עם כמות מכובדת של צירים. קיימת האפשרות שאחד מהם יזכה בתמיכתו של הממסד בוועידה, וכך אולי יעקפו את טראמפ ויצטרפו אחד לשני כנשיא וסגן נשיא. זה יכול לעבוד בתיאוריה, אלא שאם דבר כזה היה קורה ייתכן ותומכי טראמפ יזעמו ואף לא יצביעו למועמד הרפובלקני בבחירות הכלליות. במצב כזה הרפובליקנים יפסידו כנראה בבחירות הכלליות.

ועידה מתווכת יכולה לעבוד גם לטובת קרוז אם הוא יישאר קרוב לטראמפ במספר צירים. במצב כזה הוא יציג את עצמו כיחיד שניתן להתאגד סביבו, משום שהוא "אאוטסיידר" שלא יבריח את הקולות של טראמפ, וגם יכול להסתדר עם הממסד. אך בל נשכח בכל התרחישים הללו את מחבר הספר The Art of the Deal, שמעיד על עצמו כי הדבר שהוא עושה כל החיים הוא דילים. ייתכן וטראמפ כבר חושב על התרחיש של ועידה מתווכת, ויש לו אסטרטגיה שתוביל אותו לניצחון.

השיטה הרפובליקנית

אך יש עוד זמן עד יולי. בינתיים, כך תבינו בפשטות (יחסית) כיצד עובדת השיטה האמריקנית המורכבת.

בפריימריז ובמועצות הציבוריות (Caucus) של הרפובליקנים, בכל מדינה, קיימים שלושה סוגי צירים: צירים של הוועדה הלאומית הרפובליקנית (RNC), צירים לכל מחוז קונגרס, צירים כלליים (At Large Delegates).

החלוקה היא שלכל מדינה יש שלושה צירים של ה-RNC, שלושה צירים לכל מחוז קונגרס, ולכל מדינה יש לפחות 10 צירים כלליים. בפועל יש למדינות שונות הרבה יותר מעשרה צירים כלליים, וזה תלוי במשתנים כמו: אם יש מושל רפובליקני, סנטור רפובליקני או רוב רפובליקני בבית המחוקקים של אותה מדינה. עוד משתנה הוא, האם המועמד הרפובליקני לנשיא ניצח בבחירות האחרונות.

לדוגמא: טקסס היא מדינה עם מושל רפובליקני, סנטור רפובליקני, רוב רפובליקני בבית המחוקקים וגם המועמד הרפובליקני ניצח במדינה הזאת בבחירות אחרונות. לכן טקסס קיבלה 44 צירים כלליים, 34 מעל המינימום. לטקסס יש 36 מחוזי קונגרס, ולכן היא קיבלה 108 צירים (36 מחוזות כפול שלושה צירים לכל מחוז) ועוד שלושה צירים של ה-RNC, שמגיעים ל-155 צירים. קליפורניה לעומת זאת, מדינה שנוטה חזק לצד הדמוקרטי, מקבלת את המינימום של 10 צירים כלליים. למרות זאת, בסך הכל יש לה 172 צירים, זאת משום שיש 53 מחוזות קונגרס – ורק כתוצאה מכך יש לה 159 צירים. הצירים של ה-RNC, כאמור – שלושה בכל מדינה, בדרך כלל יכולים להחליט בעצמם במי הם תומכים, אך בחלק מהמדינות הם חייבים לתמוך במועמד שניצח באותה מדינה.

לכל מדינה שלוש אפשרויות לחלוקת הצירים בפריימריז: פרופורציונלית, "מנצח לוקח הכל" או ערבוב בין השניים.

המנצח לוקח הכל – האפשרות הראשונה היא שהמועמד שמקבל את רוב הקולות במדינה, מקבל את כל הצירים באותה מדינה – הכלליים וגם של מחוזות הקונגרס. אפשרות שניה, מועמד שמקבל את רוב הקולות זוכה בכל הצירים הכלליים באותה מדינה, אבל במחוזות הקונגרס הצירים יתחלקו על פי הזכייה בכל מחוז. לדוגמה: במדינת ויסקונסין יש 42 צירים. המועמד שזוכה בהכי הרבה קולות בכל המדינה יקבל את כל 24 הצירים הכלליים. לגבי 15 הצירים שקשורים למחוזות הקונגרס, כלומר חמישה מחוזות – המנצח של כל מחוז יזכה בשלושה צירים. לכן, לו יצוייר שדונלד טראמפ זוכה בהכי הרבה קולות במדינה, הוא מיד מקבל 24 צירים. אבל אם הוא רק ניצח בשלושה מחוזות קונגרס, קרוז ניצח באחד וקייסיק מנצח באחד, אזי טראמפ יקבל 24 צירים ועוד תשעה ממחוזות הקונגרס, וקרוז וקייסיק יקבלו כל אחד שלושה צירים.

פרופורציונלי – גם שיטה זו נחלקת לכמה מצבים. הראשון, גם הצירים הכלליים וגם של המחוזות במדינה נחלקים בין כל המועמדים לפי הקולות שקיבלו. במצב השני, החלוקה היא פרופורציונלית, אלא שכדי לזכות בצירים המועמד חייב לזכות באחוז מסוים מהקולות, המשתנה לפי המדינה: יש מדינות שמדובר ב-5%, יש 10% וגם 20%. בחלק מהמדינות, על אף שהצירים נחלקים פרופורציונלית, אם המועמד יזכה ביותר מ-50% מהקולות הוא מקבל את כל הצירים הכלליים באותה מדינה.

מעורבב – בחלק מהפריימריז המנצח לוקח הכל, ובחלק מדובר בחלוקה פרופורציונלית. דוגמא לשיטה זו היא מדינת קונטיקט, בה הצירים הכלליים נחלקים בין המועמדים כאשר כדי לזכות בציר, המועמד צריך לזכות בלפחות 20% מסך הקולות במדינה. ברמת המחוז, לעומת זאת, המנצח לוקח הכל.

ביום שלישי הקרוב יתחילו הפריימריז במדינות "המנצח לוקח הכל". לפי החוקה של הוועידה הרפובליקנית, אסור שיהיו בחירות בשיטה זו לפני ה-15 במרץ, ואסור שבכלל יהיו פריימריז או מועצות ציבוריות לפני מרץ, למעט איווה, ניו-המפשיר, נוואדה ודרום קרוליינה. הרעיון הוא שלא יהיה אף מועמד שיפתח פער גדול מדי כבר בהתחלה, זאת כדי שיהיה מספיק זמן לציבור הכללי לבחון היטב אותו ואת עמדותיו. בנוסף, הכוונה הייתה למנוע מצב שבו המדינות שבהן נערכים הפריימריז במאי או יוני לא יהיו רלוונטיות. עד עכשיו, למרות שדונלד טראמפ ניצח בפי שניים מדינות מאשר קרוז, הוא מוביל רק בכ-100 צירים. במצב כזה גם מועמד עתיר ניצחונות מתקשה לפתוח פער בינו לבין המועמדים אחרים, משום שהצירים נחלקים באופן פרופורציונלי, ומועמד אחר שמפסיד במדינה, אבל לא בהרבה, זוכה אף הוא לכמות מכובדת של צירים.

קלינטון מאותרגת, על דרך המלך

הוועידה של המפלגה הדמוקרטית תתקיים בפילדלפיה בין ה-25 ל-28 ביולי, בנוכחות 4,765 צירים. כדי להיות המועמד הבלעדי צריך לזכות לתמיכתם של 2,383 צירים.

אצל הדמוקרטים קיימים שני סוגי צירים: צירים המחויבים למועמד (Pledged Delegates), וצירים שאינם מחויבים למועמד (Unpledged Delegates). בוועידה יהיו בערך 714 צירים לא מחויבים למועמד, שלפעמים נקראים צירי-על (Super Delegates). את התפקיד הזה מאיישים אנשי קונגרס דמוקרטיים, מושלי מדינות דמוקרטיים ואנשי המפלגה. אלה יכולים להחליט בוועידה במי הם תומכים.

צירים מחויבים למועמד נחלקים לשלושה סוגים: צירים כלליים של אותה מדינה, צירים של מחוזות הקונגרס וצירים של אנשי המפלגה באותה מדינה, כולל גם נבחרי ציבור באותה מדינה ברמת המדינה וגם ברמה המקומית. הצירים הכלליים והצירים של המפלגה נחלקים לפי התוצאות של של כל הקולות באותה מדינה, והצירים במחוז נחלקים על-פי התוצאות בכל מחוז בנפרד. אלא שכדי לזכות בצירים, מועמד חייב לזכות בלפחות 15% של הקולות באותה מדינה. קיימים כ-4,051 צירים מחויבים, שיגיעו לוועידה.

כעת להילרי קלינטון יש 1,221 צירים – 760 צירים מחויבים, ו-461 צירי-על, ולברני סנדרס 571 צירים, שכוללים רק 25 צירי-על. כבר עכשיו מדברים על כך שכמעט בטוח שקלינטון תהיה המועמדת של הדמוקרטים, למרות שהיא עוד רחוקה מלהגיע למספר הצירים הנדרש. הסיבה לכך היא שהממסד הדמוקרטי, ובכלל רוב המפלגה הדמוקרטית, רוצה שקלינטון תהיה המועמדת, ולכן צפוי שרוב צירי-העל, אלה שאינם מחויבים למועמד, יתמכו בקלינטון בוועידה. על פי ההערכות הנוכחיות, קלינטון תזכה בערך ב-90% מקולות צירי-העל. זאת אומרת שקלינטון צריכה לקבל רק כעוד 1,000 צירים מתוך ה-2,700 הנותרים, ואילו סנדרס צריך כ-1,800. תסריט זה מסתמן כבלתי ריאלי בעליל, במיוחד לאור העובדה שכל המדינות נחלקות באופן פרופורציונלי, ולא קיימת בהן השיטה של "המנצח לוקח הכל" כמו אצל הרפובליקנים.

בבחירות 2008 המירוץ היה צמוד בין קלינטון לאובמה, ורק בפריימריז האחרון הוכרע המירוץ לטובת אובמה. שם צירי-העל שיחקו תפקיד חשוב: אובמה זכה ב-1,764 צירים לעומת קלינטון שזכתה ב-1,640, אבל אובמה זכה ב-438 צירי-על לעומת קלינטון שזכתה ב-256. מצב זה העניק לו 2,201 צירים, כאשר היו דרוש 2,118 כדי להפוך למועמד של המפלגה.

התקשורת בארה"ב ובעולם עוסקת ללא הפסקה בכאוס שמתרחש במפלגה הרפובליקנית, אבל אותן בעיות לא פסחו על הדמוקרטים. ההבדל הוא, שהמועמדת של הממסד הילרי קלינטון מצליחה בפריימריז. מתחילת המירוץ רצו בוועידה הלאומית הדמוקרטית (DNC) את קלינטון כמועמדת, ואנשיה עשו הכל כדי לאתרג אותה מכל מיני בעיות פוטנציאליות. אנשי הוועידה דאגו שיהיו כמה שפחות עימותים בין המועמדים, למרות ששאר המועמדים מלבד קלינטון רצו יותר. הם גם דאגו לכך שהעימותים יתקיימו בזמנים ובימים הכי פחות נוחים, כדי שכמה שפחות קהל יצפה בהם. דבי וסרמן שולץ, ראשת ה-DNC, ספגה הרבה ביקורת על התנהלותה במהלך הפריימריז, בין השאר מפני שידוע שהיא תומכת בהילרי והיה ברור שעמדתה משפיעה על הניהול של כל התהליך.

__________

גדעון ישראל הוא מנכ"ל המרכז לקידום יחסי ישראל-ארה"ב