להחלטות של מנהיגים עלולות להיות השלכות לא רצויות וכואבות, אך לעתים הן שלב הכרחי בדרך לפתרון בעיה ממשית
ב-30 בנובמבר 1939 פלשו כוחות ברית המועצות לפינלנד, מדינה לא גדולה עם צבא קטן. המבצע, שצפוי היה להיות טיול רגלי קל לצבא האדום הענק, התגלה כמבוכה של ממש. הצבא הפיני, בפיקודו של פלדמרשל גוסטף אמיל מנרהיים, הנחיל הפסד אחר הפסד לכוחות הסובייטיים.
עם מאה וחמישים אלף חיילים מול מיליון אנשי הצבא האדום, ניהל מנרהיים מלחמת "מעטים מול רבים" הרואית שבה אמנם הפסיד, אך גבה מחיר שהסובייטים לא ציפו לו. הצבא האדום התברר כערוך באופן רשלני, חסר ציוד ועם פיקוד הססני וחלש שראשו נערף בטיהורים של סטלין, ובסיום המערכה התברר שכמאה אלף מאנשיו אבדו בה, אל מול 25 אלף מצבא פינלנד.
אלא שההפסד הזה היווה קריאת השכמה לצבא האדום. לולא המהלומה שספג, ייתכן שכשהיה היטלר פולש לברית המועצות כעבור שנתיים, היו הרוסים מתקפלים במהירות מול מכונת המלחמה הגרמנית ומובסים כליל. כך הפך ההפסד לדרך לניצחון.
היגיון פרדוקסלי דומה נרשם גם בחלקה המערבי של סקנדינביה. השתלטותו של היטלר על נורבגיה ב-1940 והמחדל שגילו שם הבריטים הביאו ישירות להתפטרותו של ראש הממשלה צ'מברליין ולהחלפתו בצ'רצ'יל. הניצחון של היטלר טמן בתוכו את זרעי התבוסה, כשהוביל לבחירת המתנגד הנחרץ ביותר למשא ומתן כלשהו עם הנאצים.
ההיסטוריה של המלחמות ושל הפוליטיקה רצופים במהלכים פרדוקסליים שכאלה, ודוגמה קדומה נמצאת בפרשת השבוע. פרעה חושש מעם ישראל "פֶּן יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" (שמות א,י) – אך התוצאה ממהלכיו הפוכה בדיוק: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" (א,יב), ובסופו של דבר מתבררת כהרסנית במיוחד לפרעה ולעמו, יותר מכל מה שחשש ממנו מלכתחילה.
נחשים ברחוב
רבים נוטים לשכוח את הפרדוקסליות של המציאות. בימין נוטים לפעמים לשיח פשטני של "להיכנס בהם" תוך התעלמות מכך שהרס והרג מסיבי יכול לגרום לבומרנג של ממש, ושלא לחינם מנסה החמאס לגרום לצה"ל להרוג אזרחים, וכמה שיותר – טוב יותר. משמאל שוכחים באותה המידה שגישה של פייסנות משיגה פעמים רבות דווקא תוקפנות יתר, ומתעלמים מחכמת החיים הטמונה בפתגם הפרדוקסלי "הרוצה בשלום ייכון למלחמה".
גם בתחום הכלכלה התופעה חיה ובועטת. "חוק התוצאות הבלתי מכוונות" קובע שבדרך כלל יהיה פער בין מה שאנו מכוונים להשיג במדיניות מסוימת, לבין מה שקורה בפועל עקב התמריצים שמציבים מהלכינו ועקב אפקטים מסדר שני – כלומר, ההשלכות של ההשלכות של מעשינו, דבר הנובע מכך שאנו עוסקים עם בני אדם בעלי מודעות ובחירה, המגיבים למדיניות ומשתנים בהתאם.
ההמחשה הקלאסית לאפקטים מסדר שני ולחוק התוצאות הבלתי מכוונות הוא "אפקט הקוברה": בהודו הקולוניאלית, כך מסופר, היו השלטונות מוטרדים מאוד מכמות נחשי הקוברה המסתובבים ברחוב ומסכנים עוברים ושבים.
לפיכך הם עלו על פתרון: כל מי שלוכד נחש, הודיעו, יקבל סכום נאה. הדברים הלכו על מי מנוחות בהתחלה, כאשר אנשים רבים אספו קוברות מן הרחוב והביאו אל השלטונות, וכך הלכו הרחובות והתנקו מן הנחשים השרפים. אבל אז גילו כמה יזמים נמרצים שבמקום לצוד קוברות, אפשר פשוט לגדל אותם. הלכו וגידלו קוברות, מסרו אותם לרשויות ונהנו מאוד מההכנסה הקלה שגילו.
מהר מאוד הבינו השלטונות שיש כאן צרה של ממש, ושהם מעודדים גידול קוברות על חשבונם, ובכן הודיעו על הפחתת הפרס באופן משמעותי. מה עשו כל מגדלי הקוברות, שפתאום הפך העסק שלהם ללא רווחי בעליל? שחררו אותם לרחוב…
דרך כואבת
אפקט הקוברה, של מדיניות הנושכת אותנו בעקב או באחוריים, נצפה אינספור פעמים במגוון תחומים. כך כשהעלה שר האוצר יאיר לפיד את המס על הסיגריות המטרה הייתה להביא לגידול בהכנסות המדינה; אך התוצאה הייתה דווקא קיטון בהן, עקב מעבר של השוק לטבק לגלגול. כך מספרים שכשהתגלו מגילות קומראן, שילמו לבדואים על כל פיסת מגילה שהם מצאו – מה שגרם לכך שבדואים שמצאו מגילות ארוכות ישבו וחתכו אותן לפיסות קטנות כדי להגדיל את רווחיהם.
כך כאשר חוקק בארה"ב "חוק היובש" שאסר על מכירת אלכוהול המטרה הייתה להוביל לציבור בריא יותר ומפוכח יותר, אך התוצאה הייתה שגשוג בהברחות ובמזקקות לא חוקיות, ובכלל זה אלכוהול מסוכן ולא מפוקח, יחד עם תרומה לגורמי הפשע שנהנו מן העסקים החדשים שהם היו היחידים שיכולים ליטול בהם חלק.
בחוק התוצאות הבלתי מכוונות נפגשנו כבר בסוף החומש הקודם, כאשר דווקא פעולת האחים נגד יוסף היא שגרמה להתגשמות חלומו שהוא יהיה השליט עליהם; ובפרשתנו לא רק מלחמתו של פרעה בעם ישראל שייכת לכך, אלא גם גזירתו "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". רק בזכות הגזרה הזו התגלגל מושיעו של ישראל לגדול בבית פרעה, שם למד את כישורי ההנהגה הקריטיים להובלת העם אל מחוץ למצרים ובדרך החתחתים במדבר.
לכאורה אנו נתקלים באפקט הזה גם בסוף הפרשה. משה ניגש אל פרעה ודורש את שחרור העם. התוצאה – הפוכה בדיוק: בעקבות הפרשה מכביד פרעה את העבודה על בני ישראל ודורש מהם גם לאסוף קש לתבן, כדי ש"תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ, וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר" (ה,ט). הבקשה לשחרור התבררה כבומרנג, כפי שמתלונן משה אל ה': "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה, לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי? וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע לָעָם הַזֶּה, וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" (ה,כב-כג).
כאן יש תופעה אחרת: המדיניות שנקט משה – בניגוד לדוגמאות של "אפקט הקוברה" – היא נכונה ואמיתית, אלא שלעתים מהלכים נכונים פוליטיים ומדיניים מחייבים תקופת מעבר כואבת. מלחמה היא דוגמה פשוטה, אבל גם קיצוצים ומהלכי צנע שנועדו להציל מדינה במשבר. לציבור קשה לתפוס זאת. מבחינתם מהלך טוב חייב להיות טוב מההתחלה ועד הסוף, ואם הוא גורם לאי נוחות, לעוני ולאבטלה זמניים הוא רע בוודאי. הוא "קפיטליזם חזירי", כמו שהתבטא ב-2004 שמעון פרס על מהלכיו של שר האוצר דאז, בנימין נתניהו.
פרשתנו מלמדת שהמציאות אינה כזו, ושלפעמים צריך לעבור דרך כואבת כדי לעלות בסוף על דרך המלך. נראה שרמז לכך נמצא באותות שנתן ה' למשה. המטה מושלך על הארץ והופך לנחש, שמשה נרתע מפניו. ה' מורה למשה לאחוז בזנבו של הנחש, החוזר והופך למטה. הנחש, אם כן, לא היה נחש אמיתי. הוא היה שלב מפחיד ומציק, אך בסופו של דבר הוא היה מטה הצלה, משענת להיסמך עליה.
אם פגשנו קודם את אפקט הקוברה, נראה שלפנינו אפקט אחר, של מהלך כואב הכרחי בדרך לפתרון בעיה ממשית. ניתן אולי לקרוא לו, על שם האות שניתן ביד משה, "אפקט הנחש".
תיקון קטן:
מספר ההרוגים הסובייטיים במלחמת החורף עם פינלנד היה גבוה מ 100,000.
לפי ויקיפדיה העברית הוא עמד על 126,000. לפי מקורות אחרים (הביוגרפיה של סטלין מאת א. רדזינסקי למשל), הוא עמד על כ 200,000 הרוגים.
אנתוני ביוור ("מלחמת העולם השנייה") מדבר על כ-86 אלף אם זיכרוני אינו מטעני.
ועל פי היסטוריון מרק סולונין הוא 300000