שערוריית דמי הטיפול: חיים כץ וההסתדרות מבשלים עוד קומבינה על חשבונכם

"האם יש לגוף כלשהו זכות לדרוש מאתנו תשלום עבור זכות לשרות שאנו לא נזקקים לו? הרגשתנו היא כי אנחנו משלמים פה דמי חסות". מילים אלו נכתבו בכתב הגנה שהוגש לאחרונה לבית המשפט, אך במקרה הזה לא מדובר בניסיון מרושל להציג טיעון משפטי, אלא בקריאת מחאה – זעקה אחרונה לפני הכניעה והתשלום.

את המצוקה הזאת מבקש שר העבודה והרווחה חיים כץ להרחיב ולהעמיק כך שיהיו נחלתם של כל העסקים שבטעות החליטו להתאגד בארגון "הלא נכון", על ידי קידום תקנות חדשות שיבטלו את הפטור שניתן לחלק מהעסקים בישראל מתשלום "דמי טיפול ארגוניים".

ארגוני המעסיקים בישראל מאגדים עסקים לצורך קידום אינטרסים משותפים להם ומעניקים שירותים לחברים בהם. בין היתר, הם פועלים כמייצגים ביחסי עבודה קיבוציים מול ארגוני עובדים.

עד היום ניתן פטור מתשלום המס לעסקים שחברים בארגונים מעסיקים אחרים ומשלמים להם דמי חבר (אלה שלא חתומים על ההסכמים שנגבה המס בגינם) מרצונם. כעת מנסה שר העבודה, חיים כץ, להעביר תקנות חדשות שיאפשרו לאותם גופים עות'מאניים ומונופוליסטיים לגבות את מס דמי הטיפול מכל עסק.

התשלום הכפול של עסק לארגון שהוא בחר בו ומייצג אותו, לצד התשלום לארגון שהוא לא ביקש ממנו דבר מעולם אך טוען לייצגו, עתיד לפגוע בעיקר בארגוני המעסיקים הקטנים. אם בכל מקרה מחייבים אותם לשלם חצי מדמי החבר בארגון אחר, עסקים רבים יתקשו לשלם לארגון המתחרה שהם חפצים בו.

מצב אבסורדי

אינספור  עסקים בישראל מקבלים מידי שנה דרישת תשלום של אלפי שקלים ויותר עבור גופים שהם לא מכירים ושמעולם לא נעזרו בשירותיהם. בין אם מדובר בעסק משפחתי קטן או כזה שמעסיק עשרות ומאות עובדים – כולם עלולים לקבל יום אחד בדואר את הדרישה שבמידה ולא ימלאו אותה, יאלצו להגן על עצמם בבית משפט. לא מדובר במס הכנסה וגם לא בביטוח לאומי, אלא ב"ארגוני מעסיקים" הדורשים מעסקים איתם מעולם לא קיימו קשר חשבון שנקרא "דמי טיפול" שנגבים מתוקף "צו הרחבה".

המונחים המשמימים הללו מסתירים עוול גדול שנעשה להרבה אנשים ועסקים בישראל בשם אלה שמציגים את עצמם כארגונים שמסייעים למגזר העסקי. "דמי טיפול" הם למעשה מס שמוטל על עסקים בידי גופים פרטיים מתוקף חקיקה משנות החמישים. המטרה המקורית של אותו מס היא למנוע "רוכבים חופשיים" – עסקים שנהנים מהשירותים שארגוני מעסיקים לכאורה נותנים להם, אך כל זה מתרחש מבלי שהעסקים יודעים מכך או מבקשים זאת.

בימים בהם רובו המוחלט של המשק הישראלי היה מאורגן ופעל תחת הסכמים בין ארגוני עובדים לארגוני מעסיקים והכלכלה הייתה מחולקת לענפים מתוכננים, מוגדרים ומגודרים, נולד גם המוסד הנקרא "צו הרחבה". זהו הוא למעשה כלי הנתון עד היום לסמכותו של שר העבודה, ובאמצעותו הוא יכול להחליט שהסכם בין ארגון עובדים נוסח ההסתדרות לארגון מעסיקים נוסח התאחדות התעשיינים יהיה תקף על כל העסקים והעובדים במשק או בענף מסויים. כך יכול השר להסדיר ענפים שלמים בשיתוף מעסיקים ועובדים ולנהל משק ריכוזי ומאורגן.

מאז הכלכלה הישראלית שינתה את פניה ללא הכר, וכך גם הסדרי ההעסקה. מנגד, הארגונים המסדירים את השוק נותרו זהים, כמו גם מעמדם החוקי כאגודות שהוקמו על בסיס החוק העות'מאני, אינן חייבות בשקיפות ולא צריכות לתת דין וחשבון לאף אחד, גם לא לחבריהן.

כך נוצר מצב אבסורדי בו עסקים בשלל הענפים שחל עליהם צו הרחבה מחוייבים להסכמי העבודה שחתמו בשמם לפני יותר משלושים שנה, ובשמם של אותם הסכמים ניתנה לארגוני המעסיקים הזכות לגבות מס. כך הארגונים הגדולים והוותיקים שומרים על מעמדם וקופתם, וטוענים כי הם מייצגים גם עסקים נטולי זכות הצבעה והשפעה שמעולם לא עמדו בקשר עם ארגוני המעסיקים.

הסוכרייה שנותנות התקנות החדשות אותן הציע כץ מתבררת אף היא כגלולה מרה: ארגוני מעסיקים יוכלו לגבות דמי טיפול רק שבע שנים לאחר חתימה על הסכם שהורחב. הפטור הצודק לכאורה מסתיר למעשה כוונה הרסנית להחזיר את כלל המשק למערכת יחסי עבודה מאורגנת, ומהווה תמריץ לארגוני המעסיקים לחתום על הסכמים חדשים מידי שבע שנים. אלה יחולו בכפייה על עסקים קטנים ויעמיסו עליהם עלויות, בזמן שארגוני המעסיקים מעשירים את קופתם.

המרוויחים הגדולים מכל הסיפור הם כמובן הארגונים המונופוליסטיים שימנעו תחרות וינפחו את קופתם. ומפסידים הגדולים הם העסקים הקטנים והבינוניים, שישלל מהם חופש ההתאגדות וכיסם ייפגע בשם הסכמים שנועדו לשרת את הגדולים, ושירותים שהם מעולם לא קיבלו ולא יקבלו.

חברים טובים

ולמה חיים כץ שש לעזור לארגוני המעסיקים? אולי משום שאין להסתדרות חברים טובים מארגוני המעסיקים, וגם בגלל שבשביל להעשיר את קופתם אותם ארגונים חייבים שההסתדרות תעשה להם טובה ותחתום איתם על הסכם שייכפה על כלל הענף או המשק.

גם כאן, איש הוועדים משרת את האינטרס של ההסתדרות. לא מדובר במשחק של הטובים נגד הרעים או העובדים נגד המעסיקים, אלא בגדולים ופרוטקציוניסטים נגד הקטנים והתחרותיים.

לשכת המסחר של חיפה והצפון הגישה לאחרונה עתירה לבג"ץ נגד אותו תשלום כפול וכפוי של חבריה לארגוני מעסיקים אחרים, ומחר (שני) ייערך בבית המשפט דיון נוסף אודות הפרקטיקה השנויה במחלוקת של גביית דמי טיפול כפויים. מזה מספר שנים המתין בג"צ להחלטות הממשלה והכנסת על הסדרה מחודשת של תשלום דמי הטיפול, אך גם לסבלנותם של השופטים יש גבול ועל כן הוחלט לקיים בשבוע שעבר דיון בזק בוועדת העבודה של הכנסת שנראה יותר כניסיון מחטף באמצע הפגרה.

יו"ר הוועדה ח"כ אלי אלאלוף הפגין אומץ ועצר בינתיים את התקנות החדשות, אשר כוללות סעיפים הרסניים שעלולים להסיג את כלכלת ישראל שנים לאחור. אסור למכור את העסקים הקטנים בישראל לידי המונופולים בעסקה חשאית בחדר צדדי. את התקנות הללו יש לעצור, מוטב על ידי הכנסת והממשלה מאשר על ידי בג"ץ.

אלון תובל הוא מנכ"ל תנועת תחרות – התנועה לחירות בתעסוקה (ע"ר)