בית המשפט, בהתנהלותו בפסק דין זכויות האסירים, בוחר שוב להתעלם מחובותיו על פי החוק ולהטיל את האחריות למחדליו על כתפי הממשלה והכנסת
בחודש יוני 2017 שופטי בית המשפט העליון רובינשטיין, מלצר ושוהם, נתנו פסק דין חשוב הקובע שמדינת ישראל חייבת להתאים את סטנדרט הכליאה שלה לכזה השומר על זכויותיו הבסיסיות של האסיר. פסק הדין קובע ששטח המחיה המזערי לכל אסיר ועצור יועמד על 4.5 מ"ר כולל שירותים ומקלחת. בקביעת שטח המחיה אין חידוש, אולם השופטים קבעו לוחות זמנים לביצועו, והורו למדינה לעשות את הנדרש בתוך 18 חודשים מיום מתן פסק הדין. בשבוע שעבר הגישה המדינה לבג"ץ בקשה לדחות את יישום פסק הדין להרחבת שטחי המחיה של אסירים כך שיישומו המלא יסתיים בשנת 2027. על פי בקשת הדחייה, העלות התקציבית ליישום פסק הדין היא כמה מיליארדי שקלים, ורק הכנת התוכנית ועבודת המטה ארכה כעשרה חודשים. אין ספק שמוטלת על המדינה חובה לדאוג לתנאי מחיה הולמים לאסירים. גם אדם שביצע פשע ויושב בכלא ראוי שיחיה בתנאים אנושיים. השבועות האחרונים העלו לתודעה הציבורית גם את שאלת תנאי העצירים, וגם שם אין ספק שהמדינה מפרה את חובתה הבסיסית לדאוג לתנאים הולמים. אבל למרות זאת, את פסק הדין של בג"ץ אסור למדינה לקיים, בגלל שקיומו הוא פגיעה בשלטון החוק. מדובר בשכלול לכדי אומנות של עיקרון הסמכות ללא אחריות. השופט רובינשטיין, שכתב את פסק הדין העיקרי, יודע שיישום פסק דין שכזה יביא לאחת משתי תוצאות, והוא גם מציין אותן – נטל תקציבי נרחב על אוצר המדינה או שחרור סיטונאי של אסירים ועצירים שעל פי החוק אמורים להיות בכלא. את פסק הדין מסיים רובינשטיין באמירה המקוממת הבאה:
כמובן, המחוקק והממשלה יחליטו לפי שיקול דעתם כיצד עליהם לפעול כדי לקיים את האמור בפסק דיננו במהות ובלוח הזמנים ובנתון לצו המוחלט; כאמור, בידיהם אפשרויות שונות, ועליהם לפעול לפי שיקול דעתם, ובאופן שיעלה בקנה אחד עם החוק, הפסיקה וזכותו הבסיסית של כל אדם לכבוד
קשה לחשוב על פסקה יותר צינית וחצופה בפסיקתו של בית המשפט העליון, שמותירה לשיקול דעתם של הכנסת והממשלה כיצד לקיים פסק דין שניתן בחוסר סמכות מוחלט.
האמנם דאגה לזכויות אדם?
בשביל להבין מדוע מדובר בחוסר סמכות, צריך לזכור שפסק הדין הזה לא דן בבעיה של אסיר ספציפי שעתר לבית המשפט בשל תנאי מאסרו. אם בית המשפט היה מורה למדינה למצוא פתרון הולם לאסיר מסוים או לשחרר אותו, היה מדובר בליבת סמכותו של בית המשפט ובפסק דין ראוי מאין כמותו. אולם דווקא פסקי דין שכאלה הם נדירים ביותר. מערכת המשפט ובית המשפט העליון, שהיו אמורים לתת סעד פרטני לאזרחים שנפגעו ולאסירים שתנאי מאסרם לא ראויים, מאמצים בדרך כלל גישה פרו-מערכתית. גם פסק הדין הזה ממשיך את המסורת, שכן אם כבר קבע בית המשפט העליון שהחזקה של אסיר בתא בגודל של 3 מטרים רבועים היא פגיעה לא חוקתית בכבוד האדם, כיצד הוא יכול לתת רשות למדינה להמשיך ולהפר אותה במשך 18 חודשים. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע שכל רשויות השלטון מחויבות לכבד את הזכויות הכלולות בו. אין בו, ולא יכולה להיות בו, כל קביעה שאומרת שבית המשפט העליון רשאי לתת פטור לתקופות מסוימות מכיבוד הזכויות הללו. אם אכן מדובר בהפרה בוטה של זכויות אדם, הפוגעת אנושות בכבודם של האסירים, במה חטאו אותם אסירים ועצירים אומללים שנגזר עליהם לשבת בכלא באותם 18 חודשים? האם כבוד האדם שלהם שווה פחות מאותם ברי מזל שיגנבו, ישדדו או יאנסו בעוד מספר חודשים? ואם מותר לשקול שיקולים מערכתיים של תכנון והיערכות, גם על חשבון זכויות אדם, מה קדוש בתאריך שקבע בית המשפט העליון? העתירה בעניין תנאי המאסר הוגשה בשנת 2014. הדיון התקיים בפברואר 2017. האם מועד פרישתו של רובינשטיין, שדחה את כתיבת פסק הדין החשוב הזה במשך שלוש שנים, הוא שיקול מערכתי חשוב יותר ורלוונטי יותר לעניין זכויות האסירים והאפשרות לספק להם מחיה הולמת, מאשר שיקולי הכנסת והממשלה בעניין נטל המס או הרתעת פושעים?
בית המשפט מתעלם מהחוק
מערכת המשפט, ובית המשפט העליון בראשה מפרים מדי יום, משיקולים של חוסר זמן ותקציב או סתם בחוסר יעילות, את הזכות החוקתית לגישה לערכאות ולהליך מהיר. תיקים פליליים נמשכים שנים, למרות הוראות מפורשות בחוק על משפט שיתנהל מיום ליום, כדי לצמצם בעינוי דין. בערעורים, לעתים אדם ממתין שנים שיינתן לו יומו בבית המשפט בעודו נמק בכלא. מה חלקו של בית המשפט העליון ובתי המשפט שמתחתיו במספר העצירים הגואה? אם בית המשפט היה ממלא את תפקידו על פי החוק, אולי לא היינו מגיעים לבעיה הזו של עומס עצירים ואסירים רב כל כך. בכל מקרה של דיון מעצר או בעתירת אסיר, שאלת האפשרות הטכנית להחזיק את האסיר או העציר בתנאים הולמים, צריכה להיות חלק משמעותי מהדיון. החוק קובע במפורש ששופטים רשאים בכל עת לבקר בבית סוהר ולבדוק את התנאים שבו, את דרכי הטיפול באסירים, את ניהולו התקין של בית הסוהר והתאמתם של כל אלה להוראות הדין ולהוראות אחרות. החוק גם מאפשר להם להיכנס לכל מקום בבית סוהר ולשוחח עם כל אסיר.
הסמכות הזו לא ניתנה סתם או בקלות דעת, אלא כדי ששופט המאריך מעצר או שולח אסיר לכלא יהיה מודע לתנאים הקיימים שם, ובמידת הצורך יסרב להיות חותמת גומי של המשטרה או של התביעה, וימנע משליחה למעצר או למאסר אם לא מובטחים התנאים ההולמים. בית המשפט, בפעם המי יודע כמה, בחר להתעלם מחובותיו על פי הדין והחוק ולהטיל את האחריות למחדליו שלו על כתפי הממשלה והכנסת. אלה צריכות כעת לעמוד כעני בפתח ולבקש מהוד רוממות השופטים ארכות, כדי שיוכלו לעמוד בלוחות הזמנים הבלתי אפשריים והבלתי סבירים שקבע השופט רובינשטיין בהינף קולמוס. בשלוש השנים שבהן נדונה בבית המשפט העליון העתירה האקדמית והתיאורטית על תנאי המחיה של אסירים, הוגשו ונדונו אלפי עתירות אסירים הקובלים על תנאי כליאתם. את זכויות האדם הקונקרטיות שלהם, שעל שמירתם אמונה הרשות השופטת, איש לא זכר. ככל הנראה זה משעמם ולא כל כך זוהר, אבל לעומת זאת הרבה יותר מעניין את בית המשפט לעסוק בקביעת לוחות זמנים, בתכנון תקציבי וביישום וביצוע, שהם בליבת סמכותה של הרשות המבצעת – הממשלה. הרבה יותר מעניין להצהיר על שחרור אסירים סיטוני, שינוי מדיניות ענישה, או קיצור תקופות מאסר הקבועות בחוק, שהם בליבת סמכותה של הרשות המחוקקת – הכנסת. הפתרון הוא הקפדה על הפרדת הרשויות ועל זכות העמידה. ממשלת ישראל לא צריכה לבקש ארכות מבית המשפט העליון. היא צריכה להודיע שהיא ערכה בדיקה, הכינה תוכנית לביצוע, ותפעל ליישום סטנדרט הכליאה הראוי בהתאם לסדרי העדיפויות שעליהם יחליטו נבחרי הציבור ובהתאם להוראות המחוקק. בית המשפט העליון, ובתי המשפט הנמוכים בכל ערכאותיהם, לא צריכים להמתין לממשלת ישראל ולתוכנית שלה, או לחקיקת חוקים. כל שופט צריך לאזן את המקרה הפרטי המובא בפניו, ולקבוע האם ראוי לשלוח אדם פלוני או אלמוני למעצר או למאסר, ולהכניס לתוך מתווה השיקולים שלו גם, ואולי בעיקר, את תנאי הכליאה. התנהלות שכזאת היא הפרדת רשויות והיא מחויבת על פי עיקרון שלטון החוק. כשכל רשות עושה את העבודה המוטלת עליה, ולא מנסה לנהל את הרשויות האחרות, אז ורק אז אפשר לדבר על שלטון בו זכויות האזרחים מוגנות.
עו"ד שמחה רוטמן הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה
אין טעם להחזיק אנשים במאסר אם הם לא מסוכנים לציבור. עדיף שישלמו את חובם לחברה על ידי עבודות שירות. יש להשאיר במאסר רק אנשים שמסוכנים לציבור
עבודות שירות = צחוק מעבודה
מר רוטמן, אל נא באפך. רובינשטיין התכוון רק לטוב, ופסקת הסיום שלו אינה חצופה אלא דווקא מכירה במגבלות הפסיקה. ועל אף הכרתו במגבלה זו הוא מפציר, או ליתר דיוק – מביע תקווה או משאלה, שאמנם יבוא יום ותנאי הכליאה במדינת ישראל ישתפרו. עם שאר טענותיך על קיצור משך זמן הציפייה לפסק דין וכו', אני מעריך שרובינשטיין מסכים.
ככה זה בעולם. כולם בני אדם ואף אחד לא מושלם. רובינשטיין ניסה להכניס מעט יותר אנושיות וחמלה למערכת. התקפתך מופרזת מעט.
אוי, החמלה של רובינשטיין ממש מעוררת חמלה – עוד אחד שדואג לחמאה של הלחם שלו בלי לשאת באחריות לתוצאות הכוח שיש בידו:
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2801996,00.html
http://rotter.net/forum/scoops1/278388.shtml
תמיד אזכור לזכותו של בית המשפט העליון, ודי במקביל לחובתו של הליכוד, את ביטול החוק הנורא של מס רכוש על דירה שלישית. לולא בית המשפט העליון היינו היום עם החוק הסוציאליסטי הזה. הפעולה החשובה ביותר לדידי שעשה הליכוד עם עלייתו לשלטון היה ביטול מס רכוש (שר האוצר שמחה ארליך ז"ל) הפעולה המהותית העקרונית החשובה ביותר, והנה מחזירים את הגלגל אחורנית לימי שלטון מפא"י השחורים
רובינשטיין התבטא כשופט עליון
שפסיקותיו מהוות הוראות חד משמעיות לפעולה
הוא לא עיתונאי חביב שכותב כדי לחוס ולחמול על אנשים אחרים
רובינשטיין התכוון רק לטוב ? כידוע, הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.
למרקוס: מה אתה מאשים את הליכוד ? פחלון דחף את החוק המטומטם הזה בניגוד לרצון הליכוד. הליכוד נאלץ להתפשר זמנית עם דרישות החייכן,כי אין לו ממשלה בלעדיו.
לבני בנקר. בכל זאת לא שמענו מהלכוד ביטויי התנגדות של ממש לחוק. לו היינו שומעים: החוק הזה עומד בניגוד לעקרונות חופש האדם וזכות הקניין שלו, על פי תפיסתו של הליכוד, רק אין ברירה כי כחלון דורש, ניחא. הליכוד סך הכל שתק.
שכחת עוד נקודה. לפני מספר שנים החליטה המדינה לפתוח בתי כלא ״פרטיים״. טוב, לא בדיוק פרטיים, הואיל והם אמורים היו להיות מנוהלים על ידי השבס. אבל אבוי, גוף פרטי היה יכול להרוויח מזה. גם האסירים היו יכולים ליהנות מתנאי כליאה משופרים. אבל כל זה לא עניין את בגצ והוחלט לבטל את זה אחרי שכבר היה בנוי.
ואם נלך על עוד פסיקות בסגנון זה בפרשת המסתננים, שם בגצ קיבל את עמדת העותרים על כל צעד ושעל, ועכשיו שמגיעים לבעיה ההומניטרית של גירוש אלפי אנשים, את מי מאשימים? את נבחרי הציבור.
אבל מה יש לצפות? ככה זה כשיש סמכות בלי אחריות.
האתר הזה כמו בטאון של בית כלא. כל הזמן ביקורת לא מאוזנת נגד מערכת המשפט והמשטרה.
מה עם קצת הרחבת התמונה לאחריות של הממשלה לבעיות בדרום ת"א ? מה אם קצת הסבר למה בית המשפט מחליט כמו שהוא מחליט ? ואנא בלי האשמות מקושקשות על חוסר פטריוטיות אם אפשר, וכאלו בסגנון של שופט בית משפט עליון קבע לוחות זמנים בהינף קולמוס… האשמות כאלו מעידות בעיקר הכותבים. יחד עם זאת בתור מצביע מר"צ, תודה רבה על האתר. יש לי חברים טובים שמצביעים למר נתניהו ואני מקווה שאם אני אקרא את האתר באדיקות מספיק שנים בסוף אני אצליח להבין למה הם עושים את זה.
רק דוגמה קטנה שתוכיח את עליבותו המקצועית וחוסר הישרה המשפטית של הבג"ץ של מפלגתך: בג"ץ ביטל את החלטת הממשלה לעכב החזרת גופות מחבלים ובאיזה נימוק השתמש ? אין בחוק הסמכה מפורשת לסמכות הממשלה לעכב את החזרת הגופות. אכן מילים כדרבנות. חתן פרס ישראל במשפט,פרופסור דניאל פרידמן,קובע נחרצות כי לבג"ץ אין סמכות חוקית לבטל חוקים שמחוקקת הכנסת,כי אין הסמכה מפורשת בחוק לסמכות כזאת של בג"ץ. בג"ץ ניכס לעצמו שלא כחוק את הסמכות,על סמך "פרשנות" שלו לשני חוקי יסוד,כלומר ביצע פוטש משפטי נגד נבחרי העם ע"י "פרוש" סובייקטיבי לחוקים. אז בבקשה,טול קורה מבין עיניך !
מרצ היא לא שלי. זאת מפלגה שהצבעתי לה פעם ואני חושב להצביע לה שוב. ובגצ הוא לא של מרצ, אחרת מזמן הוא היה קובע שכל ההתנחלויות לא חוקיות וכבר מיד אחרי סבסטיה. ותפקידו של בית משפט הוא לפרש את החוק. ובגצ בדמוקרטיות מערביות פוסל חוקים מידי פעם. אם הכנסת הייתה יכולה לחוקק כל צ'ה שהיא רוצה זו הייתה דיקטטורה של הכנסת ולא דמוקרטיה. בדמוקרטיה גם לכנסת, גם לבגצ וגם לממשלה יש השפעה גדולה על המדינה אבל לאף אחד אין כוח מוחלט. לפחות זה מה שלימדו באזרחות לפני בנט.
משה התבלבלת. בג"ץ מתנהל כאילו יש לו כוח מוחלט,ללא מגבלות. הוא מתנהל כאילו חוקים שחלים על הממשלה לא חלים עליו. אין לו שום סמכות בחוקי היסוד לבצע הפיכה שיפוטית,ע"י המצאת חוקה יש מאין,ע"י "פרוש" סובייקטיבי של חוקים. ואם כבר נדרש פרוש,כמדומני שהחוק דורש שהפרוש יהיה לפי כוונת המחוקק ואין ספק שהמחוקק לא רצה לתת לבג"ץ סמכות לבטל חוקי כנסת,אחרת היה מביע זאת בצורה מפורשת בחוק. השר לשעבר רמון,שהיה מהמובילים של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו,אמר כי לו ידעו המחוקקים על מה שבג"ץ יבצע בהסתמכות על החוק,לא היו מחוקקים אותו. כמובן שלא השבת על הדוגמאות שהצגתי,איך יכול בג"ץ להתייחס לחוקי הכנסת כאילו אינם חלים עליו,אלא רק על הממשלה וכל העולם ואשתו.
ועוד משהו משה: האמירה שלך שההתנחלויות אינן חוקיות היא דברי הבל לפי החוק הבינלאומי,שקובע שיהודה ושומרון הם שטח במחלוקת ולא שטח כבוש. שטח כבוש ממי ? לירדן מעולם לא הייתה ריבונות מוכרת ביהודה ושומרון וחוסיין ויתר על זכויותיו בשטחים אלה.
שלום בני, אני לא אמרתי שום דבר לגבי חוקיות ההתנחלויות, קטונטי מלהביע דעה בסוגייה. מה שאמרתי שאם בגצ היה סניף של מרצ הוא היה קובע שההתנחלויות לא חוקיות מהסיבה שמרצ מאוד מתנגדת להתנחלויות. אבל בגצ לא עובד בשביל מרצ. חוץ מזה, מה ההשפעה של בגצ על המדינה ? בכמה אחוזים מחוקי הכנסת או החלטות הממשלה הוא מתערב ? לי נדמה שמדובר בחלקיק אחוז שזוכה להרבה כותרות. ובגצ עושה כשהוא חושב שזכויות אדם נפגעות על ידי השלטון. לאחרונה למשל בגצ חשב בעקבות העתירה של משפחת גולדין שהמדינה אינה מטפלת בצורה סבירה בהחזרת גופת בנם אז הוא התערב והקשה על המדינה להחזיר גופות של אנשי חמאס. חוץ מזה שהממשלה הזו חסרת כבוד לחוק מעצם העובדה שיושב בה אסיר משוחרר. ומאחר שאין לה כבוד לחוק אז יש לה הרבה התנגשויות עם מערכת המשפט והמשטרה.
סליחה משה,כשלתי בהבנת הנקרא. יחד עם זאת,אי אפשר להתעלם מכך,שמה שבג"ץ דורש מממשלת ישראל ומן הסתם מכל גוף שלטוני,הסמכה מפורשת בחוק לפעולותיו,הוא איננו דורש מעצמו והראייה: כמו שאמר פרופסור פרידמן,אין שום הסמכה מפורשת לבית המשפט העליון,בשום חוק,כולל חוקי היסוד,לבטל חקיקה של הכנסת. עוד משהו,בג"ץ אבד את ערכו בעיני כאשר הכניס ללב פסיקתו,בנושאים חשובים ביותר,קריטריונים סובייקטיביים בעליל כמו: האדם הנאור,מבחן הסבירות,מבחן המידתיות,אמת לשעתה ועוד. אלה הם קריטריונים בלתי ניתנים לכימות וכל כולם דרך לשופטי העליון להשליט עלינו מעל נבחרי העם,את הדעות הפוליטיות,הדתיות,הכלכליות והחברתיות שלהם.
להמחיש את עליבותו של בג"ץ: עקב הכמות המטורפת של תיקים בטיפולו כל שנה,רוב העתירות נידונות בהרכב של שלשה שופטים. איך נבחרים השופטים לדון בתיק מסוים ? על פי עדות נשיאת העליון חיות,בד"כ בהגרלה עיוורת,למעט מקרים מיוחדים בה הם נבחרים על ידה. מרבית המשפטנים הבכירים אומרים כי מרגע היוודע שמות השופטים,ב 90% מהמקרים שדנים במחלוקות דתיות,פוליטיות ובסכסוכים משפטיים ביהודה ושומרון,פסק הדין ידוע מראש. אז מה גרוע יותר,הגרלת פסק דין או בחירה מראש של השופטים בהתאם לפסק הדין הרצוי לנשיאה ?
בארה"ב,בית המשפט העליון דן בכל תיק שעומד בפניו בהרכב מלא של תשעה שופטים ונמנע מהמצב המגוחך אצלנו שהצגתי.
הפתרון לבעייה המועלית במאמר הוא לפרק את מחלקת הבג"צים בפרקליטות וע"י להודיע לבג"צ שהממשלה מפסיקה להשתתף במשחק הזה.
אם תהיה עתירה והמדינה תחשוב שהיא צריכה להגיב, יתכבדו נא המחלקות הרלוונטיות בפרקליטות להגיב כפי הבנתן.
זה גם יפתור את הבעייה האנושית שקיימת כיום במחלקת הבג"צים.
ושלא נשכח שמי שאחראי למצוקת צפיפות האסירים הוא בג"ץ עצמו שפסל הפעלת בית סוהר פרטי שנועד בדיוק כדי למנוע את הבעיה הזו.
בית סוהר פרטי הוא אחד המקומות הבודדים בהם התערבות בג"ץ היתה לכיוון הנכון.
כליאת אנשים ושלילת חירותם היא אחד הדברים אותם רק המדינה צריכה לנהל. לא חברות פרטיות ולא עובדי קבלן, וזה לא משנה מה יהיו התנאים בבתי סוהר פרטיים מול התנאים בבתי הסוהר הממשלתיים. סביר להניח שמפעיל פרטי יעשה הכל כדי לחסוך בהוצאות גם אם זה על חשבון האסירים (או בעיקר על חשבונם). אפשר לפתוח עוד בתי סוהר בלי להפריט אותם וכך לצמצם את הצפיפות. זה כנראה יעלה למדינה יותר (ולכן ההצעה הזאת הועלתה), אבל אין ברירה אחרת.
כל זה לא משנה את העובדה שהחלטת בג"ץ על בתי סוהר פרטיים לא היתה חוקית שכן תפקידו של בג"ץ להגן עלך אדם שנפגע באופן ספציפי מפעילות הממשלה ולא לבקר את החלטות הממשלה בצורה כוללת.
בתי סוהר פרטיים קיימים בארצות הברית. זהו תפקיד שירותי שאין בו סתירה לרעיון שאפשרות האלימות מסורה רק לממשלה ולמשטרה ולצבא. כשם שאין בעיה עקרונית בהספקה פרטית של מזון לצבא. ברור שהעלות של בתי סוהר פרטיים קטנה יותר מהבזבוז המובנה במוסד ממשלתי.
השופטים בעליון רשאים לקבל, חוץ מהגלימה, גם כתר ושרביט.
ניתן לתת שליש לכל האסירים הפליליים
את השליש חלק ישוחררו רק עם חתימה קבועה בתחנה.חלק יורחקו ממקום מגורם.חלק יצאו מהארץ.חלק מעצר בית לילה.חלק מעצר בית מלא.
בנוסף להאריך את עבודות השלץ.את עבודות השירות עד שנה.לתת חלופת קנס.פיקוח קצין מבחן.שינוי השליש לחצי.חלופת מאסר בהליכה להוסטל.או גמילה.וטיפול פסיכולוגי או סדנה.
כך ניתן לצמצם את האסירים בבתי הכלא.והפיכת כל מערכת הכליאה הן לנוער והן לבוגרים למערכת שיקומית.וכן השקעה בנוער בסיכון ונתינת לו כלים לשיקום כדי למנוע את דרדורו לפשע.צריך טיפול שורש.יחד עם סילוק כל השבחים מהמדינה.
יש עוד דרך להקטין את כמות האסירים בבתי הכלא: להפסיק להרשיע במשפטים פליליים 99% מהנאשמים. צפון קוריאה מקנאת בבתי המשפט הישראלים, על "ההצלחה" הגדולה שלהם בהרשעות. חזקת החפות נקברה קבורת חמור במשפט הישראלי וכמו שכתבו מפגינים הזויים,"נתניהו אשם עד שיוכיח את חפותו",בתי המשפט מזכירים לי את האמירה על משפט צבאי: הנאשם יורשע אלא אם כן יוכיח את חפותו…
כך או כך.
ראוי שתמצא את הזמן להקדיש לבעיה שבה עסק בצדק (עם כל הכאב לומר זאת) בג"ץ
לצערנו, את הימין לא כל כך מעניינות בעיות מעין אלו,
ובינתיים תחת שב"ס הפכו בתי הסוהר למקום היחיד שבו אין כל אפשרות להתמודד עם חוסר הצדק.
המפגש של העבריינים עם המערכת הכי נוקשה ובלתי מוסרית בחברה, מוכיחה עבורם שהם הצודקים,
כי הרי כולם עבריינים.
שב"ס מנצל את כוחו לשלול זכויות בסיסות מאסירים, בשביל גחמות של סוהרים או ענייני תקציב, ביודעו שאי אפשר להקליט אותו או לצלם
מי אמר לך שהציבור תומך בשיפור תנאי האסירים? כשאומרים על פושע "שיינמק בכלא" האם מתכוונים לשמירה קפדנית על זכויות האסיר שלו? ספק רב בעיני. נראה שהציבור דווקא תומך ביד קשה מול פשיעה והחמרה בענישה כולל בתנאי הכליאה.
המדינה מתקמצנת על הנושא כבר כמה עשורים כי היא יכולה ומשכנת אסירים בתנאים מזעזעים.
( שרק יהיו יותר גרועים כי כידוע המדינה גדלה במיליון נפש כל שבע שנים. )
כמו שהיא עושה בתחומים אחרים למשל כמו שהיא משפילה אותנו בחדרי המיון ונושא המחסור בתקנים של רופאים
שלושה מיליארד שח הם גרושים והמדינה יכולה לגייס אותם בריבית נמוכה כבר מחר.
אז כל הכבוד לבגצ שמגן על הזכויות של המגזרים החלשים במדינת ישראל וחבל שהממשלה לא יודעת בעצמה לעשות את זה
והרי לך כשל בהבנה בסיסית במה עובד ומה לא עובד, איפה ולמה.
נתת שתי דוגמאות, כמובן שתיהן עדיין שנויות במחלוקת, לנושא מעורבות המדינה אל מול ניהול המגזר הפרטי; שהרי היכן נכתב שהמדינה צריכה לנהל, למשל, את מערכת הבריאות?
אותם שני טיעונים עומדים, ונראה שימשיכו לעמוד, לנגד עינינו:
1. בלתי מוסרי שהמדינה תהיה מעורבת בתחומים שאינם באופן טבעי חלק מהאמנה שלנו מולה (בדגש על שמירת בטחון פנים וחוץ, ולכן נושא בתי הכלא בודאי הרבה יותר שנוי במחלוקת בהשוואה לתחום הרפואה). בייחוד, משום שהמימון של דברים כאלה נעשה באמצעות מיסוי, כלומר אתה ואני. ואף אחד לא שאל אותנו, ולכן זה לא מוסרי.
2. כי המדינה עושה את זה גרוע. הסיבה שהיא עושה את זה גרוע? כי היא לא מונעת רווח, ולכן הבזבזנות, חוסר המחשבה, ובסופו של דבר – השחיתות – הורסות כל חלקה טובה.
על כן, כמובן שאין לבטל את המדינה, אבל יש לצמצם את מעורבותה ככל הניתן. ומיד תראה שיש מספיק רופאים, ומספיק מיטות, ומספיק מהכל, ובאיכות גבוהה, ובמחיר שפוי. זה לא מושלם, ויש כמובן בעיות ופערים, אבל זה הרבה יותר טוב מכל מערכת ממשלתית כמעט על פי כל פרמטר. וזה פשוט עובד.
יש מדינות באירופה שאין בהן מספיק אסירים והן נותנות שירותי כליאה למדינות אחרות. אולי אפשר להעזר בהן
מאז פרישתו של אליקים רובינשטיין הוא התראיין מספר פעמים בכלי התקשורת. ולהפתעתי (או שלא) לא שמעתי ממנו דבר חכמה או איזו תפיסת עולם מרשימה. סתם עוד אחד ששגור על לשונו המילים "אני תומך בשכל הישר".. או עוד קלישאה מבית מדרשו של חנפני המהפכן אהרן ברק.
רק לחשוב שבעומק שכלו הדל שהתגבש בקבוצה שלא סופגת שום ביקורת בתקשורת, ורגילה לטפוח לעצמה על השכם בכנסים סגורים של עצמם, (כמו שי ניצן שהשבוע "ענה" לנתניהו ואמר בנחרצות עם קול עמוק "לעולם אבל לעולם אנו לא לוחצים על אדם להפוך לעד מדינה או לשקר" וכך חזר לחבר'ה שטפחו לו על השכם ואמרו לו :כל הכבוד שי ענית לביבי מילים כדורבנות…) ישב אליקים בחדרו המרווח ומדד כמה מטרים ראויים לאסיר וכמה זמן "כדאי" לתת למדינה שההוצאות הלא מתוכננות לא יפגעו בפנסיה התקציבית הכפולה שלו כיועץ משפטי לממשלה לשעבר ושופט "עליון" בדימוס…
מה הציבור מרויח מהכליאה?
התשובה כלום.
רק נקמה.
רוב העבריינים (למעט נורמטיבים שמעדו)
הם בכלא מאמצים חיי עבריינות.גם כשהיה מדובר בצעירים פוחזים שעדיין היה ניתן לכוון אותם למוטב.
חלק גדול מהאסירים חוזרים לכלא כי אין להם כלים לחזור למוטב.כדי שעבריין יפסיק לפשוע הוא זקוק
לטיפול פסיכולוגי של שינוי דרכי חשיבה.מה גם שהחברה מסתכלת עליו עקום ולכן הוא מוגבל תמיד.
לו המדינה תשכיל עשות ותבין שלציבור מוטב שעבריין ישתקם ויכנס לחברה וישתלב בה.ולא ימשיך להזיק לה.ויכנס ויצא בשערי הכלא.הרי הציבור מפסיד פעמיים אחד כשהעבריין בחוץ פושע.ושנית מימון האסיר בכלא.בשניהם הדבר נופל על כתפי הציבור.אז בפשעים כבדים צריך להחמיר .כי אין ברירה.בכל שאר הפשעים וכל פושע הרוצה להשתקם צריך לסייע לו.להקים שני מסלולים אחד ללעבריין שפשע ורוצה להשתקם.ואחד לעבריין ששוחרר ורוצה להשתקם.חייבים לסייע לעבריינים להשתקם לתועלת החברה.במקביל לגירוש השבחים.סגירת הגבולות בגדר.חיזוק מערך המעברים.ביטול איחוד משפחות ערביות.הקמת משטרת הגירה.וטיפול בנוער בסיכון.
המשפט העברי תומך בענישה לעבריין במלקות. אבל העולם המערבי מתנגד לכל ענישה שכוללת מגע בגופו של האדם. על אף ששלילת חרותו על ידי מאסר פוגעת פי כמה באסיר ואף במשפחתו, שורפת שנים יקרות מחייו ומצמצת עד לאפס את סיכוייו להשתלבות תקינה לאחר מכן בחברה. אבל מה לא עושים בשביל מצפונו של המערבי המצוי. לעומת עונש מסוג מלקות שאפקטיבי פי כמה! תארו לכם שמי שחצה צומת באדום יקבל עשר מלקות כואבות אך לא מסוכנות, כמה זה ירתיע אותו או חבריו בעתיד בגלל המוחשיות והזמינות של העונש.
שתי התגובות מוזרות לי מאוד; הראשונה נשמעת תמימה על סף גיחוך, והשניה כ"כ קיצונית עד שאני בטוח שמדובר בציניות בלבד, אבל קשה לקרוא טון מתוך טקסט.
לשואל תם – הרעיון שלך מתבסס על אמונה שהאדם הוא רציונלי בבסיסו, בשילוב עם נורמות של חמלה ואמונה בטיבו האינהרנטי של האדם. וכן הישענות על כך ששיקום הוא אופציה קבילה. לצערנו, אף אחת מההשערות הללו לא הוכחה, וחלקן אף הופרכו כליל. האדם אינו בהכרח רציונלי, או טוב, ושיקום פועל באחוזים מעטים ביותר (אפשר למצוא סטטיסטיקות, יש הרבה, אבל חבל לי להתיש פה). אז האם לוותר כליל על הנסיון לשקם? אני לא חושב. גם אם מצילים אחד מחיי פשע זה טוב, אבל מה שאני אומר הוא שכתכנית כלל-חברתית זה לא פועל. מסכים שעדיף לטפל בבעיה מן השורש ולא רק בסימפטום, אבל הפתרון שלך נוסה רבות, וממשיך להיות מנוסה, ונכשל פעם אחר פעם. אולי מניעה זה רעיון יותר טוב? למשל השקעה רבה יותר במערכת החינוך? חומר למחשבה.
לעורך הדין השמרן – בוא נניח שלא היית ציני, רק בשביל הספורט. מעבר לעובדה שענישה גופנית היא בעייתית מבחינה מוסרית (נידון רבות, זה לא המקום לחזור על כך), הרי שהיא יעילה רק כנגד פשעים מתוכננים, משום שאותם ניתן להרתיע. דווקא בדוגמה שנתת (חציית צומת ברמזור אדום) זה כנראה לא יעזור משום שאנשים (לרוב) לא מתכננים מראש לחצות באדום, אלא פשוט עושים את זה בלהט הרגע מחוסר מחשבה. פתרון לבעיה הזו הוא, שוב, רק בחינוך. למנוע התנהגות אימפולסיבית ככל הניתן, וגם זה לא יהיה אף פעם מושלם. עדיין צריך להעניש, למשל למען אחרים יראו ויראו (אלמנט חינוכי), אבל לא כנקמה או התעללות בעבריין עצמו.
אני אומר שאדם העומד בפני מאסר ראשון
ראוי לבחון שיקום.כמובן בעבירה קלה.ולא חלילה ברצח.שוד.אונס.
עבירה הראויה למתן הזדמנות שניה.
הוכח שנרקומן הנגמל חדל לפשוע כשהוא נקי.ניתן לשלוח בעל מכה לסדנת כעסים.
פדופיל הנמצא בטיפול ופיקוח יכול לשלוט בעצמו.מהמר ושיכור יכול לחכת לגמילה.
איני חושב שצריך לשחרר אותם החוצה.
אלא שישהו במתקן גמילה סגור.ושם יטפלו בהם בשונה מאסיר רגיל.גם אסיר שעבר עבירה קשה הוא ישהה בכלא אבל יופנה לשיקום.בכלא יש מסלול שיקום וטוב שכך רק צריך להשקיע בזה יותר ולחנך את האסיר שאפשר אחרת וזה אפשרי.רבים מאוד מאוד מאסירים משוחררים חדלו לפשוע.נגמלו.חזרו למוטב.חזרו בתשובה.עובדים ומתרחקים מפשיעה.אז כנראה שהמידע שלך חסר .
חייבים לתת לאסיר יכולת לחזור לחברה.ולא להשאירו נע בין מאסר לשחרור.
נכון שיש כאלה שהם סוציאפטים חסרי תקנה.אבל הם לא הרוב.אסיר שחוזר לכלא בדרך כלל הוא חסר אפשרויות להסתדר בחוץ.הוכח עובדתית שנרקומנים שנגמלו חדלו לפשוע.כי אין להם את התמריץ.
חוק שיפסל ע"י הבג"ץ על הקואלציה לחוקק את אותו חוק בשינוי מלה או שתיים, וחוזר חלילה.
אלה שהגישו את הבגץ יגישו שוב ויעסיקו את הבג"ץ. ע"י זה הבג"ץ יבין שהוא מגוחך.
השופטים הם חצופים.
כל מלה במאמר נכונה.
מתחסדים עלובים. במיוחד רובינשטיין.
פשוט לא להאמין!!
כלומר במקום לדון בעתירה כללית על כל האסירים בג"ץ יצטרך לדון באלפי עתירות על כל אסיר ואסיר? וזה כשיש עומס גדול על בתי המשפט?