האם אובמה באמת מתכנן הפתעות לישראל במועצת הביטחון?

המנתח האסטרטגי מייקל דוראן פרסם לאחרונה ספר בשם 'ההימור של אייק', על שנותיו של הנשיא אייזנהאואר ומדיניותו במזרח התיכון. במאמר ב'מוזאיק', שמסכם כמה מהתובנות של מחקרו, הוא טוען שארצות הברית בהנהגת אייזנהאואר טעתה לכל אורך הדרך בטיפולה בראיס גמאל עבד אל־נאצר בשנות החמישים, ובמקביל הכבידה את ידה על ישראל. לקח לאמריקנים יותר מחמש שנים להבין את ההימור השגוי שלהם על נאצר ועל העולם הערבי, ולפי דוראן, אייק הבין בסוף דרכו בבית הלבן שישראל היא נכס אסטרטגי. דוראן עושה הקבלה בין שנות החמישים לימינו אנו, בין התפשטות הפאן־ערביות הנאצריסטית להתפשטות האסלאמיזם הרדיקלי, ובמקביל היחס השגוי – שוב, נגד ישראל.

אבל שלא כמו בסוף שנות החמישים, ב־17־2016 לא נראה שהנשיא האמריקני למד את לקחו. אם אפשר לומר על אובמה דבר אחד: הוא לא מנהיג פוליטי לומד. ב'וול סטריט ג'ורנל' חזרו השבוע על התחזית המדוברת בנוגע לאפשרות שאובמה יבצע פיגוע אחרון נגד ישראל לפני תום הקדנציה שלו. הג'ורנל מנה שלושה תרחישים, שמוכרים כבר למי שעוסק באפשרויות "היום שאחרי" הבחירות: 1. החלטת גינוי להתנחלויות במועצת הביטחון בווריאציה כזו או אחרת. הצעה כזו עלתה ב־2011 ושגרירת ארה"ב באו"ם דאז, סוזן רייס, רצתה שארצות הברית תתמוך בה, אבל ממשל אובמה החליט לבסוף להטיל עליה וטו. והפעם? 2. החלטה במועצת הביטחון, בתמיכת ארצות הברית או לפחות הימנעות ואי־הטלת וטו, על הכרה במדינה פלסטינית. צעד כזה יוביל שוב לעימות בין הנשיא לקונגרס, כאשר אובמה החורג מהליכי החוקה יבצע את המהלך בצו נשיאותי. 3. ארצות הברית מעבירה החלטה הכוללת פרמטרים להסדר קבע. שוב, בהתנגדות הקונגרס.

אפשר לומר שחלק מהתרחישים כפופים לתוצאות הבחירות. למשל, ניצחון של הילרי קלינטון מוריד בהרבה את הסיכויים למהלך חד צדדי אנטי־ישראלי של אובמה. ראשית, משום שכנשיאה נבחרת היא לא תרצה שהנשיא היוצא יקבע בשבילה מסלולים מדיניים, ויש הסכמה בין הפרשנים שהכרה במדינה פלסטינית ו/או קביעת הפרמטרים לה, פחות או יותר מחסלים סופית את התהליך המדיני. לא יהיה אחרי זה משא ומתן, ובנוסף מהלך כזה יכניס את הנשיאה החדשה עוד לפני כניסתה לבית הלבן לעימות עם הקונגרס. החלטה כזו תפליל את האזרחות הישראלית ותהפוך את אזרחיה ואת המדינה עצמה להפקר בעולם.

אם טראמפ נבחר, קשה לדעת בכלל מה יקרה. ניצחון שלו יביא בוודאות גם להמשך שלטון הרפובליקנים בקונגרס, והתוצאה של מהלכים חד־צדדיים מצד אובמה תהיה קיצוץ מוחלט של תקציבי הרשות הפלסטינית ושל האו"ם עצמו בידי ארצות הברית.

תחזית דומה עם תרחישים דומים הציג גם ה'ניו יורק טיימס' כבר לפני כחודש. אף שהעיתון הביע תמיכה באיזשהו מהלך באו"ם, פרשניו העריכו שהאפשרות הריאלית ביותר היא שהנשיא יציג את מורשתו בנושא הפלסטיני באמצעות נאום נשיאותי.

מורשת ואנטי־מורשת

מדוע יש רעש כזה סביב הנושא בחודשים האחרונים? להערכתי יש אש קטנה בבית הלבן, אך הסיבה העיקרית לעשן היא דרך פעולתו המדינית של ראש הממשלה נתניהו. גישתו היא נגד ניהול מגעים שאמורים להביא להבנות והסכמות שקטות בין ישראל וארצות הברית בנושא הפלסטיני. הניסיון של שמונה השנים – למעשה 12 השנים האחרונות – בכל הנושאים האסטרטגיים החשובים, הוא שאין ערך למגעים האלה מול ממשל אמריקני לא אמין, שמנצל כל נושא לצורך תעמולה אנטי־ישראלית. כל פנייה הופכת למערכת של סחטנות אמריקנית. לכן קיים קו של הוצאת המחלוקות בגלוי ובקול גדול החוצה. בשלב הזה של כהונת אובמה המטרה היא להרתיע אותו מביצוע מהלך אנטי־ישראלי, או לגרום לו למנוע מהלך שאחרים עלולים ליזום.

התגברות הפרסומים בנושא תוך כדי הישורת האחרונה של מערכת הבחירות האמריקנית, איננה מקרית. היא נועדה מצד אחד לעזור לרפובליקנים, ומצד שני להבהיר לעושי הצרות מבית שמצבה המדיני של ישראל מוטל עכשיו על כף המאזניים ושירגיעו. בשביל בעיה משפטית שנשמעת כמו שם של ספר של אשכול נבו (תשעה בתים ימינה), לא מערערים את קיום הממשלה ולא יוצרים משבר עם האמריקנים.

יש להניח שהודעתו המדינית של ראש הממשלה בכנסת השבוע כי על האמריקנים לעמוד בהכרזתם משנת 2011 שלפיה הסדר השלום ייקבע במשא ומתן ישיר, נועדה ללחוץ על המועמדים לנשיאות לשחרר הצהרת כוונות מדינית בעניין ישראל והפלסטינים. עד עכשיו הנושא הישראלי לא נכנס לסדר היום של הבחירות. לפני שבועות אחדים פורסם מכתב בחתימת 88 סנטורים הדורשים מהנשיא לא לנקוט צעדים חד־צדדיים. גם השגריר דן שפירו הודיע לפני כשבוע שארצות הברית לא תנקוט צעד חד־צדדי בנושא המדיני, אך השאיר בכל זאת פתח להתרחשות מעורפלת. ישראל כנראה רוצה להעיר שוב את הסנטורים וחברי הקונגרס לפעולה של בלימה.

לבסוף, הסיבה העיקרית מדוע ניתן להעריך שלא יהיה צעד אמריקני אנטי־ישראלי היא האינטרס האישי של הנשיא אובמה עצמו. עם כל הביקורת שהוא מותח על ישראל והדיבורים על יחסיו המקולקלים עם ראש הממשלה נתניהו, צעד חד־צדדי באו"ם נגד ישראל ייצור לאובמה "אנטי־מורשת". הוא ייזכר על ידי הציבור הישראלי כולו ועל ידי חלקים נכבדים בעם היהודי כנשיא עוין לישראל, בקטגוריה של ג'ימי קרטר וגרוע ממנו. דווקא על רקע מערכת הבחירות העכורה, הוא הגיע למצב שהוא נשיא אהוד יחסית עם למעלה מ־50 אחוזי תמיכה. אובמה רואה עצמו כאישיות ציבורית ברמה העולמית, והוא מתכוון להמשיך לפעול בזירה הבינלאומית. החלטה שלילית מבחינת ישראל תהפוך אותו לאישיות בלתי רצויה בישראל, ותחסום את יכולתו להועיל ולתרום בשנים הבאות.