העמית הבכיר ב'מכון הישראלי לדמוקרטיה' שוב מנסה לכפות עלינו את האג'נדה הפוליטית האנטי-דמוקרטית שלו, בשם הדמוקרטיה כמובן
פרופ' מרדכי קרמניצר פרסם הבוקר (חמישי) בעיתון 'הארץ' טור הנושא את הכותרת: "הגיע הזמן לשנות את השיטה, ולהפקיד את מינויי הבכירים בידי נשיא המדינה". הטקסט האנטי-דמוקרטי הזה, שנכתב על ידי עמית בכיר 'המכון הישראלי לדמוקרטיה' בעקבות סאגת מינוי המפכ"ל, הוא דוגמה מצוינת לשימוש הנלוז שעושים ארגונים במושגים חשובים כדי לכפות את האג'נדה הפוליטית שלהם.
הרי מי לא רוצה דמוקרטיה? בניגוד לרוב שיטות הממשל האחרות, דמוקרטיה יכולה להיות רעה או טובה אך היא תמיד ממלאת את רצון העם. בסופו של דבר זה הוא כל מהותה – שלטון על ידי נבחרי הציבור. ולא תמצאו רבים שיתנגדו להגדרת ישראל כמדינה דמוקרטית. גם בארגון השמאל שנקרא 'המכון הישראלי לדמוקרטיה' וקרמניצר הוא אחד מבכיריו הבינו את זה יפה מאוד, ולכן סיפחו את הדמוקרטיה לשמם אך העניקו לה מהות אחרת לחלוטין.
מבחינת קרמניצר, אשר עמד בעבר בראש 'האגודה לזכויות האזרח' וכיום מכהן כחבר במועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל, כאשר מעשי נבחרי הציבור אינם עולים בקנה אחד עם האג'נדות שלו ושל חבריו, אז הפתרון הוא פשוט ביותר – הוצאת הסמכות למשול מידי נבחרי הציבור והעברתה לידי חבורת הפקידים. כפי שמתאר זאת קרמניצר יפה במאמרו:
בסופו של דבר, מדובר בהפקדת החתול על משמר השמנת. כדי שהשמנת, כלומר האינטרס הציבורי, תישמר, אין מנוס מהפקדת סמכות המינוי עצמה לתפקידים הבכירים ביותר בידי ועדה ממלכתית שחבריה ייבחרו על ידי נשיא המדינה"
הגבינה והיועצים
קרמניצר (נזכיר – פרופסור למשפטים) לא מספק כל סיבה מיוחדת לרצונו להפקיד סמכויות כל כך נרחבות דווקא בידיו של נשיא המדינה, שהוא כידוע תפקיד סמלי בעיקר, ובוודאי לא צריך להעניק לו סמכויות נוספות.
אך אולי ניתן למצוא לכך הסברים בטקסים השנתיים שעורך המכון בבית הנשיא, ובהם הוא מעניק לנשיא המדינה את מדד הדמוקרטיה המוטה של המכון. הנשיא מצידו מבקר מדי פעם גם באירועי המכון. האם הצעתו של קרמינצר הייתה עולה הפרק גם במקרה בו בבית הנשיא היה מכהן אדם בעל זהות ימנית מובהקת? אפשר לשער שלא.
אם בעבר 'המכון לדמוקרטיה' ניסה להציג את עצמו כנטול אג'נדה פוליטית ובשל כך זכה לקונצנזוס יחסי בציבור, בשנים האחרונות הוא מעורב הרבה יותר בשאלות פוליטיות מובהקות, ומשום מה תמיד נמצא באותו צד פוליטי.
כך למשל, בעניין פסקת ההתגברות התגייס המכון וערך מחקרים מוטים וחלקיים אשר מטרתם הייתה להוכיח כי במדינת ישראל אין צורך באיזון לכוח הבלתי מידתי ששופטי בג"צ לקחו לעצמם. במאמר מהבוקר קרמניצר ממשיך באותו קו ותוקף את שרת המשפטים שקד על כך שקראה לסדר את המשנה ליועמ"ש דינה זילבר.
מאמרו של קרמניצר והצעתו להעברת סמכויות נרחבות לידי שלטון יחיד של נשיא המדינה, הוא המשך ישיר להופעתו ביחד עם נשיא המכון יוחנן פלסנר בוועדה לביקורת המדינה בניסיון להגן על מעשיה של דינה זילבר, מעשים אשר עומדים באופן מפורש בניגוד לחוקי היסוד של מדינת ישראל. גם לפרסומים השונים של 'המכון הישראלי לדמוקרטיה' יש מכנה אחד משותף: הגנה על האג'נדות הפוליטיות של ראשי המכון.
כי בסופו של דבר כאשר מנקים את כל רעשי הרקע ממאמרו של קרמניצר, נשארת רק צעקה אחת של אדם שרגיל היה למשול וצועק בקול: מי הזיז את הגבינה שלי?
עו”ד יותם אייל הוא חבר הפורום המשפטי למען ישראל
בית המשפט אינו מבין בדמוקרטיה1
בית המשפט העליון לקח לעצמו גם את התפקיד לפרש עקרונות חוקתיים. שופטי ישראל הינם צרי השכלה במיוחד היות ושלא כבשאר הארצות לימודי משפטים נלמדים רק החל מתואר שני בארץ לימודי משפטים הם לתואר ראשון ולרוב השופטים בישראל כולל שופטי בית המשפט העליון תואר ראשון במשפטים בלבד. נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק קבע ששילוב בין היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית תעשה על פי מבחן "הציבור הנאור" לשיטתו כמובן! לא על פי ערכיו ושאיפותיו של רוב רובו של הציבור כפי שהוא מתבטא בתוצאות הבחירות אלא לפי שאיפותיו של מה שהוא מכנה "הציבור הנאור" המועדף ולזה הוא קורא דמוקרטיה. אין רוצים להבין שם שעל התערבותו התחיקתית להשען על הבנת רצון הכלל.זולת ידיעת החוק הישראלי אין לשופטים כל ידע אודות הגות דמוקרטית תאוריה הפוליטית הדמוקרטית או ערכים יהודים. כפי שאין לכלל המשפטנים ידע לא במדעי המדינה או בתאוריה דמוקרטית ולא ביהדות.
החוק אינו מתיר לבית המשפט לפסול חוקים. בדמוקרטיה לאזרחים מבחינה חוקית מותר לעשות ככל העולה על רוחם כל זמן שאינם עוברים על שום חוק. לעומת זאת לאנשי שלטון בתור שכאלה כלומר לא כאשר הם פועלים לעצמם באופן פרטי אסור לעשות כל מה שהחוק לא הסמיכם מפורשות לעשות כך. את זה בדיוק עושה בית המשפט כאשר הוא פוסל חוקים! את חוסר בסוס החלטותיו של בית המשפט על שאיפות וערכי האומה מצדיקים בטענה שתפקידו ללכת נגד הציבור "למנוע עריצות הרוב" – זה יכול להיות נכון במקרים יוצאים מהכלל כאשר ישנן קבוצות נרדפות ולא הן הרודפות המצב איננו כזה בישראל ברוב המקרים וכאשר ישנם קורבנות אמיתיים בית המשפט איננו מקור הישועה.
עקרון הבלמים והאיזונים שבשמם פועל בית המשפט מיושם אצלו רק בכיון אחד. בית המשפט מתנגד לכל ביקורת פרלמנטרית עליו וטוען שהוא מפקח על עצמו. בית המשפט הינו הגוף המושחת ביותר במדינה העושה עולות נוראיות. בתפקידו כבית משפט הוא פועל כגוף טוטליטרי ברמה פאשיסטית. בדמוקרטיה על הגופים הנבחרים לפקח על בית המשפט ולא להפך!
בית המשפט החליט שחוקי יסוד הינם חוקה ובמיוחד בחוק יסוד כבוד האדם וחוק חופש העיסוק.
חוק יסוד כבוד האדם וחרותו וגם חוק חופש העיסוק אינם מהווה חוקה, חזור א י- נ- ם מהווה חוקה. אלו שני חוקים בודדים שאינם מפורטים דים והם חסרים.
קיומה של חוקה איננו מחייב חזור א י נ נ ו מחייב התערבות בית המשפט העליון בפסילת חוקים.
קיומה של חוקה הינו תנאי הכרחי במידה וניתנת לבית המשפט העליון הזכות לבטל חוקים.
בישראל אין חוקה לא מתקיים התנאי ההכרחי.
לא קיים חוק המסמיך את בית המשפט להתערב בחקיקת חוקים.
בית המשפט לקח לעצמו בלא כל הסכמה זכות לבטל
בדמוקרטיה על השלטון להיות למען העם ואילו בית המשפט הינו תמיד לרעת עם ישראל ולמען מי שאינם עם ישראל גם אם הינם אויבים מרים כמו ערביי יהודה ושומרון וכן אם נעשות עולות נוראיות ליהודים תושבי השטחים.
המשך בית המשפט אינו מבין בדמוקרטיה
יש לחוקק את חוק יסוד החקיקה! הקושי – הטרור המשפטי המשמש את בית המשפט. באמצעות תפירת התיקים בפרקליטות על פי צו בית המשפט (הפושע). תובעים ממלאים תפקיד מכונן בכוחם של שופטים. אישי ציבור ופוליטקאים הפועלים שלא כפי שדעתם של שופטים נוחה, "זוכים" לתפירת תיק במיוחד מטעם הפרקליטות. טרור משפטי זה הינו מקור כוחו של בית המשפט ומקור הענות הפוליטיקאים, ביניהם חברי כנסת האמורים ליצג את הציבור – לכל חפצו של בית המשפט. בשל כך ובשל עריצותו הכללית של בית המשפט שאיננו עושה צדק אלא עולות ואי צדק יש למצא שעת כושר ולפזר את בית המשפט! חייבים גם לדאוג להפרדה מוחלטת בין התביעה לבית המשפט. מי שבוחר בקריירה של תובע לעולם לעולם לא יוכל להיות שופט. הפרדה זו גם מצוינת למען ההתמצאות הכללית של השופטים לא כמרשיעים בלבד. (חוץ מהעובדה שיש לעבור לשיטת חבר המושבעים)
כל רעיונות ההבל המזוויעים האלו נשמעים היום ברמה בגלל הוואקום השלטוני שיצרו בנימין נתניהו, איילת שקד וחבריהם. הכל יגמר ביום ששופטי עליון עבריינים ישלחו לבלות שנים ארוכות מאחורי סורג ובריח במקום לשדוד את הקופה הציבורית.
לשם כך צריך שיהיה מי שישלח אותם לשנים ארוכות לכלא. הפתרון המוכר הוא פיקוח מצד העם, מצד בית נבחרים. יש לנו כנסת קטנטנה וחלשה ומעליה טופוגרפית וגם יהירותית הוצב בית המשפט העליון.
אהרון ברק אך גם מעט קודמיו צעדו לתוך חלל גדול של חוסר מוסדות והמעט שיש אינם מאוישים כיאות. ישנו רק בית נבחרים אחד קטן שכיום מזמן אינו עונה על הצרכים. נא לחשבן אם בהיות מספר התושבים במדינת ישראל 600,000 שש מאות אלף הכנסת מנתה 120 חברים כמה חברי כנסת צריך היום כדי שתוכל למלא את יעודה? כדי שחברי הכנסת יוכלו להיות בקשר עם העם ולא רק עם שופטי בית המשפט העליון הקרובים להם גיאוגרפית, יש להגדיל בדחיפות את הכנסת. אמנם ישנם חברי כנסת שאינם מבצעים עבודתם אך גם ישנם אחרים העובדים קשה. מספר כה זעום של חברי כנסת אינו יכול להספיק גם אם כולם עובדים קשה. מתוך מספר גדול של חברי כנסת קל יותר לנפות את הלא עובדים ולהחליפם לאחר שיכון מנגנון לפיקוח על עבודת חברי הכנסת. את מספר חברי הכנסת יש להגדיל בהדרגה כדי לתת לחדשים אפשרות ללמוד את המלאכה. לדוגמא כל קדנציה להוסיף עוד עשירית. בעיה אין בכלל מקום באולם המליאה הוא בנוי ל120 חברים ותו לו. נודע לי ולא בטוח שזה כך, שיש עוד הרבה מקום לא בנוי בבנין משכן הכנסת. אם אין יצטרכו להוסיף עוד קומה! יש לבנות אולם חדש שיוכל להכיל אפילו 200,0 אלפיים חברי כנסת ואולי יותר. . באם ימצא היכן לבנות אולם מליאה גדול אפשר להוסיף עוד בקדנציה הבאה עוד עשירית וישבו זמנית במעברים.
לאחר זאת יש להקים כפי שנהוג בדמוקרטיות בעולם בית מחוקקים גבוה שיפקח על כולם כולל בית המשפט כולל העליון היהיר על שופיטיו וישפוט אותם לעת צורך. הרי ידוע שבית המשפט עליון חושב שתפקידו לפקח על המדינה והוא לפי כך קבע לעצמו על דעת עצמו את מיקומו בנקודה הגבוהה ביותר בגבעת רם. לאחר שכבר התישב, עצם ישיבתו במקום זה מחזקת את הרגשתו שתפקידו עליון מעל כולם. עד כדי כך בית המשפט העליון בטוח שהוא עליון גם על הממשלה והכנסת שמדריכי מבקרים בבית המשפט העליון כך מסבירים את גובה המקום הטופוגרפי כמתאים לגובה התפקיד מעל שאר הרשויות. גם מדריכי טיולים לוקים באותו ההסבר. קרבה גיאוגרפית זו לכנסת גם מעודדת שליטה על הכנסת ודחיפת חוקים נוחים לבית המשפט ומנוגדים לטובתו של העם. אהרון ברק בכל הזדמנות סר לכנסת וממושב המבקרים החשובים לעיתים צרח על חברי הכנסת.
באופן זה בית המשפט העליון גם אינו נגיש לעם לעירעורים שזה צריך להיות תפקידו שהוא ממילא ממעט לעשות. על כן מתבקש מנגנון שלא מקרב השופטים אשר יעמיד את השופטים על מקומם וישפוט אותם ואף ירחיקם אם יתבקש. יש לבטל את ההפיכה השיפוטית ואת בג"צ בכלל. כלומר יש לבטל את ביטול משילותם של נבחרי הציבור לטובת השופטים. לאהרון ברק המרבה להזכיר את שלטון הנאצים כמו גם לדומיו יש להזכיר שמעשהו ומעשה בית המשפט זהה למעשהו של היטלר אשר עם עלותו לשלטון ביטל את הפרלמנט כי הוא ידע טוב יותר מה טוב עבור העם. מבנין משכן בית המשפט העליון יש לסלק את בית המשפט כלומר את כל השופטים ולמצא לו חלופה במקום נגיש לקהל הרחב. בבנין זה יש לשכן את בית הנבחרים הגבוה לכשיקום והוא חייב לקום.
"נשיאי" בית המשפט העליון לפני פרישתם יושבים מול צייר לציור פורטרט שלהם בעלות של חמישים אלף שקל מכספנו. ציורים אלו נמצאים במרתף בניין בית המשפט העליון. יש להחרים ציורים אלו ובטווח הארוך לפתוח בירושלים מוזאון הרהב שיכיל פורטרטים אלו תוך סיפור מעלליהם של כל אחד מנשיאים אלו. זה יהיה הבסיס למוזאון הרהב, אשר כמו כן יכיל את ספור הקרן להשמדת ישראל בה חברים שופטים אלו והתנהגות האירופאים הצבועים.
"הוואקום השלטוני" – אתה מתכוון להעדר המשילות? ובכן, לא נתניהו ו/או שקד אחראיים לכך אלא המציאות העגומה שנוצרה עם השנים כאשר עם ההשתלטות הזוחלת של המערכת המשפטית על הרשות המבצעת.
ראשיתו במקרה שבו ביהמ"ש העליון בספטמבר 1993 התבקש להכריע בשאלה אם סגן שר הדתות רפאל פנחסי צריך להתפטר מתפקידו לאחר שהוכן נגדו כתב אישום בגין עבירות על חוקי המס ועל חוק מימון מפלגות. ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, סירב לפטר את פנחסי, והיועמ"ש דאז יוסף חריש, שחלק נמרצות על עמדת רבין, מיהר להצהיר כי לא יוכל להגן על עמדה זו בבית המשפט. זאת למרות שהחוק הקיים לא מחייב לפטר חבר בממשלה אלא אם כן ישנו פסק דין חלוט של הרשעה בסיום ההליך המשפטי. הסיבה: א. חזקת החפות ב. החשש ליצירת תיקי חקירות ואישום מצד יריבים פוליטיים.
בפסק דין פנחסי, שחתומים עליו נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר וארבעה שופטים נוספים, התלבט סגן הנשיא דאז אהרן ברק בשאלה האם חרג חריש מסמכויותיו כאשר סירב לייצג את הממשלה. מסקנתו של ברק הייתה שזו אינה השאלה הנכונה: לדידו, השאלה אינה האם חריש רשאי לסרב להופיע בבית המשפט, אלא האם החוק מתיר לראש הממשלה להתעלם מחוות דעתו של היועמ"ש. תשובת ברק על שאלה זו הייתה מתמיהה: הוא קבע כי למעשה היועמ"ש אינו היועץ המשפטי של הממשלה, אלא הוא הפוסק עבורה בענייני משפט, וכי הממשלה מחויבת לקבל את החלטותיו. בעקבות הפסיקה, מחזיק כיום בידיו מי שנושא בתפקיד היועמ"ש את הסמכות הרשמית להטיל וטו על החלטות הממשלה לפי שיקול דעתו, ללא התראה ובלי שיהיה ניתן לערער על כך. וזאת כי, אליבא דבית המשפט העליון, היועמ"ש אינו "יועצה" כלל וכלל, אלא שופטה.
הודות לפסק דין פנחסי, מוענקת לאדם אחד – שאינו נבחר ציבור ושאינו מחויב לתת דין וחשבון לאיש – הזכות החוקית לטרפד מדיניות ממשלתית, או אף להכתיב מדיניות משלו. סמכותו חלה על כל פן של פעולות השלטון, ובכלל זה ניתנת בידיו הקביעה מי רשאי לכהן כשר במשרד מסוים ומי לא.
מתוך"איך איבדה הממשלה את זכותה לייצוג משפטי" מאת אוולין גורדון באתר תכלת:
http://tchelet.org.il/article.php?id=93
במהלך השנים הרשות המבצעת איבדה אף את הזכות לבחור בעצמה את היועמ"שים. (ישנה ועדה שבוחרת אותם). יש לזכור שבכל משרד ממשרדי הממשלה יושב יועמ"ש ועל פיו יישק דבר. כעת בא פרופ' קרמניצר ומרחיב את המהלך בטענה שאין מנוס מהפקדת סמכות המינוי לתפקידים הבכירים ביותר בידי ועדה ממלכתית שחבריה ייבחרו על ידי נשיא המדינה… המשך לסירוס הרשות המבצעת והפקעת סמכויותיה
קרמינצר אחד האנשים שהשפיעו על מערכת החינוך יותר מכל שרי החינוך ב 30 השנים האחרונות. דו"ח קרמניצר הוא הבסיס לאחד הקורסים שמלמדים בהכשרת מורים. וזה הבסיס למקצוע אזרחות שהתנפח והפך לאינדוקטרינציה שמאלנית מרעילה.
ומה עושה כיום שר החינוך? נוקט צעדים להמשך מורשתו של קרמניצר: מינויו של שמואל אבוהב איש המחנ"צ (המשבח את שרת החינוך ממרצ שולמית אלוני על תורת זכויות האדם והאזרח שקידמה) לתפקיד מנכ"ל משרד החינוך; מינוי של מועצה להשכלה גבוהה המסרבת לאפשר לחרדים ולדתיים ללמוד תארים אקדמיים במסגרות מגדריות נפרדות; מינויה של חברת מרצ פרופ' חביבה פדיה למועצה להשכלה גבוהה; הכנסת ספר לימוד חדש במקצוע האזרחות שמאמץ רבות מתפיסות היסוד של השמאל ומקבע את העמדות האלה למשך שנים ארוכות. אז למה השמאלנים כל הזמן מזהירים אותנו שהוא "ימני מדי"? כדי שנהיה אידיוטים שימושיים ושוב נבחר בו, לתפארת השמאל.
שפרירית, יפה כתבת, אבל הרבה כתבת, אודה שלא יכולתי לקרוא במרוכז את הכל.
אבל את(ה) כמו כמעט, כמעט כולם מתלוננים מרה על התסמינים (סימפטומים) של המחלה. בג"ץ, הפרקליטות, הפצ"ר, קרן לישראל חדשה, קרן וקסנר (המסוכנת מכולם אגב), היועמ"שים, לשכת עורכי הדין, שרות המדינה, ההסתדרות, התשקורת, האקדמיה, המנהל הצבאי, המשטרה (חלקה), השב"כ וכו'. כולם נגועים, כולם מוטים ולכאורה או שמתגלים כשלומיאלים להחריד או שעושים מעשים ומקבלים החללטות תמוהות – אבל כמעט תמיד, ההחלטות, המעשים, העמדות ה"שלומיאליות" או התמוהות – תמיד נוטים לכיוון שרע למדינת היהודים.
אם זה מניעת הוצאת הגז מהאדמה, קשירת ידי צה"ל (סירוס), מניעת גירוש פולשים מאפריקה, אילוץ לממן שונאים, תמיד אבל תמיד, למראה ההחלטה אדם סביר מרים את ידיו בתמיהה, אבל אחר זמן מה עובר לעיסוקיו האחרים (במיקרה של "אישה סבירה", זה כולל הצבעה למען לפיד (חתיך הורס) או כחלון (הוא דואג לחלשים, וגם קצת חתיך!).
אז מה היא המחלה, אם התסמינים לעיל?
המחלה האמיתית היא שבישראל (ובמדינות מערב עשירות אחרות) מתנהלת מלחמת אזרחים סמויה (וקרה, עדיין). המלחמה הינה סמויה בגלל שרק צד אחד יודע עליה. בישראל (ובמדינות מערב עשירות אחרות) הרוב הדומם שמאמין שהמדינה מתנהלת ע"י אנשים שאפילו אם הם לא תמיד מסכימים על הדרך, הרי שהם הגיוניים, נמנעים מאבדון ולרגליהם מונחת טובת המדינה, לפחות שרידות פיזית שלהם עצמם.
אבל במדינות מערב בעלות רוב לבנים התגלה גייס חמישי. אולי ההגדרה מטעה שכן גייס חמישי אמור להכות ולחבור לצד שהגייס בגד לטובתו. אלא שהגייס הזה מנסה לחבל ביכולת של הצס שלו להתנגד נגד כוחות השחור בידיעה שאם וכאשר הצד שלו יתמוטט, כוחות השחור יטבחו גם בו ואפילו במשפחתו. השנאה העצמית חזקה כלכך שהשמאלן מוכן להתאבד ובלבד שהצד שלו, שהוא מדינה מערבית חופשית, יושמד.
זוהי תופעה הקיימת במדינות לבנות בלבד, וישראל נגועה בה. השמאל בישראל לוחם את המחמה הסודית הזאת כנגד המדינה, בידיעה שנפילתה תוביל להשמדתו שלו עצמו וגם משפחתו ואפילו ילדיו. כלכך חזקה השנאה שלו לדרך המדינה המערבית. רק כך ניתן להסביר את הניגוד הלוגי של ההחלטות התמוהות של אנשי הגייס החמישי של השמאל בישראל.
זו המחלה. לא התסמין, שפרירית. חבל שאפילו אתר מעולה כמו "מידה" לא רואה את המחלה ומיילל תדירות אבל רק על התסמינים.
יפה כתבת. אני מבחינתי עושה את המקסימום שביכולתי לעשות, והוא לפקוח לאנשים את העיניים. בשל כך טירחתי.
יפה כתבת!
אני דווקא מקבל את ההצעה להפקיד את מינוי הבכירים בידי נשיא המדינה … בתנאי שהנשיא יבחר ישירות ע"י העם ולא בקומבינה פוליטית אקראית בין חברי הכנסת..
הנשיא שייבחר יהיה שייך לאותה קליקה עם אותה אג'נדה כמו היום.
כתוב חמש תכונות לנשיא המיועד לשיטתך.
כתוב רשימה של עשרה מועמדים לתפקיד נשיא המייצגים את רחשי העם, לשיטתך.
בחן את הרשימה שכתבת לפי שייכות לשמאל או שמאל קיצוני, קשר חברתי לשופטי הבג”ץ הנוכחי, קשר חברתי לפרקליטות ויועץ משפטי, קשר לחברי הקרן לישראל חדשה, קשר לקרן וקסנר, קשר לבכירי התקשורת, קשר לראשי האקדמיה ןעוד.
מכיוון שבמהלך העשורים האחרונים לא נבחרו ולא התקבלו ונדחו על הסף, באמצעות כל מיני קומבינות, כל המועמדים של הימין מכל תפקיד אפשרי. כך, גם הימין וגם השמאל וגם אלו הנקראים המרכז, לא מזהים מועמדים אפשריים לתפקידים בכירים מהימין. בנוסף לכך, גם אלו המריחים ל- "ארחת בוקר" ריח כלשהו מהימין, מיד מכינים לו תיק בארכיון לעתיד לבוא.
מהר מאוד תגלה שהרשימה שלך ריקה היא.
שמואל. אתה צודק מאד. לצערי.
בסך הכל, הרעיון למנות בכירים ע"י ועדה מקצועית הוא רעיון מצוין. הבעיה היא ההקשר שבו הוא מועלה עכשיו והתכלית האקטואלית של זה.
מינוי פקידים בכירים של הדרג המבצע ע"י פוליטיקאים, בדמוקרטיה של היום ובכלל זה בישראל, כרוך למרבה הצער בפוליטיזציה מוגזמת ובאיכות ירודה של הממונים. ועדת מינויים מקצועית היא הפתרון לבעיה.
בכלל, צריך להבין שהדמוקרטיה הייצוגית המודרנית, אפילו כשהיא נתפסת כדמוקרטיה "רזה" – דהיינו פרוצדורלית מעיקרה, נטולת שיחים גדושים של פוליטיקת זכויות ופוליטיקה של זהויות ועומס משפטני חוקתי – היא שיטת ניהול די בעייתית של מדינה מודרנית. היא יוצרת יותר מדי אינטריגות של כוח, מאפשרת בחופשיות יתרה העדפה מניפולטיבית של אינטרסים פרטיקולריים של קבוצות ויחידים, ושמה בעמדה של עיצוב מדיניות וקביעת החלטות יותר מדי אנשים וגורמים ששיקוליהם אינטרסנטיים ואפילו זרים.
המודל הנכון יותר לניהול מדינה הוא המודל המריטוקרטי, אם כי לא לפי הגירסה הסינגפורית, ההולמת חברה סמכותנית מובהקת, אלא בגירסה מסוימת המותאמת לחברה בעלת תרבות לא סמכותנית, כמו בישראל.
גירסה כזו דוגלת בהצבתם של גורמים ואנשים המוכשרים, המתאימים ומקצועיים ביותר בעמדות המפתח הניהוליות המקצועיות והסמי-פוליטיות, כשהם ממונים ע"י ועדות מקצועיות בלבד. במודל כזה, הנבחרים המיצגים מאיישים רק שורה מצומצמת של פונקציות, ברמות הגבוהות ביותר של הממשל: ראש ממשלה, רשימה מצומצמת של שרים במשרדים לא מקצועיים מובהקים, וחברי פרלמנט. במודל כזה, מערכת המשפט דנה ופוסקת רק בסוגיות משפטיות מובהקות, ולא בסוגיות פוליטיות או מקצועיות שאינן משפטיות גרידא. כל פסיקה שיש לה השלכות ערכיות או בתחום עיצוב מדיניות צבורית מקצועית – תוגבל או תכופף להנחיה של סמכויות מקצועיות, לפי הענין. פונקציות ומשרות ממשליות מיותרות מבחינה עניינית – כמו נשיא המדינה וכמו משרות ותקנים רבים שנועדו לספק מעמד לאינטרסנטים, למקורבים ולסתם גורמים לא יעילים- תבוטלנה.
אפשר להדגים את הפעלת המודל בנושאים ספציפיים – כמו למשל מינוי המפכ"ל כיום. ועדה מקצועית היתה צריכה מלכתחילה למנות את המפכ"ל – ולא השר לבטחון פנים ארדן, שאינו אדם מקצועי אלא פוליטי מובהק, וששיקוליו לגבי אי הארכת כהונתו של המפכ"ל היוצא אלשיך וגם לגבי המועמד אדרי, מנכ"ל משרדו והמקורב אליו – עלולים להיות מוטלים בספק. ישנם עוד מאות פונקציות ממשליות דומות, שההליך המריטוקרטי חייב לחול עליהן.
אין דבר כזה וועדה מקצועית !!! זה שם קוד לוועדה של פקידים שתמנה את מקורביה. לצערנו בכל פעם שניסינו את הפטנט המופלא הזה קיבלנו מינויים כדוגמת דינה זילבר.
אחת השיטות הידועות של השמאל היא להשחיר את פני הפוליטיקאים ולעקר את כוחם ע"י הצגתם כמושחתים. את הפוליטיקאים אנו יכולים להחליף כל ארבע שנים או פחות. את הפקידים ה"מקצועיים" דוגמת: אלשייך , שי ניצן , דינה זילבר ודומיהם לא ניתן להחליף !!! הם כמו מסמר בלי ראש. והם בסופו של יום המושחתים ביותר.
ומי ימנה את החברים בוועדה המקצועית האלוהית הזו? אני יודע! וועדה מקצועית! זהו זה! אפשר לנשום לרווחה.
הטעות שלך פט היא שאתה מניח שלטכנוקראט אין השקפת עולם פוליטית לכל הפחות המובן הרחב שעל פיה הוא פועל. לכולנו יש הפוליטיקה שלנו וכל מעשה שאתה קורא לו מקצועי רווי בפוליטיקה. גם האנשים שאתה קורא להם מקצוענים חלוקים ביניהם בהשקפות עולם בהנחות יסוד בתפיסה חברתית ועוד שעל פיהם הם פועלים. וגם המריטוקרט שלך הוא רק אדם שדואג גם למקורביו.
לכל המגיבים כאן – ברור שבסופו של דבר מי שממנה את חברי הודות המקצועיות, הם או הפוליטיקאים המרכזיים או פונקציונרים מינהליים הממונים על ידם. הענין הוא שמינויים כאלה כפופים לחוו"ד של גורמים מיעצים, ובנוסף לכך הקשר בין מועמדים לפוליטיקאים אינו ישיר, כך שרמת הפוליטיזציה והמניפולציה יורדת למינימום.
אפשר להראות כמה משמעותית היא ועדה מיעצת, שוב – ע"י המקרה של מינוי המפכ"ל לאחרונה. לאור העובדה שאדרי היה מעורב במערכת ההשתקה של איש המכס רותם ולפרשה הצמודה של רות דוד ושל הפרקליטות בכלל, ואחר כך ההסכמות של היועמ"ש והמשנה שלו זילבר לבדיקת הפוליגרף המרוחה שנעשתה לאדרי מחוץ למשטרה – מסתבר שכל המערכות כשלו בהעמדת המועמדות ובהסכמה לה – השרים ארדן ושקד, דרך המשטרה, הפרקליטות והיועמ"ש והמשנה זילבר. היחידים שעמדו בפרץ הם שני חברי הועדה שמנעו את המינוי של אדרי, המצטייר מפרשת רותם ורות דוד כקצין בלתי נורמטיבי. זה היתרון העצום שיש לועדה מקצועית על פני אינטרסנטים פוליטיים או אחרים.
הפוליטיזציה של ועדה תהיה חמורה יותר מהפוליטיקאים משתי סיבות שאתה והמגיבים עליך מתעלמים מהן:
א.הפוליטיקאים עומדים לביקורת שנקראת ״בחירות״ שמבטיחה שמי שיתעלם מהציבור ימצא עצמו בחוץ. מי ישמור על הועדה?
(לשיטתך, והפוליטיקאים לא יכולים לשמור כי אז אין סיבה לבזבז כסף על דרג ביניים ואפשר לתת את ההחלטה כבר לפוליטיקאים ישירות!)
ב.למעט בעולם האנטי-דמוקרטי של הימין החדש, יש איזו יושרה בסיסית בקרב הפוליטיקאים שמבטיחה הרכבת ועדות במשותף בין הקואליציה והאופוזיציה תיך התחשבות בגןדלן. מה יאזן את הועדה המקצועית?
ההוכחה שאין דבר כזה ועדה מקצועית היא שעוד לא נמצא חבר ועדה מקצועי מספיק שיאמר למתלוננת: ״תלונות על הטרדה מינית אינן רלוונטיות ליכולת מועמד לשמש בתפקיד מכיוון שאינן החלטיות מקצועיות. מה גם שמדובר על סיפור ישן ויתכן שהמועמד השתנה מאז. אז בבקשה לא לבזבז לנו את הזמן״.
ואגב, הדוגמה מהמפכ״ל היא גרועה כי שם באמת היתה ועדה מקצועית ולא ברור כמה הפוליטיקאים ידעו וכמה הם טרחו להתעניין(בכל זאת הם סמכו על הועדה) וכתוצאה מזה נוצרה תרבות הדלפות והכשלת מועמדים.
אם כבר-הפקיד הבכיר היחידי שממונה ע״י הפוליטקאים ולא ע״י ועדה מקצועית הוא נשיא המדינה והוא נהנה מאמון גבוה בהרבה מרוב הפקידים הבכירים(יועמ״ש, שופטי עליון, מפכ״ל, רמטכ״ל וכו׳)
איפה אתה ואיפה קרמניצר
חיידק מול פיל
עליבות מחשבתית
קרמניצר פיל ? אכן, פיל בחנות חרסינה
ולפי תגובתך, חיים, אתה ענק רוח! עילוי!
הסיסמאות הנבובות של קרמיצר וכל ה0מול הם לידידך של ענקי רוח. מה יש עוד להוסיף מול הצהרותיך… אתה ממש ענק הענקים גוליבר בארץ הגמדים.
זה לא יאמן שאלה האנשים ששלטו במדינה. אין בהם טיפת יושרה, רק דאגה לעצמם. והוא עוד פרופסור מתקרא…
עם ישראל השפוי וההגיוני על כל מגזריו חייב לשלוט ולא אנשים כמו קרמניצר בעלי אידיאלוגיות מסוכנות.
שופטי העליון ותתיהם מושחתים ולוא רק בדרך בחירתם בשוחד/אתנן. ע"י גילדה פנימית.
מעניין איך הוא יראה את זה כשביבי יהיה הנשיא
ישראל איננה מדינה דמוקרטית, אלא אם הכוונה לדמוקרטיה פורמלית. ישראל היא סוג של אתנוקרטיה שאינה מאפשרת צמיחת לאומיות טריטוריאלית. ישראל הינה חסרת חוקה כי האסיפה המכוננת בגדה בתפקידה וחפכה עצמה לפרלמנט היא הכנסת הראשונה. מאחר ועד היום שלא צלחו ניסיונות לחוקק חוקה ( למשל של אקצין, או של "חוקה בהסכמה") ניתן לראות בכך ביטוי לאנומלית ישראל כמדינה (דמוקרטית מודרנית). בהעדר חוקה מי שאמור ונכנס למלא הלקונה הוא בית המשפט.
בית המשפט מתערב גם כשאין בכלל לקונה. כשהחוק כתוב בצורה מפורשת. אפילו חוקי יסוד ("חוקה" לשיטתו של אהרון ברק) הוא רוצה לפסול.
צודק, לא עשית מה שצריך! מה את מופתעת שאני אונס אותך, זה לטובתך. רק ככה תהיה אשה נאורה.
יוסי,אם נבדוק מה היא הדמוקרטיה המהותית לעומת הדמוקרטיה הפורמלית נמצא את ההגדרה הזו:
Substantive democracy is a form of democracy in which the outcome of elections is representative of the people. In other words, substantive democracy is a form of democracy that functions in the interest of the governed.
In a substantive democracy, the general population plays a real role in carrying out its political affairs, i.e., the state is not merely set up as a democracy but it functions as one as well. This type of democracy can also be referred to as a functional democracy.
The opposite of a substantive democracy is a formal democracy, which is where the relevant forms of democracy exist but are not actually managed democratically. The former Soviet Union can be characterized in as such, since its constitution was essentially democratic but in actuality the state was managed by a bureaucratic elite.
באשר לחוקה, כאמור לבריה"מ הייתה חוקה… לאנגליה לעומת זאת אין חוקה…
לארה"ב יש חוקה אבל השופטים גם אלה של בית המשפט העליון הם מינויים פוליטיים (כך גם ברוב מדינות המערב). כמובן שעל המועמדים לעבור תשאול ואישור בוועדת הסנאט. אצלנו אם הח"כ החבר בוועדה לבחירת שופטים מבקש לראיין את המועמד לביהמ"ש העליון כדי לעמוד על טיבו הרי הוא מוצא את עצמו ננזף על כך ע"י נשיאת הועדה הרואה בזה הזדהמות פוליטית.
מינויי הבכירים בממשל האמריקני גם הוא פוליטי.
כל ממשל מביא את הבכירים שלו ואילו הפקידות הקודמת אורזת והולכת הביתה. כי הנשיא נבחר ע"י הבוחרים כדי ליישם את תכניות המדיניות שאותם הוא פורש לפניהם במהלך הבחירות. ויקל עליו לעשות זאת עם הבכירים שהוא ממנה בעצמו והם נאמנים לו ולמטרותיו הפוליטיות. זאת הדמוקרטיה המהותית ואין בילתה.
הפוליטיקה היא שם המשחק בכל משטר דמוקרטי אלא שבישראל אנו עדים להתייחסות מבזה לפוליטיקה ואל הפוליטיקאים. כאל דבר מה מגונה הנגוע בעבריינות מעצם טבעו ומהותו.
אך מי שדואג לעצב את הדעה הזו בקרב הציבור הרחב הם נציגי אותו המחנה שלא מצליח לזכות ברוב קולות בקלפי.
כמו שציין פרופסור מאוטנר אלה הם שדאגו להעביר את זירת המאבקים הפוליטיים שלהם מהכנסת לביהמ"ש העליון כמו גם לאקדמיה לתקשורת ול"אנשי הרוח" מסוגו של קרמניצר. ואלה האחרונים כבר דואגים לתחזק את הדימוי השלילי והמגונה של הפוליטיקה ושל העוסקים בה בעוד ששופטי העליון הבג"ץ האקדמיה ו"אנשי הרוח" זוכים לדימוי של הטהורים, הנאורים, האובייקטיביים נטולי פניות כביכול, שכל מטרתם לכאורה להגן על האינטרס של הציבור. כמו שאמרה זאת דינה זילבר שהציגה את עצמה כמי שדואגת לאינטרס הציבורי. את דעתה האמתית היא חשפה בספר פרי עטה "ביורוקרטיה כפוליטיקה":
"טענתי היא כי במדינה המנהלית חשיבותו של המנהל הציבורי ראשונה במעלה. לפיכך חשוב שהדרג הפקידותי יכיר בכוחו לעצב מדיניות בנושאים קרדינליים.
המגמה החשובה היא העתקת מרכז הכוח השלטוני ויכולת ההכרעה המעשית בשאלות של מדיניות, מהדרג הפוליטי הנבחר לדרג הפקידותי הממונה.
תהליכים אלו מתרחשים במסווה של נייטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית, תוך עקיפת ההליך הדמוקרטי וסיכונו, מבלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע בדרג הפקידותי."
מהניסוח של דינה זילבר מתברר שמדובר בדמוקרטיה פורמלית בלבד כלומר בשלטון של האליטה הביורוקרטית בדיוק על פי הדגם של ברית המועצות.
חוקה היא רעיון מיותר ומזיק!
היעדר חוקה פירושו שיש דמוקרטיה אמיתית בה העם רשאי לבחור את ערכיו ולשנות אותם במידה והפ מובילים לאסון.
כשבג״ץ נכנס לעובי הקורה זה רק כאשר העם בוחר בערכים שאינם מתאימים לדעתו המוטה והוא רוצה לעקוף את הדמוקרטיה ולא כאשר הוא נחוץ באמת(למשל כשבאמצע הלילה העבירו את חוק כבוד האדם וחירותו בידיעה שבקושי היה לו תמיכה רחבה ושבעתיד יכול להיווצר מצב שהרוב יהיה לגמרי נגדו ועוד נתנו לו מעמד של ׳חוק יסוד׳!).
מה הבסיס לכל העמדה של קרמינצר?! הבסיס הוא המצאה של אליטות השמאל במערב המבחינים בין דמוקרטיה פורמלית לדמוקרטיה מהותית. בחירות ורצון העם הם רק ענין פורמלי לדמוקרטיה. ישחק האספסוף לפנינו. המהותי לדמוקרטיה הוא ערכי השמאל הנישאים על ידי אליטות השמאל. ולכן השלטון האמיתי במדינה צריך להיות בידי אליטות השמאל. וזאת על ידי שליטתם בעמדות הכח והשלטת משפטיזציה בכל הרמות של השלטון הנבחר. כמובן כשהם שולטים במערכת המשפט ובגופים הממנים ובוועדות הבחינה והחקירה. וכמובן באקדמיה המבניסה לראשי הסטודנטים שזו הדמוקרטיה במיטבה.
המכון הנ"ל מעולם לא היה נטול אג'נדה פוליטית, שמאלנית כמובן, עיין היסטוריה של המכון.
מה קורה באתר הזה? אתם לא יודעים לקרוא? הוא מנמק בדיוק למה הוא חושב שצריך להעביר את הסמכויות לנשיא המדינה בפסקה המצוטטת, ואז אתה כותב "לא מספק כל סיבה מיוחדת". אבל הוא מספק.
הכתבות באתר הזה פשוט לא עוסקות בגופו של עניין.
דמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב, ודי כבר עם התקליט השבור הזה. לא יכול להיות שראש ממשלה שמואשם בפלילים ימנה את המפכ"ל ואת היועץ המשפטי לממשלה שאחראים על חקירתו והעמדתו לדין. ככה בדיוק נמחקות דמוקרטיות.