ביקור סגן נשיא סין בישראל: הזדמנויות חדשות, חששות ישנים

סגן נשיא סין וואנג צ'י-שאן הגיע השבוע לביקור בן ארבעה ימים בישראל, הביקור החשוב ביותר של אישיות סינית בישראל מאז הגעתו לארץ של הנשיא ג'יאנג דזה-מין בשנת 2000. במהלך הביקור, השתתף וואנג בפגישות בנושאים מדיניים וכלכליים, וכן היה אורח כבוד בוועידת ראש הממשלה לחדשנות.

וואנג עצמו ידוע בכך שאינו מרבה בנסיעות מחוץ לגבולות המדינה, לכן העובדה שאישיות כה בכירה הגיעה לביקור בארץ יש בה משום הכרה סינית בחשיבותה של ישראל. כפי שמשתקף מאופיו של הביקור ומאנשי העסקים הבכירים שהתלוו אליו, הסינים מעוניינים בעיקר מהחדשנות הטכנולוגית שיש לישראל להציע.

https://www.facebook.com/Netanyahu/videos/182328112647314/

שיתוף הפעולה ההולך וגדל בין סין וישראל מושתת בעיקר על החדשנות הישראלית והצורך הסיני בהרחבת היכולות הטכנולוגיות שלה. מדובר במדיניות בהנחייתו של הנשיא הסיני, שי ג׳ינפינג, שהבין כי יש לבסס את הצמיחה על חדשנות ויצירתיות לאחר שהצמיחה שהתבססה על כוח העבודה הזול הגיעה לכדי מיצוי.

בישראל מנוע הצמיחה המרכזי הוא החדשנות הטכנולוגית, והתעשייה הישראלי מחפש כל העת לקוחות ושווקים חדשים. בצורך הזה מהצד הסיני וביכולת הזו מהצד הישראלי נפגשים הצדדים, וזהו החיבור הוא שהוביל את נתניהו להגדיר את היחסים בין המדינות כ״זיווג משמיים״ לאחר שנפגש עם ראש ממשלת סין לי קה-צ׳ינג, בביקורו בבייג׳ינג במאי 2017.

המרוץ לטכנולוגיה

אך יש ביחסים הללו גם קושי שכרגע אינו מובלט משני הצדדים, אך הוא והולך ומתגבר ככל שהמתיחות בין שתי המעצמות הגדולות בעולם – סין וארצות הברית – מחריפה. בשל הכוח וההיקף של הכלכלות הסינית והאמריקנית, ליריבות ביניהן סביב נושאי מסחר בינלאומיים יש השלכות על הכלכלה העולמית. ארצות הברית, שהיא ללא ספק הידידה הקרובה ביותר של ישראל, צופה בחיבוק הסיני את ישראל בדאגה מסוימת, דאגה שאולי יכולה להיות מנוצלת לטובת אינטרסים של בעלי עניין בארץ.

עובדה מעניינת היא שבפעם האחרונה בה הגיעה לארץ אישיות כה בכירה, זה היה לפני הפיצוץ בעסקת הפאלקון למכירת אמצעי ביון ישראלים לסין, שבוטלה בלחץ אמריקני בשנת 2000. האם גם כיום ינסו האמריקנים למנוע עסקאות בין שתי המדינות? קשה לדעת, אך בוודאי שקיים מתח במשולש היחסים ישראל-סין-ארצות הברית.

לאחר עסקה נוספת שבוטלה בלחץ אמריקני בשנת 2004 (מכירת מערכת הנשק 'הארפי'), הוחלט על הקמת מנגנון שיפקח על המכירות הביטחוניות הישראליות לסין, אך ישנן טכנולוגיות רבות שנמצאות על התפר שבין האזרחי לצבאי ומשמשות את שני הצדדים. לעיתים חשיבותן בשדה הקרב העתידי חשובה אף יותר מכלי נשק המסורתיים.

בינה מלאכותית ותחום הסייבר הן אולי שתי הדוגמאות הבולטות ביותר לקו התפר הזה. מצד אחד מדובר בטכנולוגיות המשמשות למחקר ולעסקים רבים ומגוונים ככלי להפצה או הגנה, אך מנגד אותן הטכנולוגיות יכולות לשמש לתקיפה ולפריצה לגופים אחרים.

המרוץ להשגת בינה מלאכותית היא אחת התחרויות הקשות ביותר בין ארצות הברית לסין, כאשר כל אחת מנסה להקדים את יריבתה כדי לחזק את מעמדה ברחבי העולם. ניתן להשוות את המצב למרוץ לגרעין  או לטכנולוגיות אחרות שהובילו למאבקים ממושכים בין מעצמות.

במצב כזה ברור מדוע ארצות הברית רוצה למנוע מישראל לספק לסין את הידע שיש ברשותה באותם התחומים בהם היא מתחרה עם סין. מצידה של סין, ברור שהיא רוצה להיעזר בכל מדינה שיכולה לסייע לה בתחרות, ולישראל יש הרבה מה לתרום, אולי הרבה מדי? ישראל מצידה חייבת למצוא דרך לתמרן בעולם שבו סין וארצות הברית נאבקות, אך גם מנהלות כלכלות שתלויות האחת בשנייה.