בניגוד לטיעון הרווח בשמאל, '1984' של ג'ורג' אורוול אינו מהווה תמרור אזהרה מפני עריצות פופוליסטית אלא מפני הסוציאליזם, שהדינמיקה הפנימית שלו נוטה תמיד לעבר משטרים טוטליטריים
אחת ההתפתחויות המסקרנות ביותר באקלים הפוליטי הבלתי צפוי שלנו הוא הטרמפ שתפס השמאל על '1984', הרומן הדיסטופי של ג'ורג' אורוול. השמאל מציג את הספר כאזהרה דרמטית מפני סכנות ממשל טראמפ. '1984' זינק למקום הראשון ברשימת רבי המכר של אמזון בארה"ב, ובקרוב יעלה גם כמחזה על במת התאטרון.
מאמר של מיצ'יקוֹ קָקוּטַנִי שפורסם לאחרונה ב'ניו יורק טיימס', תחת הכותרת "מדוע '1984' הוא קריאת חובה ב־2017" מדגיש את סוג הקישורים שליברלים עושים; למשל בין המשיכה של קליאן קונוויי ל'עובדות חלופיות' לבין 'שׂיחדש', השפה הרדוקטיבית של '1984' שתוכננה כדי "לצמצם את טווח המחשבה".
אני, למשל, תומך בכל לב בהמלצתה של קקוטני לקרוא את '1984', ולא רק משום שהרחבת הקריאה של הציבור כשלעצמה היא דבר מבורך, אלא גם מפני שהקוראים עשויים לגלות שם משהו שונה לגמרי ממה שהם מוכוונים לצפות לו, משהו שיש להם צורך גדול לדעת אודותיו. '1984' אינו מהווה תמרור אזהרה מפני עריצות פופוליסטית, אף שזו אפשרות מטרידה. הספר הוא אזהרה מפני סוציאליזם, שהדינמיקה הפנימית שלו נוטה תמיד לעבר משטרים טוטליטריים.
נתחיל עם עובדה שכמעט כל מאמר שפורסם לאחרונה על '1984' אינו טורח להזכיר: פילוסופיית הממשל באוקיאניה היא "סוציאליזם אנגלי". שליט אוקיאניה, האח הגדול, עם שפמו השחור והעבה, נראה במפורש כמו יוזף סטאלין; חברי ה'מפלגה' פונים זה לזה בשם 'חבר'; ואלה באוקיאניה שאינם חברי ה'מפלגה' נקראים 'הפרולטרים' (קיצור של פרולטריון), רמז שאינו מותיר ספק באשר למקורם של הרעיונות שאורוול מותח עליהם ביקורת.
כבר בשורות הפתיחה שלו, '1984' מצייר את האווירה הקודרת והעוני השוחק של הסוציאליזם: "וינסטון סמית, סנטרו מתחכך בחזהו במאמץ להימלט מן הרוח הנתעבת, החליק במהירות מבעד לדלתות הזכוכית של אחוזות ויקטורי, אם כי לא די מהר כדי למנוע ממערבולת אבק גרגרים להיכנס יחד איתו. המסדרון הדיף ריח של כרוב מבושל ומחצלות בלויות וישנות". זהו תיאור שיכול להתאים לכל עיר מאחורי מסך הברזל.
את '1984' כדאי לקרוא לצד שני ספרים נוספים שמתריעים גם הם מפני טוטליטריות סוציאליסטית: 'הדרך לשעבוד' מאת פרידריך האייק (1944), ו'ביטול האדם' מאת ק"ס לואיס (1943). שניהם פורסמו שנים אחדות לפני שספרו של אורוול ראה אור, ב־1949.
ב'הדרך לשעבוד' משרטט האייק את ההיגיון שמוביל מסוציאליזם לטוטליטריות. הסוציאליזם מבקש לגבור על תאוות הבצע, הבזבוז, התחרותיות ואי־השוויון שנוצרו על ידי השוק החופשי, באמצעות תכנון כלכלי מרכזי של מִנהלנים ו'מומחי' רגולציה. אבל לפי אבחנתו של האייק, מי ששולט באמצעי החיים בהכרח שולט גם במטרות החיים. יתרה מזאת, כיוון שתכנון מרכזי מצריך קבלת החלטות זעירות ופרטניות על ידי סמכות פוליטית ריכוזית, הוא אינו עולה בקנה אחד עם שלטון החוק ועם עקרון הגבלת השלטון. הריכוז והפעלת הכוח שתכנון מרכזי מצריך, מסבירים מדוע "הגרועים ביותר מגיעים לפסגה", כהגדרת אחד הפרקים בספרו של האייק.
אוקיאניה ומשרדיה הממשלתיים – משרד האמת, משרד השלום ומשרד האהבה; אוקיאניה ומכסותיה וקצבותיה המשתנים בכל עת – לקפה, לג'ין, לנעליים, לסיגריות; אוקיאניה, שבה "דבר איננו בלתי חוקי, שכן אין עוד חוקים" (אם כי עונש המוות עודנו קיים); אוקיאניה, ששליטיה חיים בנעימים חיי מותרות בעודם מקפחים באופן שיטתי את צרכיו הבסיסיים של הזולת; אוקיאניה, שבה כל המוסדות המתווכים בין המדינה לאזרח הקטן בוטלו, נשחקו או נהרסו במתכוון; אוקיאניה הזו מדגימה את הסיוט הביורוקרטי והרודני שכרוך בתכנון מרכזי. כפי שקובע הספר, כאשר הוא מתאר את מטרותיה של 'המפלגה' השלטת באוקיאניה:
זה זמן רב הכירו בכך שהבסיס הבטוח היחיד לאוליגרכיה הוא קולקטיביזם. על עושר וזכויות יתר ניתן להגן בקלות הרבה ביותר כאשר שניהם יחד ברשותך. מה שמכונה 'ביטול הרכוש הפרטי', שהתקיים באמצע שנות המאה שעברה, נועד למעשה לרכז את הרכוש אצל ידיים מעטות יותר מבעבר.
האייק מראה מדוע התכנון המרכזי שהסוציאליזם מחייב, מערער בסופו של דבר את מטרותיו. ואכן, המפלגה הסוציאליסטית באוקיאניה חותרת להשגת יעדיו המקוריים של הסוציאליזם – אך רק על הנייר. עובדה זו גורמת לבלבול אצל וינסטון סמית', הגיבור של '1984': "אני מבין איך, איני מבין למה", הוא רושם ביומנו.
הכחשת האמת
את שורשיו העמוקים של ה'למה' הזה ניתן למצוא בספרו של לואיס 'ביטול האדם'. כאן חושף המחבר את שורשיה הפילוסופיים של הטוטליטריות הסוציאליסטית: הפרויקט המדעי של פרנסיס בייקון לכיבוש הטבע, שנועד להקל על הסבל האנושי. פרויקט זה כרוך בהמשׂגה־מחדש של הטבע, החל בסדר מובן של סיבות ותוצאות וכלה בחומר עצמו, שאותו יש 'לכופף' באמצעות טכנולוגיה אנושית במטרה לחשוף את סודותיו. כדי לסייע בפרויקט זה המציא בייקון בספרו, 'אטלנטיס החדשה', צורה ספרותית חדשה בשם מדע בדיוני, שבה חגג את השליטה המדעית המוחלטת בטבע.
אבל, כפי שטוען לואיס, שיאו של הפרויקט של בייקון אינו 'אטלנטיס החדשה' אלא '1984' הטוטליטרית. לואיס קובע שהטכנולוגיה לעולם אינה מגדילה את את "כוחו של האדם" המופשט על פני כוח הטבע. היא תמיד מגדילה רק את כוחם של אנשים מסוימים על חשבון אחרים. זאת ועוד: הטבע, כפי שתפס אותו בייקון, דחה את האפשרות של 'חוק הטבע המוסרי' (מה שלואיס כינה 'טאו') שעשוי לרסן ולכוון את התיאבון הגולמי. על כן, אם לא יהיה תחת השגחה, הפרויקט של בייקון להגדלת כוחו של האדם חייב להביא בסופו של דבר לתבוסת האדם.
ניצחון זה של ה'טבע' על האדם אינו נובע משלילה של אמת מסוימת (למשל, גודלו של הקהל בטקס ההשבעה לנשיאות), מטרידה ככל שתהיה: ניצחון ה'טבע' על האדם מתבסס על שלילת עצם האפשרות לקיומה של אמת. ביטחון בקיומה של אמת עומד בבסיס תקוותו של וינסטון בכך שיום אחד ניתן יהיה להביס את 'המפלגה'.
"חופש הוא החופש לומר ששתיים ועוד שתיים הן ארבע. כל היתר נובע ממילא", הוא כותב ביומנו. אותה נקודה מעלה האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב'שנת המאה', מכתב הפונה להגמונים בכנסייה הקתולית: "טוטליטריות עולה מתוך הכחשה של אמת במובן האובייקטיבי שלה".
הרעיון בדבר קיומה של אמת כרוך באפשרות שהמוח צריך להתאים את עצמו למציאות שמחוצה לו, ועל כן מתחייב שיש משהו בטבע (ובטבע אנושי) הנמצא מחוץ לתודעה האנושית, שאינו תלוי בתפיסה הסובייקטיבית של האדם, ממילא יש אי־שם "מציאות" שאינה ניתנת לשליטה ולבקרה אנושית. כפי שראה הפילוסוף עמנואל קאנט בבירור (המימרה מתוך ספרו 'ביקורת התבונה הטהורה' היא של בייקון), המדע בנוסח בייקון מתבסס על ההנחה שהמציאות מתאימה עצמה לשׂכל, ולא השכל למציאות. זה לא רחוק מן הטענה המרקסיסטית הידועה, לפיה התודעה מעצבת את ההויה.
בחזרה לאורוול. אובריאן, קולה של המפלגה הסוציאליסטית ברומן, מכחיש כי קיימת "מציאות אובייקטיבית" מחוץ לנפש. "מציאות קיימת בתודעה האנושית, ולא בשום מקום אחר", הוא אומר לווינסטון. "אתה חייב להיפטר מאותם רעיונות של המאה ה־19 על חוקי הטבע. אנחנו עושים את חוקי הטבע". מטרתו של אובריאן היא 'לרפא' את וינסטון מהאמונה 'המטורפת' שקיימת מציאות נוספת מלבד רצונו. אובריאן מבהיר לווינסטון מה תהיה משמעותה של כניעה זו. "לעולם לא תהיה מסוגל לחוות רגש אנושי רגיל", הוא אומר לווינסטון. "הכל יהיה מת בתוכך. לעולם לא תוכל לאהוב, או לקנות לך חבר, או ליהנות משמחת חיים. לעולם לא תהיה מסוגל לצחוק, להסתקרן, לגלות אומץ או לנהוג ביושרה". האם זו התוצאה הסופית של מערכת חינוך המבוססת על יחסיות תרבותית והכחשה שיטתית שאמת אכן קיימת?
לווינסטון יש עוד מקור אחד נוסף לתקווה: "אם ישנה תקווה, היא נמצאת בפרולטרים". שלא כמו חברי 'המפלגה', הפרולטרים נהנים מחופש כמעט מוחלט לנוע, לקנות, למכור, לסחור, או לבלות את זמנם הפנוי כרצונם. וינסטון נמשך אל הטוב הטבעי שהוא מוצא בפרולטרים. הוא כותב ביומנו על צפייה בסרט מלחמה אלים, שבו פצצה מבתרת את אבריהם של ילדים רכים. הקהל מריע, "אבל אישה שנמצאת למטה בבית, בחלק המיועד לפרולטריון החלה פתאום לעורר מהומה ולזעוק – 'הם לא היו צריכים להראות זאת! לא בפני הילדים! זה לא בסדר!' צעקה – עד שהמשטרה הוציאה אותה משם".
מאוחר יותר, כשהוא צופה מתוך "יראת כבוד מיסטית" באישה פרולטרית שרה מחוץ לחלונו בעודה תולה כביסה, הוא מעיר: "הציפורים שרו, הפרולטרים שרו, המפלגה לא שרה… מתים הייתם; העתיד היה של הפרולטרים. אבל גם אתם יכולתם לקחת חלק בעתיד הזה אילו שימרתם את התודעה כשם שהם שימרו את הגוף, והעבירו הלאה את הדוקטרינה הסודית ששתיים ועוד שתיים הם ארבע". מיד לאחר פרק זה נעצר וינסטון.
חסדו של הטבע, כוחה של השמרנות
בסופו של דבר, '1984' הוא רומן אפל במידה שלא תיאמן, אבל יש בו גם נקודות אור – והן מאלפות. נקודות האור מגלות כי סיכויי ההתנגדות לטוטליטריות סוציאליסטית מבוססים על סנטימנטים ורעיונות שמרניים מיסודם. עקרונות אלה מורכבים מהצהרה על מטענים חוץ־פוליטיים המציבים גבולות ברורים לסמכות פוליטית. בין הרגעים הללו ישנם שניים הראויים לאזכור.
יום אחד, במהלך סיור חשאי בחנויות ברובע הפרולטרי של העיר, מוצא וינסטון גוש כבד של זכוכית שבמרכזו חלקיק של אלמוג ים ורוד. הוא נמשך אליו מיד, ורוכש אותו. "יותר משקסם לו יופיו, קסמה לו רוחו, שנראתה שייכת לתקופה שונה למדי מהנוכחית… הדבר הזה היה מושך בכפליים, שכן הוא נראה חסר תועלת לכאורה, אף שיכול היה לשער כי נועד לשמש כמשקולת נייר". ואורוול מוסיף: "היה זה דבר מוזר, אפילו מסוכן, לחבר מפלגה להחזיק ברשותו. על כל חפץ ישן, ולצורך העניין על כל חפץ יפה, רבצה לעולם עננה של חשד".
ברגע זה מתעלה וינסטון מעל תפיסת הטבע הבייקונאי הסובב אותו. האלמוג מסמל את הטבע, וכדור הזכוכית שבמרכזו – את התרבות. אלמוג הוא השלד של פוליפ־ים, אשר אם לצטט את שייקספיר על אלמוגים במקום אחר –
אביך במצולות נם נים,
וכל עצם היא אלמוג,
שתי עיניו עכשיו פנינים,
שום דבר בו לא נמוג,
דמותו בים תלבש צורה
מסתורית, מפוארה.(שייקספיר, הסופה, מערכה 1 תמונה 2, שורות 399־400)
האלמוג מצביע על חסדו האולטימטיבי של הטבע, על יכולתו להפיק יופי גם מתוך המוות. מטרת כדור הזכוכית, יצירת אמנות אנושית, איננה להשתמש באלמוג או להרוס אותו, אלא לשמרו ולהציגו לאדם על מנת שיתבונן בו.
משקולת הנייר היא סמל לחינוך במשטר שהממשל בו מוגבל, ושלמציאות כפי שהיא יש בו מקום של כבוד. לא את הטבע חסר־האלוהים של בייקון היא משקפת, אלא את "הטבע ואלוהי הטבע", המצביע על איכויות כמו יופי ואמת המתעלים מעל הפוליטיקה, ולכן מציבים לה גבולות. אבל ב'1984', אפילו הנחמה שבחוויה זו היא חמקנית. אחר כך, כאשר וינסטון נעצר על ידי המשטרה, מישהו מנפץ את המשקולת.
חלקיק האלמוג, קטן כמו סוכריית קישוט ורודה, התגלגל על השטיח. כמה קטן, חשב וינסטון, כמה קטן הוא היה!
לסיכום, מי שקורא את '1984' כדי לקבל ממנו תובנה על המצב הפוליטי הנוכחי בארה"ב צריך לשאול מספר שאלות: איזו מפלגה פוליטית העמידה בראשה מועמד מוביל לנשיאות שהצהיר על עצמו בגאווה כי הוא סוציאליסט? מי היא המפלגה שהנשיא שהעמידה ביקש להרחיב בעקביות את המדינה המִנהלית־רגולטורית, לעתים קרובות מתוך הפקרות? איזו מפלגה שולטת במוסדות להשכלה גבוהה, שבהם הסקפטיות, המדעניזם והרלטיביזם הערכי מקעקעים כל העת את האפשרות למצוא את האמת, והתועלת תפסה את מקומן של ההתבוננות והחשיבה בתור יעד חינוכי? איזו מפלגה שולטת במערכת החינוך הציבורית של ארה"ב, שבה מקדמים בעקביות רעיונות כאלה? איזו מפלגה הכי מקושרת לחגיגה ההוליוודית של שחרור מיני וסנטימנטליות? ולבסוף, איזו מפלגה ביקשה להעלות את המדינה מעל האל על ידי אונס אנשים פרטיים לעבור על צו מצפונם?
אם יש ב'1984' שיעור מעשי, הרי הוא זה: יש הבדל של שמים וארץ בין עריצות המוקדשת להרחבת הסוציאליזם באמצעות כוחה של הממשלה הפדרלית, ובין לעריצות שמטרתה לפרק סוציאליזם כזה. עריצות מהסוג הראשון מחניקה; עריצות מהסוג השני – שגם היא כשלעצמה אינה נטולת סכנות חמורות – יכולה לתת מקום לנשום. מרחב נשימה כזה יאפשר תחייה מחודשת של ערכים, רעיונות וסנטימנטים שמרניים אמתיים.
_________________
נתן שולטנר הוא פרופסור לפילוסופיה ודתות במכון 'הילסדייל'. המאמר פורסם במגזין 'נשיונל רוויו'. מאנגלית: שאול לילוב
השם ישמור, נתן. איך העזת לפרסם את הכתבה הזאת?
בלי הסבר, בלי טיעון, רק עם רמז לבעיה כלשהי בכותב או במניעיו. קריקטורה של אדם שאיבד את היכולת לחשוב עצמאית, פשוט עצוב. אולי תמצא עבודה אמיתית במקום להיות טרול בתשלום, עלוב נפש (אנונימי).
ולעניין המאמר עצמו – אני שמח על פרסום המאמר, אך לא שמח על הצורך בו. עצוב כל כך לראות כמה התרחקנו, עד אשר נדרשת הקדמה בת מספר פסקאות כדי להזכיר, ואולי כדי ללמד לראשונה, על מה ולמה כתב ג'ורג' אורוול מה שכתב. כל כך התפשטה הבורות מחד, וכל כך ביעילות עבדה הדיסאינפורמציה של השמאל הממוסד מאידך, שיש אכן צורך כזה. להשלים אחורה עבור כל אותם אלה שאינם יודעים – הסוציאליזם אינו "רעיון טוב שיושם באופן רע". זהו רעיון רע מיסודו, לא מוסרי, טוטליטרי. רעיון לפיו עצם העובדה שאני קיים *מחייבת* את הסובבים אותי לתת לי משהו, ומשחררת אותי מעבודה למען עצמי. עד כדי כך גדול השחרור, שמהר מאוד הוא הופך לשעבוד בידי אופורטוניסטים אכזריים ואותם אלה שאינם בוחלים בשיטות הנלוזות ביותר כדי לצבור עוצמה ורכוש.
וזה לא מפתיע כלל, משום שמאז ומתמיד שיטתו של השמאל הממוסד היתה זהה – קרא למישהו בשמו של הדבר שאתה בעצמך מבצע, ואף אחד לא ישים לב כי אותו אחד יהיה עסוק מדי בלהצדיק את עצמו. אז השמאל קורא לאחרים פשיסטים – בזמן שהוא דורס בעקביו כל מתנגד; מחזיק בכל עמדות המפתח וצמתי ההחלטה – וטוען שסותמים את פיו; טוען בזכות המדע והקידמה – בזמן שהוא עושה בהם שימוש כדי להפיץ את שקריו; מדבר על חופש – ומגדיל את המדינה. וכן הלאה, וכיוצא באלה.
והיכולת שלהם להשתולל כל כך, בימינו, נובעת לטעמי מסיבה אחת עיקרית, סיבה שכבר הזכרתי ואמשיך להזכיר: בסוף מלחמת העולם השניה, הפשיסטים שילמו, ובצדק, על פשעיהם. שמם הפך לעד לקללה האיומה ביותר הידועה לנו ומרגע שדבק במישהו כתם זה – קשה יהיה לו להסירו. לעומתם, הקומוניסטים מעולם לא שילמו על פשעיהם שלהם, אשר היו גרועים לא פחות ובמקרים מסוימים אפילו יותר משל הפשיסטים למיניהם. בעיקר, כנראה, משום הברית שנחתמה בין המערב לבין בריה"מ לאחר בגידתו הצפויה של היטלר בסטלין, והצורך לנקות את הרוסים מכל רבב על מנת שישתפו פעולה לצורך הבסת האויב המשותף החדש. וכפועל יוצא, הפכו כל חטאיהם זכים כשלג טרי ומאז הם פועלים במרץ לשכתוב ההסטוריה בדיעבד.
ולכל המיתממים למיניהם, המדברים על האידאולוגיה "הנקייה והמוסרית" של הסוציאליזם, לעולם יש להזכיר את דבריו של לנין בעצמו: "מטרתו של הסוציאליזם היא – הקומוניזם".
כולנו יודעים מה בא אחרי זה.
נו, ואפילו את הטוקבק שלך הוא פרסם.
כמה שקרים וכמה בורות. שקול לעיוות ההיסטוריה שעשה נתניהו בעניין המופתי.
אכן היתה טעות אחת: לפי מארכס, ההויה יוצרת את ההכרה ולא ההיפך.
למעט שגיאה זו, איפה יש שקר או בורות?
האם לא נכתב 1984 על ברית המועצות, כולל תאורים מדוייקים של סטאלין ("האח הגדול") וה"בוגד" טרוצקי?
יונתן, לפי תגובתך אתה כנראה מגיע מאתרים אחרים.
באתר זה מקובל לנמק ולהביא ראיות. בעיקר כשהתגובה קיצונית כשלך.
העיוות היחיד של ההסיטוריה, הוא לא לספר את האמת על הזוועות שעולל המופתי, בין השאר גם לבני עמו שלו.
אם נשים על שולחן האוכל כרע עוף, סלט, אורז, קצת יין ולבסוף נגיש חתיכת עוגה אז תהיה לנו ארוחה מהנה.
אם נעמיס על השולחן 200 קילו קצפת, כנראה שנקבל כאב בטן.
כהרגלם הפרנואידי של הכותבים פה, גם כאן הכותב התבלבל ושכח את הכותרת של האתר שבו הוא בעצמו כותב – "מידה". החכמולוג לקח דוגמה קיצונית מאוד של "סוציאליזם" (אם אפשר לקרוא לזה בכלל ככה) והשתמש בה בכדי לנסות ולהפחיד אותנו שלשם אנחנו נגיע אם חלילה נאמץ איזו מדיניות רווחה כזו או אחרת. אבל אם נשתמש באותם הכלים של הכותב ובספר 1984 בתור דוגמא למשהו, אז זכור לי דווקא שזה היה בוש שהכניס חוקים טוטאליטרים למדיניות האמריקאית, כאלה שמבטלים לחלוטין את זכויות האדם לקיים חיים פרטיים ונתן כוח לממשלה לאסור כל אדם אם רק חלילה יאמר את המילים הלא נכונות באיזו מדיה חברתית. זה גם היה בוש שהשתמש ב"אויב" בתור שעיר לעזאזל ויצא לשתי מלחמות ענקיות תוך כדי דמוניזציה של אותו אויב. אלו דברים שגם עליהם נכתב הספר.
לסיכום: הספר נכתב על משטר טוטאליטרי והסכנות שבו, על איך ממשלה יכולה להשתמש בדמוניזציה של אויב ובעזרת כך להשליט פחד באזרחים על מנת לקדם את המטרות האישיות שלה, כאלה או אחרות. הוא לא נכתב לא על ימין ולא על שמאל.
*כותב תגובה זו הוא ימני שמסרב ללכת בדרך העדר, שמעוניין בדו שיח אמיתי בין הימין והשמאל, שמבין שיש שני צדדים לכל מטבע ושנמאס לו ממאמרים מסיתים שנועדו סתם להפחיד אנשים. ככה לא משכנעים אנשים שהם טועים.
מעניין אם כותב המאמר כתב אותו מחוסר ידיעה, או מתוך ידיעה – שהביקורת של ג'ורג' אורוול היא על הקומוניזם, ולא על הסוציאליזם. כל הדוגמאות שהוא נותן הינן הקבלות למדיניות קומוניסטית של מעבר למסך הברזל, ולא של סוציאליזם.
למי שלא בקיא בהבדל – זה אכן נשמע הגיוני.
הוצאת לי את המילים מהמקלדת
חסרה לי מאוד מאוד התייחסות ל-"עולם חדש מופלא"
נכתב ע"י אלדוס האקסלי ב-1932 !!!
בוודאי שחסר.
"עולם חדש מופלא" יסתור את כל הטיעון שלו מכיוון שהספר הוא בהגדרה תמרור אזהרה מפני עריצות פופוליסטית.
ולי חסרה התייחסות לפרנהייט 451.
אם לא שמת לב, הכתבה היא על 1984, ולא על ספרי דיסטופיה ידועים.
אני אדלג לסוף כדי לקרוא בולשיט. אורוול היה סוציאליסט מוצהר. הוא כתב בגנות הקפיטליזם באנגליה ובצרפת, ואפילו זיהה את הנאציזם עם הקפיטליזם. 1984 הוא על סטליניזם. צריך להיות בור מוחלט בכתביו של אורוול בשביל אפילו להגות את בלבול המוח הזה.
גם היטלר היה סוציאליסט מוצהר, נציונאל סוציאליסט. נו באמת. השמאל האנגלי שנא את אוורוול עד מותו וזה היה הדדי. לא רק ב-1984 אווראל יוצא נגד הסוציאליזם האנגלי, גם בספרים רבים לפני כן.
נאציזם וקפיטליזם? אתה אידיוט, אווראל היה אידיוט לדעתך? כמה אפשר להיות טיפש, ולמה לשקר? ועוד בטיפשות!
נכון הדבר שהסוציאליזם הביא דיקטטורה. אבל אלה שמאוהבים בימין כדאי להם להתרפק על ההסטוריה:
א. העולם הפיאודלי וניצול העובדים במאה ה19. תקראו את הג'ונגל והמלך פחם.
ב. עולם התעסוקה אצלינו בו השכר החציוני אינו מספיק למחיה.
ג. עולם המושבות ששירת היטב את העשירים בתקופת האימפריה הבריטית והצרפתית.
ד. כמובן נישול ורצח אינדיאנים בשם החופש.
ברית המועצות לא היתה סוציאליסטית אלא דיקקטורה אכזרית כמו שצפון קוריאה אינה כזו.
כנראה שהאמת נמצאת באמצע. בין סוציאליזם או שמאל ובין ימין דימוקרטי.
בקשר לתודעה שמעצבת את ההויה או קובעת את המציאות, מומלץ לראות את הקטע הזה שבו יועץ לוועדה המרכזת של המפלגה הדמוקרטית אומר שהמגדר של אדם נקבע לפי מה שאותו אדם מחליט. אם אתה אומר שאתה אישה, אתה אישה
ולא משנה מה הביולוגיה שלך.
לראות ולא להאמין.
https://www.youtube.com/watch?v=0fZ6bPjj0OI
בכך לא מסתיימת הדיסאינפורמציה של השמאל. השמאל מרבה להשתמש נגד יריביו במונח "פאשיזם". צריך לזכור ולהזכיר כי המפלגה הפאשיסטית האיטלקית וגם המפלגה הנאצית היו ביסודן מפלגות שמאל סוציאליסטיות.
אתה מוציא דברים מהקשרים, או בקיצור אתה משקר. מוסלני היה בהתחלה סוציאליסטי עד שהוא "התפכח" והפך ללאומן ימני, למעשה הוא היה פופוליסט וכשראה שהסוציאליזם לא מצליח לשרת את מטרתו הוא פנה לכיוון אחר. והיטלר שנא סוציאליסטים וקומוניסטים עד עמקי נשמתו. הסוציאליזם בשם המפלגה נציונאל סוציאליזם לא קשור לסוציאליזם כפי שאנחנו מכירים אותו. הכוונה היא יותר מילולית. סוציאלי זה חברתי, ואצל היטלר זה קיבל פירוש של גזעי.
תגובה לאלעד.
אתה יכול לצבוט את עצמך בלחיים ולטעון שהסמקת. שום דבר לא הוצא מהקשרו (טיעון שמאלני פלצני ידוע)
לכם השמאלנים קשה לחיות עם האמת ואתם מייחסים ליריביכם את כל מגרעותיכם (גם על זה כבר דיברנו). אבל אתה ממשיך לרמות ולשקר את עצמך. השקרים הללו לא ישנו את העובדות, והעובדותהן שמוסוליני והיטלר צמחו בצד השמאלי של המפה ומפלגותיהן היו ביסודן סוציאליסטיות כמו שכתבתי.
זכותך לרמות את עצמך כרצונך. אבל הזלזול שלך באינטיליגנציה של אלו שאינם מסכימים לדעתך מקוממת. אנחנו יודעים בדיוק מי ומה אתה ובאיזו ערוגה גדלת. לכן אין לנו גם הרבה ציפיות משטוף מוח נבוב שכמוך.
ראיתי הרבה סרטים מאוד "מפחידים" לאורך חיי,
בחיים שלי לא פחדתי מאף סרט כמו שהסרט הזה הפחיד אותי בגיל יחסית מבוגר(גם הסאונד והתפאורה בהתאם לטכנולוגיה של שנות ה80) . ידעו לעשות מניפולציה מדויקת באנשים.
כמו הסצנה של גון הארט עליו השלום עם השחקנית אנגליה מקיימים יחסי אישות והאח הגדול בטרם תופס אותם קטע מאוד מפחיד למי שרואה את הסרט בשעות מאוחרות פעם ראשונה!
יש סוציאליזם דמוקרטי.המוני העם מקבלים קיצבאות.וסיוע בשכר דירה.וסיוע מהרווחה.כך הם נשארים עניים ותלותיים.ולא מהוים אתגר פוליטי.
הם אינם יוצאים מהגטו.ואינם עוסקים בלימודים
ואינם מעורבים בפוליטיקה.הם רק שורדים.
כמובן שהם יצביעו ביבי.בזמן המערך שהיה נדיב
הם הצביעו מערך.הבעיה של המדינה היא לא רק שמאל.אלא מערכת שחיתות מושרשרת.קומבינות בכל מקום.ניצול ודריסת הזולת.אין צדק בכלל.הכל אחיזת עיניים.מרמים אותכם בכל מקום.הבעיה שהאזרח הקטן אין לו יכולת להסתכל על המציאות נכוחה.כי אז הוא יהיה מדוכא וחסר אונים.ויש לו מחויבות לפרנסה וכדומה.ולכן הוא חייב לאגור כוח.ואם הוא ידע את האמת הוא יתמוטט.לכן הוא מרכיב את המשקפיים הורודות.
בסקנדינביה הם סוציאליסטים ודי עשירים ובאמריקה הם קפיטליסטים ודי עניים. את הדוגמאות שלך אתה לוקח ממדינות נכשלות כשנראה היו נכשלות תחת כל שיטה כלכלית. הבעיה שלהם היא לא בשיטה הכלכלית אלא בתרבות הפוליטית.
דווקא התיאור ב-1984 הוא של משטר טוטליטרי כללי, ללא התייחסות לסוציאליזם או פשיזם. הביקורת הממוקדת והחריפה מאוד על הסוציאליזם נמצאת בספר אחר של אורוול, חוות החיות. לא ב-1984.
סוציאליזם זה לא רק שמאל. גם הנאצים היו ״נאציונל סוציאליסטים״.
בגידתו של היטלר ?
למה שלא תקרא את הספרים של ויקטור סובורוב
ותבין מי בגד במי ?
איזה פשעים היו לנאצים ? השואה ?
מתגמד לעומת מה שעשו הערבים בתקופות הכיבושים שלהם,או מה שעשו האימפריות של דרום אמריקה,או
כל מי שהיה לו מספיק כוח.
השמאל שואף לכונן אוטופיה וזה תיאורטית אפילו
בלתי אפשרי.ואז השמאל נאלץ לבחור בין התכחשות
מוחלטת לכל מה שהוא מאמין בו כדי להמנע מחורבן
או שעבוד נוראי כדי לנסות לאנוס את המציאות
ולסתום לאוכלוסיה את הפה.
כמובן שהאוכלוסיה היתה ונותרה בעיני השמאל
אספסוף נבער שצריך לומר תודה על הזכות להיות
נשלט בידי "הציבור הנאור"
הערה קטנה: גם "אוייב העם" בספר הוא דמות שתיאורה החיצוני מזכיר מאוד את טרוצקי.
כוחו של הספר בחזון הכלל אנושי שבו ולא בחזון פוליטי חד ערכי. הספר לא מדבר על סוציאליזם או על פשיזם אלא על השילוב בין שניהם. המטיחים האשמות משני הצדדים מפספסים את העיקר. גם כותב המאמר. עדיף שנערים ונערות ימשיכו לקרוא אותו כי מבוגרים תמיד יסלפו אותו..
תזכורת:
היטלר (תסכים איתי שהוא הנורא מכל) לא היה שמאלני.
ולומר על סטאלין, פול פוט ושליט צפון קוריאה (שאינני זוכר את שמו, מקווה שזה לא ייעלה לי בחיי) שהם "שמאל", זו שטחיות במקרה הטוב.
המבחן לדמוקרטיה הוא אם ניתן להחליף שלטון בבחירות. אז ממשלות לייבור בכל אירופה עלו ונפלו בבחירות דמוקרטיות. גם רעיונות ודיעות בשמאל השתנו, לבשו ופשטו צורה, בדיוק כמו בימין.
אז בוא נתווכח דעה מול דעה, ולא נדביק תוויות.
נ.ב. – למי שיזכיר לי את הערצת סטאלין בשמאל הישראלי (מפ"מ), יקבל ממני תזכורת על אב"א אחימאיר שהעריץ את היטלר (לפני שידע על זוועות רצח העם היהודי), ועל כתבות תמיכה שלו בפרנקו ובמוסוליני.
היטלר היה שמאלני והמפלגה שלו נקראה נציונל *סוציאליסטית*. המדינה הנאצית הקימה מערכת כלכלית סוציאליסטית למשעי – פנסיה, עבודה, חינוך ובריאות לכל פועל.
הטלר *לא* היה הנורא מיכול, ובעשור הראשון לשלטונו, מספר מתנגדי השילטון ה*גרמנים* שחוסלו או נעצרו היה זניח ביחס למה שקרה בברית המועצות.
אומנם הוא השמיד המוני יהודים, צוענים, נכים, ושבויים רוסיים, אך אי אפשר ליחסו ה"עדין" יחסית למתנגדי המשטר שלו.
להגיד שסטלין לא היה שמאל זה טיפשות. אתה כנראה מאותם שמאלנים שטופי מוח שמשייכים כל רעה חולה של האנושות לימין, לא משנה מה העובדות. העובדות הם: השמאל הוא לא ליברלי מיסודו. חלקים בשמאל המערבי (שהם הרוב המוחלט היום) אימצו את הליברליזם בפן החברתי מדיני רק בעצם המחצית השנייה של המאה ועשרים, זה הפך אותם למתונים יותר. השמרנות אימצה בעיקרה את הפן הכלכלי של הליברליזם. ליברלים טהורים גם בפן החברתי מדיני וגם בפן הכלכלי הם בדר"כ אנשי מרכז-ימין ליברלי.
היטלר לא היה סוציאלסיט, לשיטה הכלכלית שלו יש שם נפרד, לא זוכר איך זה נקרא. זה לא סוציאליזם ולא קפיטליזם. היטלר ואידאולוגיים נאצים אחרים ראו בשתי השיטות המצאה יהודית שנועדה לשרת את מטרות ההשתלטות של "היהדות הבינלאומית" על העולם.
דן, התגובה שלך מחרידה, ומעידה על חוסר ידע (במקרה הטוב).
היטלר לא היה הרע מכל? העשור הראשון לשלטונו מסתיים ב-1943, שנת השיא להשמדת היהודים.
ומניין שאבת את המידע שהוא היה שמאלני? מהעובדה שהוא כינה את מפלגתו "נציונל סוציאליסטית"? איזו יכולת הסקת מסקנות…
מספר מתנגדי המשטר שנעצרו היה זניח? האם ידעת שחלק נכבד ממחנות הריכוז הוקמו לאסור מתנגדי המשטר?
לפני שתכתוב, למד עובדות.
דן
גרמניה הנאצית הייתה בפירוש קפיטליסטית יותר ביחס לשאר אירופה באותה תקופה. היא הפריטה רבים מהנכסים והשירותים שלה בניגוד מוחלט לכל שאר אירופה (אנחנו מדברים על השנים שאחרי השפל הגדול וקיינס היה אז הבון טון בכלהל המערבית).
היא כמובן הלאימה לא מעט מפעלים – אבל בעיקר של יהודים.
בקיצור, גרמניה הנאצית הייתה ימנית. חלאס.
ככה כל ההגמוניה השולטת (השמאלית ,קיבוצית , תל אביבי, קבוצות לחץ וחברות יח"צ) רוצה לראות אותנו(האזרחים והעם).
שנהיה כפופים לגחמות ולרצונות של האנשים השולטים והמפלגות הבולשבקיות(המחנה האנטי הציוני)!
מאז שארוול כתב זאת השמאל אימץ את הפן החברתי מדיני של הליברליזם כך שזה לא רלוונטי (בעוד השמרנים אימצו את הפן הכלכלי)
יחוס תופעות 1984 לימין היא לכשעצמה חלק מהתגשמות נבואתו של אוורוול
הבעיה היום שמי שניגש לקרוא את הספר מגיע איליו עם ההנחה שנשתלה בראשו על ידי אמצעי התקשורת, אני ושכמותי שקראנו את הספר בשנות השישים של המאה שעברה כלומר לפני שטיפת המוח של התקשורת, קראנו על המשטר של סטאלין והסוציאליזם
נבואתו התגשמה בישראל יותר מכל מקום אחר. דוגמאות:
מפלגת העבודה קראה לעצמה ״אמת״ ואין דבר הרחוק מזה
השמאל קורא לשלום אבל הוא אבי הסיכסוך והמלחמות
ההסתדרות ״דואגת לחלשים״, בפועל ההסתדרות לוקחת מהחלשים ומעבירה לחזקים
אובמה שקבל פרס נובל לשלום והצית את המזרח התיכון
אפילו המילה אהבה הפכה להיות מכוונה לאהבת האחר לאהבה עצמית
יחוס התגשמות נבואתו של אורוול על ידי התקשורת לימין היא היא ההוכחה להתגשמות נבואתו
כמי שקרא את הספר בשנות השישים של המאה שעברה לא היה ספק בזהות המשטר בספר, האיש עם השפם, הכרזות ותמונות המנהיג, ריח של כרוב מבושל…. לא היה צריך להיות גאון
נבואתו התגשמה בישראל יותר מכל מקום אחר ולא מפתיע בהתחשב שישראל נשלטת עד היום בידי מוקדי כח בולשביקים: מערכת המשפט, ההסתדרות, התקשורת
אורוול חזה את התופעה שאנו מהימין פוטרים במילים המקלות ״צביעות השמאל״
אלא שלא מדובר בתופעה של צביעות, מדובר בדיוק על התגשמות נבואותיו של אורוול, זיהום ועיוות השפה והמחשבה, התקשורת של השמאל מעוותת את תמונת המציאות המציאות
להלן מספר דוגמאות
מפלגת העבודה קראה לעצמה ״אמת״ במציאות לא היה דבר הרחוק מזה
ההסתדרות ״דואגת לחלשים״ בפועל היא לוקחת מהחלשים ומעבירה לחזקים
״מחנה השלום״ אחראי לשנאה וסיכסוכים ובפועל מקדם מלחמות
ה״לוחמים בגזענות״ הם עצמם הגזענים הגדולים ביותר
יש עוד הרבה דוגמאות ומעט זמן לתגובה
אבל אפשר גם להיות נבון להיות ביקורתי ולא לקבל את התקשורת כתורה מסיני ולראות איזה חורבן משאירות אחריהן ממשלות ומהפכות בולשביקיות ברוסיה קמבודיה דרום אמריקה צפון קוריאה ואפילו ביוון
אם לא נשכיל לראות את המציאות בעין ביקורתית אזי אנו נידונים להמשך משטר סוציאליסטי נצלני שבה קבוצה ״נבחרת״ חיה על חשבון הציבור הנאיבי
בולשיט, הסופר היה בצעירותו קומוניסט ולאחר שהייתו במלחמת האזרחים בספרד, הוא הבין את כל הזוועות שברית המועצות עושה והפך להיות אנטי קומוניסט
ברית המועצות אולי הייתה שמאל מבחינת כלכלה ושוויון (לפחות הייתה אמורה להיות) שבזה הסופר תמך במשך כל ימי חייו
אבל הוא התנגד לטוטליטריות שזהו דווקא בעצם סממן ימיני קיצוני כמו במשטרים פשיסטים
קומוניזם במקור לא היה אמור להיות טוטליטרי בכלל, למעשה הדבר הכי קרוב לקומוניזם טהור היו הקיבוצים של שנות החמישים והשישים
אין שום קשר בין שמאל פוליטי של כיום לעומת המשטר הטוטליטרי של ברית המועצות
גרמניה הנאצית אולי הייתה שמאל מבחינה כלכלית מה שהביא אותה להצלחה כלכלית אדירה (לצערנו) אבל מבחינה מדינית-פוליטית היא הייתה ימין קיצוני במיוחד
זה שקר גס. הסופר היה שמאלני, מבורמה, למלחמת האזרחים בספרד.
הוא בא בביקורת כלפי משטרים לאומניים כמו ספרד של פרנקו, גרמניה הנאצית וברית המועצות הסטאליניסטית.
אפשר להתווכח על כך שחלקם היו שמאל מבחינה כלכלית, אבל אף אחד לא יכול להכחיש את העובדה ששלושתם היו לאומנים ימניים קיצוניים מבחינה מדינית וחברתית.
זה מצוין אבל המחבר ככל הנראה לא מבין שאורוול לא הכיר אפילו פעם בחיים חיה כזאת כמו ימין ישראלי. בשונה מעולם חיצוני אפשר להבדיל בין שמאל לימין בארץ באמצעות שלוש דעות בלבד: העמדה על הומואים, ערבים וחרדים. זה ההבדל היחיד בין תוכניות העלאת שכר מינימום ותמיכה מלאכותית ברובדים חלשים של הרב כהנא לבין התוכניות של מפלגות העבודה או מרץ. משום שהמדינה הוקמה על ידי שמאלנים לאומניים (שלא נחשבים לשמאל לפי 2 קריטריונים לפנות מאלה שצוינו מעלה) כל המפלגות שמופיעות בה עדיין מושפעות רבות מהרעיונות של השמאל הכלכלי בראייה עולמית. בארץ מפלגת ש"ס נחשבת לימין רק בגלל עמדותיה כלפי הומואים וערבים, אבל בשאר בעולם היא תיחשב למפלגה דתית סוציאליסטית – השמאל הקיצוני ביותר שבכוונתו לחלק כסף לאוכלוסיות מוחלשות בלי שום התחייבות. אין יצוג ימין בינלאומי בפוליטיקה הישראלית ונסיון הימין המקומי לשייך את עצמם לימין העולמי שבראש ובראשונה מעמיד בפניו את הצורך להגברת החופש הכלכלי הורדת מיסים פשוט מצחיק מאוד. קשה להיזכר במדינה אירופאית אחרית שיש בה מפלגת ימין ובמשך שנים רבות היא לא נלחמת בעזבונה העצום מהשמאל אלא מקדמת אותו: הקאפת מחירים, מחירי פיקוח, מונופולים ממלכתיים או שלצד פעולות הגיוניות לגמרי בעיני ימין בינלאומי נוקטת בדברים נוראים כמו המצאת מיסים חדשים במקום ישנים ועוד. הבין כלאיים הזה של תווים קלים ימניים ומורשת שמאלנית כבדה לא רחוק בכלל מתיאוריו של אורוול, בעיקר היום, כשוועדה כלכלית קובעת שאין נזק לכלכלה מהרפורמה המשפטית בלי מומחים או כששר האוצר מלא רסנטימנט ילדותי כלפי גוש קטיף עד כדי כך שבתגובה על אזהרות הבנקאים סתם מתעלם (ואם זאת יושב בממשלה שבראשה 'הימני' שהצביע 3 פעמים בעד ההתנתקות)