ביקורת ספר: להיות שמרן // רוג'ר סקרוטון

מבצע מיוחד לקוראי 'מידה': ספרו החדש של רוג'ר סקרוטון ב-39 ש"ח בלבד!
הכנסו לאתר סלע מאיר ובמסך הרכישה הקלידו את הקוד: MIDA-SCRUT

***

כאשר תכתב ההיסטוריה של ההגות השמרנית במאה ה-20 (בניגוד ל"תנועה השמרנית" שכבר נחקרה היטב), היא תחולק ככל הנראה לשלושה זרמים עיקריים. הראשון יהיה זה של וויליאם פ. באקלי ג'וניור, שיצר למעשה את השמרנות האמריקנית המודרנית וחיבר אותה לתחומים רחבים יותר ולהוגים בארה"ב ומעבר לה; השני יכלול את המסורת הנרטיבית של ראסל קירק, שפיתח תגובה מורכבת לאתגרי הרציונליזם הליברלי; והשלישי כנראה יורכב מההגנה על הגות שמרנית אותה הציע הפילוסוף הבריטי רוג'ר סקרוטון.

ספרו 'להיות שמרן' הוא אחד מתוך סדרת יצירות אותן חיבר סקרוטון במטרה להרחיב ולהגן על העמדה השמרנית, ונעות בין אישיות מאוד לפילוסופיות. שלא כמו באקלי או קירק, סקרוטון הוא פילוסוף בהכשרתו שבמשך שנים התעמת עם ההתנגדויות מן השמאל לשמרנות, ופיתח טיעונים חיוביים מורכבים בעניין בתחומים הנעים מהכלכלה ועד לאיכות הסביבה. שלא כמו שמרנים רבים הנושאים עיניים לאדמונד בֶּרְק, סקרוטון מוצא את השראתו הגדולה ביותר בפרידריך הֵגֶל, אשר ממנו למד כי החיפוש אחר חירות הוא ליבת הפעולה האנושית, אך החופש הזה חייב להיות מוגשם במלואו דרך הפעולות שלנו עם אחרים וב"הכרה הדדית של זכויות וחובות". אותה הדדיות, בה הכיר גם ראסל קירק, היא מרכז התודעה השמרנית והבסיס לסדר חברתי יציב.

סקרוטון פותח את הספר בהגנה אמפירית על השמרנות, המכוונת לקהלים בעולם דובר האנגלית. שמרנות, כך הוא כותב, היא דחף אנושי טבעי, אולי הדחף הראשוני ביותר: לשמור על הדברים הטובים בחברה שלנו. השמרנות מתחילה מן "ההבנה אותה חולקים כל בני האדם הבוגרים: דברים טובים יכולים להיהרס בקלות, אך לא נוצרים בקלות". אך הדחף האוניברסלי הזה לשימור הדברים הטובים מתפרק דרך נסיבות שונות ותרבויות של חברות מסוימות. "דברים טובים" אינם קטגוריה פתוחה ומעורפלת; על מנת לשמור עליהם, מי שצריך להגדיר אותם ולרצות בהם הם אנשים ספציפיים.

סקרוטון כתב את הספר הזה עבור אותן חברות שירשו את המסורת הבריטית של חירות המוגבלת על ידי הצורך בסדר חברתי. האמריקנים, בדומה לבריטים, ירשו שורה של דברים טובים השווים הגנה ונמצאים תחת מתקפה, כמו למשל "היכולת לחיות את חיינו כרצוננו; הביטחון של חוקים חסרי-פניות, דרכם התלונות שלנו נענות והפגיעות בנו מוסדרות; ההגנה על הסביבה כנכס משותף, שאינו יכול להיות מוחרם או מושמד על פי גחמה של בעלי אינטרסים; תרבות פתוחה וסקרנית שעיצבה את בתי הספר והאוניברסיטאות שלנו", בנוסף למושגים ספציפיים יותר כמו בחירות דמוקרטיות וצווים כמו הביאס קורפוס.

בניגוד למחשבה הרווחת בשמאל, ערכים משותפים אלה אינן הנחות אוניברסליות שניתן להמציא ולשנות כרצוננו. למעשה, זהו בדיוק חלק מהנקודה: הם לא פותחו על ידי שום כוח או רשות, ולשום כוח או רשות אין (או לא צריכה להיות) את היכולת להרוס אותם.

חוקים וכוח

סקרוטון משתמש בצמיחה האורגנית של מוסדות כנקודת פתיחה לשמרנות שלו. חירות ומוסדות הולכים ביחד, ולמעשה הם כמעט ולא יכולים להתקיים בנפרד:

התהליך בו בני אדם רוכשים את החירות שלהם גם בונה את הקשרים שלהם, ומוסדות החוק, החינוך והפוליטיקה הם כולם חלק מזה – לא דברים בהם אנו בוחרים באופן חופשי מתוך עמדה של ניתוק, אלא דברים דרכם אנו רוכשים את החירות שלנו, ובלעדיהם לא נוכל להתקיים באופן מלא כישות מודעת לעצמה"

אם כן, התיאוריה הליברלית השמה דגש על בני אדם כיחידות אוטונומיות מוטעית הן ברמה התיאורטית והן בפועל. חדירת הממשלה לכל תחומי החיים פוגעת בתהליך של רכישת החירות (למרות שבניגוד למחשבה הליברטריאנית, ממשלה היא הכרחית), מכיוון שלמרות שאנחנו בונים מוסדות, חלק מהם מכריעים בנוגע לטובת הכלל, ויכולים לפגוע בתהליך ההכרה ההדדית של כולנו כחברה.

זו התובנה הפוזיטיבית של הסוציאליזם, ובפרק בספר העוסק בה סקרוטון מכיר בכך שכולנו חיים בסוג של קהילה. פרקים אחרים עוסקים באופן דומה ברב-תרבותיות, לאומיות וסביבתנות. הפגם העיקרי עליו מצביע סקרוטון בסוציאליזם היא העובדה שרעיונותיו בהכרח מסיתים חלק אחד מהקהילה נגד החלק האחר, והוא יכול להתקיים רק על בסיס קנאה.

גם התאגדויות שונות יכולות ליצור אי-שוויון, ולכן המסע הליברלי הגדול אחר שוויון לו היו בעבר השפעות חיוביות על התנועה לזכויות האזרח, כיום מנסה לכפות אחידות חילונית בנושאים כמו אמצעי מניעה. אי-שוויון נובע מהחיפוש הטבעי שלנו אחר חירות, ותשובה היחידה לכך טמונה במתן הזדמנויות לכולם, ברכה שניתנה לנו בעידן המודרני בזכות הקפיטליזם. אבל גם כאן ממשלה ליברלית יכולה לטעות: על ידי שימוש בכוח המדינה כדי להתערב בהתאגדות הטבעית שלנו, הממשלה מפחיתה את ההזדמנויות במקום להרחיב אותן. חוקים הופכים לאמצעי להשגת כוח, במקום שיהיו כלי לשחרור האזרחים.

תקווה אמיתית

כמו כל ספריו של רוג'ר סקרוטון, גם 'להיות שמרן' כתוב באופן אלגנטי ומתייחס באופן הוגן לטיעונים המתנגדים, מה כשלעצמו מהווה שיעור באיך להיות שמרן. אך המשמעות העמוקה יותר של שמרנות היא להיות קשורים לדורות הקודמים דרך מוסדות ודרך הסביבה, במסמכים המכוננים שלנו ובבנייני ציבור ובכל הדברים שביחד יוצרים לאורך זמן את מה שסקרוטון מכנה "משכן".

סקרוטון טוען כי החברות הליברליות המודרניות, בין השאר בגלל ההעלמות של אמונה דתית, כופות "קשיות לב מדבקת": "אין יותר אהבה או אושר – רק כיף". הליברליזם המודרני דוחה את התגובה המערבית המסורתית הנטועה במורשת ובתרבות הנוצרית לפיה יש "לשאת כל אובדן כאובדן אמיתי", ולכן מממש את האובדן הזה. תגובה זו עוזרת לנו להתנגד לתהום הייאוש שהשמאל מכריח אותנו לבהות לתוכה, לנצח, ולשחזר הן את הכבוד לעבר והן תקווה אמיתית לעתיד.

הטור פורסם לראשונה באתר 'נשיונל רוויו'.

לחצו כאן לקריאת מאמריו של רוג'ר סקרוטון באתר 'מידה'.