הדרך לניצחון: ואצלב האבל והמאבק לחירות

מותו של ואצלב האבל בגיל 75 ב-18 לדצמבר 2011, הזכיר לנו את המשמעות האמיתית של מאבק למען החירות ונגד רודנות. האבל, מחבר המחזות שהפך לסמל של התנגדות לאימפריית הרשע הסובייטית, בילה במשך שנים בבתי כלא קומוניסטיים בשל פעילותו וכתביו שתמכו וקידמו את ערך החירות האישית. הוא היה גם בין מחברי 'אמנת 77' שהפיחה חיים חדשים במאבק למען זכויות האדם בארצו, והעניקה השראה לאלו שנאנקו במקומות אחרים תחת העול הסובייטי. בסופו של דבר, הוא עזר להוביל את מולדתו אל החירות לאחר נפילת חומת ברלין, כיהן כנשיא הראשון של צ'כוסלובקיה החופשית, ובהמשך כנשיא צ'כיה לאחר עזיבת הסלובקים והקמתם את סלובקיה כאומה משלהם.

אך סיפורו של ואצלב האבל מעלה יותר מאשר זיכרונות על הקרבה, גבורה וניצחון. הלקח העיקרי שעלינו ללמוד מחייו של האבל ו'מהפכת הקטיפה' שעזר להוביל הוא שהניצחון האדיר הזה הושג באמצעות הגנה בלתי-מתפשרת על ערכי הדמוקרטיה וחירות הפרט, בזמן בו רבים בשמאל המערבי היו מעוניינים יותר בהתחנפות למשטר הרודני של ברה"מ מאשר בתמיכה באלה שסבלו תחת מגפיו. מאבקיו של האבל גם מעניקים לנו קנה מידה נהדר לפי ניתן למדוד את ערכן של תנועות מחאה עכשוויות מסביב לעולם, המתכסות באדרת ההתנגדות למשטר.

אלה המתנגדים כיום לניסיונות לייצא את הדמוקרטיה לעולם השלישי טוענים כי מדובר בערכים הזרים למדינות שאינן מערביות; זו בדיוק הייתה הטענה בעבר של "ליברלים" ו"ריאליסטים" שונים לגבי מדינות מזרח אירופה. השמאל במערב היה עסוק כל כך בהכשלת המאמץ האמריקני לבלום את הקומוניזם ואת שאיפות ההתפשטות הסובייטיות, שהוא לא הקדיש כלל תשומת לב למאבקים נחושים ומסוכנים כמו זה של האבל נגד ממשלת הבובות שקמה בפראג. שלל ליברלים לכאורה היו מוכנים להקריב בשמחה את האבל ומתנגדי משטר אחרים, כמו גם את יהדות רוסיה שהייתה שבויה בידי הסובייטים, במטרה לשמר את מדיניות ההפשרה הכושלת.

אבל האבל לא התייאש, המשיך לדחוף קדימה ודרש זכויות אדם אמיתיות, ומאבקו ודמותו גילמו בתוכם את התשוקה הצ'כית לחירות. ההתנגדות הזו הובילה למעצרו ומשפטו בימי הדמדומים של המשטר הקומוניסטי, משפט שסייע ליצור תנועה שהפילה לבסוף את השלטון האדום. בהמשך, בחירתו לנשיא המדינה עזרה להתניע גל חדש של דמוקרטיה בכל רחבי מזרח היבשת. גם לאחר שעלה לשלטון, האבל המשיך לחזק את הדמוקרטיה כאשר פעל עבור פירוקה של ברית ורשה שאפשרה לרוסיה לשמר את ההגמוניה שלה באזור, וסלל את הדרך להצטרפותן של מדינות מזרח אירופה לנאט"ו.

קריאת תוכחה

נקודה חשובה שאותה יש ללמוד מניתוח כתביו ומהקריירה הפוליטית של ואצלב האבל היא שערך החרות הוא מטרה רצינית שעליה יש להילחם בכל דרך. האבל לא רק סיכן את חייו שלו כאשר קם והתנגד לקומוניסטים, אלא המשיך והתעקש כל העת שאין שום הצדקה או תירוץ למניעה של זכויות אדם מקבוצת אנשים, או מניעת זכותם למשול בעצמם.

בעידן בו אינטלקטואלים רבים רותמים את כישרונותיהם למטרות שאינן בדיוק כוללות את ערכי הדמוקרטיה ויותר מחזקות מגמות אנטי-אמריקניות או כל טרנד שמאלני אחר, האבל היה מתנגד משטר אמיתי – נגד רודנות ובעד הדמוקרטיה. ולמרות שספג ביקורת מרה מחוגי השמאל בשל פועלו, הוא נותר נאמן למטרה כאשר תמך למשל בארה"ב במאמציה נגד רודנים כמו סדאם חוסיין בעיראק.

בשנים האחרונות, שמענו לא מעט פעמים על עלייתו של גל חדש של התנגדות למשטר בקרב קבוצות שונות, היוצאות לרחוב במחאה בעולם הערבי, ברוסיה וגם בארה"ב. חלק מאותן מחאות, כמו אלו שנערכו ברוסיה למשל, אכן היו במסגרת מאבק הרואי של עמידה מול רודנות; אחרות היו קשות יותר להגדרה. 'האביב הערבי' הוביל במהרה לעלייה מחודשת של אסלאם קיצוני במזרח התיכון, ותנועות מחאה כלכליות כמו 'Occupy Wall Street' בארה"ב היו יותר התקפה שמאלנית על השוק החופשי מאשר זעקה למען הדמוקרטיה. למרבה האירוניה, אלה המהללים כיום את המחאה המפונקת ברחובות, לא ממש הפגינו אהדה לאנשים כמו האבל בשיא מאבקם.

חייו ופעלו של ואצלב האבל היו קריאת תוכחה לאלו המבקשים להתהדר בהתנגדות למשטר בזמן שהם למעשה פוגעים בחירות ולא מחזקים אותה. גם העובדה כי מעולם לא הוכרז כחתן פרס נובל לשלום בעוד אחרים ראויים הרבה פחות זכו לכבוד, אומרת הרבה על מהות הפרס הזה. אך למרות זאת, כל עוד האומה הצ'כית חיה ונושמת אוויר חופשי, ואצלב האבל ייזכר כאחד מגיבוריה. מי ייתן שזכרו יהיה ברוך.

הטור התפרסם לראשונה בכתב העת 'קומנטרי'.

רכשו עכשיו מנוי ל'מידה' ותהנו מהנחה מיוחדת על ספרי שיבולת החדשים + כתב העת 'השילוח' לשנה מתנה!