בני האדם נולדו שונים – בנטיותיהם, בסגנון מחשבתם, בכישרונותיהם ובכישוריהם. בכל מקום בו נעשה ניסיון להחיל שוויון כלכלי וחברתי באמצעות שלטון מרכזי התוצאות היו הרות אסון
שוויון ערך האדם, ושוויון כלכלי
השוויון כפי שנוסח במאה ה-18 על-ידי הוגי הדעות של המהפכות האמריקנית והצרפתית, מצא את ביטויו בחוקות המדינות הללו. מדובר על השוויון בפני החוק, שוויון הזכויות, הזדמנות שווה לבחור ולהיבחר, וחרות שווה לכל אדם לחיות את חייו כרצונו – בתנאי שאינו פוגע בחרותם של אחרים. כיום השוויון הזה אינו נתון לוויכוח, והוא מוסכם ומקובל בכל המדינות הדמוקרטיות.
אולם מהמאה ה-19 ניתנה לשוויון משמעות חדשה ואחרת: שוויון הוא שוויון חברתי, וחלוקתי. מאז הדוגלים בשוויון דוגלים בשוויון בבעלות על משאבים, על הרכוש ועל ההכנסות. הדוגלים בשוויון אינם מסתפקים בשוויון הזדמנויות, הם חותרים לשוויון בתוצאה.
לאחר שהניסיונות העצומים להשיג שוויון כלכלי בדרך הסוציאליסטית, על-ידי הלאמה וביטול הרכוש הפרטי, הסתיימו בכישלונות ואסונות נוראיים, הוחלפה השיטה. עתה דוגלים חסידי השוויון לא בשוויון בבעלות על הרכוש, אלא בשוויון בהוצאות, ב"חלוקה מחדש" של ההכנסות המתבצעת באמצעות מיסוי גבוה, תשלומי העברה ומעורבות ממשלתית בכלכלה במטרה "לצמצם פערים".
השוויון כערך עליון
השוויון הכלכלי הוא היום מטרה עיקרית ואפילו בלעדית. כמעט מוסכם שהשוויון הוא טוב והפער הוא רע. הקטנת הפערים הכלכליים חשובה יותר מהצמיחה ואפילו משיפור מצבם של העניים. בשיטה המקובלת גם בישראל, "קו העוני" לא נקבע על פי גובה ההכנסה ורמת החיים, אלא על-פי המרחק מ"ההכנסה החציונית", כך שפגיעה משמעותית בהכנסתם של העשירונים העליונים, תקטין את מספרם של העניים גם כשהכנסתם לא תעלה ואפילו תרד… על-פי גישה זו עדיף עולם שוויוני בו כולם עיוורים, על עולם שבו העיוורים הם מיעוט קטן.
הגישה לפיה השוויון ישפר את מצב העניים נובעת מההנחה שהעניים הם עניים מפני שהעשירים הם עשירים. בשום מקום הניסיון לא הוכיח את ההנחה הזאת – הציפייה שחיסולם של העשירים יטיב עם העניים השיג תוצאה הפוכה. הניסיונות להחיל שוויון כלכלי על-ידי שלטון ריכוזי פוגעים בכלכלה ובצמיחה, משום כך נאלצים חסידי השוויון שהגיעו לשלטון לוותר על שיפור מצב העניים ולהסתפק בפגיעה בבעלי ההכנסות הגבוהות, מה שמביא לשפל נוסף ולפגיעה נוספת בעניים.
הריגתם וגרושם של העשירים במהפכה הרוסית לא שיפרה במאומה את מצב הפועלים והאיכרים. גם הפגיעה בבעלי ההכנסות הגבוהות בישראל תביא רק לפגיעה במשק, לעזיבת עסקים ולחוסר עבודה.
נזקי השוויון
השאיפה לשוויון כה רבה וחזקה עד שהיא מביאה איתה גם רצון להשוואה ולמחיקת השוני. נשים חייבות להתנהג כמו גברים, ולא נכון להכיר בחולשות וביתרונות המיוחדים להן. למאות אלפי ילדים מתאימה אותה תוכנית לימודים המעוצבת על-ידי השלטונות, אותה בחינה מופצת באותה שעה בכל הארץ לכל תלמידי המחזור.
בני האדם נולדו שונים. שונים גם בנטיותיהם, בסגנון מחשבתם, ביכולותיהם, בכישרונותיהם ובכישוריהם. הגיוון הוא תרומה לחברה ולהתקדמות האנושות. "השוויונאים" מנסים להביא את כולם למכנה משותף. המכנה המשותף הוא בהכרח הרמה הנמוכה ביותר בכל נושא.
השוויון מנוגד למאמץ ולהצטיינות. כאשר מובטחת רמת הכנסה שווה נפגעת המוטיבציה להתאמץ, להצטיין ולהתקדם. השוויון יפגע גם בהשכלה. בחברה שוויונית יש פחות סיבה להקדיש מאמץ של שנים, כסף ודחיית ההשתכרות, למען שנות לימודים. בקיבוצים שעברו משוויון לשכר דיפרנציאלי על-פי היכולת, התפקיד והמאמץ, עלו הפריון וההכנסות מעבודה בעשרות אחוזים תוך פחות משנה. איש אינו מציע שוויון בין שחקני הכדורגל, כמו למשל להשוות את שכרו של ערן זהבי לשכרו של שחקן מתחיל בליגה השלישית, כי ברורה לכולם תוצאתו של מהלך כזה.
כמו בספורט, כך גם בכלכלה, במדע, באומנות ובמוסיקה – ההתקדמות מושגת על-ידי מצטיינים מעטים. פגיעה במצליחים מביאה לסטגנציה של המערכת כולה.
השוויון מנוגד לטבע. בני האדם שונים בנטיותיהם, ביכולותיהם, בכישרונם, בבריאותם וגם במזלם, ההשוואה מביאה לאיבוד גוונים, כוחות ויכולות. השוויון עומד בסתירה לאינדיבידואליזם. רק השוני עושה כל אדם לבלתי ניתן להחלפה. חלוקת העבודה היא המנוע העיקרי להתפתחות והתקדמות הציוויליזציה. השוויון במהותו עומד בסתירה לחלוקת העבודה.
אם לא די בכך, המשימה הקשה של הפיכת האנשים לשווים כלכלית, מחייבת שלטון חזק, בעל סמכויות אבסולוטיות, שלטון שבסופו של דבר ינצל את כוחו לא דווקא לשוויון. הניסיון לכפות שוויון מסתיים באיבוד החרות ובפער עצום בין השולטים והנשלטים. הכלכלן מילטון פרידמן כתב פעם: "חברה המציבה את השוויון – במובן של שוויון בתוצאה – לפני החירות, סופה להיות בלי שוויון ובלי חירות".
הקנאה
השוויון הוא כה פופולרי גם מפני שהקנאה היא תכונה נפוצה וטבעית כל כך.
הקנאה נחשבת לתכונה שלילית, ולכן מצפים מהפעולה לצמצום הפערים והגדלת השוויון לתוצאה של הפחתת הקנאה. במפתיע, הפעולות הממשלתיות "לחלוקה מחדש" למען השוויון מגבירות את ההתמרמרות והקנאה.
בני האדם אינם מתמרמרים על חוסר שוויון הנובע מהגיל, מהבריאות, מהתורשה, מתאונה, מהמזל, או מסיבות אחרות שלאיש אין שליטה אליהן. אך בחברה מתוכננת, חוסר השוויון נובע מהחלטות של השלטונות והפקידים, והוא מעורר התמרמרות ותסכול. לכן אין זה מפתיע שבקיבוץ, שהיה אחת החברות השוויוניות שידעה האנושות, פרחה הקנאה הרבה יותר מאשר בחברה העירונית.
עוד משהו
"אינך יכול לעזור לעני בהריסת העשיר. אינך יכול לחזק את החלש בהחלשת החזק" — אברהם לינקולן.
אם כך אפשר וצריך לדעתך לפרק או לשנות לחלוטין את מערכת החינוך.לשיטתך, לא כולם בנויים ללמוד היסטוריה ציונית או תנ"ך. אז שלא ילמדו…ואז אולי לא יהיו מחוברים לארץ ולעם. ואז תעבירו ביקורת על חוסר החיבור לשורשים. ..סתם נקודה למחשבה.
זה נכון!
גם בחינוך לא כולם שווים.
יש כאלה שטובים במתמטיקה ובמקצועות ריאליים אחרים, למשל, בספרות – אנחנו שונים אחד מהשני.
יש רבים שלא מצליחים, למשל, בספרות וברגע שיסתיים המבחן הם יישכחו את כל החומר.
אצל רבים מהם מתחזקת ההתנגדות והאנטגוניזם כתוצאה מהכפיה.
אמת ויציב!
קצת פשטני. לא כל סוציאל-דמוקרט הוא קומוניסט
לא, אבל הוא מכוון לשם.
כל מלה בסלע.
מאמר שצריך לשלוח להרבה מאוד "תמימים".
אחת הבעיות בטעון שלך הוא ש"שוויון בתוצאה" מתרגם לשוויון הזדמנויות. ילד מוכשר להורים עניים לא בהכרח יזכה לאפשרות לממש את הכשרונות שלו, לעומת ילד להורים עשירים. הסיכוי של ילד עשיר להחשף לגיוון קטן גם כן. בכך החברה כולה מפסידה, ולשם כך נועדו מלגות וכו'.
כנראה שישנו קו עוני אובסולוטי שראוי לוודא שכל אחד יכול להיות בקלות מעליו. כמה מעליו, זאת שאלה של כישרון רצון ויכולת.
נכון, אין שוויון מוחלט ולא יהיה שוויון ולעולם לא יכול להיות שוויון , אבל צריכים להיות חוקי משחק הוגנים שיתנו הרגשה של שותפות גורל ואינטרסים משותפים, שרוב הציבור ירגיש מורווח מהסדר הנוכחי ועם תקווה להזדמנות לשפר את המצב.
למשל ברוסיה – המהפכה ברוסיה התרחשה לאחר במלחמת העולם הראשונה. הצבא הרוסי הנאמן לצאר כל אותם בנים של עשירים ואצילים נהרגו כמו זבובים בשדה הקרב עם מעצמות הציר כי הצאר לא הסכים בזמן להפסקת אש. עד שבמוסקווה הבירה הרוסית לא נשאר גדוד אחד נאמן לצאר שיגן עליו.
וכך העניים הסתערו על הארמון אחרי שהם שמעו שיש שם יין בחינם בלי שמישהו היה יכול לעצור אותם, והצאר נאסר ולבסוף הוצא להורג. האליטה של רעיון המלוכה לא הצליחה לשלוט, גם לא האליטה המרחפת של הסוציאל דמוקרטיה שדיברה את עצמה לדעת בזמן שהפקירה את המדינה לכוחות אחרים ולבסוף אליטה אחרת של רעיון המפלגה הקומוניסטית החליפה אותן.
כלומר עם כל הכבוד לדמוקרטיה אחד התנאים ההכרחיים לקיומו של כל שילטון הוא קודם כל הפלג הצבאי שלו – הרובה בידיים של האליטה השלטת, שירותי הביטחון, הנוכחות ברחוב והכבוד והמורא של האזרח כלפי הנבוט ביד של השוטר והפטיש ביד של השופט.
ולמה שאזרח צעיר יחזיק ביד נשק ויסכן את חייו כדי להגן על הסדר הקיים ועל השלטון? או כי יש מישהו עם שוט שכופה עליו לעשות את זה (מעגל פנימי נאמן), או כי הוא עצמו חלק מהמעגל הפנימי התחנך לכך והוא מזדהה עם המשטר ועם השליט אישית ואידאולוגית, ומרגיש שקיימת אמנה חברתית ויחס של נאמנות.
(גם פיקפוק אידאולוגי יגרום לצבא לשמוט את הנשק ולהפסיק להגן על המשטר. אולי כמו שלטון השאח באיראן)
כל מערכת פוליטית מתקיימת ככל שרוב העם מסכים לקיומה ומרוויח מקיומה, ויש לו מה לאבד כתוצאה מאנרכיה, ומתקיימת נאמנות מסויימת.
לכן עם כל הכבוד לליברליזם הניצחון שלו עלול להיות ההפסד שלו כי בשלב מסויים עם הפרטת החינוך הוא יחתור תחת עצם קיומו כי לא תהיה לו מנהיגות מלוכדת וזרוע צבאית שתגן עליו מול תנועות שרוצות להחליף אותו ומצליחות לחנך יותר מאמינים. וכנ"ל אם יווצרו פערים כלכליים גדולים מדי שיחתרו תחת הלכידות החברתית.
לא מדובר באידאולוגיה, מה יותר צודק אלא בניתוח הגיוני מה צריך לקרות כדי שמשטר מסויים יתקיים, ואיזה מאפיינים אידאולוגיה צריכה לאמץ כדי שתוכל לשלוט.
מצד שני גם חוסר חופש כלכלי, תכנון יתר מרכזי, ואי שמירה על זכויות הקניין הפרטי יובילו להתמוטטות כלכלית שגם כן תסכן את המשטר.
כל משטר באשר הוא מתקיים כל עוד השליטים רוצים ומסוגלים לשלוט והנשלטים מסכימים להישלט על ידם, ורוב האזרחים מסכימים לחיות עם הסדר הקיים ןמרוויחים שהם מרויחים כתוצאה ממנו.
אם אחד מהתנאים משתנה הרי שיתקיים בהכרח מצב מהפכני ובעקבותיו שינוי קיצוני או אפילו מהפכה.
לכן כל משטר חפץ חיים ינסה לשמור על איזון מסויים בחברה כדי למנוע את אותה מלחמת מעמדות שזה אומר להקטין את הפערים. גם אם זה לא הכי יעיל כלכלית.
בעל הסולם כתב במאמר.
מבנה האנושות קיים בנוסחה פשוטה.
רוב האנשים הם "המון העם"
פשוטים מאוד אך…ביכולתם ליצור 3 סוגי אנשים.
גיבורים…עשירים..חכמים.
3 סוגים אלה יחודיים באופיים ובכוחם להגיע לנקודות מפתח ברמות גבוהות..
אך תפקידם להחזיר את העוצמה להמון העם בחזרה.
כל נסיון לעוות את הנוסחה..יכשל לעולמי עד.
א. "גם הפגיעה בבעלי ההכנסות הגבוהות בישראל תביא רק לפגיעה במשק, לעזיבת עסקים ולחוסר עבודה"- כאילו שמישהו הציע למסות את ההיי-טק.. האם באמת יש סכנה שתשובה, דנקנר, לבייב וחבריהם יעזבו את הארץ? המומחיות שלהם היא בלקחת כסף מצרכנים ומשקיעים ישראלים ולהפסיד אותו בחו"ל, זו לא יכולת שאפשר להעתיק לחו"ל..
ב. "איש אינו מציע שוויון בין שחקני הכדורגל, כמו למשל להשוות את שכרו של ערן זהבי לשכרו של שחקן מתחיל בליגה השלישית, כי ברורה לכולם תוצאתו של מהלך כזה. כמו בספורט, כך גם בכלכלה, במדע, באומנות ובמוסיקה – ההתקדמות מושגת על-ידי מצטיינים מעטים. פגיעה במצליחים מביאה לסטגנציה של המערכת כולה".
מעניין. תחום הספורט דוקא מאופיין ברגולציה חריפה מאוד, מצד המדינה, האיגודים הבינ"ל והליגות:
מגבלה על מספר זרים
מגבלת גיל
פיקוח על חומרים אסורים
בקרה תקציבית
תקרת שכר ורצפת שכר
שיוויון מסוים בחלוקת תמלוגי שידור (אף שהצופה מעדיף לראות את הקבוצה שלו או את האלופה וסגניתה)
פליי-אוף ("קנס" לקבוצות שמוליכות את הליגה הסדירה)
כל אחד מהצעדים האלו שנוי במחלוקת, אך אני מניח שהאוהד הסביר יסכים שסה"כ הם גורמים לליגות מעניינות ותחרותיות מאוד.