ירושלים של מטה

בשל העובדה שמשה ליאון היה מועמדם של אריה דרעי ודגל התורה, יש הרואים בבחירתו לראשות עיריית ירושלים כנקודה שתשנה את פני עיר הבירה מעיר מגוונת של חיים משותפים לעיר יותר דתית וחרדית, שתסגור את שעריה בפני רוב צורות החיים של היהודים בישראל.

האומרים זאת מתבלבלים לחלוטין בין סיבה לתוצאה. תוצאות הבחירות בעיר הבירה הן לא הסיבה שירושלים תשנה את פניה, הן התוצאה של העובדה שירושלים כבר שינתה את פניה.

לפני כשבועיים וחצי, ערב הסיבוב הראשון בבחירות המוניציפליות, פרסמתי מאמר על כישלונו של ניר ברקת כראש עיריית ירושלים במלאת עשור לכהונתו בתפקיד. בתקופת ברקת נשחק הרוב היהודי והציוני בעיר, ירושלים הפכה הרבה יותר ענייה, וזכתה לכבוד המפוקפק של העיר המלוכלכת ביותר בישראל, בפער ניכר.

לדברים שפרסמתי בעבר יש להוסיף כעת את נתוני 2017, המראים שדבר לא השתנה והמגמה של נטישת העיר על ידי תושביה היהודיים ממשיכה ללא הפסק. דו"ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהוצג בחודש שעבר מראה כי מאזן ההגירה היהודית לירושלים ממשיך להיות שלילי במספרים גבוהים ומטרידים.

בשנה זאת עזבו את ירושלים 15,972 יהודים ועברו להתגורר בה 10,376; מאזן שלילי של 5,596 יהודים, המהווים אחוז לערך מהאוכלוסייה היהודית הכוללת בירושלים. באותו הזמן עזבו את ירושלים 610 ערבים ועברו לגור בה 385, מאזן שלילי של 225. הבדל זניח לנוכח העובדה שהאוכלוסייה הערבית מהווה כ- 37.7% מתושבי העיר.

בקיזוז ההגירה השלילית בשנת 2017 צמחה אוכלוסיית ירושלים בכ-20,000 נפשות, בעיקר מריבוי טבעי. על פי הנתונים היו ב-2017 בירושלים 24,704 לידות, מתוכם יהודים 15,638, ערבים- 8,914 ו-152 אחרים. בשל העובדה שהריבוי הטבעי בקרב האוכלוסייה החרדית והדתית גבוה בדרך כלל בהרבה מזו שבציבור הכללי, המשמעות היא שחלקם של הלא חרדים והלא-דתיים באוכלוסיית העיר היהודית ממשיך להצטמצם בצורה דרמטית.

תוצאה, לא סיבה

אלו השינויים הדמוגרפיים שעברו על ירושלים בשנים האחרונות, והם שבאו לידי ביטוי בתוצאות הבחירות לעירייה. תוצאת הכמעט תיקו בין ליאון לברקוביץ' בסיבוב השני עלולה ליצור רושם שגוי של שיוויון כלשהו, אך בפועל כ-35 אלף חרדים מאגודת ישראל ומהפלג הירושלמי או שלא הצביעו, או שהצביעו לברקוביץ'.

יתר על כן, משה ליאון קיבל בעיקר קולות חרדיים, ולמועצת עיריית ירושלים שלה שלושים ואחד מקומות נבחרו 15 נציגים מהמפלגות החרדיות ועוד ארבעה מהמפלגות הדתיות-לאומיות.

כאשר מעיינים בנתוני הדור הצעיר בירושלים, עולה כי המגמות הדמוגרפיות נמשכות אצלם בדיוק באותו כיוון ואף ביתר שאת. כך שהצפוי בעתיד ברור כשמש בצהרי אוגוסט. המסקנה ברורה גם אם דרמטית וגם אם לא נוחה לעיכול: ירושלים כבר שינתה את פניה. הגיעה העת להכיר בכך.