הקומוניסטים החדשים: רומניה מתקדמת לאחור

כלת פרס נובל לספרות לשנת 2009, הרטה מילר, הוזמנה לבריסל לפני ימים ספורים כדי לנאום בפתיחת כנס פוליטי שכותרתו הייתה "הפחד האירופי". הכנס, שאורגן על ידי מכון גתה המפיץ תרבות גרמנית, עסק בסוגיית הפופוליזם הגואה בכל רחבי אירופה, תוך שימת דגש על התחזקות הימין ושנאת הזרים.

מילר, בת למיעוט הגרמני שנותר ברומניה אחרי מלחמת העולם השנייה וסבל מרדיפה של הרשויות הקומוניסטיות, בחרה להיזכר בתחילת דבריה בפרוות שועל. בחורף אחד ברומניה של צ'אושסקו, סיפרה מילר לנוכחים, החליטה אמה להעניק לה מתנה מיוחדת לחג המולד: מעיל עילי עשוי מפרוות שועל. השתיים צעדו בשלג שלושה קילומטרים, עד לחנות פרוות של צייד מקומי בעיירה סמוכה. המעיל היה עשוי למעשה משועל אדמוני שעורו הופשט מעליו, מאוזניו ועד לזנבו המיובש. "השועל עדיין חי", תיארה מילר, "לא ביער, אבל ביופיו המשומר". מילר שמה לב לכך שגם הצייד היה אדום שיער, ושאלה אותו אם בגלל נקודת הדמיון הזו הוא החליט לירות בשועל. הצייד השיב לה בקור רוח שבשועלים לא יורים, כדי שפרוותם לא תיפגע. שועלים צדים במלכודות.

מילר לא יכלה לשאת את המחשבה שהיא תסתובב בחוצות עם חיה מתה סביב צווארה, ומצאה לכיסוי החורפי שימוש אחר: היא הניחה את פרוות השועל על רצפת חדרה, וזו הפכה למשהו שבין שטיח דקורטיבי לחיית מחמד דמיונית. הפרווה ליוותה את הרטה מילר גם בדירותיה העתידיות, לאחר שהפכה למתורגמנית, סופרת ומתנגדת המשטר הקומוניסטי. עמדותיה הביקורתיות כלפי הרודנות הרומנית הפכו אותה ליעד מעקב והטרדות מצד משטרת החרש הנודעת לשמצה, ה'סקוריטטה'.

יום אחד שבה מילר לביתה וכמעט החליקה כשנתקלה בפרוות השועל שהייתה שרועה שלא במקומה הרגיל. מילר גם גילתה להפתעתה שזנב הפרווה נתלש. לא היה לה ספק לגבי זהות האחראים לנזק: סוכני הסקוריטטה ש"ביקרו" בדירה בהיעדרה. בשבועות הבאים תלשו הסוכנים החשאיים גם את טלפיה של פרוות השועל. וכך, השועל שמת במלכודת סימל את המלכודת שמשטרת החרש הכינה למילר.

"משטרת החרש באה והלכה כרצונה והשאירה אחריה סימנים כשרצתה", סיפרה מילר. "על דלת הדירה לא ניתן היה לראות דבר. הייתי צריכה לדעת שמה שקרה לשועל יכול היה לקרות גם לי, בביתי". מילר המשיכה לתאר, כפי שהיא עושה בספריה, את אווירת הטרור שהשליטו המשטר הקומוניסטי וסוכניו ואת הפחד הנורא שיצרו סביב מתנגדי המשטר. היה זה פחד כפול, הדגישה כלת פרס נובל; פחד מפני העלול לקרות למתנגדים עצמם, ופחד מפני העלול לקרות לאחרים בגלל קשר כלשהו עם המתנגדים. אווירת הטרור הזו יצרה בדידות נוראה.

לדברי מילר, אף שמשטרי הדיכוי הקומוניסטיים האפלים קרסו, המורשת ההתנהגותית שהם הותירו אחריהם עדיין קיימת ופעילה. זוהי פסיביות תלותית ברשויות מצד האזרחים, נהייה אחר הנהגה חזקה ושנאת האחר. מילר, שהיגרה למערב־גרמניה שנתיים לפני נפילת משטר צ'אושסקו וחומת ברלין, אמנם התייחסה בדבריה להונגריה, למזרח־גרמניה ולפולין, אך דווקא מולדתה, רומניה, מספקת בימים אלו את העדות הטובה ביותר לנטייה המזרח־אירופית העכשווית לגלוש אחורה לעבר הקומוניסטי, במקום לצעוד קדימה, לעתיד של חופש וחירות.

מאבקו של דן קישוט

בבחירות הכלליות שנערכו ביום ראשון שעבר זכתה שוב המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, ה־PSD, יורשתו של המשטר הקומוניסטי, ברוב שיאפשר לה להקים ממשלה ולהעביר בשני בתי הפרלמנט חוקים כלבבה בקלות רבה. הממשלה הסוציאל־דמוקרטית האחרונה, שהתפטרה לפני כשנה, פעלה בברוטליות נגד עצמאות המערכת המשפטית, ניסתה לבלום את המאבק נגד השחיתות והפשע המאורגן הפושים במדינה, ורדפה אחר יריביה הפוליטיים באמצעות תפירת תיקי חקירה פליליים. הממשלה הזו נפלה לאחר שהרשות למאבק בשחיתות, ה־DNA, פתחה בחקירה נגד מי שכיהן כראש הממשלה, ויקטור פונטה, בחשד לזיוף מסמכים, הלבנת כספים, העלמת מסים וקידום אינטרסים עסקיים תוך ניצול מעמדו. פונטה סירב תחילה להתפטר ממשרתו והפרלמנט שבשליטתו העניק לו גיבוי מלא ותמך ביוזמות חקיקה ממשלתיות להגבלת המאבק בשחיתות הציבורית, אך אלפי אזרחים זועמים שיצאו לרחובות בוקרשט הכריחו את פונטה לפרוש מתפקידו.

מנהיגה הנוכחי של המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, ליביו דרגנאה, שהוליך את מפלגתו לניצחון בבחירות האחרונות, נושא גם הוא על גבו קופת שרצים כבדה. במאי 2015 הוא הורשע בזיוף תוצאות הצבעה במסגרת משאל העם שנערך על הדחתו של נשיא רומניה הקודם, טראיאן בססקו. בססקו נחשב למתנגד חריף של המפלגה הסוציאל־דמוקרטית בשל היותה ממשיכת דרכו של המשטר הקומוניסטי ובגלל מעורבותה בשחיתות. באמצעות זרועותיהם במערכת המשפט ובמנגנון שירותי ביטחון הפנים, עשו הסוציאל־דמוקרטים כל מאמץ להיפטר מבססקו באמצעות חקירות פליליות נגדו ונגד בני משפחתו הקרובה. ב־2012 הצביע הפרלמנט בשליטתם – בפעם השנייה תוך חמש שנים – בעד הדחתו. בססקו טען שמדובר בפוטש פוליטי. סוגיית ההדחה עברה, כמתחייב בחוק, למשאל עם. רוב המצביעים היו בעד הדחתו של הנשיא, אך אחוז המצביעים כולו היה נמוך ממחצית בעלי זכות ההצבעה ולכן קבע בית המשפט לחוקה שהתוצאות אינן תקפות. יו"ר המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, דרגנאה, נידון על ידי בית משפט מחוזי לשנת מאסר על תנאי בגין זיוף תוצאות במשאל העם, נגד בססקו. בית משפט גבוה יותר הכפיל מאוחר יותר את העונש לשנתיים.

עם זאת, השופטים לא קבעו בפסק דינם שמדובר בהרשעה המגבילה את זכויותיו הפוליטיות של דרגנאה, ובבחירות האחרונות הוא הנהיג את מפלגתו. אולם נגד מנהיג הסוציאל־דמוקרטים – שביקר בישראל לאחרונה בהלווייתו של הנשיא לשעבר שמעון פרס – מתנהלות חקירות נוספות הקשורות לעסקיו ולהונו האישי. נשיא רומניה הנוכחי, קלאוס יוהאניס – גם הוא בן למיעוט הגרמני ברומניה, הכריז עוד לפני הבחירות שלא יסכים למנות ראש ממשלה בעל תיק פלילי. לא ברור האם דגרנאה ינסה לכפות על יוהאניס את מועמדותו בהסתמך על פסיקת השופטים שאינה מונעת ממנו לכהן בתפקיד ציבורי כלשהו, או שיסכים למינוי של איש אמון מטעמו. מכל מקום, הוא הוליך את מפלגתו לניצחון בבחירות באמצעות מערכת בחירות פופוליסטית, שבמהלכה פיזר הבטחות רבות שספק רב אם אם כלכלתה הרעועה של רומניה וקופת המדינה הריקה יאפשרו לו ולמפלגתו ליישם: הורדת מסים, העלאת משכורות של פקידים, פנסיות נדיבות יותר, והשקעות בתשתית ובמערכת הבריאות הקורסת. עם זאת, שליטת הסוציאל־דמוקרטים ושותפיהם הקואליציוניים העתידיים בשני בתי הנבחרים תאפשר לממשלה הבאה לפעול בנחישות רבה להגבלת המאבק בשחיתות ולצמצום נוסף של סמכויות ועצמאות מערכת המשפט.

קשה להעריך נכונה את ממדי התמיכה הציבורית שממנה נהנים הסוציאל־דמוקרטים הרומנים, שכן אחוזי ההשתתפות בבחירות האחרונות היו הנמוכים ביותר מאז הפלת משטרו של הרודן צ'אושסקו לפני 27 שנים, בדצמבר 1989. רק 39 אחוזים מכלל בעלי זכות ההצבעה הגיעו לקלפיות. המפלגה השנייה בגודלה היא מפלגת הליברלים־הלאומיים, מפלגתו של הנשיא יוהאניס, שקיבלה 20 אחוזים מקולות המצביעים. דרך אגב, מעניין להזכיר בהקשר הזה כי מי שעיצב את קמפיין הבחירות עבור הסוציאל־דמוקרטים הוא לא אחר מאשר משה קלוגהפט, הידוע לציבור הישראלי כמי שעובד עם נפתלי בנט ואראל מרגלית.

הפתעת הבחירות הייתה הצלחתה של מפלגה טרייה בשם 'האיחוד להצלת רומניה', שהוקמה על ידי המתמטיקאי הצעיר ניקוסור דן במסגרת המאבק העממי נגד השתלטותם של כרישי הנדל"ן על בוקרשט. דן החל את הקריירה הפוליטית שלו במערכה להצלת הריאות הירוקות של בירת רומניה, ולכפיית הגבלות בנייה כדי למנוע את הרס קו המתאר של העיר ופגיעה בתושביה. תנועת 'האיחוד להצלת בוקרשט' של הפעיל הצעיר, המכונה בפי העם 'דן קישוט', שהתמודדה על ראשות עיריית בוקרשט, התרחבה כעת בניסיון להציל את רומניה כולה משליטת פוליטיקאים ואנשי עסקים מושחתים וזכתה ב־9% מקולות הבוחרים.

עצם בגרונו של האיחוד האירופי

בשוליו המזרחיים של האיחוד האירופי נוצרה אפוא ממלכת פשע ושחיתות, העומדת בסתירה מוחלטת לכל עקרונותיו של האיחוד. רומניה התקבלה לשורות האיחוד בשנת 2007 על בסיס הבטחות להיאבק בשחיתות בכל מערכות המדינה ולערוב לשקיפות שלטונית ולעצמאות משפטית, אך בדיעבד נוצר ברומניה מצב אבסורדי: הפוליטיקאים המושחתים, שפועלים להגבלת המאבק בשחיתות, מייצרים האשמות בשחיתות ליריביהם הפוליטיים. הגוף הממלכתי שהוקם להיאבק בשחיתות, DNA, נתפס בעיני הציבור כזרוע של משטרת החרש הקומוניסטית לשעבר, ה'סקוריטטה'. הרומנים רואים שחיתות מכל עבר, ואינם מאמינים עוד בטוהר המידות של האמונים על המאבק בשחיתות.

במדד השחיתות העולמי של ארגון Transparency International חולקת רומניה עם יוון את המקום ה־58 מתוך 168 מדינות. בקרב מדינות האיחוד האירופי, מצב השחיתות גרוע רק בשתי מדינות בלבד: איטליה הניצבת במקום ה־61, ובולגריה השכנה המדורגת במקום ה־69.

לדעת מומחים בינלאומיים, אחת מבעיות היסוד של רומניה היא השימוש הפוליטי שנעשה במערכת המשפט במטרה להרוס יריבים פוליטיים – תופעה שפותחה תחת המשטר הקומוניסטי. מאמצי האיחוד האירופי להביא להפרדה בין המערכת הפוליטית והמשפטית עלו עד כה בתוהו. ההתקפה הקשה ביותר על מערכת המשפט בוצעה תחת ממשלתו הסוציאל־דמוקרטית של פונטה, שערערה ללא הרף על החלטות בתי משפט, פעלה להחלשת כוחו של בית המשפט התחוקתי והפעילה לחצים ואיומים על שופטים. בה בעת הפעילה אותה ממשלה את מערכת המשפט כדי לצמצם את מרחב חופש הדיבור ולרדוף עיתונאים מקומיים וזרים.

בעולם המציאות המקבילה של רומניה, הלשכה למאבק בשחיתות (DNA) מהווה חלק מהמערכת המפעילה לחצים על השופטים להוציא צווי מעצר והרשעות, תוך שימוש קבוע בהדלפות מאורגנות לעיתונות. בפעילות הזו מעורב גם שירות ביטחון הפנים הרומני, ה־SRI, יורשה של ה'סקוריטטה'. העומד בראש ה־SRI, הגנרל דומיטרו דומברבה, הצהיר לאחרונה שהשירות שלו רואה במערכת המשפט "שדה התערבות טקטי", והודה כי הארגון שלו מעורב באיסוף מידע אחר שופטים. לפי מקורות מידע שונים, ה־SRI מפעיל שופטים שהם למעשה סוכנים של השירות.

שורשי שליטתה של המפלגה הקומוניסטית במערכת המשפט הרומנית נעוצים בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. המפלגה הקומוניסטית הרומנית אמנם מילאה תפקיד משני מאוד בהפלתו של הרודן יון אנטונסקו, בעל בריתם של הנאצים, אך היא הצליחה מהר מאוד לנצל לטובתה את התנאים שנוצרו בחודשים האחרונים של המלחמה ואת הגעת הרוסים כדי להשתלט על המדינה. לפי הערכות שונות, בשנות השלטון הראשונות של המשטר הקומוניסטי, הידועות כ"תקופת הטרור", הוצאו להורג ברומניה 60 אלף מתנגדים פוליטיים, ו־300 אלף נוספים מתו במחנות עבודה. במקביל למערכת המשפט, שהוכפפה לרצונה של מפלגת המשטר, הופעל שירות ה'סקוריטאטה' להבטיח את "נאמנות" העם למפלגה בשיטות של הטלת אימה פסיכולוגית. בעת נפילתו של משטר צ'אושסקו ב-1989 כלל השירות למעלה מ־15 אלף עובדים, יותר מ־23 אלף חיילי יחידות מיוחדות, ובין 400 ל־700 אלף "מודיעים", כלומר מלשינים.

רק לאחרונה החלה רומניה להתמודד עם העבר של הטרור הקומוניסטי, אם כי באופן מוגבל ביותר. בית המשפט לערעורים אישר פסק דין של 20 שנות מאסר שהוטל על מפקד בית סוהר קומוניסטי, שהואשם ברצח 12 איש בין השנים 1956-1963. הפעם הקודמת שבה בכירי משטר לשעבר הועמדו למשפט הייתה לאחר לכידת הזוג הנשיאותי, ניקולאי ואלנה צ'אוסשקו, בימים האחרונים של דצמבר 1989. בני הזוג ששלטו ברומניה מאז 1965 הועמדו למשפט־בזק, נמצאו אשמים ברצח עם, בפגיעה מכוונת בחוסנה של המדינה ובניסיון בריחה, והוצאו להורג. מארגני המשפט טענו שזריזות המשפט הייתה כורח השעה כדי למנוע התארגנות מטעם סוכני הסקוריטטה לחלץ את הזוג הנשיאותי המודח, אולם ההערכה המקובלת יותר היא שההליך המזורז נועד למנוע משפט נרחב ופומבי יותר, שיחשוף את חלקם של שאר בכירי המשטר בפשעים השונים. כך נוצר מצב שבו המפלגה הקומוניסטית נותרה למעשה בשלטון, אך רק החליפה את שמה – תחילה "חזית ההצלה הלאומית הדמוקרטית", אחר כך "המפלגה הסוציאליסטית", ולבסוף "המפלגה הסוציאל־דמוקרטית".

תהליך זהה של טרנספורמציה שמית עבר גם שירות ביטחון הפנים, אך בשני המקרים מדובר היה בניתוח פלסטי חיצוני בלבד. שיטות הפעולה הישנות נותרו כשהיו. כשרומניה החלה את דרכה לאיחוד האירופי בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת, הותנתה ההצטרפות בשורה של רפורמות במערכת המשפט שנועדו להבטיח את עצמאותה, בעיקר במאבק נגד השחיתות הפוליטית. בלחץ האיחוד האירופי ובית המשפט האירופי לזכויות האדם אימצה הממשלה הרומנית רפורמות משפטיות לחיזוק ההפרדה בין המערכת הפוליטית למערכת המשפטית. בפועל, הממשלה הסוציאל־דמוקרטית ושרת המשפטים מטעמה רודיקה סטאנויו, סוכנת לשעבר של ה'סקוריטטה', שליוו את שלבי ההיערכות הראשונים לכניסת רומניה לאיחוד, עשו הכל כדי למנוע את יישום הרפורמות.

רק תחת נשיאותו של טראיאן בססקו, שהחלה ב־2004, נעשה מאמץ רציני ראשון לכונן מערכת משפט עצמאית ויעילה. למרות מאמצי "המשטר הישן" לחבל ברפורמות ולצמצם את השלכותיהן, הועברו כמה שינויים והוקמה הלשכה למאבק בשחיתות. עם זאת, ההערכה המקובלת היא שהאיחוד האירופי מיהר לקלוט את רומניה בשורותיו הרבה לפני שהקריטריונים הנדרשים לכך מולאו. האירופאים ביקשו להוציא את רומניה מתחום ההשפעה הרוסי, ולשם כך עצמו עיניים. כעת תקועה להם מדינה מושחתת מהיסוד כעצם בגרון. לא ניתן לבלוע אותה, לא להקיא, וגם לא לשנות.

הכה ביהודי

פרשת המעקב והריגול אחר מי שעומדת בראש הרשות הרומנית למאבק בשחיתות, שיוחסה לחברה הישראלית 'Black Cube', מעידה על אופי ההתנהלות של הרשויות ברומניה: איש עסקים רומני ממוצא יהודי, דן אמדסקו, הואשם בהפעלת החברה הישראלית לצורך סיכול חקירות של ה־DNA נגדו. בדיעבד הסתבר שזרועות ממשל רומניות הן שעמדו מאחורי הזמנת המעקב אחר ראשת הלשכה למאבק בשחיתות, בניסיון להפלילה.

אדמסקו עזב את רומניה למערב גרמניה באמצע שנות השבעים, והצליח לפתח קריירה של איש נדל"ן בשנות הצמיחה הפראית של בירת הבנקאות פרנקפורט. ככל רומני שעזב את ארצו באותן שנים, הוא חויב לוותר על אזרחותו הרומנית וקיבל אזרחות גרמנית. גם בנו, אלכסנדר, שנולד ב־1974 ברומניה והיה בן שנתיים כשהוריו עזבו את ממלכת האימה של צ'אושסקו, הוא אזרח גרמני. לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי החליט דן אדמסקו לשוב למולדתו. "הוא עשה זאת מתוך תחושת חובה לאומית לסייע לתחייתה של רומניה, לתרום לפיתוחה ולהפיכתה לדמוקרטיה", אומר ל'מידה' הבן אלכסנדר, המתגורר כעת בלונדון. במקביל לפיתוח עסקים בתחומי הנדל"ן והביטוח רכש אדמסקו האב את הבעלות על אחד מעיתוניה הוותיקים ביותר של המדינה, 'רומניה ליברה' ('רומניה החופשית'), שהפך לאחד ממבקריה הראשיים והחריפים ביותר של המפלגה הסוציאל־דמוקרטית.

"הוא היה 'אאוטסיידר'", מדגיש הבן אלכסנדר, "לא חלק מהאליטה ששלטה במדינה, קומוניסטים צעירים שהפילו את צ'אושסקו אבל נותרו קומוניסטים כבעבר. 'רומניה ליברה' תקף את הקומוניסטים החדשים, וקרא להפוך את רומניה לדמוקרטיה אמיתית ולהצטרף לאיחוד האירופי. בשנות ההכנה להצטרפות לאיחוד האירופי, הקומוניסטים החדשים סבלו את קיומה של הביקורת הזו. הם הבינו שנושבות רוחות חדשות, ולכן לא עשו דבר נגד העיתון ונגד אבי. לאחר מכן אבי תמך מאוד בבססקו שהיה האויב הראשי של הסוציאל־דמוקרטים. הגעתו של פונטה לראשות הממשלה היוותה את נקודת התפנית. אז החל מסע נקמה".

עם בחירתו של ויקטור פונטה לראשות הממשלה ב־2012 הכריזה הממשלה הרומנית מלחמה על משפחת אדמסקו. תחילה השתלטו הרשויות על חברת הביטוח המצליחה של המשפחה, 'אסטרה', לאחר שאילצו את החברה להכריז על פשיטת רגל. לאחר מכן נפתחה חקירה נגד דן אדמסקו בחשד לפלילים, בהקשר לפשיטת רגל של כמה מחברות הבנייה שבבעלותו.

בעיצומן של החקירות נגד אדמסקו הופיע ראש הממשלה פונטה בטלוויזיה הרומנית והכריז: "מר אדמסקו מפרסם עיתון שמנהל מערכה חריפה נגד השחיתות. האדם הזה, שניהל בעצמו רשת שחיתות רחבת היקף במשך שנים, מציג עצמו כמוציא לאור המדבר בשם המאבק נגד השחיתות. אני משוכנע שבקרוב נשמע דברים נוספים על כך מלשכת התובע הראשי". דן אדמסקו נידון לארבע שנות מאסר בגין שחיתות, במסגרת הליכים משפטיים שלדעת ארגונים בינלאומיים מלאים בראיות ל"משפט מבוים". ערעורו של אדמסקו בן ה־68 על הרשעתו נדחה במאי האחרון. הוא נשלח לבית סוהר, ושם התמוטט מסיבות בריאותיות. לנוכח המצב הקשה של בתי הסוהר ברומניה, הסובלים מהתפוצצות אוכלוסין ומתת־תנאי מחיה, קיים חשש לחייו.

הממשלה הרומנית לא הסתפקה ברדיפת האב. כשהבן, אלכסנדר, הגיש תביעה בוושינגטון נגד ההשתלטות הממשלתית על חברה הביטוח 'אסטרה', הוא הוכרז כ"פושע נמלט" והוצא נגדו צו מעצר אירופי, שוב בהליכים מאוד לא תקינים ותוך הדלפת מידע לתקשורת. אלכסנדר עומד כעת בפני הסגרה לרומניה, ושימוע בעניינו ייערך בלונדון באפריל הקרוב. אלכסנדר אדמסקו מדגיש שלמרות העובדה שהוא ואביו אזרחים גרמנים, פניות של המשפחה לשר החוץ הגרמני, פרנק־וואלטר שטיינמאייר – איש המפלגה הסוציאל־דמוקרטית הגרמנית ומועמדה לנשיאות גרמניה – וללשכת הקנצלרית, בבקשה לפעול נגד "הרדיפה הפוליטית" של בני המשפחה, נותרו ללא מענה. "הגרמנים לחצו על ממשלת רומניה להוכיח את מחויבותה למאבק נגד השחיתות, הקומוניסטים החדשים לכדו יהודי בעייתי שהוצג כדג שמן וראש רשת שחיתות, והגרמנים באו על סיפוקם", אומרים מקורבי משפחת אדמסקו.