התרגום העברי לספרו של אחד הדיפלומטים השוודיים שפעלו יחד עם ולנברג להצלת יהודים במלחמת העולם השנייה שופך אור חדש על דמותו של חסיד אומות העולם שנעלם
"אדם קורא על הישגיו של קומץ גברים ונשים ומנסה לשער בדמיונו מה היה ניתן להשיג אם יותר אנשים היו מראים שאכפת להם. הוא חושב על הזדמנויות שהוחמצו ויורדת עליו עצבות עד כדי ייאוש". כך תיאר אלי ויזל את התחושות המתחוללות מקריאת ספרו של פֶּר אנגר (אנייר) "עם ראול ולנברג בבודפשט", שראה אור לראשונה ב-1981.
מחבר הספר היה דיפלומט שוודי שמילא תפקידים רבים ומגוונים בשירות החוץ של מדינתו, וכך גם הכיר את מתרגם הספר לעברית, ד"ר משה יגר, מבכירי משרד החוץ הישראלי אשר כיהן בין השאר כשגריר ישראל בסטוקהולם בין השנים 1988 ל-1992.
במהלך מלחמת העולם השנייה שימש פר אנגר כנספח בנציגות השוודית בבודפשט, שם החל לפעול להצלת יהודים נרדפים עם פלישת הגרמנים להונגריה באביב של שנת 1944, וזאת עוד בטרם הגעתו של ולנברג לעיר.
כך למשל מתאר המחבר כיצד נסע תוך כדי המלחמה למרחק של מאות קילומטרים מחוץ לבודפשט, בכדי להציל ילד יהודי אחד ולהשיבו לאמו. בהזדמנות אחרת הצליח אנגר להציל שבעה יהודים לאחר משא ומתן שניהל מול אנשי 'צלב החץ', המפלגה הפרו-נאצית שפעלה בהונגריה בימי המלחמה.
פעולת הצלה נוספת לה היה שותף אנגר התרחשה במהלך חודש אוקטובר של שנת 1944. ההונגרים הצעידו אז עשרות אלפי יהודים מבודפשט בצעדת מוות לאורך כמאתיים קילומטרים, עד לעיר הג'שלום שעל הגבול האוסטרי. מתוך צעדה זו הצליח אנגר להציל כמאה יהודים אשר נשאו דרכוני חסות שוודים.
השיטה באמצעותה פעלו אנגר וחבריו בשגרירות השוודית להצלת יהודים הייתה הנפקת תעודות מסע ליהודים להם היו קשרי משפחה או עסקים בשוודיה. מסמכים אלו אפשרו למי שזכה בהם להיחלץ בשלום מהפשיטות שערכו הנאצים במטרה לתפוס יהודים, ולפחות 700 תעודות הונפקו כך.
המלאך מופיע בבודפשט
פעולה זו של השוודים בבודפשט היא הרקע להגעתו של ראול ולנברג לבודפשט כפי שמתאר אנגר בספר: "השמועות על עבודתנו התפשטו, וקהל מבקשי העזרה גדל מיום ליום… כאשר התברר שכוחנו לא יספיק לעמוד במשימה הזו, פנה הציר למשרד החוץ שלנו [בשוודיה] וביקש תגבורת. אירע שבקשתו של הציר חלה במקביל למשא ומתן בעניין שיגור שוודי להונגריה כדי שיעמוד בראש מאמצי ההצלה של היהודים. המשא ומתן הוביל למינויו של ראול ולנברג".
ולנברג, אותו מאתר אנגר כ"בעל כושר המצאה יחיד במינו", שכלל את תעודות המעבר שהנפיקה השגרירות והגה את הרעיון של דרכוני ההגנה – מסמכי זיהוי אשר נשאו את הסמל רשמי של שוודיה ועל פי אנגר "היו עתידים להציל עשרות אלפי יהודים".
על פי מחקרו של אנגר, פעולות ההצלה השוודיות בהונגריה סייעו לכחמישים אלף יהודים תושבי המדינה להתחמק מציפורני הנאצים ועוזריהם. רוב הניצולים הצליחו להיחלץ בזכות העובדה שהיו מצוידים בדרכוני חסות שוודים, אשר ולנברג היה אחראי על הנפקת עשרות אלפים מהם. ולנברג גם דאג להקמת רשת של בתי מחסה ליהודים והפעיל באופן אישי לחצים רבים על בכירים נאצים לעצירת משלוחי היהודים למחנות ההשמדה.
בנוסף מספר אנגר על אירוע דרמטי אחר בו החליטו אנשי 'צלב החץ' לבצע ללא התרעה רצח המוני בגטו בבודפשט. כאשר נודע הדבר לוולנברג הוא תבע מן המפקד הגרמני של הגטו לסכל את התכנית וכך תרם על פי אנגר "להצלת שבעים אלף נפשות נוספות".
פרט מעניין נוסף אותו חושף אנגר בספרו היא הטענה שוולנברג הגיע לבודפשט בקיץ 1944 על פי בקשתו האישית של נשיא ארצות הברית רוזוולט. לטענת אנגר, ולנברג ביחד עם הארגון ששלח אותו לבודפשט – 'הוועדה לעזרה והצלה' – הציעו מספר פעמים לנשיא האמריקאי להפציץ את מסילות הרכבת המובילות מהונגריה לפולין, ובכך לנסות לעכב חלק ממשלוחי היהודים לאושוויץ. הצעה זו נדחתה בטענה שהדבר אינו מעשי שכן "כל המטוסים הפנויים דרושים למבצעי המלחמה הישירים".
בנוסף לכך, רומז אנגר כי לקשר זה בין ולנברג לרוזוולט היה גם חלק בהיעלמותו המסתורית של ולנברג לאחר שהצבא האדום כבש את הונגריה.
גורלו של ולנברג
ולנברג נעצר על ידי הרוסים בראשית שנת 1945 ומאז למעשה נעלמו עקבותיו. דיפלומטים אחרים שנעצרו על ידי הרוסים בזמן המלחמה ולאחריה שוחררו עם השנים בעסקאות חליפין, אך גורלו של ולנברג היה שונה. על פי אנגר, בברית המועצות ראו בוולנברג מרגל בשל קשריו עם האמריקאים, ולכן אסרו אותו ולא הסכימו לשחררו.
אנגר גם מותח ביקורת חריפה על ממשלת שוודיה בשל האדישות שגילתה לגורלו של ולנברג: "היעדר מרץ וגילויי מורך-לב אפיינו את התנהגות הממשלה…יש סיבות טובות להאמין שפעולה נחרצת יותר מן ההתחלה מצד שוודיה הייתה מביאה לשחרורו של ולנברג", כתב.
המתרגם מוסיף הערה משלו בעניין גונאר יארינג, שכיהן כשגריר שוודיה במוסקבה בשנות השישים והשבעים (וגם כשליח האו"ם למזרח התיכון) וראה בפרשת ולנברג מכשול ליחסי הגומלין בין שוודיה וברית המועצות. על פי משה יגר, יארינג "עשה כל שביכולתו כדי למנוע כל טיפול בפרשת ולנברג".
בספר, שכאמור פורסם לראשונה ב-1981, מוזכרות עדויות על כך שוולנברג חי בבתי כלא שונים ברוסיה עד לשנות השבעים, אך למרות זאת התעקשו הסובייטים שהמידע החדש אינו משנה את תשובתם הקודמת שוולנברג נפטר ב-1947.
משה יגר מוסיף כי ראש הק.ג.ב לשעבר איוון סרוב טען שוולנברג הוצא להורג בפקודתו של סטלין עצמו. אם להאמין לעדות זו הרי שניתן לומר כי בכך סטלין הגשים למעשה את משאלתו של אדולף אייכמן "לירות בכלב השוודי ולנברג", כפי שציטט אותו אנגר.
השוודי אציל הנפש
פר אנגר עצמו נחלץ לעזרת פליטים בהונגריה פעם נוספת, בעקבות המרד ההונגרי שפרץ באוקטובר 1956, אז נמלטו עשרות אלפי אנשים מבודפשט לאוסטריה מאימת הצבא האדום שדיכא באכזריות את המרד.
"הובלתי את קבוצת הפליטים למחנה הקליטה…בין הפליטים היו גם יהודים אחדים שוולנברג ואנחנו הצלנו פעם בעזרת דרכוני החסות. הונגריה זקנה נפלה לזרועותיי בוכייה. היא הכירה אותי מאותו יום, בסוף 1944, כשבתחנת הרכבת בבודפשט הצלחתי להציל כמה יהודים משילוח", תיאר אנגר את פעולות ההצלה שלו.
בשנת 1982 הכיר מוסד יד ושם באנגר כאחד מחסידי אומות העולם, ובשנת 2000 הוענקה לו אזרחות כבוד ישראלית כהוקרה על פועלו למען יהודים. הוא נפטר כשנתיים לאחר מכן בעקבות שבץ. ספרו המעניין של אנגר שופך אור על חלק פחות מוכר בסיפור הצלת היהודים בשואה, והוא עצמו הוסיף כי הוא מקווה שפרסום זיכרונותיו יהווה עוד נדבך במאבק נגד הכחשת השואה ולכן נרתם למשימה זו. תרגומו לעברית של הספר הוא אם כן הוא מעשה מבורך וראוי כהוקרה לאיש אציל נפש.
הציל את סבתי – יהי זכרו ברוך
שגריר שוויצריה בבודפסט בירת הונגריה שולץ. עשה דברים דומים בעזרת משה קראוס. הוא נתן תעודות חסות לקראוס שחילק אותם והדפיס עוד ועוד מזוייפים . כך שקראוס יחד עןץם שולץ הצילו כמאה אלף יהודים בבודפסט. האירוני שבדבר שקראוס לא התליח להציל את משפחתו הוא שחיה הרחק מבודפסט
אדם ענק , ראול!
מעניין מאד.
אני יליד הונגריה ויש לי סיפורים ומסר בעל משמעות.
אשמח אם יהודה שלם יצור אתי קשר.
פרופ' יהודה קידר