מי מסתיר את האמת על עבירות מין נגד נשים יהודיות?

"הדיון הזה הוא ניצול מביש של תופעת ההטרדות המיניות למטרות הסתה גזענית ברורה ולהפצת שקרים", כך אמרה חברת הכנסת עאידה תומא־סלימאן, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת, לקראת הדיון שהתקיים בוועדה ביום שלישי האחרון בנושא "עבירות מין ביישובים מעורבים". הדיון התמקד בתופעה של עבריינות מינית בערים חיפה, ירושלים, עכו, נצרת־עילית, רמלה ולוד שבהן מתגוררים יהודים לצד ערבים. הדיון, שהתקיים ביוזמת חברות הכנסת יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו), ענת ברקו (הליכוד) וח"כים נוספים, נערך למרות התנגדותה הנחרצת של יו"ר הוועדה, ותוך קולות מחאה נמרצים מצד חבריה לרשימה המשותפת.

במרכז הדיון התקיים ויכוח על היקף התופעה, והאם משטרת ישראל מסתירה או מטייחת את נתוני האמת. על רקע טענות כלליות של נציגי המשטרה, שהוצגו ללא מסמכים או נתונים מוצקים, הציגה ח"כ מלינובסקי מסמך של משטרת ישראל והשב"כ העשוי להעיד על היקף התופעה וחומרתה הרבה. המסמך, שנמסר לח"כ מלינובסקי באדיבות עו"ד רוני אלוני־סדובניק ובחסות חוק חופש המידע, מפרט את היקף מעשי האלימות מצד פלסטינים תושבי יהודה ושומרון ומזרח ירושלים נגד נשים יהודיות בין השנים 2014-2006, ובהן עבירות רבות דוגמת רצח או ניסיון לרצח, השלכת בקבוקי תבערה, יידויי אבנים, חבלה גופנית ועוד. בין היתר כולל המסמך גם התייחסות פרטנית לעבירות מין שביצעו ערבים מיו"ש וירושלים כלפי נשים יהודיות באותן שנים. אף שהוא עוסק רק בעבירות שבוצעו על ידי תושבי יהודה ושומרון ומזרח ירושלים ולא כולל נתונים מלאים על ערביי ישראל, המסמך מלמד כי מדובר בתופעה רחבה ועמוקה בהרבה מכפי שניסו להציג במשטרה.

עיון במסמך שהגיע לידי 'מידה' חושף את היקף התופעה: מספר עבירות המין של פלסטינים כלפי יהודיות בין 2006 ל־2014 עומד על 533 מקרים, מתוכם 70 מקרי אונס. בנוסף, מהנתונים המופיעים במסמך עולה כי עבירות המין מהוות למעלה ממחצית (51.6 אחוז ליתר דיוק) מכלל אירועי האלימות של פלסטינים כלפי נשים יהודיות בתשע השנים הנחקרות. במילים אחרות, המסמך של המשטרה ושל השב"כ מצביע על דפוס ברור שלפיו תקיפה מינית מהווה מרכיב ראשון בחשיבותו באופי הפשיעה של פלסטינים מיו"ש וממזרח ירושלים כלפי נשים יהודיות.

אף שהמסמך הופק בידי משטרת ישראל, ראש מדור נפגעי עברה באגף החקירות של המשטרה, סנ"צ איילת אורנשטיין, הודתה בפני חברי הוועדה כי לא הכירה את המסמך או את הנתונים הנכללים בו. היא ציינה אמנם כי היא מתקשה לקרוא את המסמך מפני שלא הודפס באופן מיטבי (טענה שהיה בה ממש), אך למרות זאת טרחה לציין כי "בהערכה גסה מדובר על 200 עבירות מין" של ערבים כלפי יהודיות. כאמור, המספר המופיע במסמך גבוה בהרבה.

"צר לי שמשטרת ישראל עיוותה וסילפה את הנתונים בדיון ולא התייחסה למספרים ולנתונים שהיא עצמה מסרה כראוי", אומרת ח"כ מלינובסקי, "המשטרה מציינת שחלה ירידה במקרים, מבלי לציין מספרים קונקרטיים". בעקבות הדיון פנתה מלינובסקי בשאילתא דחופה לשר לביטחון הפנים גלעד ארדן, בבקשה שהמשטרה תספק נתונים על מספר התקיפות המיניות של ערבים נגד יהודיות משנת 2010. "התופעה קיימת, ואסור למשטרה ולגורמים אחרים להתעלם ממנה בשם הפוליטיקלי־קורקט", אומרת מלינובסקי.

"מצווה לתקוף יהודייה"

"הבת שלי וחברות שלה סופגות קללות ויריקות על בסיס יומי", סיפרה א', אם לילדה מאזור הגבעה הצרפתית בירושלים, שהציגה בפני חברי הכנסת עדויות כתובות של בתה וחברותיה, בכיתות ז'-ח', על הנעשה מחוץ לכותלי בית הספר. "ערבי הוריד את המכנסיים באוטו והסתכל עלינו", כתבה ילדה אחת, שסיפרה גם כי באחד הימים הוריד אותה נהג האוטובוס בכניסה לכפר עיסאוויה, במקום בכניסה לבית הספר. "הלכתי משם ממש מהר לבית הספר. הייתי מפוחדת כי היו שם 10 ערבים בני 17 שהסתכלו עלינו ושרקו".

ילדה אחרת כתבה כי "ערבי עשה לידנו שירותים בכוונה", ועל מקרה אחר סיפרה כי "ערבים צעקו מהחלון של האוטו, קיללו אותנו ורצו שנבוא איתם". ילדה נוספת ציינה כי אחד מערביי האזור "נגע בי", ובתגובה "ביקשתי ממנו שיפסיק וברחתי. התהפכה לי הבטן. זה מפחיד". הילדות ייחלו לכך "שיפסיקו להטריד אותנו", ותהו "למה אי אפשר ללכת ברחוב בלי שיעשו לי משהו?"

חלק מהילדות סיפרו כי התקשרו למשטרה בעקבות המקרים, אך לטענת אחת מהן "המשטרה לא עשתה כלום והערבים נסעו אחרינו באוטו שלהם". לדברי א', מכיוון שמדובר בילדות בנות 13-12, "לא כולן מקשרות בין זה שפגעו בהן לזה שהן יכולות או צריכות להתקשר למשטרה". עם זאת היא ציינה כי במקרים שבהם המשטרה שלחה כוחות לאזור הכניסה לבית הספר, המטרידים נעלמו. "הבעיה היא שהם פשוט מחכים לבנות בתחנת אוטובוס, שם כבר אין משטרה", הסבירה. "המשוואה פשוטה – איפה שיש משטרה, יש ירידה בהטרדות".

עדות קשה במיוחד הייתה זו של ענת קאפח מלוד, שסיפרה כי לפני ארבע שנים הותקפה בתה, שהייתה אז בת 14, בידי ערבים בפרדס סמוך לבית המשפחה. "ארבעה בני מיעוטים תפסו את הבת שלי שניסתה לברוח", סיפרה האם בקול חנוק, "היא הותקפה מינית, וכל הזמן פיה נחסם. התוקפים אמרו שזו מצווה וגאווה בשבילם לתקוף אותה בגלל שהיא יהודייה. איבדתי ילדה של שמחת חיים, שהבטחתי להגן עליה, והיום היא עם חרדות וסיוטים". רק אחד משלושת התוקפים נמצא עתה מאחורי סורג ובריח, בעוד שני האחרים שהיו קטינים בעת ביצוע המעשה חמקו ממאסר.

שתי צעירות יהודיות מירושלים שהשתתפו בדיון סיפרו כי הן סופגות קללות, שריקות ויריקות מצד ערבים. "הטענה של המשטרה על 'ירידה' בכמות העבירות לא מעידה על כלום", סיפרה אחת מהן, "יש הרבה שלא טורחות להתלונן כי לא יקרה עם זה כלום. הסטודנטיות היהודיות הן טרף קל במאבק הלאומי. אל תעצמו עיניים". שרה לורקט משכונת ארנונה בירושלים, שסיפרה כי בעבר הותקפה מינית בידי ערבים, תהתה בקול חנוק: "למה אני צריכה להתבייש להגיד שהתוקפים ערבים? למה אסור לי לצאת לריצה או לעלות על אוטובוס בלי לפחד שיטרידו אותי ויקללו אותי? אני מדברת בשם כל הבנות היהודיות שמוטרדות על ידי ערבים, ופוחדות לדבר כדי שלא יאשימו אותן בגזענות".

"למה את משתיקה אותנו?"

הקריאה לא להתעלם מתופעת ההטרדות המיניות של פלסטינים נגד יהודיות עברה כחוט השני אצל כל הנשים היהודיות שהופיעו בדיון. מנגד, רוב מוחלט של הח"כים שדיברו בוועדה ביקשו להוריד את הנושא מעל סדר היום. יו"ר הוועדה תומא־סלימאן, למשל, בחרה אחרי הדיון להאשים דווקא את לורקט, פעילה בתנועת 'סטודנטיות למען הר הבית', כי היא מ"הימין הקיצוני" וכי עדותה על התקיפות המיניות שחוותה נועדה "להתסיס את האווירה".

תומא־סלימאן הוסיפה כי יוזמי הדיון "ניסו לעשות הון פוליטי על גבן של נפגעות תקיפה מינית, וזו הבושה האמתית". לדברי הח"כית מהרשימה המשותפת, "יהודיות שמוטרדות על ידי ערבים זה כמו ערביות שמוטרדות על ידי גברים יהודים. אני מכירה גם מקרים כאלו. אין קשר ללאום, למעמד, לצבע או לקבוצה, אלא לשוביניזם נגד נשים". יו"ר הוועדה גם פנתה למתלוננות שהדגישו את מוצאם הערבי של התוקפים, וקראה להן: "אל תיתנו לעשות על גבכן הון פוליטי".

בדיון נכחו גם נשים יהודיות מנצרת עילית שביקשו להעיד על ההטרדות המיניות שהן חוות מצד ערביי האזור, אך בסופו של דבר לא ניתנה להן זכות הדיבור. אחת מאותן נשים מנצרת עילית הטיחה בפני יו"ר הוועדה תומא־סלימאן בזעם: "את, אבירת זכויות האדם של הנשים, למה את משתיקה אותנו? תמשיכו למרוח את הזמן. לא נותנים לי לספר את הסיפור האישי שלי. פשוט ביזיון".

תומא־סלימאן, שהקימה בעבר את העמותה "נשים נגד אלימות", לא הייתה הח"כית היחידה שבימים כתיקונם נושאת את דגל הפמיניזם, אך הפעם הביעה התנגדות נחרצת לעצם קיום הדיון בעבירות מין נגד נשים יהודיות. חברת הכנסת תמר זנדברג ממרצ תיארה את הדיון כ"מופע גזענות הזוי", והאיצה ביו"ר הוועדה תומא־סלימאן "לא לתת יד" לקיום דיון העוסק בעבירות מין, וטענה כי דיון כזה הוא "כתם נוסף ושיא שלילי חדש לכנסת". לא פחות.

יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, שסירבה בעבר לקיים בוועדה שהיא עומדת בראשה דיונים בנושאים הקשורים לחיילות צה"ל בטענה כי הצבא "אינו על סדר יומי", לא יכלה הפעם לשעות לעצתה של זנדברג וקיימה בכל זאת את הדיון. זנדברג, בדומה לכלל חברות האופוזיציה, לא הופיעה לדיון. למעשה, חברות הכנסת היחידות שנשאו דברים היו מלינובסקי וברקו.

"היעדרותן הבולטת לעין של חברות הכנסת מהשמאל מוכיחה שטובת הנשים בישראל היא מהן והלאה", אמרה מלינובסקי, "בעודן מדברות גבוהה גבוהה ראינו שכאשר מגיעים למעשים, הצורך להיראות טוב ולהישמע פוליטיקלי־קורקט גובר על טובת אזרחיות המדינה וביטחונן".

מי שכן הגיעו לדיון והשתתפו בו באופן פעיל הם חברי סיעת הרשימה המשותפת. מלבד היו"ר תומא־סלימאן, חמישה חברים נוספים מהרשימה שהם כמעט מחצית מכלל חבריה בכנסת, כולל היו"ר איימן עודה, ביקשו את זכות הדיבור בדיון. לטענת ח"כ ברקו, תומא־סלימאן "הביאה כתגבור" את חברי מפלגתה כדי שידברו "על כמה עצם הדיון הוא מיותר, כי מבחינתם הרי אין בכלל בעיה כזו. הכי טוב מבחינתם לטאטא את הבעיה הזו מתחת לשטיח".

ח"כ יוסף ג'בארין מהרשימה המשותפת טען למשל כי הניסיון לייחס רקע לאומני לתקיפות מיניות "ראוי לבוז", ומהווה "תאוריה אנטישמית נגד הציבור הערבי". ח"כ טיבי תהה בפני יוזמות הדיון בוועדה מדוע לא זימנו דיון גם אחרי הפרסומים בעניינו של תא"ל אופק בוכריס, וכאשר ח"כ עודד פורר מישראל ביתנו כינה את תופעת עבירות המין "פיגוע לכל דבר", האשים אותו ח"כ זחאלקה בכך שמדובר ב"אמירות שהיה אפשר לומר בגרמניה, על יהודים באירופה". ח"כ דב חנין מהרשימה המשותפת הוסיף כי "ההיסטוריה שלנו, היהודים, מלאה בדוגמאות בהן היהודים הוצגו כמאיימים על הנערות האריות. לכן כל כך מרגיז לראות חברי כנסת שמנסים לעשות שימוש במערכה החשובה הזו למטרת הסתה נגד ערבים".

"אלפי נערות מפוחדות"

גם ארגוני זכויות האדם שהופיעו בוועדה השתתפו במחול ההכחשה. עו"ד ליאת קליין, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, טענה כי זהות המטריד אינה רלוונטית. "הפגיעה בנשים מכל מעמד ומכל סוג חוצה מגזרים ותרבויות", אמרה קליין. "הניסיון לצמצם את זה לתופעות של מי המטריד חוטא לעיסוק של מניעת ההטרדה המינית כתופעה חברתית. ההתבוננות במשקפיים פוליטיים חוטאת למציאות".

איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית נתמך בין היתר על ידי הקרן החדשה לישראל, המממנת בין היתר את ארגוני השמאל הקיצוני 'בצלם', 'יש דין', 'הוועד נגד עינויים' ו'שוברים שתיקה'. בנוסף, בין השנים 2013-2008, לפני כניסתה לכנסת, כיהנה מיכל רוזין ממרצ כמנכ"לית האיגוד. במאי 2012, בעקבות האונס המזעזע בגן העיר בתל אביב, כתבה רוזין מאמר שבו נמנעה מלציין את זהות התוקף – פלסטיני משכם – וטענה כי פגיעות מיניות מתרחשות "בכל קבוצות האוכלוסייה… בקרב מיעוטים אתניים, בעלי אמונה דתית או נטייה מינית". בדצמבר לפני שנה הוכר האונס בגן העיר כ"אירוע איבה" על רקע לאומני, ולאחרונה קורבנות אונס נוספות שהותקפו על ידי פלסטינים הוכרו על ידי המדינה כנפגעות טרור.

מטרידה במיוחד היא העובדה שגם נציגת המשטרה נתנה לכאורה יד להכחשת התופעה. סנ"צ אורנשטיין, שלא הכירה את נתוני המשטרה שנמסרו על פי חוק חופש מידע על עבירות מין של פלסטינים מיו"ש ומירושלים, טענה במקביל כי חלה ירידה במספר האירועים שבהם חשוד לא־יהודי ביצע עבירת מין כלפי יהודייה בתוך תחומי הקו הירוק. אך מעבר לטענה כללית מסוג זה ולהכחשת טענות חברות הכנסת המגובות במסמכים, לא סיפקה אורנשטיין נתונים סטטיסטיים בנושא. בתגובה להערות חברות הכנסת שדרשו הצגת נתונים מוצקים, הורתה היו"ר תומא־סלימאן שלא להפריע לסנ"צ אורנשטיין במהלך דבריה, וביקשה שנתוני המשטרה יועברו לידיה.

בתגובה לפניית 'מידה' מסר דובר הוועדה לקידום מעמד האישה כי עד למועד כתיבת שורות אלו, הסטטיסטיקה שעליה התבססה נציגת המשטרה טרם הגיעה לידי הוועדה או לידי ח"כ תומא־סלימאן.

ראוי להקשיב היטב לדבריה של ענת קאפח, שבתה הותקפה בידי ארבעה ערבים כשהייתה בת 14. "אני מסתכלת לכולכם בעיניים", אמרה קאפח בקול חנוק לנוכחים בדיון. "מערך ההסברה במגזר הערבי לוקה בחסר. בערים המעורבות קל לצעירים הערבים לבוא אלינו (ליהודים). יש אלפי נערות מפוחדות בכל רחבי הארץ. צריך לדאוג שהן לא יעברו את החוויה שעברה הבת שלי. אסור לכם לשתוק".

תגובת משטרת ישראל:

"אנו דוחים בתוקף את הטענה להטעיה מצד נציגת המשטרה. הנתונים שהוצגו על ידי מי ממשתתפי הוועדה אינם משקפים בשום אופן את הסוגיה אליה נדרשה נציגת המשטרה להתייחס או את הנתונים הרלוונטיים עליהם התבססה. נתוני המשטרה הרלוונטיים עליהם הסתמכה הקצינה יימסרו לוועדה בהמשך לדיון בהתאם לבקשת יו״ר הוועדה".