"מפחדים על חיינו": הרשות הפלסטינית רודפת את אנשי קהילת הלהט"ב

היחס האלים מצד רמאללה לקהילה הגאה שתחת שלטונה מהווה עוד תזכורת עגומה למצבה הקשה של קהילה זו במדינות ערב והאסלאם

הפגנה של ארגון alQaws בחיפה | פייסבוק

ב-18.8 מנעה הרשות הפלסטינית מארגון 'אלקאוס' (הקשת) המאגד מספר ארגונים להט"בים לקיים אירוע באזור שכם. השוטרים הפלסטינים לא רק שמנעו בכוח את הפעילות, אלא אף פרסמו אזהרה חמורה ומאיימת כנגד חברי הארגון הגאה המלווה בבקשת סיוע מהאזרחים להעברת מידע על כל פעילות הנוגעת לארגון:

המשטרה הפלסטינית תמנע את קיומו של האירוע ומבהירה כי לא ידעה על קיומם של אירועים קודמים דומים שהתקיימו בעבר בשכם. האירוע המדובר לא תואם את אופייה השמרני של העיר ויפגע בערכי האוכלוסייה המקומית ובעיר שכם"

על-פי דובר המשטרה, "האירוע, במידה ויתקיים, יהווה עלבון למסורת ומכה לערכים עליהם שמרה החברה הפלסטינית לאורך ההיסטוריה שלה". עוד הוסיף והזהיר כי מי שיהיה קשור לאירוע יעמוד לדין והבטיח סודיות מלאה לכל המעביר מידע בנושא למשטרה.

האירוע בשכם אמנם בוטל, אך ההסתה הקשה כגד הפעילים ונגד הקהילה הגאה ממשיכה להתקיים בשטחי הרשות הפלסטינית. חמורה יותר מההסתה עצמה היא העובדה שהיא מגיעה מטעם הרשות עצמה, האמורה להיות הגוף שמונע אפליה ומגן על האזרחים. כפי שקבל אחד הארגונים הגאים בדף הפייסבוק שלו: "קיבלנו מאות הודעות שנאה ואיומים על חיינו. התקיפה כנגדנו היא חסרת תקדים. קוראים לנו בוגדים ומושחתים ואף קוראים להשמדתנו. אנו מפחדים על חיינו".

ישראל נחשבת כגן עדן של הקהילה הגאה, ומהווה את המקום היחיד במזרח התיכון בו אין קהילה זו נרדפת על-ידי החברה או הממסד. בשנים האחרונות אף השתפר מצבה של הקהילה ולאחרונה אנו עדים לעשרות מקרים בהם פלסטינים גאים משטחי הרשות, או אף הומוסקסואלים ממדינות ערב, מבקשים מקלט בישראל עקב רדיפתם על ידי השלטונות ו/או הציבור במדינותיהם.

רדיפה והוצאות להורג

מצבה של הקהילה הגאה וזכויותיה במדינות ערב והאסלאם אינו שונה בהרבה ממצב הנשים והאסירים באותן מדינות, קרי, אפס סבלנות וסובלנות. לא זו בלבד שפעילות להטבי"ת נחשבת במדינות אלה כפשע, אלא שאנשי הקהילה נתפסים כחולים או סוטים המבקשים להרוס את החברה ולהשחית את ערכיה.

לטענת אנשי דת מוסלמים, מדובר ב"מחלה של המערב" או של האימפריאליזם, והעולם הערבי ללא יוצא מהכלל מתאפיין בהומופוביה קיצונית. אין מדינה ערבית אחת המכבדת את זכויות הקהילה הגאה, אם כי רמת חוסר הסובלנות כלפי אוכלוסייה זו שונה ממדינה למדינה. בכולן ללא יוצא מהכלל נישואין וקיום יחסי מין עם בני אותו המין אסורים בהחלט ומנוגדים לחוק, משום שמערכת החוקים במדינות המוסלמיות מתבססת בצורה עקיפה או ישירה על הדין האסלאמי (שריעה) בכל תחומי החיים. ההומוסקסואלים בחברה האסלאמית אינם מכריזים בפומבי על זהותם המינית. רובם המכריע חי בפחד ופועל באופן מחתרתי.

במדינות כאיראן, מאוריטניה, פקיסטאן, תימן, אפגניסטן, סודאן, סומליה וניגריה דינה של פעילות הומוסקסואלית הינה מוות. יחד עם זאת, רק באיראן מוציאים בפועל הומוסקסואלים להורג. ב-2005 נתלו בפומבי שני צעירים בני 16 ו-18 בשל היותם הומוסקסואלים, וב-2012 הוצאו להורג שבעה גברים באותה אשמה. איראן ממשיכה בהוצאה להורג של הומוסקסואלים גם בימים אלה, אך עושה זאת באורח חשאי מחשש לביקורת מצד מדינות אירופה.

בנוסף לכך נעצרים הומוסקסואלים ונרצחים בלי משפט, ואילו הפוליטיקאים ואנשי הדת מתכחשים ומתעלמים מהתופעה. באחת ההתבטאויות המגוחכות ביותר בנושא הכחיש נשיא איראן דאז מחמוד אחמדינג'אד, במהלך הופעה באוניברסיטת קולומביה בספטמבר 2007, את הוצאתם להורג של הומוסקסואלים באיראן בטענה כי "אין לנו הומוסקסואלים באיראן". לפי כשלושה חודשים הגן שר החוץ זריף במהלך ביקור בגרמניה על הוצאתם להורג של הומוסקסואלים כצעד מוסרי הנועד לגונן על עקרונותיה וערכיה של הרפובליקה האסלאמית.

בכווית קובע סעיף 193 בחוק העונשין עד שש שנות מאסר למגע הומוסקסואלי, ואילו סעיף 198 קובע שמונה שנות מאסר לכל המנסה לחקות מישהו מהמין השני (קרי טרנסג'נדרים). ב-2013 הוחלט בכווית למנוע הגעתם של עובדים זרים החשודים כהומוסקסואלים והוחלט למנות ועדת בדיקה שתבדוק כל עובד. בשל אליפות העולם בכדורגל הצפויה להתקיים בקטאר ב-2022 נעצרה החקיקה נגד הקהילה הגאה כמו גם המעצרים והענישה נגדם. ערב הסעודית הפסיקה להוציא להורג הומוסקסואלים בשנים האחרונות על רקע פתיחות יחסית לנושא. במדינות אחרות במפרץ אמנם הדבר אסור על פי חוק, אולם קיימת מדיניות של התעלמות "אל תשאל אל תספר". במדינות כלבנון, תוניס ומרוקו היחס להומוסקסואלים פחות אלים וקיימת פתיחות יחסית, ייתכן שבשל השפעת המערב ובעיקר צרפת על מדינות אלו.

חשוב לציין כי אין בקוראן כל התייחסות לענישה או להוצאה להורג של הומוסקסואלים, אולם חלק לא קטן מאנשי הדת המוסלמיים מפרשים זאת באופן לא מדויק כפשע. ואכן, כפי שניתן לראות מהתנהגותה הברוטלית של הרשות הפלסטינית לקהילה הגאה תחת שלטונה, למרבה הצער לא נראה כי בעתיד הקרוב יחול שינוי כלשהו בתפיסתן של המדינות המוסלמיות בכל הקשור ליחס לקהילה הגאה.



ד”ר אדי כהן הוא חוקר במרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן. הטור התפרסם לראשונה במסגרת סדרת ‘מבט מבס”א‘ מבית מרכז בגין סאדאת.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. תמיד הם יכולים להגר לברלין – כמו הקהילה המקומית
    או ללונדון שם היאוש נעשה יותר נוח

    1. שחרור הלהט"ב בעולם המערבי הגיע בעקבות שחרור האישה. בכל הארצות בהן מעמד האישה נחות אין סובלנות ללהט"ב. לכן אין סיכוי לשיפור היחס ללהט"ב בארצות האסלאם ואפריקה לפני שישופר שם מעמד האישה.

  2. בלי הפוליטיקלי קורקטנס המקובל בעיתונות הליברלית לסוגיה, מה שמדאיג אותי הוא דוקא התופעה של "יבוא" ההומוסקסואלים הפלשתינאים לישראל. אז לא, אנו לא צריכים תוספת על מה שפושה ועולה כבר אצלנו1
    הומוסקסואליזם הוא אכן סטיה ברמה אישית, ותרבות הומוסקסואלית היא סימן להתנונות חברתית.
    טוינבי בשעתו הוכיח כי המפתח לשגשוגן של למעלה מ 25 ציביליזציות אותן חקר היה תמיד ביצורם של ערכי המשפחה, ובכלל זה יחסים מיניים הטרוסקסואליים וצניעות מינית בכלל. התמוטטות או הדרדרות בכיוון ההפוך סימנו תמיד, בטווח המיידי או הלא ארוך – ניוון והרס של הציוויליזציה הנתונה.
    כך למשל, עלייתה של תרבות המערב עד לפני כמה עשרות שנים קשורה בהחלט במורשת הנוצרית שהקפידה על הערכים המדוברים האלה. באופן דומה אך בכיוון ההפוך – שקיעתה הנוכחית של תרבות המערב קשורה גם בתהליכים של הרס ערכי המשפחה. ככל שהתהליך עמוק ומהיר יותר – התרבות הופכת לאימפותנטית, שטוחה, דלה וזולה, גם אם היא עדיין נוצצת ועשירה בזכות הישגי עבר, תשתיות מן העבר והיכולת להשתלט ולשאוב משאבים מכלכלות של חברות לא מודרניות.
    בכלל, תקוותה של מדינת ישראל להמשיך ולשגשג כציוויליזציה ייחודית, איכותית ועוצמתית ולא להתדרדר בעקבות יתר מדינות המערב הליברלי תלויה במידה רבה בעמידה על הערכים הטובים, בכללם ערכי המשפחה, שהוכיחו את עצמם כמועילים לאורך כל ההיסטוריה האנושית. אלה ערכים יהודיים בבסיסם, ערכים מקודשים שיצרו חברה מוסרית ומוצלחת מכל הבחינות לאורך כל הדורות ובמצבים הקשים ביותר בארץ ישראל ובגלות.
    במידה שישראל, כמדינה וכחברה תשכיל לצמצם את התפשטותה של תרבות ההפקרות והתועבה ותחזק ותקדם את ערכי המשפחה ואת מוסד המשפחה התקני מסורתי בכל הכיוונים – משפטי, חינוכי וכלכלי – כך היא תזכה להתקיים ולהצליח כציוויליזציה סגולית בעולם פוסט מודרניסטי מופקר ומפורק.