המשך התנהלות הממשלה במצב בחירות עלול לגרום להעמקת הגרעון ולהקפאת השקעות, אך מנגד יחסוך שלל הצעות חוק בזבזניות ורגולציה מיותרת
לראשונה בתולדות מדינת ישראל הכנסת מתפזרת עוד בטרם הוקמה ממשלה, וכעת נכונה לנו עוד מערכת בחירות בסוף הקיץ הקרוב. מרבית הכעס והטחת ההאשמות, מעבר לעייפות הנלווית לעוד מערכת בחירות, התככים הפוליטיים וההחלטה עבור מי להצביע, מתמקדת בפן הכלכלי.
המשמעות הכלכלית של הבחירות החוזרות בעת הזו אכן משמעותית מאוד, אך היא סבוכה למדי ומכילה היבטים חיוביים ושליליים כאחד. אם מפרקים את העלות לגורמים שונים אפשר להבין קצת יותר טוב את ההיבט הכלכלי הנלווה לבחירות נוספות ולממשלת מעבר, ואולי אף לעבודה ממשלתית פחות בזבזנית לכשתוקם לבסוף הממשלה.
העלות הישירה של מערכת הבחירות עצמה, אם להתבסס על העלות של מערכת הבחירות האחרונה, היא כ-706 מיליון שקלים בסך הכל. סכום זה מתחלק בין מימון המפלגות, אשראי תקציבי למפלגות, מימון לבחירות מקדימות, ופעילות ועדת הבחירות המרכזית.
לגבי מערכת הבחירות הקרובה, מנכ"לית ועדת הבחירות הודיעה השבוע לכנסת במהלך הדיונים על פיזורה כי תבקש להגדיל את תקציב ועדת הבחירות בכ-30%, זאת משום שלטענתה העסקת עובדים במהלך הקיץ יקרה יותר עקב חישובי ימי חופשה לעובדי מדינה. לכך יש כמובן להוסיף את העלות הכרוכה ביום חופש הקבוע על פי חוק ביום הבחירות – עלות המוערכת בכ-1.5 מיליארד ₪ בגין אבדן התוצר למשק ביום עבודה.
אם לסכם את העלות הנלווית לבחירות עצמן, נראה שעלותן מסתכמת בכ-2.5 מיליארד שקלים, סכום השקול בערך לתקציב משרד המדע . אין ספק כי זהו סכום לא מבוטל, ועדיף היה אילו יכלו הגורמים השונים להגיע להסכמות כדי להפנות את סכומי העתק הללו למטרות טובות יותר.
ממשלה בטייס אוטומטי
מעבר לעלות הכרוכה בבחירות עצמן, ישנן שלל סוגיות משנה, המושפעות במידה רבה מחוסר היציבות שבאי-הקמת הממשלה הצפויה. ראשית כל, משרדי הממשלה השונים יתנהלו בסך הכל כשנה שלמה במתכונת בחירות, כאשר עתיד המדיניות של המשרד לוט בערפל.
יעדי מדיניות ממשלתיים מוכתבים על ידי שרי הממשלה יחד עם הגורמים המקצועיים במשרדים – המנכ"לים והצוותים השונים. בהיעדר אופק ברור לצד אחד של המשוואה, ממשיכים המשרדים במתכונת המדיניות הנוכחית, תוך זהירות וניסיון לשמר את האפשרות לשינויים ככל שאלו יתפתחו בצד הפוליטי של המתרס.
אי-היציבות השלטונית טומנת בחובה ברכה וקללה כאחד. מחד, השוק אינו בטוח לאן נושבת הרוח ומי צפוי להנהיג את הספינה, וכך נמנעות לעיתים השקעות ומהלכים כלכליים שהיו יוצאים לפועל אילולא המצב הרגיש. לבחירות תכופות יש גם השפעה על התדמית של הדמוקרטיה הישראלית בעיני משקיעים התרים אחר יעדים יציבים להשקעה.
לכל אלה יש להוסיף את הפיל שבחדר – הגירעון שהולך ותופח לממדי ענק. לאחרונה דווח כי באוצר מעריכים שהגרעון יגדל עוד יותר מהצפוי, ושיעורו מתקרב ל-4% מהתוצר. שינוי הכיוון המידי הנדרש בשל הגרעון העצום נמנע כל עוד אין שר אוצר עם אופק משמעותי דיו לקצור את הפירות ממהלך קשה פוליטית. כל עוד נשמר המאזן התקציבי הנוכחי ללא שינויים משמעותיים, הגרעון ילך ויגדל וימשיך את ההידרדרות לעבר תהום כלכלית מסוכנת.
מאידך, במצב של טייס אוטומטי נשללות גם יוזמות שונות ומשונות של שרים חדשים, אשר ברוב המקרים רב נזקן על תועלתן. נשמעו כבר בדיחות רבות על כך שהכנסת ה-21 הייתה הליברלית בתולדות ישראל מפאת מיעוט החקיקה שלה, אלא שלהיעדר החקקת הזה ישנה משמעות אמיתית ומשמעותית עבור החירות של אזרחי ישראל.
בטווח הארוך אמנם מדובר בפגיעה ביציבות השלטונית ובחילופי השלטון הסדירים כמצופה, אך בטווח הקצר מדובר על שימור המשטר הרגולטורי הקיים במגבלת השינויים עליהם כבר הוסכם מתוקף סמכות השר הקיים.
אל תזיק
תקציב משרדי הממשלה ממשיך גם הוא בטייס אוטומטי במתכונת חודשית המתבססת על התקציב שנקבע כבר. בכך נחסכות שלל התוספות למשרדים הנלוות כל שנה לקביעת התקציב, חלקן מוצדקות וחלקן ממש לא. כמו כן, בגלל שההסכמים הקואליציוניים אינם מחייבים את ממשלת המעבר מאז הבחירות, נחסך ממשלם המיסים לפחות עד אוקטובר סכום המוערך בכ-700 מיליון שקלים.
ממשלת המעבר הנוכחית וכהונת הכנסת הקצרה ונטולת החקיקה מהוות הזדמנות טובה להזכיר לנבחרי הציבור שלנו מה נדרש מהם בראש ובראשונה: כמאמר שבועת הרופאים – Primum non nocere – קודם כל אל תזיק.
בהחלט יש מקום ליוזמות חיוביות של שרים וחברי כנסת, אך אלו צריכות להיעשות בזהירות המתבקשת ותוך התחשבות בנזק שיגרם מהמהלך – הן מבחינה תקציבית והן מבחינת התמריצים המעוותים שהוא עתיד ליצור. נבחרי ציבור צריכים לפעול באופן דומה למנכ"ל המחויב לבעלי המניות – להביא את התוצאות הטובות ביותר בעלות הנמוכה ביותר. אם הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא ללכת לבחירות כל כמה חודשים, נדרש כאן חשבון נפש רציני.
לא יהיו שינויים בתוצאות הבחירות כי האנשים אותם אנשים והדרך אותה דרך !!! בזבוז גדול מאוד.
ראשי המפלגות היו צריכים לדעת זאת ולא להיכנע לחולשות שלהם. טובת המדינה קודמת להצבעה לבחירות.
בתור לאומית המון שנים כבר לא מצביעה פעם היצבעתי ימינה מהליכוד אבל זה חסר תועלת. פעם שמתי פתק מושחתים נימאסתם. בתקופת ליברמן הראשון , שהיה מאוד לאומי היצבעתי לו. ניסה להעביר המון חוקים לאומיים אבל הכל קרס ברעש מול הבגץ. אולי גם פעם היצבעתי עוצמה , אבל הם לא ניכנסו. לרוב לא מצביעה עשרות שנים. אין טעם ביכלל. רוחו של אהרון ברק שולטת בכל חור עד הפסיק האחרון. ביחד עם צאצאי הרב שך הנולדים. הלא הם שס הבית יהודי. סייען גדול אהרון ברק אוהב אותם חרדים. לא רוצה שהאמונה תהיה בחזית. מזרים להם עוד ועוד המונים .היפיל להם את שס ואחר כך את את המיתנחלים. ביבי והליכוד הם המוציאים לפועל. אין לאומי פה במדינה אז אין טעם להצביע. היא הושמדה תחת שילטון לרוב הבובות הגמרתיות הליכוד וביבי. הם ישמי אהרון ברק . ביבי הוא הכיבשה השחורה במישפחת השמאל. הכושי עשה את שלו עכשיו הוא יכול ללכת. הוא עושה זאת כניראה מיתוך אינטרס אנוכי שלו. וגם הליכוד ובוודאי הגמראתיים הגלותיים . שממאנים להיפרד מהכסף ולייצר אמונה אחרת לגמרי מושכת סוחפת אבל ארץ ישראלית עיברייה .הכי הכי בעולם. אוללה זה יאלץ אותם להיפרד לגמרי מהכסף.
אדם לאומי אמיתי אין לו מה להצביע. זה ששואף להשבת העיבריות הלאומית הניצחית עליה מדבר התנך. מלכות אליהו הנביא משה ודבורה. זה קשור ברוחות הנבואה שעדיין רדומות מאוד. אז מיסתכלת על ההצגה וצוחקת. נורא היצחיק אותי ליברמן חחחחח. כאילו למה עשה את זה. מה הוא ירצה בעתיד. יש המון סיבות ניסתרות מיתחת לשטח. האמת נימצאת עמוק למטה לא מדווחת. ישראל היא כמו הצגה מוזרה.איזה תקופה משונה הזויה. אני חושבת אף פעם לא היה ככה. בעבר. מה יהיה מחר מי ישלוט . מה יהיה על ביבי. מה עם אירן לאן הולכים לאן הולך האזור פה ביכלל. המון ערפל המון שאלות ואין תשובות.
חשבתי שתעשה חישוב של כל מה שנחסך בסוף.
לנתק את החשמל לעזה
להפסיק את תנועת המשאיות לעזה
להחרים את מיליוני הדולרים של קטאר שעוברים דרכנו.
לא להעביר תקציבים לרמאללה
והנה לכם תקציב לבחירות .
לחייב את תופרי התיקים להחזיר לקופת המדינה 250 מיליון שקל – עלות החקירות נגד נתניהו, והנה לכם חלק מתקציב הבחירות. שאר התקציב – פיטורי פקידים חסרי תועלת בשירות המדינה שכל תפקידם להנציח את שלטון השמאל ולשים מקלות בגלגלי השלטון הפרו-יהודי.
ספר את זה למנהיגנו הדגול מרחוב קפלן.
ואם נתניהו יקבל את מירב הקולות, ולשם שינוי יצליח להרכיב קואליציה, שר האוצר הבא יהיה שוב משה כחלון (הפעם כמשוריין בליכוד) כך שלא צפוי שינוי במדיניות הכלכלית.
השאלה היא האם גם אז נתניהו יצליח להתחמק מאחריות לגירעון.
בהתאם להוראות והכללים שניסח סול אלינסקי הקומוניסט (“כללים לרדיקלים”) עבור השמאל בארה”ב: “בחר את המטרה למתקפה שלך, הקפא אותה, הפוך אותה לאישית… רדוף אנשים ולא מוסדות". השמאל הישראלי אימץ את הכללים האלה ופועל על פיהם. אי לכך ובהתאם לכך לא משנה מה מי ומו – המצווה היא תמיד לתקוף את נתניהו ולהאשים אותו בכול. הכלל הזה פעל מצוין גם באירופה כאשר פוליטיקאים השתמשו בשנאת היהודים כנשק רב עוצמה לשם הישגים פוליטיים.
בימינו, הוחלפה המילה “יהודים” במילה “ישראל” ואילו בישראל היא הוחלפה במילה “נתניהו”. כל היתר נותר כפי שהיה. אחד הכללים שניסח סול אלינסקי הקומוניסט לשמאל האמריקני (“כללים לרדיקלים”) הוא: “בחר את המטרה למתקפה שלך, הקפא אותה, הפוך אותה לאישית… רדוף אנשים ולא מוסדות". גם השמאל הישראלי אימץ את הכללים האלה. הוא כבר לא מתווכח איתנו אם צריך מדינה פלסטינית, מדינה דו-לאומית או בינאום של ירושלים, אלא רק תוקף את נתניהו ומאשים אותו בכל הרעות, ובעיקר באותן רעות שנתניהו מנסה להתמודד איתן.
הכלל הזה כבר הוכיח את עצמו באירופה: "הכה ביהודים והצל את המדינה". אצלנו הסבו אותו השמאלנים לצרכי השעה: "הכה בנתניהו והצל את השמאל". זוהי דוקטרינת אלינסקי, גם כשהנוקטים בה מסתתרים תחת חזות בדויה של אנשי ימין.
שלא תהיה ממשלה עוד 20 פעם ונלך לעוד 20 מערכות בחירות. מצב קיצוני זה צריך לעורר את האנשים שמשהו לא מתחבר בשיטת המשטר וניתן לתקנה. לא המפלגות הקטנות הן הבעיה קרי ליברמן או החרדים. אם ראש ממשלה שנבחר יותר מפעם אחת לא יכול לקבל מהעם מנדט לנהל המדינה (בהגבלה כמובן) שליטה ליותר מ4 שנים(5/8 או 10 שנים אפילו) לאחר מכן מתמודד עם נסיון להבחר בחדש על ידי בחירות חדשות, אז כל העניין של עלות הבחירות או סחטנות קואליציניות הופכות לעניין שולי.
פנינה הלכה המדינה לא יעזור כולם עדר של עבדים כובשים הולכים לאן שנוכל או ר והרשעית די לנו לא הולכים להצביע גן ככה יש הכי הרבה בעבודה ושומרון ועוד ירושלים ועל מקום לא יעזור מלא כמו טמבלים לכוון הרועה מראה את הדרך שחיתות זה המשפט
לחיות – כמה זה עולה לנו?
אדם ממוצע עובד יותר מ40 שנה שהם כ480 חודשים
בסביבות 10,000 יום, שזה הרבה יותר מ50,000 שעות עבודה.
תכפיל את זה ב8,000,000 אזרחים ותגלה שמתבזבזות למשק יותר מ400 מיליארד שעות עבודה, זה שווה לעשרות טריולוני שקלים שמתבזבזים רק בגלל שאנשים חיים..
עוד כמה עובדות על הבחירות החוזרות: https://www.youtube.com/watch?v=YZ7l7pDqW08
בושה וחרפה
למה אין חוק חובה לאזרח ישראל לבחור, לאחר כל ההשקעות שמשריך מערכת בחירות, כאשר כמעת רק 55% ניגשים לכלפי, והבזבוז בעבור ה' 45% שנישפח לפח !!!????
במדינת "בלגיה" בערך אותו אחוז אזרחים, עם אותן בעיות אידאולוגיות/התנגדויות בין "פלמים/פרנקים חל חובה !!! ומי יודע עם מוטל כנס למי שלא הופיע בכלפי