הנוצרים האחרונים

בעבר הובילו הנוצרים בארץ-ישראל את הקו הלוחמני בתנועה הלאומית הפלסטינית, אך תהפוכות הגורל ועלייתו של האסלאם הפוליטי הובילו למהפך ביחסם לישראל. על רקע דלדול דמוגרפי והגירה שלילית מסיבית, מודים בעדה כי "מדינת ישראל היא מקום טוב לנוצרים היום"

בשנים האחרונות הולך ופוחת מספרם של הנוצרים החיים בתחומי ישראל. האוכלוסייה הנוצרית, שעם הקמת המדינה כללה כ-20% מאזרחיה, מונה כיום כ-150 אלף איש, כולל אלו החיים בתחומי יהודה ושומרון, המהווים בסך הכל כ-1.7% מסך האוכלוסייה. בוותיקן מביטים בנתונים אלו בחרדה, ומבינים כי לא רחוק היום בו יחדלו להתקיים קהילות נוצריות בארץ הקודש בפרט ובמזרח-התיכון בכלל.

לאור המציאות הפוליטית והדמוגרפית היום, קשה להאמין שבעבר היו הנוצרים חלק מכריע מהנהגת הקהילה הפוליטית בארץ-ישראל. הנוצרים הם אלו שעיצבו וגיבשו את התנועה הלאומית הערבית-פלסטינית והיו ממובילי המאבק במדינת-ישראל הציונית.

מי זוכר היום את מורשתם הפוליטית של הערבים הנוצרים? בעידן בו משקלו הסגולי של האסלאם הולך וגדל, שמות כמו ג'ורג חבש ודיע חדאד – שעמדו בראש האגף המרקסיסטי של אש"ף – לא אומרים דבר לדור החדש שגדל ברוח סיסמאות אסלאמיות לוחמניות.

בעבר בלטו הנוצרים גם בקרב הנהגת ערביי ישראל והנהיגו קו קיצוני וביקורתי נגד מדינת היהודים. דמויות בולטות בתוך ההנהגה הנוצרית-ערבית בישראל, כמו אמיל חביבי, אמיל תומא ותופיק טובי, היוו את השלד של תנועת רק"ח, ואחרים בעדה היו שותפים בתנועת "אל-ארד'" הפאן-ערבית. אך כיום, לאור התהפוכות האזוריות, ננטש קו לוחמני זה לטובת ההכרה כי עתידה של הנצרות באזור בטוח יותר תחת כנפיה של הדמוקרטיה היהודית מאשר זו של האסלאם הפוליטי.

"ביחס למדינות ערב, מדינת-ישראל היא מקום טוב עבור הנוצרים", אומר ל'מידה" פואז חדאד, אינטלקטואל יליד הגליל החי כיום בארצות-הברית. "מדינת-ישראל הדמוקרטית מכבדת זכויות אדם הרבה יותר מכל מדינה וחברה ערבית במזרח-התיכון. בעניין הזה, מדינת היהודים מהווה מודל פוליטי נאור, שאנחנו הערבים יכולים ללמוד ממנו לא מעט".

איך אתה מסביר את ההגירה של הנוצרים מישראל?

"החיים במדינות המערב הגדולות עדיפים לנו. למרות שבמסגרות המערביות אנחנו חשים פערים תרבותיים משום ששורשינו נטועים בתרבות הערבית, אנחנו חשים שם תחושת שייכות דתית שהיא מאוד חשובה לנו. בנוסף, במערב נפתחות עבורנו אפשרויות כלכליות טובות הרבה יותר מאלו שיש לנו בישראל. העניין הכלכלי הוא לדעתי הסיבה העיקרית להגירה של הנוצרים מישראל. הנוצרים היום חשים דחיקה על-ידי המוסלמים שהפכו לרוב מכריע בחברה הערבית. אנחנו נותרנו מיעוט קטן שאיבד גם באופן טבעי את השפעתו הפוליטית בתוך החברה הערבית".

מדוע התגברו הרדיפות במזרח התיכון? הרי האסלאם לא חדש באזור

למרות שהם היו מוסלמים, המנהיגים הקודמים העניקו חסות ברורה לקהילות הנוצריות. אם ניקח את עיראק כדוגמא, מאז נפילתו של סדאם חוסיין ב-2003 לא נותר עבור הנוצרים במדינה פטרון פוליטי. למרות היותו מוסלמי סוני, סדאם היטיב לשמור על הנוצרים, שהיו שותפים פוליטיים שלו במשך שנים רבות. בתקופתו הייתה קהילה נוצרית מפוארת בעיראק, שמנתה בשיאה כ-2 מיליון איש. היום המצב של הנוצרים רע, הם בורחים מבגדאד לאוטונומיה הכורדית בצפון, בתקווה שיצילו אותם מהציפורניים של אל-קעידה. הנוצרים חשופים היום בעיראק, חמושים אסלאמיים יורים במתפללים בתוך הכנסיות, ואין מי שיושיע, הם נתונים לחסדי האל. מאז שעלו גורמים אסלאמיים-רדיקאלים והם החלו לשלוט ברחוב, התחיל להישפך דמם של הנוצרים".

ישו זה כאן

משנבחרה תנועת החמאס בבחירות שהתקיימו בעזה ב-2006 החלו הנוצרים שם, שהיו שותפים לתנועת הפת"ח החילונית והשתלבו בעמדות מפתח בכירות במנגנוני התנועה, לחשוש. שנה לאחר הבחירות חוללו גדודי עז א-דין אל קסאם הפיכה אלימה ורווית דם נגד הפת"ח, והנוצרים הופקרו לגורלם ונפלו קורבן לקבוצות אסלאמיות בדלניות שהתנכלו לחייהם.

המפנה המשמעותי ביותר אירע כמה חודשים לאחר ההפיכה עם רציחתו של ראמי עיאד, בחור נוצרי בן 30, בידי קבוצה של צעירים אסלאמיים אלמונים שחטפו אותו מביתו בשכונת זייתון, כלאו אותו ותבעו ממנו להמיר את דתו לאסלאם. עיאד סרב והוא נרצח באכזריות, כשרוצחיו מתרצים זאת בטענה שעסק בפעילות מיסיונרית בעזה.

הרצח עורר סערה תקשורתית פוליטית, שהובילה את יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן לגנות בחריפות ולהאשים את החמאס באחריות להפקרת דם הנוצרים. שייח' פאדל חמדאן, חבר פרלמנט מוסלמי ברמאללה, אף אמר לעיתונאי הנריקה צימרמן מחדשות ערוץ 2 כי לטעמו "אין הבדל בין מוסלמי לנוצרי, אנחנו אחים. אנו עושים ככל שניתן לשמור על זכויותיהם. מי שביצע את מעשה הנבלה הזה, הם קבוצה של קיצוניים דתיים".

מאז השתלטות החמאס הגיעו עשרות משפחות של פליטים מעזה לגדה המערבית, כשרובן נקלטות ע"י האב (כומר) סבאח ח'יר, בעיירה הנוצרית בית-סאחור הסמוכה לבית לחם. בראיון לעיתון הפלסטיני "אל-קודס" אמר הכומר חיר: "הנוצרים נתונים כיום ללחצים פנימיים וחיצוניים, מה שיוצר עבורם מצב של אי-נחת פוליטי ודתי בין המוסלמים. הם מואשמים על-ידי המוסלמים שהם סוכני מדינות המערב ואינם נוהגים עוד כערבים. אני יכול לסמן כיום מגמה אצל המוסלמים שתכליתה היא טיהור אתני של ממש בנוצרים החיים ביניהם".

 לפי כל הסימנים, הטיהור האתני מצליח. בעוד שלפני עליית החמאס מנו הנוצרים בעזה כ-4,500 איש, הרי שכיום מספרם הידלדל לכדי 500 מאמינים בלבד, החיים תחת משטר אימה אסלאמי. "אנחנו לא מעיזים להסתובב עם תליון הצלב על צווארנו, מרחפת מעל ראשנו סכנה קיומית בגלל היותנו מעטים בין מוסלמים", הם מספרים.

מעמדם של הנוצרים כיום הוא אינדיקציה טובה להשלכות האביב הערבי על זכויות האדם והליברליזם האבוד במזרח-התיכון. דבר אחד בטוח: בשנת 2013 הולכים הנוצרים באזור להדמות יותר ויותר לאדונם הנערץ שנצלב בשל אמונתו.