שלושה שירים של אברהם יאיר שטרן

שלושה שירים מאת אברהם (יאיר) שטרן, מייסד הלח"י, שהיה בדרכו להיות בעל תואר דוקטור ללימודים קלאסיים ומשורר בעל תנופה וכישרון. היום מלאו 71 שנה להירצחו בירייה בגבו על-ידי הבלש הבריטי ג'פרי מורטון.

השיר הראשון, בן שני בתים, פותח בציטוט מהומרוס ומדבר על ההשלמה עם המוות. השיר השני, 'פִּיוּט לְיוֹם הַפְּדוּת', בניגוד לשירים רבים של שטרן העוסקים בהקרבה ובכאב הנדרשים לטובת החירות הלאומית, הוא שיר אופטימי יותר, המתאר את הגאולה הלאומית העתידית של ישראל. השיר השלישי הוא טיפוסי יותר, החלק הרביעי והאחרון של מזמור לבני-הנעורים.

שיר ראשון: [ללא שם]  

בֹּקֶר הָיֹה יִהיֶה, אוֹ עֶרֶב, אוֹ צָהֳרַיִם,
עֵת מִישֶׁהוּ גַּם אֶת נַפשִׁי מִמֶּנִי יִקַּח אֱלֵי אָרֶס.
הומירוס, איליאס 21, 111.א

אֲנִי  יוֹדֵע: יוֹם יָבוֹא אוֹ עֶרֶב,
אֶפֹּל בָּדָד, גּוֹסֵס בִּשְׂדֵה-קְרָב;
וּסְבִיבִי תִּרבַּצנָה חַיתוֹ-טֶרֶף:
הַיְשִׁימוֹן, הַמָּוֶת, הַשָּׁרָב.א

אַך מַה יִּמתַּק בִּשׂדֵה-הַקְּרָב הַמָּוֶת,
מַה-יֶעֱרַב שָׁרָב לִי בִּישִׁימוֹן,
כְּשֶׁעֵינַי – תּוֹהוֹת בִּתהוֹם-צַלמָוֶת-
תִּראֶינָה מַשּׂוּאוֹת-הַנִּצָּחוֹן.

א

שיר שני: פִּיוּט לְיוֹם הַפְּדוּת

צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת-צִיּוֹן,
רֹנִּי, פַּס הַיֵאוּשׁ וְנָס הַיָגוֹן.

עֵת יָשִׁיר הַזָּמִיר, עֵת יָנֵץ הָרִמּוֹן,
עֵת יָנִירוּ הַנִּיר בַּשָּׂדוֹת בְּצִיּוֹן.

מִמִּזרָח, מַעֲרָב, מִדָּרוֹם וְצָפוֹן
פְּדוּיֵי-אֲדֹנָי יְשׁוּבוּן לְצִיּוֹן.

וְהָפַך אֲדֹנָי אֶת אֶבלָם לְשָׂשׂוֹן,
עֲבָדִים בַּנֵּכָר – אֲדוֹנִים בְּצִיּוֹן.

ב

הַנָּשִׁים וְהַטַּף יִרקְדוּ בְּשָׂשׂוֹן,
יִרקְדוּ לְבָנוֹן וְשִׂריוֹן כִּבנֵי-צֹאן.

מִתֵּל-חַי בַּגָּלִיל עַד עֵין-חַי בַּשָּׁרוֹן,
מִפַּלגֵי הַיַּרקוֹן, מִסִּינַי עַד חֶרמוֹן,

מִיאוֹר עַד פְּרָת וְעַד יָם אַחֲרוֹן,
תְּרוּעָה תִשָּׁמַע, תְּרוּעַת-נִצָּחוֹן;

צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת-צִיּוֹן,
בָּנַיִך אֵלַיִך שָׁבִים בְּשָׂשׂוֹן.

ג

וְיָגִיל הַגָּלִיל וְיָשִׂישׁ הַשָּׁרוֹן
וְתִצהַל יְהוּדָה, וְהַנֶּגֶב יָרֹן.

ד

צַהֲלִי וָרֹנִּי, יוֹשֶׁבֶת-צִיּוֹן.

 גא

שיר שלישי: [ללא שם]

לְקָרבְּנוֹת-חִנָּם אֵין חֵקֶר,
הָעָם כֻּלּוֹ עַל הַגַּרדֹּם.
שָׁוא יְשַׁוַּע נְבִיא-הַשֶּׁקֶר:
"שָׁלוֹם, שָׁלוֹם". וְאֵין שָׁלוֹם.

יָבוֹא שָׁלוֹם. מִי יְשׁוּרֶנוּ?
כְּתֹם מִלחֶמֶת-הַמִּצוָה.
בָּה נְפַלֵּל: "וֵתֶחֱזֶינָה"
בְּרֹן רִמּוֹן, בִּצבֹא צָבָא.

וּנְבָרֵך "שֶׁהֶחֱיָנוּ"
בְּיוֹם קְרָב בּוֹ לֹא נָחֹן.
כִּי אָנוּ עַד עוֹלָם נִשׁבַּענוּ:
"הַמָּוֶת אוֹ הַנִּצָּחוֹן!"

וְנִצָּחוֹן יָבוֹא. יִשַּׁח עָר,
יִבלָה עָרפּוֹ בְּעֹל-עַבדוּת,
בְּדָם וָאֵשׁ עֲלוֹת הַשַּׁחַר,
תָּנֵץ כַּשֶּׁמֶשׁ הַפְּדוּת.

 א

א[בהעלאת הטקסט נעזרנו באתר: פרוייקט בן-יהודה].