הסכם הסחר החדש של טראמפ: הישג פוליטי לצד החמצה כלכלית

לפני כחודש נחתם הסכם סחר חדש בין ארצות הברית ומקסיקו, שנועד להיטיב ההסכם עם יצרנים אמריקאים בתחומים מסוימים, אך לצד זאת הטיל עליהם רגולציה חדשה ומגבלות רבות.

ההסכם עם מקסיקו היה חלק ממהלך שנועד להחליף את הסכם הסחר החופשי הוותיק בין מדינות צפון אמריקה (NAFTA), שהחלפתו בהסכם חדש וטוב יותר הייתה אחת מהבטחות הבחירות העיקריות של הנשיא טראמפ. כעת מצטרפת גם קנדה להסכם המשולש, שנחתם תחת לחץ זמן בשל חילופי השלטון במקסיקו.

ההסכם החדש אמור עדיין לעבור את אישורם של בתי הנבחרים בכל שלושת המדינות, ועשוי להיתקל בקשיים בעיקר בקונגרס האמריקאי. כך או אחרת, עצם ההגעה לסיכום עם ממשלות קנדה ומקסיקו מהווה הישג משמעותי מאוד עבור ממשל טראמפ, שמבקש לפרוע את השטר עבור הציבור שבחר בו ולהחזיר עבודות לארצות הברית.

אלא שעדיין לא ברור אם ההסכם החדש עומד בציפיות של טראמפ להגנה על עובדים אמריקאים, מפני שחלק מההגנות שדרשה ארצות הברית להכניס להסכם היו הצהרתיות בעיקרן. בכל הנוגע לצרכנים האמריקאים, לא רק שאינו צפוי לעזור, אלא ככל הנראה יעלה את יוקר המחייה באופן ניכר.

לא עומד בציפיות

טיעוניו המרכזיים של טראמפ כנגד NAFTA, לפיהם על ארצות הברית הוטלו שלל הגבלות ומכסים חד צדדיים שהופכים את הסחר ללא הוגן, לא תוקנו באופן יסודי בהסכם הסחר החדש. משום כך ההסכם הוא אולי צעד קטן בכיוון הנכון, אך יותר מכך הוא החמצת הזדמנות היסטורית של פתיחת ההסכמים ליצירת משטר סחר הוגן ופתוח יותר עבור שלושת המדינות.

האיום של טראמפ בדבר הטלת מכסים חדשים הועיל בכך שהביא את השחקנים לשולחן ופתח את ההסכמים הישנים, אך לא הביא לשינוי פרדיגמטי ביחס לסחר – רוב המכסים נותרו במידה מסוימת על כנם, וההגנות על העובדים האמריקאים באות על חשבון ויתורים שווים בגודלם.

כך לדוגמא, נקבע בהסכם כי קנדה תמעיט במידה מסוימת את ההגנות שהיא מעניקה לשוק החלב המקומי שלה, ותאפשר למשווקי החלב האמריקאים גישה לשוק הקנדי. ארצות הברית מצידה ויתרה על חלק מהמכסים שטראמפ הטיל על יבוא מכוניות וחלקי מכוניות. עם זאת, קנדה לא קיבלה הבטחה כי טראמפ יסיר את מכסי האלומיניום והפלדה שהטיל עליה השנה.

מגמה זו חוזרת לאורך כל ההסכם בשלל תחומיו, במקום ביטול של המכסים וההגנות, החייבות מעורפלת להורדה מסוימת, מה שחייב להשאיר מערכת עצמאית שתשמש כבוררת במקרים עתידיים של חילוקי דעות בנוגע ליישום ההסכם.

לממשל טראמפ ניתנה הזדמנות לשנות את הסכם הסחר מהיסוד ולאפשר סחר פתוח אמיתי. אמנם לזכותו יאמר שההזדמנות הזו נוצרה בזכות ולא בחסד, שכן האיומים האמריקאיים אכן הביאו למשא ומתן. אלא שבמקום לשחרר את כל שלושת השווקים ולהימנע מהתערבות בדמות מכסים והגנות, הוטלו הגנות חדשות, כמו חיוב על יצרנים מקומיים בשימוש נרחב יותר בחומרי גלם מקומיים וכן שכר מינימום ענפי של 16 דולר לשעה.

ההתחייבויות להפחית את מגבלות הסחר נותרו עמומות, וספק באיזה מידה יתקיימו, מה שעלול להביא לתביעות הדדיות רבות, שיבואו בפני מערכת הבוררות.

טראמפ צדק בביקורתו על הסכם הסחר הקודם, הוא לא הבטיח סחר חופשי, אלא את העוצמה הנתונה של כל אחת מהמשתתפות במשא ומתן ברגע נתון. אבל הפתרון לכך אינו שינוי קוסמטי שיחליף הסכם סחר לא-חופשי בעוד הסכם כזה, בעל תוכן שונה במקצת, אלא שינוי עמוק – סחר חופשי באמת שיועיל לכל הסקטורים בכל אחת מהמדינות המשתתפות, שיראה העולם ויקנא, עד שיצטרף גם הוא.