על נביאי שקר ועתידה של בקעת הירדן

בחודש מרץ 2011 פרצו הפגנות נגד המשטר בסוריה, שהפכו תוך חודש למלחמת אזרחים הנמשכת קרוב לשש שנים וטרם הסתיימה. אין לדעת מה תהיינה תוצאות המלחמה, אף כי בשלב הנוכחי ידו של בשאר אל-אסד על העליונה.

מעניין אפוא בנקודת זמן זו להביט אחרונה, ולהיזכר מה אמרו הנביאים והחוזים על מלחמת האזרחים הסורית. הדוגמה המרכזית ביותר היא זו של אהוד ברק, שעוד ב- 6 בדצמבר 2011, במהלך תרגיל גולני ברמת הגולן, קבע בפני עיתונאים כי "אסד נואש, ימיו ספורים".

כמה ימים לאחר מכן, ב-11 בדצמבר, הרצה שר הביטחון דאז בפני נשיאים וראשי ממשלות בוועידה בין לאומית בווינה. דברי ברק על המלחמה בסוריה נשמעו מעניינים במיוחד, בגלל היותו רמטכ"ל וראש אמ"ן לשעבר: "משטרו של נשיא סוריה צפוי להתמוטט תוך כמה שבועות… הקרבות בסוריה מבטאים את המשך התדרדרותה של משפחת אסד שיוביל לסיום שלטונה… לא ניתן לדעת מי ישלוט בסוריה בהמשך, אבל בכל מקרה זאת תהיה מכה לציר שבין איראן לחיזבאללה".

זה לא נגמר שם. לפני חמש שנים פחות יום, ב-16 בפברואר 2012 נפגש ברק בטוקיו עם שר הביטחון היפני והצהיר: "משפחת אסד תיפול תוך שבועות". ב-26 ביולי באותה השנה שוב קבע שר הביטחון: "נפילת אסד קרובה מתמיד". ברק כבר מזמן אינו שר ביטחון, ואסד עדיין נשיא סוריה.

דבריו של שר הביטחון לא היו ניחושים בעלמא. הם נשענו על האינפורמציה של שרותי המודיעין הישראלים וקרוב לוודאי גם של ה-CIA, בנוסף ל"מוח המבריק" של ברק.

העתיד עדיין לא קיים

חוסר היכולת לזהות את העתיד לפרטיו נובע מהעובדה הפשוטה שהעתיד עדיין לא קיים. העתיד אינו חבוי בתוך ההווה. גם הפעם האקסטרפולציה הטעתה, וניתן לזהות את מקור הטעות.

בינואר 2011 הנשיא בן עלי ברח לסעודיה אחרי מהומות בתוניסיה. בפברואר 2011 הודח מובארק אחרי מהומות בקהיר. באוקטובר 2011 נהרג קדאפי אחרי שמונה חודשים של מלחמת אזרחים בלוב. במרץ 2011 פרצו גם בסוריה הפגנות ומהומות, שהפכו למלחמת אזרחים. מלחמת האזרחים בסוריה הייתה חלק מה"אביב הערבי", והתוצאה הצפויה, כמו בתוניסיה, מצרים ולוב, הייתה ברורה ומובנת לשרותי המודיעין, לפרשנים, לפוליטיקאים ולאהוד ברק. למרבה הצער, התופעות היחידות החוזרות באורך עקבי הן רק כישלונות הניבוי.

הגנרלים, המדינאים והפרשנים לא ניבאו את מלחמת יום כיפור, נפילת ברית המועצות, פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי, התפוררות סוריה, לוב, עיראק ותימן, עלייתם ונפילתם של 'האחים המוסלמים' במצרים, השתלטות החמאס על רצועת עזה, הכיבוש הרוסי של קרים, תוצאות הבחירות בארצות הברית – ובעצם לא הצליחו לחזות שום דבר. על כך נאמר "בימינו קשה להתנבא, בעיקר על העתיד".

גם ניסיונו של ראש הממשלה אהוד ברק בתחילת שנת 2000 למסור את הגולן לחאפז אל-אסד, אותו כינה "מייסדה של סוריה המודרנית", מצביע על נטייה להימור יותר מאשר על כושר ניבוי.

ועדיין, לאחרונה עומדים שני שרים מול מצלמות הטלוויזיה ומנבאים בביטחון שבאביב ("ולכל המאוחר בקיץ") תפרוץ מלחמה עם החמאס בעזה.

מה לעשות

חשוב לדעת מה לעשות, ולא פחות חשוב לדעת מה לא לעשות.

כל האינפורמציה היא מהעבר וכל ההחלטות מתייחסות לעתיד, לכן צריך לקבל החלטות ללא אינפורמציה. איננו יודעים עד מתי תתקיים ממלכת ירדן, איך יראו בשנה הבאה סוריה ועיראק, מה תהיה עמדתו של טראמפ ומי יחליף את אבו מאזן.

כשצועדים בשטח חשוך ורווי אי-וודאות, מומלץ להפנים את אי-הוודאות ולא להתפתות לוודאות מזויפת אותה מציעים פרשנים, דמגוגים ופוליטיקאים.

מסיבה זו חייבים לשמור ולבסס את האחיזה הישראלית בבקעת הירדן – לא מתוך ידיעה מי יהיו בעתיד שכנינו ממזרח לירדן, אלא דווקא בגלל שעתידה של ממלכת ירדן עדיין לא קיים ולכן לא יכול להיות ידוע גם לשרותי המודיעין המשוכללים ביותר. בקעת ירדן ישראלית, כמו גולן ישראלי, מכניסים מעט ודאות לכאוס שסביבנו.

צריך להתכונן להפתעות, אבל קשה להיות מוכנים להפתעה, משום שהיא הפתעה. פחות אידאולוגיות נוקשות וקונספציות, ביחד עם יכולת טובה להגיב על שינויים בסביבה, יכולות להועיל.

לא רק פוליטיקה

גם החינוך חייב להתאים עצמו לעולם משתנה במהירות מואצת, עולם שאיננו יכולים להכיר משום שהוא עדיין לא קיים.

חבל להטעין את התלמידים בידע שלא יהיה רלוונטי בעולם אליו יכנסו כבוגרים. מוטב להקנות מיומנויות ויכולות שיהיו מועילות תמיד, כמו שפות, יכולות ביטוי, עבודה בצוות, סקרנות, יצירתיות, אומנות, לימוד עצמי, יכולת גופנית והעיקר יכולת לשנות ולהשתנות. יכולות אלה מהוות כבר היום יתרון תחרותי.

עוד משהו

בתקופה של שינויים הניסיון מסוכן יותר מהבורות.