הדיון אודות צבא מקצועי לישראל הולך ותופס תאוצה, אך כל הצדדים מחמיצים את העיקר: מדובר במודל פשוט לא רלוונטי לישראל. ד"ר יגיל הנקין עם כל הנתונים, המספרים והנימוקים שמפריכים את הרעיון
הדיון הציבורי סביב גיוס החובה לצה"ל נוטה להתנהל בעיקר במונחים אידאולוגיים: כפייה מול חופש, בחירה מול הכרח, "שוויון בנטל", "עם בונה צבא בונה עם" וכן הלאה, כמו גם במונחים מקצועיים פה ושם, המניחים – שלא בצדק – את עליונות הצבא המקצועי על צבא העם.
אולם, שאלה אחת חסרה בדרך-כלל מן הספר, והיא הופכת את שאר הדיון לשעשוע אינטלקטואלי גרידא: האם במצב הנוכחי במדינת ישראל, יש אפשרות טכנית לקיים צבא מקצועי?
התשובה, כמדומה, היא לגמרי לא.
צבאות מקצועיים אינם המצאה חדשה. בחלק ניכר מההיסטוריה זה היה המודל הנפוץ: שכירי חרב המתנדבים לשרת תמורת תשלום, אם את שליטם וארצם שלהם, אם את מי שמשלם להם מספיק.
גם צבא חובה איננו המצאה מודרנית; אפילו אם מתעלמים מהמנהג של ערים ועמים להתגייס אד-הוק למלחמה מסוימת, כבר במאה השלישית לפני הספירה, בסין, הוקם צבא-חובה ממשי.
מכל מקום, המודל המודרני של צבא החובה התפתח במיוחד אחרי המהפכה הצרפתית ועליית הלאומיות באירופה. צבאו של גוסטב אדולף מלך שבדיה כלל ב-1630 רק 4,000 איש, וצבאות גדולים באותה תקופה נמדדו בעשרות אלפים. כמה עשרות שנים מאוחר יותר, לואי ה-14 – בעזרת תקציב גדול וגיוס חובה חלקי, כלומר רק אריסים עניים גוייסו בכפיה – הגיע לצבא שנאמד ב-400,000 איש. צבאו של נפוליאון בפלישה לרוסיה היה כבר כ-680,000 איש; וצבאות מלחמת העולם הראשונה מנו כמה מיליונים כל אחד.
הגידול הדמוגרפי לבדו לא מסביר את גידול הצבאות; צרפת צמחה מכשלושים מיליון לכארבעים מיליון איש בין 1814 ל-1914, אולם צבאה ב-1914 לא היה גדול פי אחת ושליש מבימי נפוליאון, אלא כמעט פי שישה – 4.017 מיליון (בסוף מלחמת העולם הראשונה כבר היה הצבא הצרפתי גדול כפליים – 8.4 מיליון. מספר ההרוגים שספג במהלך המלחמה היה גדול יותר מגודל צבאותיהם של נפוליאון ולואי ה-14 יחד).
לאחר מלחמת העולם השנייה החלה קרנו של גיוס החובה לרדת במדינות רבות, בהיעדר צורך; טכנולוגיה צמצמה את כוח האדם הנדרש בחלק מן החילות, התמחות באמצעי נשק טכנולוגיים דרשה חיילים משכילים יותר המשרתים זמן רב יותר, ובהיעדר סכסוכים כוללים במערב, גם הצורך בגיוס חובה נראה פחות חיוני. בארצות-הברית עברו לשיטה של גיוס חובה סלקטיבי (כולל באמצעות הגרלה), עד שבוטל בפועל לאחר ובעקבות מלחמת וייטנאם; בריטניה ביטלה את גיוס החובה כבר בסביבות 1960.
מדינות רבות הלכו בעקבותיהן, כולל גרמניה שביטלה ב-2011 את גיוס החובה. אמנם, הגיוס עדיין מתקיים בכמה מדינות באירופה, שווייץ לדוגמא, ובניגוד לאמונה ישראלית רווחת ישראל וצפון קוריאה אינן המדינות היחידות המגייסות נשים. בנורווגיה למשל, נשים חייבות גם כן בגיוס חובה. בחלק מהמקומות גיוס החובה הוא תיאורטי, כיוון שלצרכי המדינה יש מספיק מתנדבים. כך המצב בנורווגיה ובסין, השונות מאוד זו מזו.
שאלת המפתח: צרכי המדינה
וכאן חשוב לשים לב: הנקודה המרכזית בשאלת הגיוס היא 'צרכי המדינה', והיחס ביניהם לגודל האוכלוסיה. האם הייתה נורווגיה (חמישה מיליון תושבים, ותריסר אלפי חיילים) יכולה להסתפק בכוח כזה אם הייתה נדרשת להתמודד עם פלישה חיצונית ניכרת או התקוממות פנימית? ספק גדול. לעומתה, סין עם 1.4 מיליארד תושביה מגייסת כוחות צבאיים של 2.2 מיליון חיילים בערך – כוחות גדולים, אבל אחוז קטן בהרבה מהאוכלוסיה.
בעניין זה חוזר ומופיע מאפיין של צבאות מקצועיים: ביחס לאוכלוסיה הם קטנים. מאוד מאוד קטנים. כל הזרועות הצבאיות האמריקניות יחד הן כ-1.3 מיליון איש בשירות פעיל. מספר זה, באחוזים מכלל האוכלוסיה (321 מיליון), שווה לכוחות צבאיים ישראליים בהיקף של כ-32,500 איש בלבד. אם נניח שהערבים והחרדים אינם פוטנציאל גיוס משמעותי, אזי באחוזים מכלל האוכלוסיה הלא-חרדית והלא-ערבית, אנו מגיעים לסביבות 25,000 איש חיילים ישראלים בלבד.
לשם השוואה, גודלו של צה"ל כיום – סדיר וקבע בלבד – מוערך בכ-175,000 איש, ומספר אנשי הקבע לאחר הקיצוצים של 'תר"ש גדעון' עתיד להיות כ-40,000 איש. במילים פשוטות: גם אם נניח את ההנחה מרחיקת הלכת שכיום 75% מהחיילים מיותרים (צה"ל עצמו אומר כי יש עודף חיילים בתפקידי מטה וחוסר חיילים בתפקידי לחימה), עדיין מודל גיוס החובה משאיר בידינו יותר חיילים וקצינים באופן יחסי מאשר בצבא האמריקני, וזאת בהנחה שהערבים והחרדים מתגייסים כמו כל השאר. ללא גיוס החובה, המספרים שמדינת ישראל הייתה מצליחה לגייס היו צונחים דרמטית.
צבא ארה"ב איננו קטן בצורה חריגה ביחס לאוכלוסיה. נהפוך הוא: הוא אחד מצבאות המתנדבים הגדולים ביותר. להשוואה, הכוחות הבריטיים מנו בסוף 2015 151,700 חיילים בשירות פעיל, מתוך אוכלוסיה של כ-65 מיליון. בתרגום לאחוזי האוכלוסיה של ישראל, מדובר בכוחות בסדר גודל של פחות מ-19,000 איש (או, בלי חרדים וערבים, 14,000 איש). הכוחות הצרפתיים, כולל יחידת ההנדסה המזוקנת-בפקודה של לגיון הזרים, מנו ב-2015 215,019 איש בשירות פעיל, מתוך אוכלוסיה של כשישים ושישה מיליון איש – בהתאמה לגודל האוכלוסיה בישראל, כ-26 אלף איש (או כעשרים אלף ללא חרדים וערבים).
בצבאות שלא ממערב אירופה התמונה איננה שונה בהרבה; הכוחות ההודים הם 1.3 מיליון מתוך 1.3 מליארד איש (אך באופן חריג בצבאות מתנדבים, המילואים שם הם באותו גודל כמו הסדיר); כוחותיה של דרום אפריקה, שם מתנהל כרגע דיון על החזרת סוג מסוים של גיוס חובה, מונים כתשעים אלף מתוך כ-54 מיליון (בהקבלה לישראל – 13,000, או כעשרת אלפים ללא חרדים וערבים).
אין צורך להמשיך ולסקור את כל מדינות העולם; התמונה ברורה, והמדינות להלן אינן חריגות בשום אופן: כוחות מקצועיים יהיו תמיד קטנים בהרבה מגיוס חובה, וכמובן שגיוסים קטנים מכשירים מעט מילואים. נוכח צרכי הביטחון של ישראל, קשה לראות כיצד היא תסתדר עם "יבול" גיוס של עשרות אלפים בודדים.
דיינו להזכיר שבמבצע 'צוק איתן' הוכרח צה"ל לגייס כשמונים אלף אנשי מילואים על מנת להחליף יחידות סדירות, לעבות מערכים ולסייע לפיקוד העורף. ברור שחלק מהגיוס, הגדול כמעט פי ארבעה מגיוס המילואים ב'חומת מגן', היה מיותר; ברור גם שחלק נכבד לא היה מיותר; אפילו הגיוס ה'קטן' של חומת מגן הוא, באופן יחסי, כאילו גייס צה"ל מילואים בסדר גודל של צבא בריטניה כולו (והפעיל עוד כוחות סדירים לא מבוטלים). צה"ל מפעיל כיום בפעילות מבצעית, במיוחד במבצעים גדולים, כוחות שביחס לאוכלוסיה גדולים יותר מצבאות זרים שלמים. האם יעלה על הדעת להותיר אותו בלי היכולת לגייס כוחות כאלה בשעת הצורך?
ועדיין, יהיו שיגידו שהטיעון לפיו צבאות מקצועיים ברחבי העולם קטנים יותר מצבא של מגויסי חובה, איננו מספיק כדי לשלול את רעיון הצבא המקצועי בישראל. אפשר לטעון שבישראל שיעור הגיוס ההתנדבותי יכול להיות גבוה יותר, ושארצות אחרות מחזיקות בצבא קטן מפני שהן לא צריכות יותר, אבל במקרה הצורך הן יוכלו בקלות לגייס הרבה יותר. אפשר גם לטעון, למרות שהדבר איננו סביר, שבישראל 90% מהחיילים והקצינים הם חסרי תועלת ואפשר להסתדר עם צבא בגודל מקביל לבריטניה.
גם טיעונים אלו אינם מחזיקים מעמד בבדיקה מקרוב.
האם שיעור הגיוס ההתנדבותי בישראל יהיה גבוה יותר מאשר בארצות אחרות? ככל הנראה כן עקב האיום. אולם גם במדינות הנמצאות תחת איום, רבים אינם ששים להתנדב. כבר ב-1948 תקף אורי אבנרי, את "מרבי [ה]להג היושבים בבתי הקפה בתל-אביב". ואף שהטחת ההאשמה בתל-אביב לא הייתה מוצדקת – שיעור הגיוס בה היה גבוה יותר מאשר בערים אחרות או מהממוצע הארצי – עדיין אין ספק כי אפילו במלחמת העצמאות, עוד קודם שהתפוגג האיום הקיומי המיידי, היו לא מעט משתמטים.
בימינו, סקר שנערך לאחרונה מצא כי 57% מבני הנוער ענו כי יתגייסו גם אם לא יהיה גיוס חובה (26% ענו שלא, 17% ענו שאינם יודעים), אולם קשה מאוד לדעת האם יהיה גיבוי למספרים האלה כאשר אכן אין בפועל גיוס חובה. בני אדם, כידוע, גרועים מאוד באומדן השפעת שינויים עתידיים על עמדותיהם או בניחוש השינויים שיעברו עליהם בעתיד; העובדה שבמציאות של מערכת חינוך ולחץ חברתי ניכר בעד 'שוויון בנטל', לצד גיוס חובה בפקודה, אנשים אכן בוחרים להתגייס – איננה מעידה כי ימשיכו לעשות זאת גם במצב בו תהיה בחירה אחרת. (אנקדוטה שהכרתי: אדם שבחר לא להתגייס ולאחר חצי שנה מצא את עצמו מנותק חברתית מחבריו המשרתים, השלים לאחר מכן שירות מלא). מדובר אם כן בהימור, וביטול מלא של גיוס החובה בתקווה שהאנשים הנדרשים יתגייסו גם אם לא יחייבו אותם, הוא מסוכן למדי.
מה קורה ביום פקודה?
דוגמאות מרחבי העולם מראות כי צבאות מקצועיים, שכאמור כולם קטנים יותר מצה"ל באופן יחסי, נתקלים לא פעם בבעיות גיוס ובבעיות כוח אדם חמורות – במיוחד בזמן לחימה. מזה עשור לפחות מתקשה הצבא האמריקני לעמוד ביעדי כוח האדם שלו, והקיצוצים לאחר מלחמת עיראק לא שיפרו את המצב. ב-2005, שנה שבה המחסור במגויסים היה הקיצוני ביותר מאז 1979, נאלץ הצבא להגדיל את התמריצים הכספיים (עקב מחירי האוניברסיטאות בארצות-הברית, התמריץ של מימון לימודים הוא אחד החשובים עבור הצבא האמריקני), ולהנמיך את הסטנדרטים שלו. כולל לגייס או להשאיר בשירות פעיל בעלי בעיות סמים ואלכוהול, תיקים פליליים או כושר גופני נמוך (וגם נשים בהריון שהיו מקבלות פטור מיידי מתפקידים מסויימים).
ב-2007, אחת משנות השיא של הלחימה האמריקנית בעיראק, רק 79% מהמתגייסים סיימו בית ספר תיכון; אפשר לדון האם השכלה תיכונית נדרשת לשירות קרבי, אבל אין ספק שהאחוז הנ"ל היה הנמוך מזה שנים, והעיד על כך שהצבא הגיע לתחתית החבית בחיפושיו אחרי כוח אדם. באותן שנים אילץ הצבא לא מעט חיילים להמשיך ולשרת בעיראק אחרי שתם חוזה השירות שלהם, עקב מחסור בכוחות זמינים – כ-145,000 בין השנים 2004-2010.
עליית אחוזי הקצינות בצבא ארצות-הברית (אם כי ירידה קלה במספר החיילות נרשמה מתחילת המלחמה בעיראק) לא נבעה רק מאידאולוגיה או שינויים חברתיים, אלא גם ממשבר כוח האדם והצורך להגדיל עוד את מאגר המגויסים. זאת בדומה להחלטה מ-2015 כי גם נגדים יהיו כשירים להיות מפעילי מל"טים, אשר נבעה בעיקר מהקושי לגייס מספיק קצינים לתפקידים אלו – דבר שהוביל גם לקיצוץ טיסות.
רק ב-2009, בפעם הראשונה מאז 2004, הצליח הפנטגון לעמוד ביעד שהציב לפיו יותר מ-90% מהמגויסים יהיו בוגרי תיכון. אחת הסיבות לכך הייתה המשבר הכלכלי הגדול בארצות-הברית, שהפך את השירות הצבאי לאפשרות קורצת יותר. גם אז היה מחסור בבעלי תפקידים מסוימים, כגון מדריכים לצבא האפגני.
אך הקשיים נמשכו: סיום מלחמת עיראק והקיצוצים בצבא האמריקני הביאו את המורל לשפל, וב-2014 פחות ממחצית אנשי הצבא האמינו כי הקצינים בצבא האמריקני הם "טובים או מצוינים", ורק 27 אחוזים האמינו כי הקצונה הגבוהה דואגת לחיילים (חמש שנים קודם לכן השיעור היה 78% ו-53% בהתאמה). באותה שנה חתם הנשיא אובמה על צו המאפשר לצבא לקרוא חזרה לשירות גם חיילים שהשתחררו – בניגוד לתנאי החוזה שלהם.
ב-2015 נתקל הצבא האמריקני בקשיי גיוס שפתר ברגע האחרון (לאחר שהגדיל פלאות את מספר 'פגישות הגיוס' לעומת השנה הקודמת), אחרי שברוב השנה לא הצליח לגייס די חיילים; אחת הסיבות למחסור הייתה, כך לפי הנטען, השיפור בכלכלת ארצות-הברית. אפילו שנה קודם לכן, כאשר הקיצוצים הנרחבים בצבא האמריקני ובמספר המגויסים המתוכנן (סדר הכוחות האמריקני ירד מ-1.43 מיליון ל-1.35 מיליון בין 2010 ל-2014; צבא היבשה האמריקני מתוכנן לרדת משיא של 566,000 ב-2011, ל-450,000 עד 2018) אפשרו לצבא להיות הסלקטיבי מזה שנים, עדיין הנכונות של קהל היעד לראות בשירות צבאי 'אורח חיים אטרקטיבי' הייתה בשפל: 40%, מול 63% עשור קודם לכן. זאת למרות שהוצאות כוח האדם של הצבא גדלו גם ריאלית וגם יחסית בצורה ניכרת מאז 2000.
קצין אמריקני ששירת בעיראק כמפקד פלוגת חי"ר, סיפר שכדי להגיע למכסת כוח האדם רבים מהחיילים הוצבו לשירות ביחידות שאליהן לא התאימו פיזית ומנטלית: "היו לי חיילים שלא היו יכולים לעזוב את הבסיס [לסיור] כיוון שהיו מנועים רפואית מללבוש אפוד מגן, או שהוגדרו לא כשירים נפשית. היו לי חיילים שלקחו תרופות נגד דיכאון, חרדה, סמי שינה ותרופות אחרות […] ובעיות רבות אחרות שהפחיתו מהיעילות הקרבית של היחידה שלי. [מצב] זה היה אופייני בכל הצבא". אותו קצין סיכם: "ההנחה העיקרית [שעמדה מאחורי ביטול גיוס החובה] הייתה שאמריקנים יתנדבו לשירות צבאי כאשר הביטחון הלאומי בסכנה. אך 14 שנות המלחמה האחרונות הוכיחו שהנחה זו מוטעית".
קשיי גיוס היו נחלתו של הצבא הבריטי ההולך ומתקצץ גם הוא. למרות גודלו היחסי הקטן של הצבא ביחס לארצות-הברית, נאלצו הבריטים לגייס קטינים; ב-2014 נאמר כי עשירית מהמגויסים הם בני 16, ורבע מהם – פחות מבני 18 (ב-1991 הפסיק הצבא הבריטי לשלוח לקרב חיילים בני פחות מ-18). ב-2015, למרות שהצבא הבריטי קוצץ לגודל הקטן ביותר מאז המלחמות הנפוליאוניות מאתיים שנה קודם לכן, ולמרות שכוחותיו מונים בין היתר חטיבת גורקה מוקטנת של לוחמים מנפאל, עדיין חסרו לו 3,400 מגויסים; 20,000 איש עזבו את השירות בצבא היבשה בלבד בתוך חמש שנים, ונסיונות למלא את החסר בעזרת מילואים כשלו בינתיים. ב-2008, בזמן המלחמה באפגניסטן, לכל גדוד מבצעי היו חסרים כשישית מן החיילים (הצבא הצליח לשלוח לאפגניסטן פחות מעשרת אלפים חיילים מכל הזרועות). מצב זה היה אופייני ליחידות החי"ר בכל הצבא, בהן היה מחסור ממוצע של בין 10 ל-20% אחוזים, ובניכוי החיילים הלא כשירים – 42% בממוצע מתחת לתקן. ה'אקונומיסט' טען כי למפקדים הבריטיים "חסר תקציב, חסרים חיילים וחסר שכנוע".
לצבא הבריטי היה מחסור קריטי בבעלי מקצועות מתמחים מסוימים, ביניהם אנשי מודיעין, מפרקי פצצות, חובשים ואנשי צוות צוללות, ואפילו פקידי שלישות – שקיבלו מענק מיוחד אם נשארו בשירות. ב-2014, לכארבעה אחוזים מחיילי הצבא הוארך השירות בעל כורחם. בין 2011 ל-2015 היה עודף קבוע של משוחררים מיומנים על מגויסים, ולמרות שיפורים ב-2015 עדיין הכוחות הבריטיים נמצאים בארבעה אחוזים מתחת לתקן, ובמקומות מסוימים הרבה יותר גרוע: מספר המתנדבים להכשרת קצונה ירד בכ-27% בעשור האחרון, והוא כרגע עומד על 90% מהתקנים הקיימים, שהם מצדם פחותים מאשר לפני עשור.
ואם בארצות-הברית האשימו את הלחימה באחריות לירידת מספר המתגייסים, בבריטניה נטען כי היעדר הלחימה פוגע בנכונותם של חיילים לשרת; בכל מקרה, משני צדי האוקיינוס היה משבר במורל.
כמובן, משברים כאלה אינם מוגבלים רק לאמריקה או בריטניה; בדרום אפריקה, למשל, חסרו 11% כדי לאייש את תקני הצבא, ומצב הצבא רע באופן כללי – חלק גדול מתקציבו הולך למשכורות, ולא היה די כסף לתחזוקה ומשימות מבצעיות: רמת הכשירות נמוכה להחריד מזה כמה שנים, כולל חיילים מבוגרים מדי, חולי איידס ובלתי כשירים אחרים שהצבא פשוט לא הצליח למצוא דרך הומנית לסלקם מהשירות, אם כי הוא מנסה לבצע תהליכי מודרניזציה.
האתגר שניצב אפוא בפני מדינות בבואן להסתמך על צבא מקצועי רחוק מלהיות פשוט. גם צבא ארצות-הברית, בעל תקציב השווה ליותר משליש מכל צבאות העולם יחד, נתקל בקשיי גיוס, וכמוהו ארצות אחרות; גודל הצבאות הוא זעום יחסית לצבאות חובה, והכשירות – לא בהכרח גבוהה יותר. גם נושאים כמו עלות משכורות גבוהה ביחס לתקציב הצבא אינם יעילים יותר בצבא מקצועי – לעתים בדיוק להיפך.
מודל לא רלוונטי לצה"ל
אפשר כמובן להניח שצה"ל יוכל להיות צבא מקצועי יעיל יותר מכל צבא אחר, או לחילופין – להניח שאם יהיה פחות צה"ל, יהיו פחות מלחמות שכן יהיו לו פחות חיילים למלחמות מיותרות. הנחה אחרונה זו שקולה מבחינת הלוגיקה למפלצת הרעבתנית מטראאל בסדרת 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה', שהדרך להתגונן מפניה הייתה בעזרת כיסוי העיניים במגבת. מטראאל הייתה משוכנעת שאם אתה לא רואה אותה, היא לא רואה אותך. ההנחה הזו אמנם נוסתה בהצלחה בקוסטה-ריקה, אך כדאי לזכור שהיא מסוגלת לסמוך גם על ארצות-הברית לסיוע.
ייתכן גם שצבא מקצועי, ללא מחאות של חיילים ומילואימניקים, יהיה עם פחות מעצורים. ייתכן אפילו שבגלל היעדר יכולתו לספוג מכה, הוא ייטה יותר למתקפות מקדימות. אבל אפילו אם נקבל את ההנחות הללו ונדמיין צה"ל מוקטן מאוד, שאין לו כמעט יכולת התקפית קרקעית, עדיין יידרש לו כוח אדם גדול יחסית לאחוזי הגיוס במדינות אחרות.
צה"ל הדמיוני שלנו יהיה עם חיל אוויר הכולל רק שלוש-מאות מטוסים ומסוקים (לפי המדווח, הרבה פחות מחצי מהכמות היום), שלוש צוללות (חצי מאשר כיום), שש ספינות טילים להגנה על נתיבי הסחר ואסדות הקידוח, ארבע סוללות כיפת ברזל (מול תשע כיום), שתי סוללות 'חץ' להגנה נגד טילים, שתי סוללות 'פטריוט' להגנה נגד מטוסים (עדיין יש כאלו), וסדר כוחות מתמרנים המקביל לאוגדה אחת בלבד, בדומה לסדר הכוחות שהפעיל צה"ל בפעולת כראמה ב-1968: שתי חטיבות רגלים, חטיבת שריון וכוחות מסייעים קטנים (אגד ארטילרי אחד וגדוד הנדסה). למען הסדר הטוב נוסיף עוד ארבעה גדודי בט"ש, וגדוד הכשרות (קורס מ"כים, קורס קצינים קטן, וכו').
סדר כוחות זה נחשב קטן עד לגיחוך בהשוואה לא רק לצה"ל של היום, אלא לצה"ל של כל תקופה שהיא מאז הקיצוץ הגדול בתחילת שנות החמישים; דיינו לציין שבמלחמת סיני הפעיל צה"ל כארבעים וחמישה אלף חיילים בסיני עצמה מול כשלושים אלף מגינים מצרים – בלי לספור את החיילים בשאר החזיתות.
צה"ל הדמיוני שלנו, המקצועי כולו, המוגבל בגודלו ונטול המילואים (והרי מאיפה יבואו אלה בצבא מקצועי מוקטן?) יגן בצורה סבירה על הים (פחות מאשר כיום), אולי על האוויר (פחות כוחות מאשר כיום), אבל הוא לא יאפשר התגוננות מול כוחות סדירים גדולים, נניח הצבא המצרי; הוא לא יוכל לפעול במקביל בשתי חזיתות; לא יאפשר פיתוח מתקפה גדולה לתוך לבנון, וסביר שגם כיבוש עזה ייתקל בבעיות קשות, לאור העובדה הידועה שהתוקף מנסה להשיג עדיפות כוח מקומית; הוא יוכל לפרוס מעט מאוד חיילים ביהודה ושומרון ולאורך הגבולות במקרה של התלקחות; והוא לא יהיה מסוגל לתקוף כמות מטרות דומה לזו שתקף צה"ל מן האוויר בצוק איתן.
ולמען החישוב אפילו לא טרחתי להכניס פנימה הפעלת מל"טים, וגם לא מודיעין, מערכי סייבר, מחשוב ומפקדות (מטכ"ל, בסיסי הכשרה, מז"י וכו'). מדובר בצבא שאפשר להקביל את מספר הטנקים והמטוסים שלו, בערך, לצבא שוודיה, המעריך כי יוכל להתגונן במקום אחד למשך שבוע (זאת אומרת, בהנחה ויהיו לו מספיק צוותים לאייש את כל 120 הטנקים שלו, ולא רק צוותים ל-42 טנקים בלבד).
כמה חיילים יהיו בצבא כזה? המרכיב הקל ביותר לחישוב הוא האוגדה הרגלית, כלומר כל הכוח המתמרן של צה"ל; רוב האוגדות בעולם הן בין 10,000 ל-20,000 איש; חטיבות חי"ר עצמאיות, כגון חטיבות הסטרייקר הממוכנות במבנה החדש של צבא ארצות-הברית, מונות כ-4,000 חיילים. סיכומו של עניין, המרכיב המתמרן בשיטה הזו מונה כ-15,000 איש לפי מניין שמרני. בנוסף ישנם ארבעה גדודי בט"ש, או לפחות 2,000 איש, וגדוד הכשרות מוקטן – 300. יבשה בלבד.
חיל האוויר ימנה ככל הנראה לכל הפחות כעשרת אלפים איש, בהנחה האופטימית ביותר. חיל האוויר הגרמני, עם 400 מטוסים, מונה 28,000 איש בערך; חיל האוויר הדני, מונה 2,500 איש ו-77 מטוסים (יש הטוענים שמספר האנשים הוא בסביבות 3,500); לצרפת 43,597 איש ו-647 מטוסים ומסוקים, וכן הלאה. חיל האוויר השווייצרי אמנם מונה רק 1,600 אנשי קבע על כ-200 מטוסים ומסוקים, אולם הוא מסתמך גם על עשרים אלף אנשי מילואים ופועל רק בשעות 8 בבוקר עד חמש בצהריים.
אלא אם צה"ל יצליח להגיע לשיעור הנמוך ביותר של טכנאים, אנשי מגדל פיקוח, אנשי תמיכה וכו', קשה להאמין שיצליח לרדת מתחת לשיעור זה – שגם הוא נמוך מאוד. היחידות נגד מטוסים וטילים יידרשו בחישוב גס, המבוסס על כוח אדם של סוללת פטריוט אמריקנית, להוסיף עוד כ-1,000 איש.
חיל הים קוצץ כמעט בחצי, ועל כן הוא ימנה כ-3,000 איש.
אין צורך להמשיך בסקירה: בצבא הסופר-מקוצץ הזה עדיין יידרש, באופן יחסי, שיעור התנדבות לפחות כמו בצבא ארצות-הברית (בהנחה, כמובן, שהחרדים והערבים הם מאגר אוכלוסיה זמין לגיוס) – ויותר מכל צבא מערבי אחר. וזאת בלי לספור כלל את מערכי המודיעין, הסייבר, מפקדות, את רוב ההכשרות, וכן הלאה.
כדי להשלים את העניין רק נציין שבצבא מודרני רוב החיילים אינם קרביים. בארצות-הברית חיילים קרביים מהווים רק כרבע עד שליש מלובשי המדים, ומספר החיילים הזמינים לפעולה תמיד נמוך יותר ממספר החיילים הקרביים, עקב העובדה שחיילים צריכים גם שינה, למלא תפקידי שמירה וטיפול בציוד, ופה ושם חופשות. פרנק לדוויג', קצין מודיעין בריטי, טען כי בפרובינציית הלמנד באפגניסטן, מתוך 8,000 חיילים של כוח המשלוח הבריטי, רק מאתיים היו זמינים לפטרול בכל רגע נתון – השאר היו עסוקים באבטחה, מנוחה, אחזקת המחנה וכן הלאה.
סיכומו של עניין, חישוב גודל הצבאות מתוך האוכלוסיה, יחד עם הצגת הקשיים בפניהם ניצבו או ניצבים כמה צבאות מקצועיים (בפרט בתקופות לחימה מתמשכת), מלמד כמה לא ריאלית האפשרות להפוך את צה"ל לצבא מקצועי כולו. אפילו גודלו של צבא קטן בצורה קריקטורית ידרוש שיעור התנדבות כמו בארצות-הברית או למעלה מזה, ויותר מכמעט כל מדינה מערבית אחרת.
החזקת צבא גדול יותר בעל יכולות סבירות תדרוש את אחוז ההתנדבות הגבוה ביותר בעולם, בהפרש גדול. ניסיון לייסד צבא על הימור של שיעורי התנדבות, שבמקרה הטוב הוא בלתי-בדוק ובמקרה הרע הוכח כבעייתי מאוד, למשל בארצות-הברית, הוא ניסיון מסוכן ולא ריאלי. הוויכוח הנפוץ על צבא מקצועי הוא מגדל פורח באויר, ששכח לבנות את הקומה התחתונה בטרם הרקיע לעננים. אין פירוש הדבר שהכל חייב להישאר כפי שהוא היום, ושינויים במודל השירות היו וכנראה עוד יהיו. מה שלא יהיה, לפחות כל עוד ישראל דומה יותר לווילה בג'ונגל מאשר לוילה בשווייץ (שגם היא, כאמור, מחזיקה בעצמה צבא חובה), אין תחליף לצבא החובה בישראל.
גם אם מספר המתנדבים ככל הנראה לא יספיק, יש הבדל מוסרי אדיר בין גיוס כפוי של קרוב ל 200 אלף איש שמשלמים להם שכר שאינו חוקי (כמה זה? שליש ממשכורת מינימום ללוחם, פחות מזה לג'ובניק?), לבין כיוס כפוי של כ 20 אלף איש (כהשלמה לחיילים שהתנדבו) שנותנים להם משכורת שאינה משכורת רעב.
אז למרות שכנראה כותב המאמר צודק, ולא ניתן לחסל את הכפייה לחלוטין, בהחלט ניתן להקטין אותה בצורה משמעותית מאוד, וזה בהחלט מספיק בשבילי.
מצחיקים, הרי רוב אוכלי החינם הבמ"לים הם בקבע
קיבוצים ומושבים של תנועת העבודה שהיא שמאל מובהק, ומוכיח: חמשת הרמטכלי"ם האחרונים גדלו במושבים או בקיבוצים ואף פנו בחלקם לפעילות פוליטית, עיין ערך אשכנזי, וממליץ על צבא מקצועי שיעניק שכר גבוה ומשמעותי לחיילים זוטרים וכך צה"ל יהפוך לצבא מקצועי וחזק שידע להתמודד בצורה יותר טובה עם האיומים הביטחוניים שעל ישראל
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=378879
דר' הנקין, מאמר מצוין ומפורט, כרגיל אצלך.
הערה אחת חשובה: במגדל הפורח באויר שכותרתו צבא מקצועי במקום גיוס חובה בישראל, חסרה , כפי שציינת, "הקומה התחתונה", כלומר כל הנחות היסוד שגויות.
אני מסכים לחלוטין, אבל אני רוצה להוסיף לכך זוית נוספת: הזוית החברתית-לאומית.
צה"ל במתכונתו הנוכחית, הכולל גיוס נרחב מאד של חיילים רבים, מהווה כור היתוך מרכזי בחברה הישראלית (אני יודע שהמונח כור היתוך כבר לא כל כך מקובל כיום ויש הרואים בו אפילו סוג של קללה, אבל אני סבור שהוא שריר, קיים וחשוב מאד). כל פגיעה בגיוס החובה תיצור ניכור בין הצבא לבין רוב האוכלוסיה, ויש חשש סביר מאד שנקבל, בנוסף לכך, צבא שיתבסס על שכבות חלשות משולי החברה הישראלית, ונפסיד חיילים ברמה אישית גבוהה מאד שמגיעים כיום לכל היחידות בצה"ל (חיילים כאלו לא מגיעים או כמעט ולא מגיעים כלל לצבאות המקצועיים במערב, למשל). כל מיני ניסויים מסוכנים כאלו יכולים להיות נחלתן של מדינות שרמת האיום עליהן נמוכה, אבל הם פשוט לא קבילים במקרה שלנו.
יש בתרבות המודרנית נטייה להפוך את השינוי מאמצעי למטרה. זה נכון גם לדיון על עתיד גיוס החובה בצה"ל, ונראה לי שרוב תומכיו פשוט מחפשים את השינוי כשינוי ולא נותנים דעתם על התוצאות והסיכונים.
בשירותי הסדיר עברתי 3 שנים של עבודה ללא תשלום כסוג של שולייה, במקצוע שלא רציתי ושקשה לאמר שהצטיינתי בה ובחברה איך נאמר .. מפוקפקת.
קח את הנתון הזה ותייצר את המכפלות המתאימות: את הכפייה, את הבזבוז וחוסר היעילות, את השנים ואת הצלקות.
אני מבין את הצורך של ישראל בצבא מספיק גדול כדי לעמוד באתגרים האפשריים. אבל הטענה של שינוי כמטרה לא מקובלת עלי בעליל. צריך לחשוב על דרך לצמצם את העול על הצעירים ובהתחשב בצרכי הביטחון.
בחברה הישראלית הנוכחית בה חצי מהעם דוגל בסתימת פיות וחוסר סובלנות אין אפשרות שהצבא מהווה כור היתוך מוצלח. אין משמעות למפגש בין אוכלוסיות שונות אם לא מגיעים אליו עם ראש פתוח וכבוד לאחר.
בנוסף יש כבר שנים טענות שיחידות מסוימות ממינות חברתית (למשל קורס טיס ו8200) מה שאומר שחלק בלתי מבוטל למעשה לא פוגש אפילו אוכלוסיות אחרות ובטח שלא עובר שום ׳התכה׳.
מה שבטוח שמודל הגיוס הנוכחי פשט לגמרי את הרגל.לא יתכן שיחייבו לגייס בכפיה ויש המונים שלא רוצים להיתגייס וישחררו מאות אלפי אחרים בזיוף הענק שכולו קשקוש על תורתם אומנותם.עאלק תורתם בלא בלא.אסור לכפות בימינו.זה לא מוסרי זה לא חוקי וזה מפלה בטרוף.בין דם לדם.האמת הפוכה דווק מי שהכי דתי חובתו ללכת לצבא ולא סתם חובה אלא לשרת הכי מקסימום.מדינת ישראל מלאה עיוותים והנושא הצבאי הוא מהעיוותים הגדולים ביותר.יש מלא שלא רוצים ללכת לצבא.גם נשים.אז למה מחייבים.הכל תקוע תחת שילטונו האפסי של נתניהו.וישראל צריכה המון רפורמות מוסריות.היגיע הזמן להיות לאומי.היגיע הזמן לחשוב על טובת המדינה היגע זמן עשרת הדיברות היגיע הזמן לחשוב מה טוב לעם ולא על הבוכטות בכיסים.
למה? דאע"ש.
להיות לאומי, זה בערך תחילת פאשיזם. שכידוע מחסל את החירות.
כמה דברים על דיוקם: חלק מפעילות הצבא הופרט נכנסו הרבה שירותי מיקור חוץ, חלק לא קטן מיחידות הצבא עובד על התנדבות, רק יום לפני שפרסמת את המאמר נמצאה דירה מזונחת של חייל לוחם בצנחנים שכמוהו לוחמים מקבלים משכורת עלובה , מגויסים ממשפחות מצוקה מוצאות את עצמן יותר בכלא 4 רק לאחר שנתפסו בשביל לעזור להוריהם בפרנסת הבית, אז תפסיק לקדש את הפרה הזאת שנקראת "צבא עם". והראיה הזו נתמכת על ידי מקצוענים בעצמם בניהם: אנשי צבא, כלכלנים מהנדסים וכו'.
גיבוב הבלים שמזמן לא נראה כמוהו.
כיצד ניתן להשוות מדינות כמו אמריקה או אנגליה, שמלחמותיהן ברובן אינן קשורות לבטחונן הלאומי כלל, לישראל? כל חייל שמשרת כאן ירגיש היטב את המצב הבטחוני. גם אטרקטיביות השירות גבוהה בהרבה כשאתה קרוב לבית, ובמשכורת של פי שניים משכר המינימום נוכל בקלות לגייס סד"כ של 50% מהיום. העלות הזו תמומן ע"י עוד 3 שנים של עבודה ותשלום מיסים של הלא מגוייסים.
יתר על כן, המחשבה שצבא מקצועי הוא בהכרח התנדבותי נטו שגויה מיסודה. יתכן צבא מקצועי התנדבותי וצבא מילואים גדול שמתגייס, עובר אימון חי"ר בסיסי (למשימות בט"ש וגבולות), ומשוחרר תוך כמה חודשים. הגיוס יהיה בתמריץ של הקלות במס הכנסה, ויתן שדרה רחבה של כוח אדם שיתפוס קווים, יחזיק עמדות קבועות וידכא מהומות במצבי חירום
הוצאת לי את המילים מהפה.
הכתבה הכי טיפשית שקראתי בחיי.
להוריד את מספר החיילים בחצי ולהגדיל את שכרם פי שש זה דרך נהדרת להגדיל את הוצאות הצבא על משכורות פי שלש (ולהיות עם צבא קטן בחצי…)
"להוריד את מספר החיילים בחצי ולהגדיל את שכרם פי שש זה דרך נהדרת להגדיל את הוצאות הצבא על משכורות פי שלש (ולהיות עם צבא קטן בחצי…)"
אכן משכורות יעלו. אבל עלות ההכשרות תחתך דרסטית (חייל ישאר 10 שנים, לא ייעלם אחרי 3), המקצועיות תעלה, המון הוצאות מסביב (מגורים, ת"ש, מנהלות) ייעלמו. וחשוב מכל, 150,000 צעירים בשנה ירוויחו 3 שנים שבהן יוכלו לעבוד/ללמוד.
אה באמת, אז איך זה מסתדר עם הטענה שכבר כעת יש ירידה ברצון להתגייס?
יגיל כרגיל מרשים ומעמיק. תענוג.
אני שמח שכשגם כאשר גדלת להיות ד"ר חשוב לא שכחת את מורשתך וציטטת את דאגלס אדאמס
הסיבה הכי חשובה לקיומו של צבא חובה היא איכותם הגבוהה של חייליו.
צבא חובה ממיין ובוחר את חייליו מכלל האוכלוסיה ולמרות טענות וטרוניות בשוליים הוא מעמיד חיילים איכותיים ביותר וללא תחרות ברמה האישית מול כל צבא מקצועי אחר.
צה"ל כצבא חובה מזמן את כל האוכלוסיה בגיל גיוס, בוחן וממיין אותם ובוחר לתפקידים השונים את המתאימים ביותר. יש לכך חשיבות עצומה במיוחד בתפקידים המאויישים על ידי חיילים בעלי קב"א גבוה (מודיעין, טייסים, סייבר, קומנדו וכד'). גם הכשרה ואיוש תפקידי הקצונה של צה"ל תלוי לחלוטין בגיוס החובה. צה"ל מגייס ומכשיר את קציניו מקרב הלוחמים הסדירים, הוא מאתר את הטובים ביותר ומשכנע אותם להפוך לקצינים. כידוע, רוב הקצינים בצה"ל, משתחררים לאחר שנה – שלוש שנות קצונה, אבל זהו גם הדרג הקריטי ביותר המכתיב את איכות הצבא כולו. כל צבא יצליח לגייס קומץ גנרלים מוכשרים, אבל ביצועי הצבא ויכולותיו נגזרים מרמת הפיקוד הזוטר – מש"קים וקצינים עד דרגת סרן. כך היה בכל צבא בהיסטוריה מאז הצבא הרומי ועד ימינו. אם יבוטל חלילה גיוס החובה לצה"ל, לא יתגייסו לצבא מספיק חיילים מקבוצות הקב"א הגבוהות ומאליו יצא שלא יהיו מספיק מועמדים לאייש את שדרת הקצונה הזוטרה. המשתייכים לקבוצות הקב"א הגבוהות ילכו ברובם לקריירה אישית מתגמלת וידלגו על השנים הבודדות שכל אחד מהם תורם היום לצבא. רמת החיילים תצנח פלאים ורמת הקצונה תרד עוד יותר.
אפשר להגיע למודל משולב: כל מי שמתאים מתגייס לשנת חובה אחת שמוקדשת לטירונות ולהכשרה מקצועית. אח"כ או שממשיכים בקבע (כך הצבא יוכל לבחור חיילים מתאימים וגם המתגייסים יוכלו להעריך אם שירות צבאי מקצועי מתאים להם), או שעושים שירות מילואים במהלך 15 שנה כדי להשלים חסכים בכ"א הנדרש לצורך בטחון שוטף או בממלחמה. המודל מוכל גם על נשים ודברים בצורה שוויונית לחלוטין.
מה לגבי אופציות ביניים בארץ? האם זה צבא חובה או כלום?
לא בהכרח חובה או כלום – וזו בדיוק אחת הנקודות שלי: הדיון נוטה להתגלגל לססמאות של 'צבא עם מול צבא מקצועי', במקום 'איזה צבא ישראל צריכה, מה הגודל שלו יהיה, ולאור שתי ההחלטות הנ"ל* – איך מגיעים אליו".
*שלא התקבלו, כמובן.
ללא ספק זו הכתבה הכי לוקה ברציונליות באתר מידה וככל הנראה זו גם הכתבה הכי טיפשית שקראתי.
ללא ספק זו התגובה הכי מנומקת באתר מידה וככל הנראה זו גם התגובה הכי גאונית שקראתי.
איזו תגובה מנומקת, ממש סתרת את כל הנתונים שלו.
כתבה מעניינת ומעוררת מחשבה
כמה שאלות ליגיל
1. האם אין מודל ביניים (שירות חובה מקוצר ושרות קבע ארוך טווח)?
2. אאת הנושא של 8000 חיילים ורק מאתייים מסוגלים לסייר יש לראות כבעיה קריטית המצריכה פיתרון ולא כמודל סביר (רק תחשוב שה -8000 צריכים הגנה על עצמם וכבר לא נשאר לך בכלל חיילים..
3.צבא קטן וחכם זה סיסמא ששווה לחשוב עליה בהרבה מובנים בטח אם היכולות הטכנולוגיות הקיימות בהן לא אמור להיות (ואם יש זה כשל ארגוני ותכנוני) קשר מובהק בין כח אדם לכח אש..
אשמח לתגובה
1. ייתכן בהחלט; כפי שאמרתי, לדעתי הדיון באלטרנטיבות סובל מכך שהדיון הציבורי עוסק ב'צבא חובה מול צבא מקצועי'.
2. ודאי שזו בעיה קשה ולא מודל סביר. הבאתי את טענתו של לדוויג' רק כדי להדגים מקרה קיצוני של עד כמה צבא מודרני עסוק בעוד דברים חוץ מלצאת להילחם.
3. הבעיה שלנו היא לא כוח אש (או לפחות, זו לא הבעיה העיקרית שלנו), אלא הסיפור הקרקעי. כוח אש לא מחזיק שטח, ולמרות כל הטענות עדיין לא הגענו ליום שאפשר להכריע בו מהאוויר וגם לשלוט מהאוויר. וגם אצל האמריקאים, ככל שאתה פועל בתוך אוכלוסיה אזרחית, מסתבר שהצבא הקטן והחכם (שהביס את סדאם בקלות) מתקשה להסתדר מול טיפוסים עלובים הרבה יותר ממשמר הרפובליקה, אבל כאלה שלא 'משחקים לפי הכללים', ונדרש להרבה חיילים פשוטים שנלחמים (ובגלל תת-איוש, נופלים מהרגליים).
יגיל היקר,קצת צניעות.
אתה הרי לא מאמין שאתה היחיד שמכיר את הנתונים, נכון?
נראה לי גם שהניתוח שלך סותר את הנתונים שאתה עצמך מביא. אתה צופה שנוכל לגייס בהתנדבות לכל היותר 20 אלף איש, ומצד שני, אתה גם מביא בכנות את העובדה שצבא המתנדבים הקיים בישראל (צבא הקבע) עומד להיות מקוצץ ל 40 אלף איש. אתה גם לא לוקח בחשבון שהרבה תפקידים יכולים לעבור לאזרחים עובדי צה"ל, ועל ידי כך לוותר על חיילים מבלי לגייס במקומם חיילים אחרים.
היכולת לצפות תוצאות של שינויים קטנה לא רק אצלנו, אלא גם אצלך. הנתונים שהבאת ראויים לעיון, אבל המסקנות שלך אינן היחידות האפשריות מהם.
כיוון שחצי מהתגובות המתנגדות עוסקות באד-הומינם והרבה פחות בנתונים, אני מסיק מכך שהרבה פחות אנשים מכירים את הנתונים מאלה שעוסקים בהם.
והניתוח שלי לא סותר את עצמו. אני מציין את אחוזי ההתנדבות המקבילים הנדרשים (האם נוכל 20 אלף? שלושים אלף? ארבעים אלף? זו שאלה לא פשוטה, אבל צריך לדעת שאחוזי ההתנדבות הנדרשים יהיו גבוהים יותר מכל מדינה מערבית אחרת).
צבא הקבע קיים *בגלל* שכולו התחיל כצבא סדיר. אם לא כך, אין לנו שום סיבה להניח שאחוזי הגיוס יהיו זהים – אפשר בקלות לבדוק גם עם קצינים בקבע כמה מהם לא חשבו על הקבע כאידיאל לפני שהתגייסו. אע"צים – מכיר מאוד מקרוב את הנושא, ולא התייחסתי אליו כי גם בעולם זה לא משנה יותר מדי את התמונה. יש מערכים שאפשר לאזרח, וכאלה שאפשר להפריט לגמרי, אבל (במיוחד בזמן לחימה) יש כאלה שלא.
וכיוון שקשה מאוד לצפות תוצאות של שינויים, אזי הרצון להפוך את צה"ל על הראש על סמך סדרת הנחות יסוד אופטימיות מאוד, נראה לי טיפה לא זהיר.
מאמר יפה. מזל שהעובדות מראות אחרת.
כל הפיסקה המתארת את גודלו של צה"ל המקצועי מרגישה מצוצה מהאצבע ולא מסתמכת על עובדות.
משטרת ישראל מחזיקה היום כ25,000 שוטרים בשכר ועוד 35,000 מתנדבים הכוללים את המשמר האזרחי.
אפשר להניח שצה"ל המקצועי יהיה לפחות פי 2 יותר גדול, מבחינת כמות החיילים בשכר, מאשר המשטרה. ההנחה הזו מסתדרת גם עם ההפרשים הנוכחיים בתקציב בין תקציב המשרד לביטחון פנים לעומת תקציב משרד הביטחון. אם נניח ש0.75 מהחיילים בצבא מיותרים, שזו הנחה שנעשתה מאמר, נקבל כי גודלו האפקטיבי של צה"ל יהיה כ-45,000 איש – מעט יותר קטן בכוח אדם מאשר פעמיים כמות השוטרים בשכר של משטרת ישראל.
המשחק המטופש הזה שנעשה בחשבון במאמר סותר את עצמו, כיוון שהוא מראה שכבר עכשיו, כמות חיילי הקבע בצבא מספיקה על מנת לקיים את צה"ל, תחת ההנחות שהמחבר עצמו נתן (כמות החיילים המיותרים).
הפיתרון למערך המילואים יכול להיות זהה למה שנעשה במדינות רבות בעולם – שירות מקוצר, הכולל בתוכו טירונות בלבד, למטרת יצירת מערך מילואים.
לדעתי הסקר שעשו לבני נוער מראה יפה מאוד איך ההבנה שהיום חיילים בצה"ל מכלים את זמנם לריק מחלחלת בציבור.
רוב החיילים בצה"ל היום נמצאים בו לשווא: במקום להתפרנס ולפרנס את משפחותיהם, במקום ללמוד וליצור משהו טוב במדינה, ובמקום להפוך את ישראל למקום ששווה לגור בו, הם מצדיעים ואומרים "הקשב המפקד", לומדים נורמות פסולות של אבטלה סמויה וביזבוז זמן, חלקם חווים עוני של ממש במהלך השירות, וכולם מתחילים את החיים בעוני ובפער השכלתי מהמקבילים להם בכל שאר העולם המערבי.
אשמח לתגובות.
להניח תמיד אפשר. אבל בנית כרגע מגדל של הנחות בלי שיש להן ראיות, ומשום מה לא הבדלת בין הנחות שלי לצורך החישוב לטענות. למשל, אני לא טוען ש-75% מהחיילים בצה"ל מיותרים; אמרתי שגם אם כן, עדיין אחוז המתנדבים הנדרש יהיה ללא מקבילה בין הצבאות המתנדבים – הרבה הרבה הרבה יותר גרוע. אגב, בבריטניה יש יותר שוטרים מאנשי צבא – ולא נשכח לרגע שהנדרש מחיילים שונה טיפה מהנדרש משוטרים.
אתה מניח שרובם מיותרים ושאפשר לגייס מספיק בקלות; טוב, לא מצאתי ראיות להנחות האלה, חוץ מהרבה רצון שהן יהיו נכונות.
יובל, אותי דוגמת המשטרה מלמדת הפוך;
אם כיום יש מאגר של מאות אלפי יוצאי צבא חובה, ומביניהם עשרות אלפים המשיכו לשרת בקבע+משטרה+שב"ס+שאר מערכת הביטחון, והמשטרה מתקשה לגייס ולשמור שוטרים טובים,
הרי שבלי צבא החובה, יהיה *עוד* יותר קשה לגייס את אותם אנשי קבע- גם משום שידרשו עוד עשרות אלפים מהם, וגם משום שלא יהיה את הבסיס של צבא החובה.
נתנייתי – משכורות השוטרים הנמוכות, שעות ארוכות והשימוש בהם (גם בכאלה שרוב הזמן יושבים ליד שולחן) לאבטח הפגנות או 'ימי זעם', מונעים משטרה יעילה.
הצב יהיה יותר מקצועי
מסכים עם נתן. לא ניתן להשוות בין יחס של אמריקני למלחמה אמריקנית באפגניסטן שמתנהלת שנים ארוכות בצד השני של העולם, מבחינתו השד יודע למה, לבין יחס של ישראלי למלחמה ברצועת עזה כאשר טילים נופלים על ביתו בתל אביב או בראשון לציון. נראה שאחוזי הגיוס לצבא מקצועי בישראל יהיו יותר גבוהים מאשר אחוזי ההתנדבות בבריטניה וארה"ב.
הבעיה במודל הנוכחי שהצבא עובד בטורבו ולא ממצה את יכולותיו: קולטים, מכשירים. מריצים ופולטים. בכל תקופת זמן מכשירים המון חיילים בהמון קורסים בעלות גבוהה, ומפיקים רק מחלקם תועלת (כי בטירונות גודל המחלקה בחי"ר כפול ממה שהוא יהיה בגדוד) למשך כשנתיים, ורוב הידע הצבאי למעשה הולך לאיבוד כאשר הסדירניקים משתחררים, ובוודאי לא מגיע לידי מיצוי. אם בזבוז כזה היה מתרחש באזרחות, החברה הייתה מתמוטטת.
כמו כן, המודל ההיברידי לא נשקל. דהיינו יחידות לוחמות קבע בתוך צבא סדיר רגיל. להקים למשל חטיבת "חי"ר קבע", שכל בוגר חי"ר שמשתחרר יוכל לעבור אליה ולהיות בה איזה עשור בתמורה לשכר סביר ולתנאים נוספים. כמובן שביחס למילואימניקים הם יהיו מקצועים יותר, בעלי כושר גופני גבוה יותר, ממושמעים יותר, מצוידים יותר, בעלי לכידות גבוהה יותר ובעלות שכר נמוכה יותר. בהכשרתם יהיה אפשר להשקיע יותר מאשר חייל רגיל ולהפוך אותם למקצוענים של ממש בדומה למשל לימ"מ. ואז גם נוכל לפתוח פער ביכולות החי"ר שלנו לעומת יכולות האוייב, כמו שיש פער בחיל האוויר.
אפי, גם בלונדון ובניו-יורק היו פיגועים.
לצבא ארה"ב יש נוכחות גדולה מאוד בתקשורת ובסביבה הציבורית, בהרבה מסעדות יש שלטים Supoprt our troops, בהרבה קניונים יש מקומות חניה שמורים לווטרנים, הרבה אירועי ספורט מתחילים בהצדעה לאחת הזרועות (תמורת תמיכה כספית שלה, מסתבר), צוותי הארובטיקה של הצי (בלו-אנג'לס) וחה"א (הת'נדרבירדז) מופיעים בהרבה אירועים ציבוריים, כולם רואים את החיילםי בסרטים, תוכניות טלויזיה ומשחקי מחשב, כולם ידעו שהם במלחמה עולמית נגד הטרור, ובכ"ז האמריקאי מהמעמד הבינוני-גבוה, זה שמקבילו הישראלי הולך להייטק ולצנחנים, לא ישקול גיוס אם הוא לא ממשפחה עם רקע צבאי.
כותב המאמר תומך בעבדות. ויש לו נימוקים מדוע העבדות הכרחית. הוא גם אוחז בכמה הנחות יסוד בעייתיות:
1. 175,000 חיילים הם קצת יותר משני אחוזים מהאוכלוסיה (הכוללת גם ערבים חרדים ובני מיעוטים אחרים). הנחת היסוד שהחרדים והערבים איננה חלק מהאוכלוסיה איננה נכונה. כבר היום יש חרדים וערבים המתגיסים, והמספר עלול לעלות, במיוחד כאשר השירות יתגמל.
2. כבר היום מדינת ישראל ממנת כמליון עובדים בשירות הציבורי. 175,000 הם לא כל כך הרבה.
3. איש לא קובע שיהיה צורך ב 175,000 איש גם לאחר הרפורמה. כבר היום יש אבטלה סמויה גדולה מאד (אולי כותב המאמר יאיר את עינינו אבל אני חושב שלא אגזים אם כ60% מהצבא הוא אבטלה סמויה או קורסים שמתבזבזים על חיילים שלא ישרתו לאורך זמן).
3. באשר למילואים: ניתן לפתור זאת בקלוןת: אלה שהוכשרו ושוחררו לאחר 2-20 שנות שירות יוכלו להמשיך לשרת במילואים תמורת תשלום כמובן. אפשרות נוספת היא להכשיר קבוצות גדולות באוכלוסיה שיגיעו בהתנדבות לחודשי שירות ספורים. כבר היום מגיעים לישראל צעירים מתוך מטרה להתגייס. הדעת נותנת שרוח ההתנדבות תימשך ואף תגבר כאשר א. גיל המגוייסים לא יוגבל, ב. השירות יהיה מקוצר וגם נזקו יהיה פחות חמור. ניתן לגייס בדרך זו לפחות כמליון חיילים במצבי חירום (ללא בדל של הגזמה 80-100 דויזיות!!!)
4. אני מאשים את הכותב שהוא מתעלם ביודעין מחתחות של מערכת שפועלת באופן כופייני. אובדן אמון בין החיילים למפקדיהם, שימוש ייתר ברופאים צבאיים לצורך גימלים, משטרה צבאית, בתי כלא צבאיים, בילוש אחרי עריקים ונפקדים, בריחה מהצבא בגלל הצורך לפרנס ולהתפרנס, הצהרות כוזבות על לימודים בישיבה, אובדן כוח עבודה ועוד רעות חולות.
הצד השני של המטבע הינו ההסכמה שחלק גדול מהגיוס הרחב מיותר, אין צורך בצבא גדול כל כך לכל הדעות, צבא גדול כל כך מטיל עומס כלכלי על החברה בכללה ועל היחיד המגויס שהמדינה לא תוכל לשאת בו לאורך זמן. לבעיה הזו חובה לתת תשובה. המצב הנוכחי לא יכול להמשיך. זהו. אז מה עושים? איך מצמצמים את מצבת כוח האדם של צה"ל? הצעד הראשון ביטול גיוס הנשים. התוצאה תהיה צמצום מצבת כוח האדם באופן שאינו מעורר התנגדות ואינו פועל בדרך של הגרלה. הצעד השני, הקטנת משך גיוס החובה, חלוקה לשני מסלולי גיוס והכל באופן המשלב חובה עם התנדבות ואולי עם הרעיון של צבא מקצועי, ובדרך זו. מסלול חובה של שנה אחד – מסלול עם מעמסת אימונים מוגבלת המעניקה הכשרת מינימום ובמקביל מסלול של שנתיים של אימונים קשים הרבה יותר, הבחירה בין שני המסלולים תהיה על בסיס התנדבותי, יהיו כאלה שירצו לעמוד באתגר הקשה ולהגיע לכושר גופני וצבאי גבוה, אחרים יעדיפו את המסלול הקל. יש לאפשר מעבר ממסלול למסלול גם אחרי תחילתו. ההמשך אחרי שנתיים יהיה על בסיס התנדבותי ומקצועי עם תשלום שכר הולם. הצבא יבחר להמשך הזה כמובן את בעלי הכושר הקרבי היותר גבוה. את את שירות המילואים יש להגביל עד גיל 25 – אחר כך השירות יהיה במסגרת של משמר לאומי מקומי בלבד – שירות אחרי גיל כזה פוגע באפשרות הקיום של עסקים עצמאיים. התשלום עבור שירות מילואים יהיה בגובה אחיד ולא יותנה בהצגת תלושים. הגיוס יתחיל בגיל 19 עד אז מערכות החינוך יעוצבו – עדיף על ידי גורמים עסקיים ופרטיים – באופן שיאפשר השגת תואר ראשון עד גיל 19. יש לאפשר לערבים להתגייס לצה"ל על בסיס התנדבותי
העניין הוא שזה לא שחור או לבן, יש אפשרויות ביניים מובנות מאליהן והברורה ביותר היא קיצור שירות החובה. לא צריך לקפוץ מצבא שניזון מסדיר של שלושה מחזורי גיוס לביטול צבא החובה אלא לצימצומו למחזור גיוס אחד בן שנה.
יקומו המצקצקים ויאמרו, אבל זו תקופה שאינה מספיקה להכשרה. גם תקופה של שלוש שנים מקשה על הכשרה של טייס או חובל ולכן בפרקטיקה חיל האוויר וחיל הים הנם כבר צבא מקצועי. וכך ניתן לעשות עם כל החילות, לקצר את השירות לשנה אחת לאחר השנה החלק הנחוץ יכנס באופן יעיל לצבא המקצועי והשאר ישתחררו לביתם.
ונאמר יהיו חסרים חיילים – שר הביטחון יוציא צו ושמאריך את שירות החובה.
זה לא בהכרח או, או. אפשר גם וגם. שירות חובה של שנה וחצי שנתיים וקבע מוגדל, כולל של לוחמים, למי שיבחר הצבא. כך, לוחמים יעברו לשירות קבע של שנה, שנתיים בשכר מלא ולא תיפגע מכסת הלוחמים הנדרשת.
במקביל, יישאר שירות המילואים לתפקידים נדרשים (בדגש על יחידות לוחמות) תוך תגמול ראוי למשרתים במילואים.
הערכתי היא, שמודל כזה לא יפגע בכמות, ישפר את האיכות וגם תקציבית יהיה נכון.
המודל השוויצרי – גיוס חובה לכולם, טירונות בסיסית, מילואים פעם בכמה זמן.
והנה התנדף המאמר באוויר ואפשר להפוך את צה"ל מפרויקט סוציאלי ל-הלם-צבא.
וכיוון שמדובר ב:
א. גיוס חובה ולא צבא מקצועי (אין צבא מערבי שרחוק יותר משווייץ מצבא מקצועי וקרוב יותר למיליציה טהורה),
ב. הכשרה מצומצמת יחסית, שאינה נותנת יתרון התמקצעות,
ג. אין בט"ש,
אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
א. הערכה כללית: רוב המתנגדים לצבא מקצועי, נוטים משיקולים של אחדות העם, קידום ערכים בעזרת הצבא ועוד שאר דברים שאינם מעננינו של צבא. התנגדותך מטעם מקצועיים היא יוצא מן הכלל. אם הדיון יעבור לשטח הזה, ייטב.
ב. הערה תהליכית: צה"ל מעביר עוד ועוד יחידות ותפקידים למודל מקצועי, אלו, כמו לדוגמת חיל האוויר והסיירות הם דווקא חוד החנית שלו.
ג. מלחמות ישראל מאז מלחמת לבנון השניה בהן צה"ל הפעיל כח עצום נגד ארגונים קטנים יחסית ללא הצלחה, הן אחת הראיות שצה"ל הנוכחי פשט את הרגל, ולא שצריך להמשיך בו.
ד. הערת דיוק: בצבא ארה"ב יש צבא מילואים, מודל של צבא מקצועי לא סותר צבא מילואים, אבל הוא מקטין את חלקו היחסי. במלחמות ארוכות כמו שהיו לאחרונה, הסתמכות על צבא מילואים קשה מאוד למשק
למה צריך משקיות ת"ש חינוך וכו'? אפשר להעביר הכל לקבלנים חיצוניים ולעשות מכרזים כל כמה שנים כך שלקבלנים יהיה אינטרס לעבוד קשה. לדוגמא, במקום שלישות – חברות כוח אדם שהדרישה תהיה שהמנהלים בדרגים הגבוהים יהיו בעלי עבר כבכירים במערכת הביטחון ושכל העובדים יעברו סיווג ביטחוני.
יגוייסו רק חיילים קרביים ותומכי לחימה שיקבלו לפחות משכורת מינימום. יש הרבה חיילים שרוצים לשרת בגדודים הקרביים ובגלל ביקוש גבוה לתפקיד הם לא מתקבלים כך שיהיה ניתן לקצר את השירות. שאר בני הנוער בגיל 18 יחוייבו לבצע שירות לאומי רק בגופים ממשלתיים במשכורת נמוכה משמעותית ממשכורת הקרביים (ליברטריאנים לא יאהבו את הרעיון אבל חשוב להבין שאסור שהקרביים ירגישו יותר מדי פראיירים) וצריך לאפשר גם לקרביים וגם למשרתי השירות הלאומי ללמוד (באינטנסיביות נמוכה, לא כמו באוניברסיטה) על מנת שיהיו להם כלים להצליח באזרחות. זו דעתי.
שירות לאומי בארצות קומוניסטיות הקומוסול הסובייטי המפורסם. בארץ חופשית יש צבא ותו לא
חוששני שמי שמוליך את המהלך של צבא מקצועי (שם מרשים מאד וכמעט משכנע) הם אותם שסרסו את צה"ל ב-30 השנים האחרונות בכוונת מכוון שצה"ל יחדל לנצח (ואמנם "ניצח" מעט מאד ב-20 בשנים האחרונות). מתוך כך תאלץ המדינה להכנע לדרישות הערבים להקמת מדינה ערבית בחצר האחורית שלנו. ההמשך מי ישורנו. קונספורטיבי? אולי אך לא מופרך.
אני לא מסכים. קודם כל אין מה להשוות בין מצבנו לארה"ב, שם מדובר במלחמות מעבר לים ואילו כאן מדובר במלחמות על הבית.
שנית, אתה מתעלם מהעובדה שאיכותם של לוחמים מתנדבים תהיה גבוהה בהרבה משל כאלה שגויסו בעל כורחם, וזה חשוב מאוד. וכשאני מדבר על מתנדבים אני מתכוון למתנדבים באמת, לא לשכירי חרב.
שוב: אולי אין להשוות, אבל גם אין להניח אחוזי התנדבות גבוהים בצורה קיצונית מבעולם – גם שם יש פטריוטיות, וגם ברודזיה הייתה מלחמה על הבית בשביל המיעוט הלבן (להבדיל) וההתנדבות לא הספיקה, כמו גם בבריטניה של מלחה"ע I. מאוד בעייתי לבנות מודל על סמך ההנחה שיהיה בסדר.
שנית – ההיפך הגמור. בדוק את הרמה הממוצעת של מגוייסים אמריקאיים, בריטיים וכיו"ב. אם אתה מתכוון ל'מתנדבים באמת', להבדיל מכל הצבאות שאינם 'מתנדבים באמת', אזי שוב יש לנו מודל לא מוכח.
המאמר מאוד ממצה ומקיף, סחתיין.
אני חושב שיש כמה נקודות חלשות:
1. הכותב מציג את הדברים כאילו קיטון בכוח האדם בצה"ל יבוא על חשבון מערכים חיוניים (טייסות, ספינות, וכולי) כאשר בפועל רוב כוח האדם המיותר אינו שם אלא בכל מיני תקנים אחרים שאין שום הכרח שהם בכלל יהיו, ואם כן, אז אין הכרח שהם יהיו חלק מהצבא, וכנראה גם לא נספרים בצבאות זרים – אבל כן נספרים בישראל, ועל כן מייצרים עיוות גם בתמונה לגבי גודלו היחסי של צה"ל, וגם בהיתכנות של קיטון בכוח אדם.
2. תקציב צה"ל מהתוצר הלאומי יכול להיות גדול יותר ביחס למדינות אחרות ולאפשר גיוס נרחב יותר.
3. הכותב עשה לעצמו עבודה קלה כשניסה לתקוף את מודל הצבא המקצועי המוחלט, ולא את מודל גיוס חובה קצר שלאחר שירות מקצועי התנדבותי. אפילו לקצר את שירות החובה לשנתיים, בהמשך לקיצור האחרון שנעשה, יהיה מועיל כשמסתכלים על האיזון בין הפגיעה בחירות האזרחים לבין "צורכי המדינה".
1. בשביל זה הבאתי את הדוגמה של הצבא האולטרה-קטן, שאין לו בכלל מערכי עורף – ועדיין הוא מגיע לשיעור התנדבות גבוה יחסית.
2. תקציב צה"ל מהתוצר הלאומי *כבר* גדול יותר ביחס למדינות אחרות (הבעיה היא שהתוצר לנפש עוד לא ברמה אמריקאית או שוייצרית).
3. זה לא 'עבודה קלה', אלא אמונה שהעיסוק בצבא מקצועי מוחלט גורם גם להעדר-עיסוק במודלים אחרים. אפשר לדון עליהם, אבל אז הדיון צריך להתחיל מנקודות אחרות לגמרי – מה צריך צה"ל לעשות, כמה אנשים הוא צריך בשביל זה, ומכאן להגיע למודל השירות המתאים.
מצד אחד אם יבטלו לגמרי את גיוס החובה יהיה מחסור בלוחמי מילואים.
מצד שני גיוס חובה אוניברסלי יוצר אבטלה סמויה רבה ועודף כוח אדם בסגל העורפי.
הממסד הצבאי מנסה מספר דרכים להתמודד עם עודף כוח האדם העורפי:
חופשות ממושכות לחיילי עורף מה שישאיר קצת תעסוקה לכל חייל כשיש הרבה חיילים.
חיילים שבאים לבסיס רק כמה שעות ביום ולא בכל השבוע.
זה מקומם כי למשרתים אלו מותר לעבוד בשוק האזרחי הפרטי כשהם לא בתפקיד ולהרוויח שכר מינימום,
וכך להרוויח אפילו יותר מחיילים קרביים.
דרך נוספת שבעזרתה אלופי צה"ל הכושלים מנסים להתמודד עם העודף בחיילי עורף מכונה "חזון צבא העם".
תעסוקת חיילים בעיסוקים שבכל מדינה מתוקנת הם נעשים על ידי אזרחים עובדי מדינה, או אפילו עובדי השוק הפרטי, או אף אחד.
למשל מורות חיילות, פיקוד העורף, חיל המודיעין, גלי צה"ל תאטרון צה"ל להקות צבאיות ועוד כל מיני תפקידים שהם מיותרים כשהם בתוך הצבא אם לא מיותרים בכלל.
בעיה נוספת שיוצר שירות חובה לכולם זה שהשירות של כל אחד קצר.
זה גורם לכך שהרבה מאוד זמן מתבזבז על הכשרות מגייסים חיילת לשנתיים. חצי שנה היא עושה קורס, נותנת אחר כך תפוקה של רק שנה וחצי והופ. היא משתחררת וצריך לגייס ולהכשיר חיילת חדשה.
כדי להתמודד עם המחסור שכבר קיים בלוחמים ועם העודף בחיילים שאינם לוחמים אני מציע לעבור למודל גיוס חדש. מודל שמצד אחד אינו מבוסס על כוח שכולו מורכב ממתנדבים בשכר אך גם לא על גיוס אוניברסלי לפרק זמן קצר.
השיטה שאני מציע היא גיוס חובה סלקטיבי ומתגמל.
רק מי שיימצא מתאים יגויס לצה"ל לפרק זמן של 5 שנים, אבל הוא יקבל שכר שיהיה גבוה משכר המינימום + תוספת למי שעושה תעסוקה מבצעית + עוד תוספת למי שמסכן את החיים שלו.
לא יגויסו אנשים שסובלים מלקויות פיזיות, נפשיות ושכליות.
נשים לא תחויבנה לעשות לשרת בצבא ותגויס רק מי שתתנדב לשרת.
כל מי שלא יגויס לא יהיה מחויב בשירות לאומי אזרחי ויוכל לעשות מה שבא לו.
אבטלה סמויה ובזבוז יש גם בשירות החובה האזרחי.
המודל שאני מציע ימלא את המחסור בלוחמים ובתומכי לחימה יצמצם את הסגל העורפי וייתן לנו צבא שהוא גם גדול, אבל גם קרבי יותר ומקצועי יותר.
אשמח לשמוע מה חושב דוקטור הנקין על ההצעה שלי.
מודל שירות מקצועי סלקטיבי הוא בהחלט אפשרי. האם צה"ל יילך לכיוון כזה – זו שאלה של החברה. יש בעיה אחת מרכזית שצריך לפתור במודל כזה: ברגע שיש גיוס סלקטיבי, היחס למי שבפנים עלול בקלות להיות כאל הפראייר, לא כאל חוד החנית; דיינו להזכיר את תולדות ה-Draft האמריקאי מקוריאה ועד וייטנאם. כך שיש סכנה שבמצב של גיוס סלקטיבי, המוטיבציה לשרת דווקא תרד ולא תעלה. למעשה, אפשר לטעון במידה סבירה שכיום עוד אחת מהסיבות לקיום גיוס חובה היא כדי לאפשר לצבא דרך נוחה להגיע למגוייסים שהוא רוצה, במחיר ספיגת השירות של מגוייסים שהיה שמח לוותר עליהם. שלא לדבר על כך שפתאום אתה מכפיל למי שבפנים את זמן השירות – וזה יוצר בעיה רצינית: חמש שנים כ*מסלול בסיס* זה המון זמן. ברור שתוכל כך להוריד את מספר החיילים, השאלה כמה ינשרו בדרך.
שוב, זה מודל אפשרי; ידרוש מהמדינה שינוי גדול, אבל כל מודל לדעתי צריך להתחיל בשאלה הבסיסית – מה צה"ל צריך לעשות, וכמה חיילים הוא צריך בשביל זה?
כשגיוס החובה יהיה סלקטיבי ומתגמל, מגויסי החובה לא ירגישו פראיירים.
ולמה כי זאת?
כי למרות שהשירות יהפוך להיות סלקטיבי בניגוד למה שהוא היום,
השירות גם יהפוך להיות מתגמל וגם זה בניגוד למה שקורה היום ):
במודל שאני מציע השכר רק של החיילים העורפיים יהיה גבוה פי 1.25 משכר המינימום.
זה בגלל שהם כפופים לחוק השיפוט הצבאי וחייבים למלא פקודות בניגוד לאזרח שיכול יום אחד לקום ולהתפטר.
שכר החיילים העוסקים בתעסוקה מבצעית יהיה פי 1.5 משכר המינימום ושכר החיילים שמסכנים את החיים שלהם יהיה פי 1.75 משכר המינימום.
כך יקרה שלמרות שרק חלק יחויב לשרת, הם לא ירגישו מנוצלים כי הם יתוגמלו בהתאם.
לשאלתך מה צה"ל צריך לעשות?
אני אומר שתפקידו של צה"ל הוא להילחם.
להילחם ולא כל מיני תפקידי "צבא העם" שהוא לקח על עצמו כי יש לו עודף בכוח אדם לא לוחם.
גם את מרבית אגף המודיעין הייתי מוציא החוצה מהצבא והופך את רובו לסוכנו ממשלתית שבה מועסקים אזרחים.
כרגע הממסד הצבאי הבכיר מודה בעצמו שהוא סובל ממחסור כוח אדם לוחם ומעודף בכוח אדם עורפי. אין עוד צבא בעולם שיש בו כל כך הרבה ג'ובניקים יחסית לגודל שלו.
מודל הגיוס שהצעתי ימלא את המחסור בלוחמים ויחסל את עודף הג'ובניקים.
ראשית, ברגע שלא כולם מתגייסים, אז יש אלטרנטיבות – ודווקא המוכשרים יותר הם אלה שיכולים לחשוב יותר מאחרים 'היי, אם לא היו בוחרים אותי'.
שנית,
"אין עוד צבא בעולם שיש בו כל כך הרבה ג'ובניקים יחסית לגודל שלו"?
הייתי מפקפק בזה. חוקר אמריקאי בשם ג'ון מק'גראת מצא שבעיראק, אם סופרים את גם את האזרחים-עובדי-צבא, אזי קצת יותר מרבע מהאמריקאים היו לוחמים; בצבאות אחרים מקובל שהיחס של שלושה-לא-לוחמים ללוחם הוא לא מופרך במיוחד (לא כולל חה"א, שם הלוחמים הם אחוז קטן מאוד מכלל המשרתים). האם אצלנו זה 'אין עוד צבא בעולם'? אשמח לראות את הנתונים המוכיחים את זה, במיוחד כשאני זוכר את החלוקה הלא-מאוזנת של הצבא הרוסי בשנות התשעים.
שאני מדבר על ג'ובניקים בצבא אני מדבר על חיילי עורף ולא על תומכי לחימה שפועלים בקרבת הלוחמים,
תומכי לחימה למשל הם אנשי שליטה מבצעית, לוגיסטיקה ותחזוקה טכנית.
במדינות אחרות אין חיל חינוך,
ואת תפקידי המודיעין כמו 8200 ושאר יחידות אמ"ן עושות סוכנויות מודיעין ממשלתיות, אך אזרחיות.
משימות פיקוד העורף הישראלי גם הן אינן ברובן נעשות על ידי הצבא במדינות אחרות, כולל חילוץ והצלה.
לכן נראה איפה שכמות חיילי העורף בישראל יחסית לגודל הצבא היא הגדולה ביותר בעולם המערבי.
ניתן לשמוע מה אמר ראש אכ"א לשעבר גיל רגב על מודל הגיוס הנוכחי ולמה הוא גורם.
וגם מה שנכתב בדו"ח לוקר.
https://www.facebook.com/idfpro/videos/vb.366385891085/10152657376241086/?type=3&theater
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10154296573953676&set=a.10150096955283676.289886.689428675&type=3&theater
כשאני מדבר על חובה סלקטיבי של בני 18-23 אני לא מדבר על הגרלה שתעשה בין האזרחים.
אני מתכוון לכך שכל גבר שיימצא כשיר גופנית נפשית ושכלית לשירות כלוחם או כתומך לחימה יגויס.
מי שלא מתאים לא יגויס גם אם הוא רוצה לשרת.
גיוס החובה לנשים יתבטל ותגויסנה רק בנות שמעוניינות לשרת ונמצאו כשירות.
שים לב שגם היום יש כאלה שמבצעים שירות חובה ארוך יותר מאחרים.
אני מדבר על חיילי המילואים.
יש חיילי מילואים שמזמנים אותם לשירות ממושך יותר מחיילים אחרים, ומתגמלים אותם על כך.
מי מחליט איזה איש מילואים יגויס ואיזה לא?
בסגל המילואים גיוס חובה סלקטיבי ומתגמל זה משהו שכבר קיים.
אשמח לשמוע את תגובתך.
שוב לגבי המספר – צריך לבדוק את זה, כולל לבדוק כמה חיילי מפקדות יש בכל צבא. ניפוח המפקדות הוא תופעה אוניברסלית, ואפשר לראות למשל ששיעור הלוחמים בדיביזיה אמריקאית ירד מאז מלחה"ע II (מספר המקצועות עלה פלאים) בגלל הטכנולוגיה; והפנטגון הוא גם דוגמה.
אפשר להעביר את המודיעין לגופים אזרחיים – אבל כמדומני שאז גם תצטרך לאייש המוני תקנים (צה"ל כבר דיבר על כך שהוא רוצה למשוך *יותר* אנשים למודיעין ולסייבר), והתועלת הכלכלית שבזה נראית לי קטנה אלא אם מישהו יוכיח שגם במודיעין הרוב מיותר. אתה מדבר על העתקת מבנה אמריקאי; אבל העתקות מבנה לעיתים רחוקות עובדות כשמוציאים אותן מהקשר – וגם לאמריקאים יש את סוללת הכשלונות שלהם ותקציבי ענק (לפי מסמכי סנודן, יותר מ-52 מליארד דולר לשנה).
פיקוד העורף אתה צודק עקרונית, אבל הסיבה שהוא קם מלכתחילה היא האמונה של ממשלת ישראל שאין שום גוף אפקטיבי אחר שיכול לעשות את זה. כרגע פקע"ר חלק מהזמן מתאמן, חלק מהזמן ממלא תפקידי בט"ש, ולהחליף את *כולו* באנשי קבע – בוודאי בלתי אפשרי, ולו רק בגלל שלמעט במצב חירום לא צריך את כל המילואים והסד"כ, אבל במצב חירום כן; ובסוכנויות אזרחיות, אין יכולת כזו. די להזכיר את המשמר הלאומי ב'קתרינה' כדי לציין שגם מדינות אחרות מחזיקות מערכים בין השאר למקרים כאלה, ובאופן כללי אפשר לומר שמדינות מפעילות את הצבא במצבי חירום פנימיים, גם של אסונות טבע.
אתה בעצם רוצה שצה"ל ימקד את מטרותיו – ואז יוכל לא לגייס את מי שהוא לא צריך. סבבה, אין לי בעיה עם זה, המדינה תצטרך כאמור להחליט מהן מטרותיו.
*אבל*,
גם דוגמת הנשים וגם דוגמת המילואים לא מתאימות. צה"ל אולי צריך פחות נשים, אבל הוא מחפש אותן בשני תחומים:
1. קב"א גבוה למודיעין וכו',
2. תחליפים לגברים (זה כבר מוצהר מימי בן גוריון) ותחליפי מילואים. הדרכה, בט"ש – גדוד קרקל 1 חוסך, בתכל'ס, 13 תעסוקות יקרות של גדודי מילואים לשנה. זו אולי הסיבה העיקרית שצה"ל הולך לכיוון הזה, ולא אידיאולוגיה.
ושירות מילואים – ראשית הוא מתבסס על השירות הסדיר, ושנית העול נופל על חלק קטן מאוד מפוטנציאל משרתי המילואים. מערך המילואים הוא כמעט-התנדבותי (כמעט, כי אני מכיר משפטים וצרות על מי שהצבא צריך אותו ולא בא למילואים), אבל הוא אחוז קטנצ'יק מכלל המשרתים – ושוב חוזרים לשאלת כוח האדם.
תגובה קצת ארוכה
1. הצדקה לגיוס החובה
אני מסכים שצריך גיוס חובה כדי להכשיר כוח אדם גדול למשימות חירום כמו לחימה
בין עם זה כוח מתמרן, כוח עורפי או תפקידי מטה.
כמו כן גיוס חובה הוא חיוני להכשרה של תפקידי חירום לא צבאיים כמו כבאות, חילוץ, הצלה טיפול רפואי וכיוצא בזה.
בכל אופן אני חושב שמקומו של פיקוד העורף הוא מחוץ לצה"ל.
אין זה אומר שאי אפשר לגייס בחובה אנשי מילואים "אזרחיים" לגופי חירום אזרחיים.
2. המודיעין
אני בכלל לא בטוח כמה תגבורת כוח אדם הם מקבלים בזמן מלחמה.
האם יש הרבה אנשי סייבר במילואים?
כמה עושים מילואים ב 8200?
זה נתון שאני לא יודע.
במידה וסגל המודיעין נשאר פחות או יותר באותו גודל גם בשגרה וגם בחירום,
לא עדיף שהוא יאויש על ידי אנשי קבע ואזרחים?
התחלופה הגדולה של כוח אדם גם גורמת לכך,
שהרבה מאוד זמן מושקע בהכשרות חוזרות ונשנות של מגויסים חדשים, לעומת זמן של תפוקה.
האם יש טעם להכשיר כל כך הרבה אנשים אם לא קוראים להם אחר כך לשירות מילואים?
מה עם החשיפה של מספר גבוה של אנשים לסודות מדינה בתוך קהילת המודיעין,
מפני שמשתמשים במשרתי חובה שמשרתים פרק זמן קצר ואז מתחלפים.
זה לא עלול לגרום לדליפת סודות?
3. נשים
האם לנשים ששירתו בצה"ל בתפקידי עורף ומטה קוראים למילואים בשעת חירום.
האם לא יוכלו את אותם תפקידים שנשים היום עושות בצבא כמשרתות חובה,
שיעשו אותם במקום משרתי קבע צבאיים ואזרחיים (גם נשים וגם גברים)?
אתה דיברת על גדודי האבטחה הרגליים שמאוישים על ידי נשים, כמו קרקל ברדלס ואריות הירדן.
אבל שים לב.
אף אישה לא חייבת לשרת שם. כולן מתנדבות.
האם גיוס החובה לנשים זה משהו שלא נוכל להסתדר בלעדיו?
4. תפקידי מטה
אין לי ספק שאת כל תפקידי המטה,
שנעשים כיום בצה"ל בעת שגרה על ידי משרתי חובה אפשר שיעשו אותם אנשי קבע ואזרחים.
אם כל כך הרבה אנשים מוכנים בעד משכורת לעבוד במגזר הציבורי בתור מורים, רופאים, אחיות, שוטרים ועוד,
אני לא רואה סיבה שאנשים לא יסכימו לעבוד בתפקידי מטה שקשורים לביטחון המדינה.
אז עולה השאלה, מאיפה תשיג כל כך הרבה אנשי מטה למערכת הביטחון?
אני אומר, התנדבות בשכר?
אז עולה השאלה: מה יגרום לכל כך הרבה אנשים להסכים לעבוד במגזר הציבורי כשיש להם אופציה לעבוד בשוק הפרטי?
אני אומר: פשוט יציעו להם שכר זהה או יותר גבוה ממה שמציעים להם בשוק הפרטי.
אז עולה השאלה: מאיפה נשיג את הכסף כדי לשלם שכר לכל כך הרבה עובדי מדינה?
אני אומר: נטיל יותר מסים על שאר האזרחים העובדים.
יגידו מבקרים: עוד מסים זה נטל על האזרחים.
אני אומר: שירות חובה ללא שכר הוא גם נטל על האזרח, אז זה מתקזז.
יגידו מבקרים: עוד מסים יגרמו להאטה בכלכלה.
אני אומר: זה שקול ערך לגיוס החובה,
שמעקב את רכישת השכלה,
וגורם לאזרחים לתת פחות תפוקה למשק לפני שהם יוצאים לפנסיה.
5. סיכום
אני מאמין שגיוס חובה הוא כלי, שיש להשתמש בו רק,
כאשר אי אפשר יהיה לגייס מתנדבים בשכר בכמות המבוקשת.
זה נכון לגבי:
א. חיילים לוחמים ותומכי לחימה בזמן שגרה ובזמן חירום.
ב. כל התפקידים הקרביים והלא קרביים שדורשים תגבור כוח אדם משמעותי בעת חירום.
זה לא נכון לגבי:
תפקידי מטה ומנהלה שנעשים בעת שגרה.
כרגע הרבה מאוד תפקידי מטה ומנהלה שנעשים בעת שגרה מאוישים על ידי משרתי חובה.
מודל הגיוס שהצעתי אמור לשנות מצב זה.
עומרי – תודה על התגובה.
עכשיו זה בהחלט ברור. אזרוח מערכים הוא אופציה. האם נלך לשם – אני לא יודע (אין לי גישה למוח של מקבלי ההחלטות). אם כי לאור השמחה האחרונה עם קיצוץ החינוך, הרבנות ומש"קיות החינוך בבתי ספר שדה, נראה שלפחות הרמטכ"ל הנוכחי הולך קצת לכיוון שלך.
לגבי המילואים – יש למודיעין לא מעט אם כי אין לי מושג כמה בדיוק (מזל, לכן אני יכול לדבר על זה…). לוחמות הן מתנדבות *לאחר גיוס*, זה לא אותו דבר – כי 'אם כבר גייסו אותי' לא זהה ל'אני רוצה להתנדב מראש' (ראה למשל ההסבר של החבר'ה מהספר 'אחים לנשק' למה התנדבו לצנחנים האמריקאיים – חלק מהם אומרים שזה כי הם רצו לדעת שהם הולכים לקרב עם כאלה שעברו סינון ואפשר לסמוך עליהם; זה לא אומר שאם לא היה גיוס חובה הם היו מתנדבים לצנחנים). להערכתי כרגע אי אפשר לוותר על גיוס החובה כי מי שצה"ל רוצה הוא לא *כולם* אלא הטובים ביותר, ובמידה מסויימת גיוס חובה הוא דרך להגיע אליהם במחיר הלא-כל-כך-טובים שבאים גם.
השאלה הכלכלית של אזרוח מערכים ספציפיים היא כמובן דבר שחורג מהנושא שלי, ולכן אני מהסס לדבר עליו. ככלל ההצעה שלך נראית לי ישימה *במגבלות* ובזהירות.
לטענתך אין צורך שכולם יגוייסו לצבא אך יש להשאיר את גיוס החובה על כנו כדי שהטובים כן יגויסו.
כמו כן יש להשאיר את גיוס החובה כדי שהצבא יעמוד במכסת כוח האדם הדרושה לו.
זה הכרחי במיוחד לצורך קיומו של סגל מילואים גדול.
אבל אתה בעצמך אומר שהצבא לא צריך את כולם.
אני הצעתי גיוס חובה סלקטיבי כמו שהיה בעבר בארצות הברית.
אתה אמרת שאז מי שמגוייס ירגיש פראייר, גם אם הוא יקבל על זה תגמול.
אבל אז יש להתייחס לעוד סוגיה.
העלות השולית של משרת החובה למשק.
כל אדם שאתה מגייס גם אם אתה לא משלם לו משכורת, הוא אדם שהמשק מאבד.
יש כאן פגיעה בכלכלה.
מכיוון שניתן לגבות מס מעובד במשק האזרחי,
גם הממשלה מאבדת פה כסף שהכרחי לסיפוק השירות הציבורי בין אם זה הצבא,
שירות החינוך או שירות הבריאות.
כל משרת חובה שאינו יכול לעבוד במשק האזרחי הוא תלוי בהורים שלו ובמערכת הצבאית.
כשאתה מגייס מישהו בחובה ולא משלם לא משכורת, זה נופל על מגויס החובה עצמו וגם על אחרים.
ביטול גיוס החובה האוניברסלי ומעבר לגיוס חובה סלקטיבי לפרק זמן ארוך יותר,
כפי שאני מציע יחזק את הכלכלה כי הוא ישחרר למשק האזרחי כוח עבודה שאינו חיוני לצבא.
בעקיפין, זה יחזק את השירות הציבורי,
כי אזרח שעובד גם משלם מסים שמהם מממנים את המשכורות של משרתי הציבור האזרחיים והצבאיים.
זה גם יפתור את הבעיה שכרגע הצבא מודה בקיומה:
מחסור בלוחמים מתמרנים ובתומכי לחימה ועודף של כוח אדם מיותר בתפקידי מטה ומנהלה.
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10154296573953676&set=a.10150096955283676.289886.689428675&type=3&theater
זה אחד המאמרים המעולים בנושא. לאחר שכל מיני פופוליסטים מציגים את "הצבא המקצועי" כפתרון אולטימטיבי. וכבר שמעתי מי שמציעים לגייס את המסתננים לצה"ל, כי אולי הזרים ישמחו להילחם למעננו.
חסידי הצבא המקצועי פשוט מחפשים פראיירים שיעשו למענם את העבודה הקשה של שמירת קיומנו. בעת מבחן אמת, ייבחנו גודלו ועוצמתו של צה"ל. בעת מבחן אמת, החל מרעידות אדמה, התקפות טילים מסיביות, עד לפלישה המונית נדרש צבא גדול חזק ובכושר שרידות גבוה. צבא "קטן וחכם" לא יספיק מול אויבים שאפתנים. "צבא מקצועי" לא יילחם מלחמה קשה גם לא תמורת "תגמול כספי". לא יימצאו הפראיירים שיסכנו חייהם בעד שום שכר. חסידי הצבא המקצועי צריכים לשאול עצמם אם מס' הלוחמים יגדל או יקטן בהשוואה למצב היום. אין סיבה לחשוב שמס' הלוחמים בצבא מקצועי יגדל בעת מבחן אמת.
בצבא המקצועי במבחן של מלחמה קשה לא יהיו פראיירים במידה מספקת גם אם "יתגמלו" אותם. אף חייל "מקצועי" לא יחזיק מעמד יותר משבוע ופשוט יברח משדה הקרב, מה תעשו לו?.
"צבא מקצועי" כלומר מתנדבים בשכר יילחמו לא פחות טוב ממגויסי חובה.
החיילים האמריקנים נלחמים טוב מאוד בעיראק ובאפגניסטן. הם לא בורחים מהקרב.
הבעיה של ביטול גיוס החובה היא שאותם חיילים מקצועיים ואיכותיים לא יהיו מספיק.
לשם כך צריך להשאיר את גיוס החובה על כנו, אבל לגייס רק את מי שיכול להילחם הן כחייל מתמרן (רגלים ושריון) והן כחייל עורפי יותר (לוגיסטיקה, תחזוקה, תותחנים).
יש לגייס את כל מי שנמצא כשיר ולהכשיר אותו לקראת מלחמה.
אין לחייב נשים להתגייס לצבא ויש לגייס לצבא רק בנות שרוצות להתגייס.
אין לגייס לצבא אנשים הלוקים בבריאותם הגופנית, הנפשית, והשכלית גם אם הם מעוניינים להתגייס.
כדי להתגבר על המחסור שיווצר עקב ביטול גיוס החובה לנשים, יש להאריך את שירות החובה לגברים ולתגמל כראוי את המשרתים בשכר שיהיה גבוה יותר משכר המינימום.
בס"ד
ראשית ברצוני להודות לכותב הנכבד של המאמר המצוין. המאמר מקיף מאד וערוך בטוב טעם. למרות זאת, אנסה להציג תפיסה שונה בנושא. צה"ל מאז מלחמת יום הכיפורים מתמודד בעיקר עם בט"ש. הוא לא נלחם עם אף מדינה (למעט קרב סולטן יעקב) במשך עשרות שנים. היכולות המבצעיות שלו מאז מלחמת יום הכיפורים השתפרו מאד. הוא יצרן עצמאי של טנקים, תחמושת, נגמשי"ם. ברגע שהוא יצטרך להתמודד עם מכה כוללת מקדימה של מדינה עוינת, הרי המדינה היחידה הבאה כיום בחשבון היא מצרים. לא לירדן וכמובן שלא לסוריה ולבנון אין את היכולת לתת מכה מקדימה נוסח מלחמת יום כיפור. גם במעגל השני, בו נמצאת עיראק, הרי שצבאה כיום רחוק מלהיות גורם שיכול להשתתף במלחמה רבתי. עיקר האיום הקיים כיום על מדינת ישראל הוא טרור אינדיבידואלי פרימיטיבי של סכינים או ירי אקראי, ולא של פעילות חוליות חמושות הפועלות כיחידות גרילה או קומנדו. יכולותיו של חיל האויר כיום, בניגוד למלחמת יום כיפור, בה הטילים נ"מ הגנו על השריון והחי"ר נגד חיל האויר, היא רבה בהרבה עקב שימוש בלוחמת ל"א ומזלטי"ם ומלטי"ם. נתונים אלה יפים גם לגבי השריון עם "מעיל רוח", וציוד הרגלים באמצעי נ"ט חדישים.
החשיבה של צבא מגוייס בכפייה אינה מודרנית בתנאי הלחימה של היום. הצבא צריך להיות קטן, מקצועי, עם משכורות גבוהות שיתנו מוטיבציה לגיוס. עיקר כוחו צריך להיות ביחידות מובחרות שיכולות להתמודד עם טרור של ארגונים. מאסות השריון בתנאי הלחימה באיזור אינן משחקות תפקיד רב. חיל האויר לעומת זאת כארטילריה או נשק נ"ט מעופפים חשוב בהרבה. ארה"ב מפתחת למשל כעת את דור העתיד של המסוק, שמהירותו למעלה מ-700 קמ"ש! הוא יהיה כנראה תחליף לa-10. בתנאי זירה כמו בישראל, זה יכול להיות פתרון אידיאלי לעצירת מאסת טנקים. אין זה אומר שהטנק גמר את תפקידו, אבל שילוב אופטימלי בינו לבין חי"ר וח"א ברמה מקצועית של אנשי קבע יביא ליצירת כח מחץ אדיר. חבל להשקיע בצבא של "מסתלבטים" שאין להם ברירה, ובפרט שכיום הישראלי הממוצע (כמו כל נער צעיר) לא רואה את עתידו כחייל. דווקא אדם שאינו מוכשר בתחומים אחרים יכול להיות חייל טוב, ויש לכך דוגמאות למכביר בהסטוריה הצבאית. מחייל נדרשות תכונות אופי ויכולות שונות מאשר לאזרח. ניתן כמובן להרחיב עוד, אך כמו שלא ניתן לבנות חברה עסקית מצליחה ממתנדבים, כך גם לדעתי לא ניתן לעשות זאת עם צבא, אלא בשעות משבר לטומיות, שאז רמת המוטיבציה גבוהה בהרבה.
ניתוח מעניין ונראה מאד נכון מנקודת המבט הצרה של למה לא צבא מקצועי מהמבט הסטטיסטי והכלכלי בלבד.
יש נקודת מבט נוספת מעניינת שמחזקת את הגישה שלך והיא נכתבה כבר בשנת 1959 ע"י יגאל אלון בספרו: "מסך של חול". בספר זה יגאל מסביר בין היתר את הקשר הסולידרי בין החלקים השונים של העם באמצעות האמירה: "עם בונה צבא בונה עם".
לדעתי וזה שווה בדיקה מעמיקה מדינת ישראל צריכה לשנות את צורת החשיבה הרגילה של גיוס חובה לצבא ולעבור ולחשוב על שרות "לאומי/אזרחי/מדינתי/תורם" חובה לכלל אזרחי המדינה (כולםםםםם….) ובמסגרת הזו יהיו כאלה שיפנו לשרות צבאי ואחרים לשרות בבתי חולים/בתי אבות/חינוך וכו' ובמסגרת זו הם יוכלו להתמקצע כמו שבצבא ניתן להתמקצע על חשבון הצבא.
אני מאמין שמסגרת רחבה כזו תוכל לגרום לשותפות והכרות טובה יותר בין השבטים השונים שמרכיבים את אוכלוסיית המדינה.
ואם כבר מדברים על חשיבה שונה הייתי ממשיך מכאן או אולי שלב קודם (ועדיף שלב קודם) וחותר לחינוך משולב באותם בתי ספר ובאותם כיתות של השבטים השונים באזורים בו הם משולבים אחד בשני.
כל הדוגמאות והנחות היסוד שגויות. לכן המסקנה שגויה. כותב המאמר העתיק את הדגם האמריקני/אנגלי וכדומה בהתאמה מספרית לישראל והניח כי כך אמור להיראות צבא מקצועי. אז הדגם והתנאים בכלל לא הגיוניים מול האיום. >>>> גם צבא ארה"ב שהפסיד בכול המלחמות מאז מלחמת העולם השנייה לא היה מצליח לשרוד שבוע בהגנה על ישראל.!!! מי שיסכים למשפט האחרון שכתבתי; מבין שלא הכמות של הציוד והחיילים קובעת אלא שיטת המיון, ההכשרה, הפיקוד, ההפעלה, ואח"כ הניסים שאלוהים מספק בקרב כדי לפצות על כל מה שלא עשינו לפניו הם אלה שקובעים את התוצאה. כיום צהל משמש פלטפורמה לפמיניזים ושאר ירקות ומבזבז את רוב תקציבו על משכורות ופנסיות של אנשים מיותרים. הנחת היסוד שצבא קטן לא היה נותן תמורת ביטחון זהה או גבוהה יותר בהרבה עם 70 מיליארד שקלים היא הנחה שהמאמר אפילו לא התחיל לבדוק ברצינות. בדיקה רצינית לא הייתה מפרקת את החיילות ביחס שווה וכדומה.>>>> לדוגמה מגביר הכוח היהודי הגדול ביותר הוא חיל האוויר ולכן פירוק יחסי שלו לפי יחס כוח האדם הוא דבר שלא היה נעשה לעולם. צהל היה מפרק חטיבות שיריון שאין מולן אויב זולת טילי כתף הרבה לפני שהיה מפרק טייסת מיושנת אחת….וכדומה.
למעשה פירקתי את צבא היבשה, לצורך הדוגמה, הרבה יותר משפירקתי את חיל האויר. דרך אגב, כפי שציין נפוליון, 'א-להים ניצב לצד הגדודים הגדולים'. יש גבול למה שאפשר לעשות בטכנולוגיה, ולנסות להניח שאפשר לקחת *מודל צבא מקצועי* ממדינות אחרות אבל איכשהו לבצע אותו בצורה הרבה יותר טובה מכל מדינה אחרת, וגם מישראל של היום, כשכל החיילים כנראה יצליחו לתפקד ברמה מושלמת וכל יחסי הכוחות המוכרים שווים לאפס – נצטרך הרבה ניסים, כי לשאר לא נדאג.
כתבה שגויה מהיסוד!
המודל של צבא מקצועי יגייס רק את בוגרי 12 שנות לימוד לשנה אחת בה יוכשרו להיות חיילי מילואים.
שאר הצבא יהיהי מקצועי.
בעת מלחמה יגויסו כוחות המילואים.
הצבא ישאר צבא חובה לשנה אחת.
בשנה ניתן להכשיר את רוב מקצועות הלחימה (חיר, שיריון, תותחנים, הנדסה קרבית).
במצב הנוכחי בו חייל מתגייס ל שלוש שנים רוב הזמו מבוזבז על אבטחה שוטפת ומריחת זמן (מסדרים, תרגילי סדר, תורנויות מטבח, צביעת עצים, איסוף אבנים …) ולא על אימונים לקראת מלחמה.
אם אתה מקבל את העיקרון של צבא חובה, כל השאר ויכוח על פרטים. זה לא 'צבא מקצועי'.
אבל במודל שהציע יוסי לא מגייסים את כולם, רק את בוגרי 12 שנות לימוד.
גם לא צריך לגייס גברים שלוקים בבריאות הגוף והנפש ולא צריך לחייב נשים להתגייס. זה שונה ממה שהיום שמגייסים את כולם ולא משלמים להם משכורת.
215,019 איש בשירות פעיל – broken link
פי אחד ושליש (״לתת לו פי שנים״)
שני דברים:
1. הכותב טוען שמספר החיילים בצבא התנדבותי יהיה קטן עד כדי גיחוך ולא יוכל להתמודד עם פלישה מצרית לדוג' (אחלה ראיית המציאות – כיאה לחברינו תומכי "צבא העם" – מינוח פרנקואי גרידא), עפ"י דברי הכותב עצמו, היה צורך בגיוס מילואים אדיר רק לכדי "מלחמה" ברצועת חוף קטנה למול ארגון טרור מפגר טכנולוגית – אם יפלוש הצבא המצרי (מחר בבוקר) או הסורי (כי סוריה קיימת) או הלבנוני (ברור) ואולי הירדני מעניין אותי לדעת מניין יגיעו כמויות המילואים הבלתי אפשריות כדי להתמודד עם צבאות ענקיים שכאלה.
2. מוסרית – כאדם בן אנוש ולא כאל – לא ניתנה לך הסמכות לשלוח אף לא אדם אחד למותו, אלא אם כן הוא בחר לעשות זאת מרצונו החופשי המוחלט, רצון כזה יושג רק כאשר הצבא יהיה התנדבותי לחלוטין…
כתבה שכולה הבלים ומידע שגוי או חלקי. אין מקום להשוואה מול צבאות של מעצמות בעירק ובאפגניסטן וכו'. האתגרים של צה"ל הם ברובם ממש כאן: בתוך המדינה (עורף, יו"ש) או צמודי גדר (עזה, דרום לבנון, סיני,בקעה,ערבה,רמת הגולן). ההנחה כאילו צבא מקצועי אינו כולל מילואים הינה מטעה, להיפך לוחמים בשירות מילואים פעיל הם זן נכחד כמעט ויש להם עלות גבוהה מאוד. הניסיון הקלוקל להטעות את הקוראים לחשוב כאילו צבא מקצועי משמעו בהכרח הקטנה משמעותית של הכח הלוחם, הינו מוטעה ומטופש. על חייל קרבי אחד, יש 9 ג'ובניקים בצה"ל! כך שאם נאמר שבצבא הסדיר והקבע 300אלף חיילים, הרי שלוחמים ישנם 30אלף בלבד, דהיינו, 10% בלבד מכ"א של צהל הוא קרבי. האם ניתן לצמצם את המערך הלא לוחם בשיעור משמעותי? בוודאי שכן, בקלות. טענת כמויות המטוסים גם היא שגויה: ה F16 מהווה את שדרת ח"א, אך 107 הם מדגמים ישנים מאוד-טובים בעיקר למשימות ירוט וסיור גבולות ואימונים, 136 מדגמים ישנים פחות-משימות הפצצה בטווח בינוני, ורק 100 מדגם 'חדש' ועליהם נופל עיקר העבודה בשל המערכות המתקדמות והדיוק הנדרש ובעיקר הטווחים. בכל רגע נתון, ישנו % מסויים מהמטוסים אינו כשיר לטיסה בשל טיפולים שוטפים תיקונים ושיפוצים. דהיינו שמתוך כ 343 מטוסים רק כ 50% הינם אפקטיביים בזמן אמת – 170.. זו בדיחה. אותו כנ"ל במטוסי ה F15 מרביתם מטוסי יירוט נטו מדגמים ישנים, ללא יכולת הפצצה בכלל, חלקם מושבתים או בתיקונים, שוב כל העול נופל על 25 מטוסי F15i המתקדמים שהם חוד החנית של החיל. בסופו של יום פחות מ 200 מטוסי קרב שמישים בזמן אמת זה המצב הנוכחי. אפשר להמשיך כך לגבי כל ההערכות והאומדנים השגויים שהובאו בכתבה אך זה באמת מיותר. צריך להודות צבא העם הוא שקר, כ 50% משתמטים, ערבים לא מגייסים, וחרדים ממילא זניחים כמותית, ומתוך אלא שמשרתים רק 10% הם קרביים.. הצבא בינוני להחריד למעט מנגנונים ספציפיים כגון ח"א ויח עלית, הצבא מסורבל איטי ובעיקר לא מקיים את יעודו קרי לנצח במלחמות, ולהגן את אזרחי ישראל הוא בקושי מצליח. למעשה צה"ל העביר את הלחימה מהחזית לעורף כאשר הוא נסוג מרצועת הביטחון ומרצועת עזה, גופי המודיעין כושלים בחיזוי תהליכים היסטוריים באזור כמו למשל עליית מורסי לשלטון במצריים, או למשל הופעת דעא"ש והפלת המשטר הסורי, או הפלת משטר קדאפי ומעבר נשק מלוב לדאע"ש ע"י אמריקה.. או למשל הסתננות של נשיא מוסלמי פרו אירני לבית הלבן והעברת 150 מליארד דולר לאירן – פי 10 מתקציב משרד הביטחון כולו. בקיצור, אין איום קיומי. חפיף. יהיה בסדר.
נניח שכל הנתונים שלך נכונים, חסרה רק השאלה איך בדיוק מעבר לצבא מקצועי יפתור אותם. גם אצל האמריקאים והבריטים יש זנב לוגיסטי ענק; ומשום מה אתה מניח שדווקא בישראל תהיה יעילות שלא נראתה כמוה, וצבא נטול ג'ובניקים – אבל העלות של הג'ובניקים היא לא מבוטלת, והאמונה בחיסכון של צבא מקצועי לעומת צבא עם כבר נבדקה בארה"ב ומקומות אחרים, ולפעמים המצב הפוך בדיוק.
אני מאוד לא אוהב כותרות מזלזלות כמו "צאו מהסרט" המתימרות להציג בעלות על האמת כאשר החולקים "חיים בסרט" ומנותקים מהמציאות. אני כמובן לא מאשים את מר הנקין בבחירת הכותרת אך מעט צניעות לא תזיק כאן. להלן שתי נקודות מחלוקת שאינן לקוחות משום סרט:
1. מודל הגיוס הכפוי לכל לשלוש שנים אינו ישים. צה"ל לא יכול להפעיל שירות שוויוני לכול וכבר בשנת 2014 עבר מספר הלידות בפי כמה מונים את מספר המגוייסים מידי שנה.
הגיוס במודל הנהוג פוגע פגיעה בלתי מידתית בחירות הפרט ובשוויון בפני החוק ויש דרכים רבות לצמצם את הפגיעה ולהגביר את האלמנט ההתנדבותי והשכר מבלי לפגוע בעוצמה הנדרשת. ראוי לקרוא את מאמרם של פרופ' אשר טישלר וד"ר ששון חדד החוקרים מזה שנים את הנושא ולהרחיב מעט את האפשרויות:
http://www.slideshare.net/Anochi/ss-31559916
2. המאמר מכביר מילים על ויכוח שאינו רלוונטי לסוגייה (איש קש) – והוא הצורך בצבא מילואים גדול וכשיר. מלכתחילה לא נועד צבא החובה להוות כל הכוח הלוחם אלא הגרעין שבשילוב הרכיבים המקצועיים של הצבא (אנשי הקבע) יחזיקו את החזית עד לגיוס המילואים. רכיב המילואים כבר היום מתגמל את לוחמיו בפורמט סמי-מקצועי ופולט את הלא מתאימים מסיבות שונות ורפורמה בו היא נושא אחר שאינו קשור לדיון על המודל בו מנוהל רכיב החובה בצבא.
ראשית, אכן לא אני בחרתי את הכותרת.
1. הדבר היה נכון גם במלחמת העולם השניה בארה"ב: רבים מאוד קיבלו פטור. אבל העובדה שלעולם לא באמת היה 'גיוס כפוי לכל' לא אומרת שהעדר-גיוס-כפוי הוא אופציה ריאלית. המאמר שלינקקת אליו, שאני מכיר, מדבר על 'מהלכי ביניים', לא על ביטול מלא של גיוס החובה. אגב, כיוון שהם הזכירו שם את ועדת גייטס – כשקוראים את הדו"ח של הועדה לצד העלות של צבא ארה"ב מ-1970 במונחים ריאליים, מתברר שלפחות חלק מהנחות היסוד האופטימיות לא היו במקומן (שלא לדבר על הנחת היסוד שמסבירה למה לא יהיה מחסור במתגייסים, כי האמריקאים פטריוטים וכו').
2. כשיש לך צבא בגודל קטן, הצורך במילואים זמינים מיידית עולה. כשיש לך צבא בגודל קטן, כמות המילואים הזמינים יורדת – כי פשוט אי אפשר להכשיר כל-כך הרבה מילואים. כן, צה"ל פולט את רוב המילואימניקים – אבל כשנכנסים לרזולוציה של 'כמה מתוך בוגרי היחידות הקרביות משרתים במילואים', מוצאים אחוז גבוה יותר; וכשמוצאים מה קורה כשפתאום צריך אותם וצה"ל עובר ממוד 'כמה הם עולים' ל'כמה צריך אותם' – כמו שקרה ב'צוק איתן' – פתאום מגוייסים המונים. שלא יהיו קיימים אם מלכתחילה לא תכשיר אותם.
מאמר מצויין – יישר כוח. יש עוד טיעוני נגד, בעיקר בנושא האיכות הנדרשת מצה"ל כדי לגשר על נחיתויות יחסיות מובנות שלנו (שלא כאן מקום לפרטן). זה יהיה אסון בטחוני אם לא יועמד לרשות צהל פוטנציאל האיכות האנושית הנדרשת לשם עליונות). כמוכן עוד לא הזכרנו את ועדי העובדים והמאבקים על גודל המשכורת (הזוי?…לא אצלינו)
ומה לגבי צבא חובה עם סטנדרט גיוס גבוה ???
זכיות מס גדולות + הנחה בלימודים + משכורת רצינית ובמקביל סילוק של כל מיתגייס שלא מפגין מוטיבציה או רמה ראויים.
יכולים לתת את היתרון של שתי השיטות .
גיוס מלא של כולם ( לתקופת מיבדקים של חודש )
סילוק של 10% עד 25%
המשך פעילות רגיל ( עם אופציה " לסלק " חייל שלא מפגין רמה ראויה )
נורמת הגיוס נישמרת – אחוז המיתגייסים האיכותיים אמור להישאר זהה לזה של עכשו
ביטול מוסד ה ת"ש / לכידת עריקים / כלא צבאי על הישתמטות …
)
אושרי – במידה מסויימת, מאז מלחמת העולם השניה, כל צבא הוא סלקטיבי מאוד. במלחה"ע השניה האמריקאים דחו 35.8% מהמועמדים לשירות על אי-כשירות פיזית או נפשית (לכן גם הנתונים על אחוז הלא-מתגייסים מזכירים שבעצם במידה רבה גיוס חובה הוא מטבעו גיוס חובה סלקטיבי). יש יתרונות למודל שהצעת, אבל אני חושב שבמידה מסויימת הוא לא ישנה כל-כך הרבה, כי כבר היום יש לא מעט שנפסלים (אם כי מן הסתם פחות מהסטנדרט האמריקאי).
שאלת התגמול למשרתי חובה היא שאלה שמתחבטים בה רבות – אחת הסיבות שאין להם שכר מינימום, בסופו של דבר, היא לא רק תפיסה של הצבא כחובה, אלא גם העלות העצומה של מהלך כזה.
מכיוון שאחוזי הגיוס במודל הזה באמת לא ידועים, אני מסכים שהמעבר צריך להיות הדרגתי ומבוקר. ייתכן שהמודל הנכון כרגע הוא גיוס חובה להכשרה של חודש או חודשיים שבה יילמדו את החיילים מיומנויות בסיסיות, ואפשרות להמשך השירות תמורת משכורת.
אבל יש שני דברים שאתה לא מתייחס אליהם, והם דברים פרקטיים וחשובים מאד:
1. המצב כרגע הוא מצב של חוסר יעילות קיצוני. בשיגרה, אין ספק שמספר כזה של חיילים בשירות אינו נחוץ. את המלחמות המקומיות בעזה ואפילו בלבנון אפשר להכריע עם פחות חיילים. אני בשום אופן לא מקבל את הטיעונים שאי אפשר, אני חושב שהם מגיעים מפי צמרת ביטחונית עצלה ומדושנת. לא ייתכן שמדינת ישראל יכלה לנצח את כל צבאות ערב ב-48, אך אינה יכולה לנצח את חמאס עם צבא בגודל דומה ותקציב גדול פי כמה. זאת אומרת שכל עוד לא התממש התרחיש הנדיר מאד של מלחמה גדולה עם מצרים (ואולי סוריה), רוב החיילים בצה"ל לא נחוצים. משום מה החברה הישראלית אינה רגישה לביזבוז של שלוש שנים כמו למוות של חיילים, אך בעיני מדובר בדבר חמור מאד. אתה מוזמן לחשב כמה שנות אדם מתבזבזות באופן הזה, ובהתאם כמה חיי אדם מתבזבזים. מדובר בכמה אלפי חיי אדם כל שנה, ואני מציע לא לדחות על הסף את צורת ההסתכלות הזאת כי עבור רבים באמת מדובר בביזבוז טוטאלי של שלוש שנים. האם כדי למנוע את הביזבוז הזה אני מוכן שבמלחמות עתידיות יהרגו יותר חיילים בגלל היעדר מודיעין או הכנה? התשובה שלי היא כן, אבל אם התשובה שלך היא לא, אדרבא – אתה מוזמן להמיר את כוח האדם המבוזבז באימונים וכלי מלחמה שיספקו יותר ביטחון לחיילים. (ואגב – בתוך ים הבטלה שיש בצה"ל, הכשרות החיילים לחירום לעיתים כל כך קצרות ולא יעילות שגם כעת לא ברור איך יתמודד הצבא עם מלחמה גדולה. אפשר גם במסגרת של שירות הרבה יותר קצר לקיים הכשרות טובות יותר). אז כבר אפשר לומר בבירור ששירות קצר הרבה יותר בשיגרה, הארכת השירות בהתנדבות, וגיוס חובה רק בחירום הוא משתלם יותר כלכלית ואינו פוגע משמעותית בביטחון.
2. אתה מסתכל על הרבה דוגמאות מהעבר, אבל האם אתה מסתכל על ההווה והעתיד? איך ייתכן שאוכלוסיית ישראל גדלה פי עשר מיום הקמתה, המלחמות הופכות טכנולוגיות יותר ויותר, ועדיין נחוץ אותו אחוז מהאוכלוסייה כדי לשמור על ביטחונה? זה פשוט לא הגיוני. אז או שהפעם היו לנו מעט מדי חיילים וניצחנו בנס (פעם אחר פעם), או שעכשיו יש לנו יותר מדי והצמרת הביטחונית שכחה מה זה להיות יעיל. צבא, כמו חברה מסחרית, יכול גם לעבוד ביעילות, כאשר יש לו פחות כוח אדם משהיה רוצה, כאשר הוא מוותר על משימות מסוימות אפילו אם עשויה להיות להן תועלת ביטחונית, ובמיוחד כאשר הוא מוותר על משימות שאין להן שום קשר לביטחון. המדינה לא תקרוס מזה. כולם אוהבים שיש להם יותר כוח אדם. אז מה? ואם תסתכל קצת קדימה, סביר להניח שהחלפת כוח האדם בטכנולוגיה תימשך. מזל"טים חכמים וזולים, ושאר רובוטים לוחמים כבר מעבר לפינה ובהחלט ייתכן שתוך עשור או שניים יהפכו לכוח מרכזי בצבאות המתקדמים בעולם. זה אמנם עוד לא ממש כאן, אבל כדאי לשים לב לזה כאשר דנים בשינוי מודל הגיוס, שממילא המימוש שלו ייערך כמה שנים.
1. כשאומרים לי "אין ספק", יש לי ספק. בוודאי כשגיוס חובה בחירום משמעותו אין-גיוס.
2. צה"ל לא גדל פי 10 מאז הקמתו. למעשה, הוא אפילו לא גדל פי 3. מספר אנשי הקבע אחרי הקיצוץ של בן-גוריון היה למיטב זכרוני בסביבות 30,000. כיום הוא 40,000.
כתבה מטופשת ושגויה.
א- ההנחה שאחוז המשרתים יהיה זהה לארה"ב היא קשקוש, הוא יכול להיות גם פי 2 או 4 תלוי בתשלום ובתנאים.
ב- 30 אלף מתנדבים בשנה זה אומר שאם אדם משרת בממוצע 10 שנים אז כבר הגענו ל כח גדול פי 2 מצהל הנוכחי.
ג- במקביל לצבא מקצועי ניתן להקים מסלול נוסף של שנה שרות פלוס שבועיים מילואים בשנה. תמורת אלפיים שח לחודש אין בעיה למצוא מתנדבים.
יוסריאן, כאשר האידיאולוגיה היא הדבר המרכזי, הרי שכל מסקנה אפשרית…
במקרה של הד"ר הנקין – הוא חושב על הגדה המערבית (והרצועה) ומי ישמור על המתנחלים. צבא מקצועי – סביר שלא ירצה לבצע פעולות כאלה. משטרה – ראינו את משטרת יו"ש וכמה היא שווה.
כך שרק מילואימניקים יהיו החומר האנושי שמתנחלים יוכלו להנות ממנו.
צא מהסרט הפשיסטי, איים נוט יור טוי!
ובכל זאת לגופן של טענותייך – חושב שחייבים מספר רב של חיילים? אוקי, אז תעשה צבא וולונטרי ובנוסף תעודד אנשים להתאמן, לשאת נשק פרטי ולהיות מוכנים להתנדב במקרה הצורך. אנשים לא רוצים? נו שוין, לא חייבים לחיות אם לא רוצים, אבל אין שום הצדק מוסרי לכפות גיוס, וגם לא טיעון תועלתני יצדיק את זה. מפקדים בצבא מתייחסים לחיילים כמו לעבדים (לא מדבר על מצב שמשרתים ביחד שנים ואז היחס הוא כמו לכושי-בית ולא כושי-שדה), וזה רק בגלל האלימות שבבסיס השיטה. הכוח שלהם לכפות, לבאס, להכאיב, לקחת בכוח משהו ממך שאתה צריך כמו חופש, מנוחה….
מצידי שכולם ימותו, אין לאיש זכות לכפות עלי באיומי כליאה בכלוב – ובטח שמי שמאיים לכלוא אותי בכלוב הוא לא אדם שראוי שאסכן את חיי או אתאמץ עבורו, להיפך, שיכחד כמה שיותר מהר.
אני אוהב אותך
אינני מרגיש טעם לקרוא את המאמר כולו בגלל שהטיעון הראשון הוא שטות. מה שקובע איזה גודל הצבא צריך להיות זה לא גודל האוכלוסייה אלא גודל המשימה. אם צבא של אדם 1 היה מספיק כדי להגן על המדינה אז אין שום הכרח לגייס אנשים נוספים גם אם אוכלוסיית המדינה הייתה טריליון איש.
בנוסף, סין וארה"ב קיצצו בגודל הכוחות שלהם באופן רצוני לפני כמה שנים, גם אם לאחרונה הם מגדילים שוב. כלומר גודל הצבא משקף לא את מגבלות היכולת לגייס מתנדבים אלא את האינטרסים של השלטון.
בנוסף יש בצה"ל עודף כח אדם והלוחמים שלנו נשחקים בתפקידי שיטור.
וגם מצדדי הצבא המקצועי תומכים בגיוס חובה לצורך הכשרה למילואים.
שימוש באע"צים כאלטרנטיבה לתקני רנ"ג וקצינים אקדמאיים עשוי לחסוף לצה"ל כסף רב, אבל ידרוש ממנו להתגמש בתנאים סוציאליים, כי לא לכולם מתאים לסגור אחת לשש ולעשות תורנות שער.
חייבת להגיד שלא הבנתי למה זה או הכל או כלום. יש גם אמצע כמו בקפריסין ושוויץ שמגייסות רק את הבנים גיוס חובה לתקופת זמן קצרה יותר כדי שיהיה להם כוח מילואים כשיר שהן יוכלו לגייס בזמן מלחמה. ממש לא הבנתי למה לא התייחסת לזה שכן זה מאוד ריאלי בעיני.
אם ישלמו משכורות טובות לחיילים, יכנסו לצה"ל אלמנטים שאינם נאמנים. בלי להיכנס להכללות ברור שיש לצה"ל בעיה לגייס ערבים לתפקידי- מפתח. כעת בעיה זאת נפתרת בכך שאינם מתנדבים לשרת בצהל. אם היו משכורות הערבים היו משתתפים בצבא כמו בכל מקום הם רופאים ומהנדסים. ברור שעיקר החברה הערבית אינה בוגדת במדינה, אבל יש שם כאלה …
הפתרון פשוט וחבל שבזבזת כל כך הרבה פסקאות בשביל טיעונים לא רלוונטיים לישראל. צריך מודל משולב:
1. גיוס חובה של שנה וחצי להכשרה+שירות סדיר קצר (צריך בערך שנה וחצי להביא מגוייס קרבי לרמה מבצעית), תוך מתן אפשרות לפטור עבור אנשים שבאים מרקע כלכלי קשה, רקע רפואי או רקע פלילי (משהו שקורה כבר עכשיו במידה מסויימת). לאחר מכן, לשלב אותם בכוח מילואים מקצועי שיעבור אימונים קבועים ואיכותיים (עם אש חיה, לש"ב וכל מה שרלוונטי למקצוע שלו/שלה) ופעם בשנה-שנתיים אימון גדול ורב זרועי. ככה עד שיגיעו לגיל פטור. פתרון זה מאפשר לצעירים לצאת לשוק העבודה והאקדמיה הרבה יותר מוקדם, מצמצם את האבטלה הסמויה בצה"ל, שומר על סד"כ וגם מעלה את רמת כ"א המגוייס. גם שירות החובה יכלול תנאים שיקבילו לקבע ראשוני (משכורת מינימום לכל הפחות, פנסיה צוברת ותנאים סוציאליים נלווים).
2. מי שמתאים ורוצה (דגש על המתאים), ימשיך לשרת בצבא מקצועי עם משכורת טובה, תנאים סוציאליים סבירים וכל מה שנגזר מכך לפי חוזים אישיים שיתגמלו ביצועים ולא ותק (למרות שאפשר מרכיב ותק קטן בשביל המוטיבציה להישאר).
וככה אתה מצמצם גם את שלילת הזכויות הנוראית שהיא גיוס חובה, גם פותר את נושא התנאים הביזיוניים שבו חיילים משרתים וגם סוגר את העניין של המחסור בכ"א. בעתיד, בסייעתא דשמיא, גם יהיה אפשר לעבור למודל מקצועי גרידא ובתקווה שגם לבטל את הצבא לחלוטין (נו שויין, נהייתי אופטימי מדי).
מאמר מעניין ומנומק יפה