הבחירות המקדימות בניו יורק הסתיימו בניצחונות גדולים לטראמפ והילרי קלינטון, אך סופו של המאבק על המועמדות עדיין רחוק. הלחץ על סנדרס לפרוש גובר, וייתכן שבשבוע הבא ייפול דבר
האם המיליארדרים משפיעים על הילרי קלינטון? אם תשאלו את הסנטור סנדרס, התשובה חיובית כמובן.
בשבועיים אחרונים הוא החריף את הביקורת שלו כלפי קלינטון. הוא זעק, שוב, על כך שהיא נתונה למעשה בידי הבנקים הגדולים, ואין לה אפשרות לחולל שינוי אמיתי. אחת הסיבות היא אותם 600 אלף דולר שקיבלה כאזרחית פרטית, תמורת שלושה נאומים בבנק גולדמן סאקס. "אם אתה אדם שמושפע מהכסף שתורמים לך, אז כנראה מקומך לא בפוליטיקה, כי יש הרבה פיתויים" השיב לכך מושל ניו יורק, אנדרו קומו. נאמר פעם בספר חשוב מאוד כי השוחד יעוור אפילו עיני צדיקים, אבל כנראה שיש כללים אחרים כשמדובר בפוליטיקאים עם עור של פיל.
אך המתקפות של סנדרס לא עזרו לו בניו יורק.
קלינטון הביסה אותו וזכתה בכ-58% מהקולות, לעומת 42% בלבד לסנדרס. לכולם היה די ברור שקלינטון תנצח, אבל אילו הפריימריז היו צמודים זו הייתה אמירה משכנעת לטובת הטענה שלסנדרס עדיין יש פוטנציאל להיות מועמד המפלגה. בניו יורק יש 293 צירים; 247 צירים מחוייבים ו-46 צירי-על, וכמו תמיד אצל הדמוקרטים הם מחולקים פרופורציונלית. קלינטון זכתה בלפחות 135 מהצירים המחוייבים, וסנדרס בערך ב-105. בפועל, קלינטון מובילה עם 1,428 (לא כולל צירי-על, שזה עוד 502) ולסנדרס יש 1,151 (לא כולל צירי-על). בסה"כ נותרו עוד כ-1,400 צירים לחלוקה, וייתכן ששניהם לא יגיעו למספר של 2,383 צירים לפני הוועידה. הרי לשם כך צריכה הילרי קלינטון לזכות בשני שלישים מהצירים שנותרו, מה שלא נראה סביר. עבור סנדרס זה אפילו עוד יותר קשה.
אחרי התבוסה בניו יורק, פרשנים ואנשי ציבור דמוקרטים (בדרך כלל תומכי הילרי) קראו לסנדרס לפרוש מהמירוץ, ולאפשר למפלגה להתאחד סביב הילרי. אלא שכרגע הקריאות הללו נופלות על אוזניים ערלות: סנדרס מעולם לא שיחק לפי הכללים של הממסד, והוא לא מתכוון להתחיל עכשיו. מה שכן, ייתכן מצב שעונת הבחירות תסתיים בסוג של תיקו, ואז הכל ייפול על כתפי צירי-העל שייטו את הכף לכאן או לכאן. בקמפיין של סנדרס מאמינים שהם יכולים להצליח לשכנע את צירי-העל להצביע עבורו בתקופה שבין סיום הפריימריז עד הוועידה (כחודש וחצי). הטענה החזקה שלהם היא, שכל הסקרים מראים שסנדרס מנצח כל מועמד רפובליקני שיהיה, ואילו הילרי מפסיד לקרוז וקייסיק. אם לא די בכך, אחוזי האי-פופולריות שלה מגיעים בסקרים ל-60%. אלא שכדי שזה יקרה, כאמור, סנדרס יצטרך לצמצם את הפער בינו לבין הילרי עד סוף עונת הפריימריז.
בעקבות ההפסד, בקמפיין סנדרס אמרו שייעשו הערכת מצב אחרי הפריימריז הבאים בשבוע הבא: חמש מדינות שונות יערכו בחירות מקדימות ביום שלישי הקרוב. מה שלא יהיה, מעניין לראות מה תהיה האסטרטגיה שלו – האם סנדרס יחריף את ההתקפות שלו על הילרי, או ימתן אותם בימים הקרובים. בשבועות האחרונים, לראשונה, סנדרס החל לתקוף את הילרי על כשירותה להיות נשיאה, על כושר השיפוט שלה ועל כך שהיא מסרבת לחשוף מה אמרה בשלשה נאומים לגולדמן סאקס. בניו יורק זה לא עבד. נראה בהמשך.
שבוע רע לקרוז, טראמפ רוצה כללים חדשים
בינתיים אצל הרפובליקנים, עסקים כרגיל. "אני לא אשם בכך שהקמפיין של דונלד טראמפ לא יכול לנהל אפילו דוכן לימונדה" תקף הסנטור טד קרוז את שדרן פוקס שון האניטי. אך להאניטי נמאס, והוא לא היה מוכן להמשיך הלאה. הוא שאל שאלה בנושא אמינות ויושרה בתהליך בחירת הצירים, ופשוט לא קיבל תשובה. הראיון הלא-מחמיא הזה היה למעשה תחילתו של יום מבשר רעות עבור הקמפיין של קרוז.
שלשום טראמפ ניצח בגדול את שני יריביו, והשיג לפחות 89 מתוך 95 הצירים של ניו יורק. אף אחד לא ציפה שקרוז וקייסיק ינצחו, אבל הציפייה הייתה שיחד הם יגבילו את טראמפ מלהשיג למעלה מ-50% מהקולות. התוכנית נכשלה: בפעם הראשונה בתקופת הבחירות, טראמפ גרף קצת יותר מ-60% מקולות הבוחרים. מדובר בנתון חשוב, מכיוון שעד כה הטענה הייתה שהוא לא מצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהשיג רוב באף מדינה.
התוצאות בניו-יורק סתמו על הגולל על האפשרות שטד קרוז יוכל להגיע למספר הזהב, 1,237 צירים בוועידה בקליבלנד, אלא אם כן יזכה ביותר מ-90% מהצירים מכאן ועד הוועידה. וזה, ככל נראה, לא יקרה. מצד שני, גם היכולת של טראמפ להגיע ל-1,237 מוגבלת מאוד. האם יצליח? זאת נדע רק ביום האחרון של הפריימריז ב-7 ליוני, בו מצביעות חמש מדינות (כולל קליפורניה) עם 303 צירים לחלוקה.
כיום כבר נשמעים קולות הטוענים כי טראמפ לא באמת צריך להגיע ל-1,237 צירים – מספיק שיסיים את הפריימריז עם 1,140 צירים או יותר, וכך ייתכן שיזכה כבר בהצבעה ראשונה בוועידה. מדוע? מכיוון שיש 200 צירים בלתי מחויבים שמגיעים לוועידה, שיכולים להצביע בחופשיות גם בהצבעה ראשונה. קיים אפוא סיכוי סביר שטראמפ יצליח לשכנע חצי מהם להצביע עבורו, במיוחד אם הוא יהיה כל כך קרוב למספר הצירים הנדרשים. בסופו של יום, וועידה מתווכת לא תראה טוב בעיני המצביעים הרפובליקנים, ואת זה מבינים היטב גם אנשי הממסד.
במהלך השבועיים האחרונים טראמפ טען שמערכת הצירים מוטה לרעתו. לכן, הוא אמר, צריך לשנותה, ולחזור למערכת ישירה שבה הבוחר מצביע למועמד בלי התיווך של מערכת מסובכת של צירים וועידות. אלא שטראמפ טועה: מעולם לא הייתה בארצות-הברית מערכת כזו של בחירות ישירות. מאז ומעולם המצביע האמריקני בוחר צירים בפריימריז, או אלקטורים בבחירות הכלליות. אם כבר, ההפך הוא הנכון: בעבר ממסד המפלגה היה שולט הרבה יותר בתהליך הפריימריז.
טראמפ גם טועה כשהוא מתרעם על התהליך, וטוען שהוא מכוון נגדו. הרי אם היו מתקיימות בחירות ישירות, טראמפ היה מקבל הרבה פחות צירים בניו-יורק, שהרי בפועל הצביעו עבורו רק כ-60% מהבוחרים. יאולי במערכת הנוכחית הוא קיבל כמעט את כולם.
בתגובה לתלונות של טראמפ קרוז טוען שהחוקים של כל התהליך ידועים מראש, ושאף אחד לא מנע מטראמפ ללמוד אותם על בוריים. קרוז תוקף את טראמפ בטענה שהקמפיינרים שלו לא מספיק מאורגנים, ומונה כמה דוגמאות: בבחירות בקולורודו אנשי טראמפ הפיצו למצביעיהם רשימת שמות שהכילה בטעות את המועמדים של קרוז: "אני לא אשם בכך שהם לא יכולים אפילו להקליד שמות נכונים בדף", אמר. "שלשה ימים לפני בחירת הצירים במדינת וושינגטון, אנשי טראמפ נזכרו שצריכים לבחור את הצירים והם שלחו מייל בפאניקה לכל התומכים שלו שם. אלא שבמקום לשלוח למדינת וושינגטון – הם שלחו לתומכים בוושינגטון הבירה".
_______
גדעון ישראל הוא יו"ר המרכז לקידום יחסי ישראל-ארה"ב
סנדרס וקרוז ימשיכו עד הסוף, מסיבה מאוד פשוטה: כל עוד הקמפיין עובד, יש להם סיכוי.
מבחינת סנדרס, בכל רגע גלגלי השיניים של קלינטון יכולים להיתקע עם מקל משפטי בגלל "פרשיית שרת המסמכים" או היבט אחר של פעילותה ברשות המבצעת. מהמקום אליו הוא הגיע אין שום הגיון בפרישה. הוא יכול להסביר את המאבק כל העת בכך שהוא הולך ובונה את האגף הסוציאליסטי של המפלגה הדמוקרטית. ולמען האמת – זה נראה שהוא אכן עושה כך. ואולי חשוב מכל אלה, בגילו של סנדרס, זה עכשיו או אף פעם.
מבחינת קרוז, הוא הגיע אל גוש המדינות הפרובלמטי ביותר הליברליות של טראמפ קורצת יותר מהשמרנות שלו. אבל גם אחרי שורת הפסדים, הוא עדיין יכול לבנות על דבר אחד – חוסר האהדה של המפלגה למתחרה שלו. עם חוסר האהדה הזה הוא יכול לקוות שיקרה משהו. בועידה הוא תמיד יוכל לנסות ולחתור לסיבוב ראשון חסר הכרעה ולאחר מכן להודיע על פרישה ותמיכה במועמד מוסכם אחר, תוך שהוא מפגין חוסר אנוכיות ותפישת המפלגה מעל הפרט. עם רזומה כזה, תהיה לו תקוה של ממש בבחירות הבאות, וגם אם יתברר שהמומעד המוסכם הוא כזה שקרוז לעולם לא יוכל מולו, עדיין קרוז יבטיח את מקומו כסנאטור רפובליקני עד גיל 120.
שיטת הבחירות במפלגה הרפובליקנית עוזרת לטראמפ. 38% תמיכה נתנו לו 48% מהצירים שחולקו עד כה. כמו-כן, טראמפ נהנה מתמיכה גדולה במדינות לא רפובליקניות כמו ניו-יורק וקליפורניה. אם חלוקת הצירים הייתה לפי מצביעים רפובליקניים ולא לפי אוכלוסייה כללית הוא היה הרבה מאחורה.