ההתערבות החוזרת מצד בית המשפט בהחלטות הממשלה והכנסת הפכה את הרשות השופטת לעליונה; השינוי צריך להגיע מתוך הציבור
מקורותיו של המשבר הפוליטי והחוקתי בו ישראל נמצאת בשנה האחרונה הם מגוונים ומורכבים. חלקם קשורים לשיטת הממשל והבחירות, חלקם לשיח הציבורי והתקשורתי שהולך ומקצין, וחלקם לנסיבות התקופה המשתנות. אבל ישנו גורם אחד שנראה כשזור בין המחלוקות והמאבקים והוא הוויכוח סביב מערכת היחסים הרצויה בין הממשלה והכנסת לבין מערכת המשפט. לכן חשוב, גם בשיאו המתלהט של אותו ויכוח בימים אלה, לחזור לכמה נקודות יסוד בתחום הממשל והמשילות, ובעיקר לאחד מיסודותיו של כל משטר דמוקרטי – עקרון הפרדת הרשויות.
כדי שממשלה תוכל לעבוד באופן יעיל ולקדם את המדיניות לשמה נבחרה בידי העם, כל אחת מהרשויות – המבצעת, המחוקקת והשופטת – צריכה לכבד את שתי האחרות. תמיד היו ותמיד יהיו חיכוכים ביניהן, אך הבעיה הרצינית מתחילה להיווצר כאשר אחת מהן מתעלמת מן האיזון ומחליטה שהיא לא מכבדת את החלטות האחרת. בעיה זו כמובן מודגשת היטב במקרים כמו פסק הדין שנתן אמש בית המשפט והורה ליו"ר הכנסת לקיים הצבעה על החלפתו, וגם במקרים אחרים בהם השופטים מתערבים בעבודת הממשלה והכנסת תוך ניסוח מחדש של חוקים וכללים כדי שיתאימו לאידיאולוגיה האישית שלהם. משמעותה הסופית של מניפולציה כזו היא שינוי יסודי של עקרון הפרדת הרשויות.
כאשר הוגים דמוקרטיים מוקדמים כמו מונטסקייה או האבות המייסדים של ארה"ב שהגיעו אחריו דנו במבנה הממשל הרצוי, הם הבינו במהרה כי על מנת לשמור על חירות האדם יש לפזר את הכוח שניתן לרשויות, מכיוון שמצב בו מרבית הכוח מרוכז בידי רשות אחת עלול להוביל לרודנות למעשה. מתוך כך הוגדרו הסמכויות והתפקידים המיועדים לכל רשות, שהיו אמורים ליצור איזונים ובלמים ביניהן. בכל הנוגע לרשות השופטת, שופט העליון האמריקני ניל גורסץ' הגדיר זאת כך:
האבות המייסדים סברו כי כדי שהחוק יסתגל לנסיבות משתנות, יש צורך בחוכמה הקולקטיבית של נציגי העם: על מנת ליישם את החוק בכנות נדרשים מרץ וחיוניות שקשה למצוא בניהול בצורת ועדה; וכדי לפתור מקרים ומחלוקות על אירועים בעבר נדרשת קבלת החלטות נייטרלית המפרשת את החוק כפי שהוא, לא כפי שהשופט היה רוצה שיהיה"
למרבה הצער, ההתרחשויות בישראל מאז הנהגת גישת האקטיביזם השיפוטי של אהרן ברק וביתר שאת בשנים האחרונות, מלמדות שהתרחקנו מאוד ממחסומי המגן של עקרון הפרדת הרשויות. האופן הנלהב בו בית המשפט העליון מתערב שוב ושוב בהחלטות הרשות המבצעת והרשות המחוקקת פגע קשות בכל איזון או בלם, והפך את הרשות השופטת למעשה לפוסקת האחרונה והעליונה על שתי הרשויות האחרות. למרות הבעייתיות הברורה במצב הנוכחי, יש לציין שבמקרים רבים הוא היה נוח מאוד עבור הממשלה והכנסת, שהעדיפו לתת לבית המשפט לקבל את ההחלטה האחרונה במקרים של מחלוקת ולמעשה ויתרו על סמכויות הביצוע והחקיקה המוקנות להן. גם כאן, זו סטיה ברורה ממשנתם של כמה מאבות האומה האמריקנית כמו ג'יימס מדיסון, שכתב ב'פדרליסט' מספר 51 על הנקודה הזו:
…הערובה הגדולה נגד ריכוזן ההדרגתי של הסמכויות השונות באותה מחלקה עצמה מתבטאת בכך שמנהלי כל מחלקה מקבלים את האמצעים החוקתיים ואת התמריצים האישיים הנחוצים להדוף הסגות גבול מצד האחרים. כמו בכל המקרים האחרים, הכרח שגם במקרה זה יהיו האמצעים להגנה שווים לסכנת ההתקפה. יש לסכל את השאפתנות באמצעות שאפתנות"
במילים אחרות, מעבר למשמעות הפורמלית הבסיסית של עקרון הפרדת הרשויות, משמעותו היא גם שמירה בלתי מתפשרת על חירות הפרט, ריבונות העם ושלטון החוק. כאשר בית המשפט מתערב בענייני הרשויות האחרות, מאתגר חוקים ותקנות שנקבעו בידיהן ומפר את עקרון ההפרדה, הוא גם פוגע ביסודות הבסיסים ביותר של כל משטר דמוקרטי. בדיוק לכך התכוון מונטסקייה כאשר הזהיר כבר במאה ה-18 כי "כאשר כוחות החקיקה והביצוע מאוחדים כולם באותו אדם או באותו הגוף, לא תוכל להתקיים חירות".
כדי להימנע ממחלוקות ומאבקים קשים כמו אלה הנחזים כיום במערכת המשפטית והפוליטית בישראל יש להשיב על כנו את עקרון הפרדת הרשויות שהופר, הן מבחינה חוקתית והן מבחינת התודעה הציבורית והממשלתית, ולהגדיר מחדש לכל רשות את סמכותה וגבולותיה. כדי שהממשלה והכנסת יוכלו לבצע את עבודתן וליישם את המדיניות לשמה נבחרו למען הציבור שבחר בהן, הרשות השופטת חייבת להבין כי לא לה לבחור אילו חוקים יש לאכוף ומאלו להתעלם, ובוודאי שלא להעדיף צד מסוים במפה הפוליטית, גם לא למראית עין.
בהקשר הזה מעניין לציין סקר של חברת Direct Polls שנערך ממש אתמול, וממנו עולה כי רוב משמעותי של הציבור (54.5%) סבור כי התערבות בג"ץ בעבודת הכנסת מהווה פגיעה בהפרדת הרשויות. התוצאות מתפלגות כמובן לפי עמדה פוליטית, פילוג שהוא בחלקו תוצאה של הפרת ההפרדה מצד בית המשפט ומעיד היטב על המגמה בה בחרו השופטים.
מכך עולה גם הפתרון למשבר ולפיו כאשר אותם איזונים ובלמים שאמורים להבטיח את החירות נשחקים, המגן האחרון והאמיתי על הפרדת הרשויות חייב להיות העם עצמו. בהתחשב בהשפעה העצומה שמערכת המשפט לקחה לעצמה כמעט בכל תחום של חיינו, קשה להניח שהיא תוותר עליה מרצונה הטוב. בניגוד אולי למה שחלק ממגיני מערכת המשפט נוטים לחשוב, מהלך כזה גם יחזק את האמון הדרוש מצד העם במערכת ואולי יפחית במעט את הפילוג הפוליטי, אך לשם כך דרושה כאמור מודעות ציבורית רחבה, שבתורה תניע את נבחרי הציבור לפעול לשינוי המצב.
זו פנייה לרצון הטוב של השופטים? אין להם רצון טוב. מה עושים? אין להם אחריות. מה עושים? צריך לשנות את שיטת הבחירה לעליון ובצעד קיצוני הנדרש במצב קיצוני להגביל כהונת שופט לשש שנים, אחרי זה בחירה חוזרת, וסך הכל 2 קדנציות. להפחית את זכויות הפנסיה
א.הגבלת מספר קדנציות היא אף פעם לא רעיון טוב-אם יש העמדה לבחירה מחדש כל כמה זמן אז ממילא מי שגרוע יפול ומי שטוב-מה רע אם יבחר שוב?
ב.נראה לי לא חכם לתת קדנציה ארוכה יותר משל הכנסת. עדיף שהעם יבחר אחת לארבע שנים את מנהיגיו בכל שלושת הרשויות בבת אחת. זה יאפשר לעם לעקוב ולהשפיע על המדינה באופן יעיל ומחובר למנהיגיו ובלי עודף עלות למשק על ימי בחירות מיותרים.
ג.זה רק חלק קטן ממה שנחוץ. שכחת לגעת בנושא שיטת הבחירה ובהגבלת בג״ץ(זכות העמידה למשל).
מילטון פרידמן כבר אמר אין צורך לבחור באנשים הנכונים צריך להביא לכך שהאנשים הלא נכונים יעשו את הדברים הנכונים. אם יהיה צורך לעמוד לבחירה חוזרת ועל ידי פוליטיקאים הם כבר לבד יגבילו את זכות העמידה. אין צורך במשהו נוסף. אתה צודק שאין צורך בהגבלת מספר קדנציות די בצורך לעמוד לבחירה חוזרת, אבל לא על ידי העם כולו זה לא רלוונטי, אלא על ידי פוליטיקאים נבחרי העם.
צודק.
מעולם לא התכוונתי לבחירה ישירה-יותר מדי מסובך והאזרחים יתקשו לעקוב.
התכוונתי שכמו שהבחירה לכנסת מעצבת את הממשלה(וגם זה דורש תיקונים) כך היא תעצב גם את בית המשפט העליון.
כאשר עורך דין עובר על החוק אפשר לפסול לו את הרישיון.
כאשר שופט שופט ללא סמכות הוא גם עובר על החוק.
יש צורך להתלונן על השופטים (בג"ץ)עם שפיטה ללא סמכות. בלשכת ערכי הדין.
הדבר יגרום לסילוקם מעריכת דין וגם מבית המשפט.
אם הכל שפיט אז מי מבקר את הבגץ ו\או את בית המשפט העליון.
מה עושים כאשר שופטים ממציאים חוקים, או מתחם סבירות ועוד כל מיני רעיונות מעוותים שמטרתם האחת להשתמש בכח המשרה על מנת ליישם אג'נדה פרטית.
מתי השופטים שפסקו שלאריאל שרון מותר לבצע את ההתנתקות יתנו את הדין לאחר שהתברר שכל הטיעונים שלהם מצוצים מהאצבע.
תמיד אמרו לנו שהבגץ הוא מפלטו של החלש, עכשיו אנחנו רואים שבגץ הוא מפלטו של הנבל.
השאלה היא לא המצב, השאלה היא איך פותרים אותו.
התהליך שבאמצעותו השמאל הקיצוני בשיתוף של עוד אי אלה גורמים שלא טובת עם ישראל לנגד עינהם מנסים להתגבר על נתניהו הוא תהליך מתוכנן היטב כולל תיק 1000 2000 3000 4000 .. ,יועץ משפטי והפגנות,מפכל, תקשורת, דרכינו והכל במימון נדיב של שונאי ישראל.
חבל שהימין לא מסוגל להעמיד כאלה צוותים תכנוניים על מנת ליישם את רעיונותיו שהם נחלת מרבית העם.
לדעתי עוד צפויות הפתעות מצד השמאל בכל מיני תחומים על מנת להצליח במה שלא הצליחו בקלפי.
איך מחזירים את הבגץ לתפקידו האמיתי.
ישב כאן צוות מוחות ש
המיקום העליון של בית המשפט העליון
אהרון ברק אך גם קודמיו צעדו לתוך חלל גדול של חוסר מוסדות והמעט שיש אינם מאוישים כיאות. ישנו רק בית נבחרים אחד קטן שכיום מזמן אינו עונה על הצרכים. נא לחשבן אם בהיות מספר התושבים במדינת ישראל 600,000 שש מאות אלף הכנסת מנתה 120 חברים כמה חברי כנסת צריך היום כדי שתוכל למלא את יעודה? כדי שחברי הכנסת יוכלו להיות בקשר עם העם ולא רק עם שופטי בית המשפט העליון הקרובים להם גיאוגרפית, יש להגדיל בדחיפות את הכנסת. אמנם ישנם חברי כנסת שאינם מבצעים עבודתם אך גם ישנם אחרים העובדים קשה. מספר כה זעום של חברי כנסת אינו יכול להספיק גם אם כולם עובדים קשה. מתוך מספר גדול של חברי כנסת קל יותר לנפות את הלא עובדים ולהחליפם לאחר שיכון מנגנון לפיקוח על עבודת חברי הכנסת. את מספר חברי הכנסת יש להגדיל בהדרגה כדי לתת לחדשים אפשרות ללמוד את המלאכה. לדוגמא כל קדנציה להוסיף עוד עשירית. בעיה אין בכלל מקום באולם המליאה הוא בנוי ל120 חברים ותו לו. נודע לי ולא בטוח שזה כך, שיש עוד הרבה מקום לא בנוי בבנין משכן הכנסת. אם אין יצטרכו להוסיף עוד קומה! יש לבנות אולם חדש שיוכל להכיל אפילו 200,0 אלפיים חברי כנסת ואולי יותר. . באם ימצא היכן לבנות אולם מליאה גדול אפשר להוסיף עוד בקדנציה הבאה עוד עשירית וישבו זמנית במעברים.
לאחר זאת יש להקים כפי שנהוג בדמוקרטיות בעולם בית מחוקקים גבוה שיפקח על כולם כולל בית המשפט כולל העליון היהיר על שופיטיו וישפוט אותם לעת צורך. הרי ידוע שבית המשפט עליון חושב שתפקידו לפקח על המדינה והוא לפי כך קבע לעצמו על דעת עצמו את מיקומו בנקודה הגבוהה ביותר בגבעת רם. לאחר שכבר התישב, עצם ישיבתו במקום זה מחזקת את הרגשתו שתפקידו עליון מעל כולם. עד כדי כך בית המשפט העליון בטוח שהוא עליון גם על הממשלה והכנסת שמדריכי מבקרים בבית המשפט העליון כך מסבירים את גובה המקום הטופוגרפי כמתאים לגובה התפקיד מעל שאר הרשויות. גם מדריכי טיולים לוקים באותו ההסבר. קרבה גיאוגרפית זו לכנסת גם מעודדת שליטה על הכנסת ודחיפת חוקים נוחים לבית המשפט ומנוגדים לטובתו של העם. אהרון ברק בכל הזדמנות סר לכנסת וממושב המבקרים החשובים לעיתים צרח על חברי הכנסת.
באופן זה בית המשפט העליון גם אינו נגיש לעם לעירעורים שזה צריך להיות תפקידו שהוא ממילא ממעט לעשות. על כן מתבקש מנגנון שלא מקרב השופטים אשר יעמיד את השופטים על מקומם וישפוט אותם ואף ירחיקם אם יתבקש. יש לבטל את ההפיכה השיפוטית ואת בג"צ בכלל. כלומר יש לבטל את ביטול משילותם של נבחרי הציבור לטובת השופטים. לאהרון ברק המרבה להזכיר את שלטון הנאצים כמו גם לדומיו יש להזכיר שמעשהו ומעשה בית המשפט זהה למעשהו של היטלר אשר עם עלותו לשלטון ביטל את הפרלמנט כי הוא ידע טוב יותר מה טוב עבור העם. מבנין משכן בית המשפט העליון יש לסלק את בית המשפט כלומר את כל השופטים ולמצא לו חלופה במקום נגיש לקהל הרחב. בבנין זה יש לשכן את בית הנבחרים הגבוה לכשיקום והוא חייב לקום.
"נשיאי" בית המשפט העליון לפני פרישתם יושבים מול צייר לציור פורטרט שלהם בעלות של חמישים אלף שקל מכספנו. ציורים אלו נמצאים במרתף בניין בית המשפט העליון. יש להחרים ציורים אלו ובטווח הארוך לפתוח בירושלים מוזאון הרהב שיכיל פורטרטים אלו תוך סיפור מעלליהם של כל אחד מנשיאים אלו. זה יהיה הבסיס למוזאון הרהב, אשר כמו כן יכיל את ספור הקרן להשמדת ישראל בה חברים שופטים אלו והתנהגות האירופאים הצבועים.
הפוליטיזציה של מערכת המשפט (או בניסוח מעודן "אקטיבזם שיפוטי") אינה בעיה של הפרדת רשויות, אלא היא היא זו המערערת על יסודות הדמוקרטיה הישראלית. ללא כל מנדט מהבוחר ובשיטת חבר מביא חבר, היא זו המכשירה את המשותפת ביד אחת, והנסמכת על אותו הרוב השיקרי באחרת, בכדי להדיח רוב יהודי אידיאולוגי. לנגד עינינו, דורס בית המשפט חוק שחוקק על ידי למעלה מ90 חברי כנסת, להטות את כף הבוחר. טעו כנסות ישראל האחרונות שלא הביאו לאיזונים במערכת המשפט, ולשיטת בחירת שופטים הוגנת המשקפת נאמנה את המרקם הפוליטי. אני תקווה שבבחירות הבאות נלמד מניצנים אלו של משילות שמאל דורסני ונפעל בהתאם.
בגץ מעודד מכחול לבן.השמאל כרגע עוד עם קצת כח.בהמשך שהציבור החרדי והדתי יגדל וידבר כוחו.השמאל דרך בגץ ינסה לבלום אותו ואז ההתנגשות תהיה בלתי נמנעת.לכן הימין חייב לשלב ידיים עם החרדים והדתיים והשאירו קרוב.כשהחרדים יהיו שני מליון והדתיים 2 מליון השמאל ובגץ כבר לא יוכלו להתעלל בימין.וזה קצת לוקח זמן עוד עשור שניים הכל ישתנה.גם הערבים לא יועילו לשמאל לפי איך שזה נראה עימות עם הערבים יגיע וזה עלול להיות אלים מאוד בגיבוי השמאל
הגיע הזמן להודות על האמת כור ההיתוך הוא בלוף אחד ענק הגיע הזמן לפרק את מדינת ישראל שתי מדינות לשני שבטים יש להקים את מדינה יהודה בהקדם ולהתנתק מבין המשפט הפאשיסט די לקרא את התגובות של האשכנזים שבוחרים בלבן לבן זה ברור הכל עדתי יש פה מלחמה בין לבנים לחומים וצריך לפרק את העסק הזה
זאת המטרה שלה: לסכסך בין חילונים לדתיים, בין מזרחיים לאשכנזים, בין נשים לגברים וכך לפורר את מדינת ישראל מפנים. אבל יהודים אוהבי ישראל לא יתנו לה להגשים את מטרתה, והם הרוב הדומם כאן: חילונים ודתיים, מזרחיים ואשכנזים, נשים וגברים שכולם אוהבי ישראל ואוהבי מדינת ישראל.
בתיאוריה, חלוקה למדינות לפי 'שבטים' נשמע רעיון מצוין אבל נסה להעביר את הגבולות על המפה ותיראה שזה לא מעשי(מעבר להתנגדות של משפחות שיפורקו).
בפעם האחרונה שבדקתי נתניהו ובנט היו אשכנזים וגבי אשכנזי ועמיר פרץ היו מזרחים. משהו השתנה מאז? וגם אם אתה מחלק אותנו לממלכת ספרד וממלכת אשכנז איך אתה מחלק את הילדים מנישואים בין עדתיים? חותך אותם לשניים ושולח חצי לפה וחצי לשם?
זה בדיוק מה שמציע ליברטריאליזם(בין השאר)-
אפשרות לישובים ושכונות שונות לחיות בדרכים שונות(אפילו מערכות מוסר שונות) עם מינימום יכולת התערבות זה לזה.
אני רואה בכל מה שקורה מיצוי סוגי הכהונה. רגע האמת והמון מושגים צצים פיתאום. מישהו כתב למטה על מילחמת הלבנים בחומים וכו. זה בגלל אלמנט הגטו הכל גטאות זה לא טוב. אני גדלתי על אמונה הוויתית ומסורת מישלבת ומישתלבת.לא נירתעת מההוויה אלא מאתגרת אותה. אני בעד העם לא אלה שלמעלה העם כולו.
צריך מנהיגות שמחברת בין כל חלקי העם. כל כך קטנים אנחנו מימה המחלוקת היא כה מגוחכת פאטתית. הקונצנזוס בעיני הוא התנך אבל לא משדה כהונתי. אפילו המוסלמים והנוצרים הישתעבדו לו ינקו מימנו לאורך אלפי שנים. להתחיל מהתחלה לחזור לנעורים למה הכוונה. ותשוב לימי נעוריה זאת הנבואה. היא מכילה והכילה את המאות 20 ו21 ותכיל את העתיד. מנקודת הכהונה שעברה את התנך , לא מצאה בו עיניין כולל החילונית הוא כהונתי עברי .מהעבר לא העתיד.. אבל ממנהרת הזמן של ימינו מנסיעות בזמן הוא נבואי. מכיל בתוכו את החוויה הקולקטיבית לנו ולאנושות כולה . על חלום שנישכח נימחק. על ימים של רון ואושר ושלווה אמיתית על נשמות יפות ואמיתיות. על ועל ועל. זה גן העדן. רבות ניכתב עליו הוא ממלא את שירי נוסעי הזמן- עצמות עשיו שצמחו בדרום ארצות הברית.
יש היום מין מיצוי עייפות והלם המאות האחרות. אז לאן הולכים.
האם למבקר המדינה יש סמכויות לבקר את בג"ץ? הגיע הזמן לבחון את תיבת הפנדורה שיש שם באותה זכוכית מגדלת בה השופטים בוחנים אותנו.. בטוח הוא יגלה שם כמה מחדלים נאים
בכל העולם מבקר המדינה בודק גם את בתי המשפט בנוסף לפיקוח של בתי הנבחרים. אצלנו הוחלט שמבקר המדינה בודק רק את הרשות המבצעת – את הממשלה על שלוחותיה.
בג"ץ הוא ריבון הכנסת
חיות פתאום מאוד מוטרדת מרצונו של הבוחר קביעתה שיש לבחור מיידית יושב ראש בגלל ש61 חברי כנסת לא עצמאיים אשר הצביעו מתוך משמעת סיעתית כך דרשו. לידיעתה יושב ראש הכנסת נבחר לאחר חילופי השלטון, היה זה תמיד מספר שבועות לאחר השבעת הכנסת. המצב הנוכחי הוא מצב של אי בהירות פוליטית בנוסף לשיתוק חלקי של מוסדות שלטון שונים (בינהם גם בית המשפט לפי קביעתה של חיות) עקב מגפת הקורונה. כאשר יושב ראש הכנסת נבחר יחסית מוקדם, היה זה במצב של בהירות פוליטית. אך מה לה ולדקויות אלו?
חיות גם פתאום מכירה בריבונות הכנסת ומוטרדת מעצמאותה. היא מוטרדת מכך שאולי הכנסת תהיה כדבריה "להקת המעודדות של הממשלה" להזכיר לה שהיא דורשת שהכנסת תהיה להקת המעודדות של בית המשפט. מרוב קביעתה את ריבונות הכנסת היא נוהגת לבטל החלטות וחוקים של הכנסת. מרוב דאגה לעצמאותה של הכנסת היא מציבה אולטימטום מה יש לעשות שם. על סמך מה דוחה היא את הטענתה שהיו"ר המוצע יהיה לעומתי? לבית המשפט יש כידוע שליח מפעיל ממשלה וכנסת הלא הוא היועץ המשפטי שאמור להיות של הממשלה – אביחי מנדנבליט..בתור שליח בית המשפט הוא קובע לכנסת מתי צריך לדון בנושא.
כל הסתירות האלו מתאימות למי שרוממות הדמוקרטיה בגרונם והם מודאגים מאוד מאוד אך לאמיתו של דבר רומסים את הדמוקרטיה בגסות כפי שהם רומסים חוקים לפי ראות עיניהם. בית המשפט ועימו השמאל מתנהגים כרודנים וכאחרוני העבריינים.
כמובן, בעולם האידיאלי, צריכה ההפרדה בין הרשויות להתקיים במלואה. אך מה לעשות, אנחנו לא שם.החלטות מזדמנות של רוב כזה או אחר בכנסת יכולות להיות הרות אסון, לא דמוקרטיות וזו סיבה טובה מאד להתערבות בית המשפט העליון, על מנת לרסן את הכנסת וגם את הממשלה בעת הצורך.
זה כל כך אלמנטרי, בלמים ואיזונים. יש גם את העניין הפעוט הזה המכונה מוסר אוניברסלי. החלטות לא מוסריות צריכות בודאי, לטעמי, לעמוד במבחן בית המשפט. אין כאן משבר חוקתי. יש כאן עיקום אף של חלק מהפוליטיקאים שאינם מסתגלים לרעיון שינן כנראה החלטות שמנוגדות לחוק ולמוסר.
הטענה שאצל עמים שונים יש אמות מידה שונות והתנהגויות שונות בכל הקשור למוסר , אינן מתקבלות על הדעת.
ואם במונטסקייה עסקינן, מעבר לכך שהוא היה שופט, ואכן טען שיש להפריד בין הרשויות , הוא גם טען שיש , באותה עת,לשמור על איזונים ובלמים… והחוקה האמריקאית לדוגמא התבססה על תפיסתו הליברלית.
אם אני זוכר טוב, הוא גם טען שהמתח המתמיד בין הרשויות רק תורם לדמוקרטיה ובית המשפט פוסק במחלוקות הללו. התפיסה ש-'העם' הוא שמחליט עלול לעיתים להוביל לתוצאות נוראיות.
.
ומי בדיוק שם את השופטים להחליט בענייני מוסר? במה הם יותר טובים ממך או ממני?
תזכיר לי אילו בלמים יש למערכת המשפט?!
צעדו של אדלשטיין אמיץ ואצילי, גם אם עדת הבריונים מנסה לכוף אותו לפעול בניגוד למצפונו, ודאי על מנת שרצונה האנטי-דמוקרטי הפלילי יבוצע בידי איש ממתנגדיה, כדי שהללו יוכלו להרים טלפיהם ולטעון כי לא הם אלה שעוללו כן (אילולי כן, מדוע לא יניחו לאדלשטיין, ויממשו את כל תאוותם הבלתי-נשלטת במו ידיהם?). בג"ץ עבר כל גבול. לשון החוק ורצון המחוקק לא יעצרו אותו בבואו לחוקק חוקים מומצאים. פסיקתו נעשתה בלא סמכות, שהרי אין סמכות בית המשפט גוברת על סמכות הכנסת, ועל סמכות היו"ר בהיותו יו"ר הכנסת וכשהוא פועל עפ"י חוק. זוהי הפיכה שלטונית, ולשונם הבזויה של השופטים ("להקת מעודדות") מלמדת שאפילו אינם מנסים לכסות על החרפה במילים יפות. כעת יידע העם ויידעו השליטים הבאים כי הטיפול בחונטה נפשעת זו אינו יכול עוד להיעשות בכפפות של משי, כי אם בחקיקה נמרצת, שתעצב מחדש את ביה"מ לכל דרגותיו, ותשיב את זכות בחירת השופטים לידי העם.
בואו נעשה קצת סדר בדברים ואנא סלחו לי על החזרה לבסיס:
– דמוקרטיה משמעה שלטון הרוב.
– עקרון הפרדת רשויות נועד ליצור איזון בין גופי השלטון השונים במדינה הדמוקרטית.
– בבחירות האחרונות בחרו אזרחי מדינת ישראל ב-120 איש ואישה כדי שהללו ישמשו כנציגיהם ברשות
המחוקקת – כלומר הכנסת ואלו בתורם בחרו להטיל את המנדט להרכבת הממשלה כלומר הרשות
המבצעת על אחד מחברי הכנסת אשר במידה ויצליח להרכיב ממשלה שתזכה לתמיכת רוב חברי הכנסת
ישמש כראש ממשלה.
– 61 ח"כים (כולל כאלו המשתייכים לגופים שאינם "אהודים" עלינו) מתוך 120, כלומר הרוב המוחלט,
המליצו להטיל את המנדט להרכבת הממשלה על אחד מהם ובנוסף ועל פי המנדט שניתן להם החליטו
גם להחליף את יו"ר הכנסת הזמני.
– תוך שהוא מסתמך הן על לשון החוק והן על הנוהג המקובל, יו"ר הכנסת הזמני סרב לקבל את דרישתם
החוקית של רוב חברי הכנסת למנות יו"ר חדש ובשל כך נוצרה פגיעה הן בעקרון הבסיסי של שלטון
הרוב והן ביכולתו של הח"כ אשר קיבל את המנדט להמשיך בתהליך הרכבת הממשלה. מכיון שמנדט
זה מוגבל בזמן יש בכך פגיעה משמעותית ביכולתו להרכיב ממשלה כלומר התערבות ופגיעה בסמכויות
הנתונות לרשות המבצעת.
– כיוון שסירובו של יו"ר הכנסת מבוסס על החוק המתיר לו להמשיך בכהונתו עד להצגת הממשלה החדשה
ומכיוון שסירוב זה פוגע הן ביכולתם המעוגנת בחוק של חברי הכנסת לבצע את תפקידם כמחוקקים והן
ביכולתם לבחור ולמנות את הממשלה, נוצרה סתירה בין החוקים שונים ובכלל זה גם פגיעה בעקרון
הפרדת הרשויות שבין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת.
– כנסת ישראל בעת שהיא מבצעת את תפקידה ומחוקקת חוקים שונים, אינה יכולה לכסות את כל
האפשרויות ולחזות את כל התרחישים האפשריים כאשר חוקים אלו מיושמים במציאות, ולפיכך בעת
שעולה מחלוקת הנוגעת לפרוש הניתן לחוק ו/או כאשר נוצרת סתירה ו/או התנגשות בין החוקים שונים,
מועברת ההכרעה לרשויות המשפט ובכלל זה גם לבג"ץ והם אלו האמונות על הפרשנות הניתנת לחוקים
השונים כאשר מחלוקת כנ"ל מובאת בפניהם כמו גם על קביעת היררכיית הפנימית בתוך החוקים כאשר
ישנה סתירה או התנגשות בין חוקים שונים.
– כיוון שלדעת נציגי הרוב הנוכחי בכנסת, הפגיעה בעקרון של שלטון הרוב והפגיעה בעקרון הפרדת
הרשויות כלומר ביכולת להרכיב את הזרוע המבצעת – הממשלה, חזקה מן הפגיעה בחוק המאפשר ליו"ר
הזמני להמשיך בכהונתו עד להצגת הממשלה, פנו אלו לבג"ץ שיכריע במחלוקת.
– בג"ץ מתוקף סמכותו כגוף האמון להכריע בסוגיות אלו, מילא את תפקידו כ"מפרש" החוק וקיבל החלטה
הנותנת משקל גדול יותר ליכולתו של הרוב לממש את המנדט שניתן לו, על פני החוק המאפשר ליו"ר
הזמני להמשיך בתפקידו עד להצגת הממשלה החדשה ובנוסף קבע בג"ץ כי משקל הפגיעה בעקרון
הפרדת הרשויות בכך שהוא מונע/מעכב את הרכבת הממשלה החדשה, חזקה יותר מהפגיעה שנוצרה
עקב הערבות בג"ץ בהחלטותיו של יו"ר הכנסת הזמני.
בשורה התחתונה בג"ץ פעל על פי המנדט שניתן לו לדון, לפרש ולהכריע בסוגיות הקשורות לסתירה בין החוקים שונים ולהיררכית שביניהם כאשר אלו מועלות בפניו.
חו"י כבוד האדם וחירותו הוא שורש הבעיה ואותו חייבים לעקור. הוא חוק טוטליטרי ושום תיקון לא יחזיק אם החוק הזה לא יבוטל.
לא כולם מסכימים. ישנה קבוצה של פחות ממספר אצבעות הידיים היודעת את הכל טוב מכולם. כך היה גם בברית המועצות, בגרמניה הסוציאליסטית לאומית. ישראל מצטרפת לקבוצה נבחרת זאת
בכל האירועים הדרמטיים האחרונים צריך לשים לב מי שותק. השתיקה הרועמת ביותר היא זו של בנימין נתניהו – על פי הודאתו מגינו הנחוש של הבג"צ. בנימין נתניהו הוא מי שטיפח וגידל את המפלצת הבגצ"ית והוא היום חוכך ידיו בהנאה.
השמאל קודם מביא את האסון ואז מצביע עליו ועל מי שמנסה להתמודד איתו ואומר שהוא נכשל: קודם מסנדל באופן עוקף-דמוקרטיה את מנהיגי הימין שנבחרו בבחירות דמוקרטיות (כולל פתיחת תיקים משפטיים מפוברקים נגדם) ואחר כך טוען שהם לא יודעים לשמור על הדמוקרטיה מפני עוקפי הדמוקרטיה.
הטענה כאילו נתניהו לא פעל נגד מערכת המשפט המושחתת כי הוא רצה שהיא תחפה על השחיתות שלו היא שקר שמפיצה כנופיית רק-לא-ביבי. לביבי מעולם לא היתה הזדמנות לטפל במערכת המשפט המושחתת כי המערכת הזאת סימנה אותו מהרגע הראשון וברגע שאתה יוצא נגד המערכת זה מתפרש שהמערכת חשפה משהו שאתה מעוניין להסתיר.
תעשיית החקירות נגד נתניהו התחילה עוד בכהונתו הראשונה, בשנים 1999-1996, במה שהשמאל כינה "פרשת בר-און-חברון", ואחריה נוספו מה שהשמאל כינה "פרשת המתנות" ו"פרשת הקבלן עמדי": גם באותם ימים הכותרות זעקו, החוקרים הדליפו, והתקשורת פמפמה בלי הרף את ה"שחיתות" של "נהנתנות" ראש הממשלה. הנזק שנגרם לתדמיתו של נתניהו נצרב בתודעה הציבורית והזיק לו מאוד, אבל לאכזבת השמאל מבחינה משפטית שלוש ה"פרשות" היו אישומי סרק והסתיימו בלא כתב אישום.
וכך סיפר על מתפרת התיקים הזאת סגן ניצב בדימוס בועז גוטמן: "בתקופת החקירות בפרשת בר-און-חברון הייתי חלק מצוות החקירה של אביגדור ליברמן, שהיה אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה. כבר בשלבים הראשונים היה ברור שהכול בלוף ושאין קייס. הודעתי מיד ליועמ"ש במשרד ראש הממשלה שצריך לסגור את החקירה מחוסר אשמה. ביום ראשון שלאחר מכן מגיע אלי קצין בכיר מאוד ביחידה, ואומר לי במילים אלה: 'בגללך העבודה לא תעלה לשלטון'. הוא אמנם היה בכיר ממני בשתי דרגות, אבל אמרתי לו שאעיף לו את הדרגות מהכתפיים אם עוד פעם אשמע ממנו דבר כזה".
https://mida.org.il/2017/08/08/ראש-מפלג-חקירות-בדימוס-המשטרה-והפרקלי/
דברים דומים סיפר גוטמן גם על שתי החקירות האחרות, שגם הן התפוגגו אבל גם הן נוהלו תוך הדלפות בלתי פוסקות לתקשורת, והפכו לכלי נשק תעמולתי בידי השמאל. אבל השמאל לא התייאש: שוב העלילו שם על נתניהו "עבירות" שלא היו ולא נבראו. בחודש ינואר 2017 הודיע היועמ"ש על סגירת ארבע חקירות כאלה: מימון אסור בבחירות 2009; זיוף תוצאות הפריימריז בליכוד ב- 2009; "ביביטורס" – מימון כפול; "ביביטורס" – מימון בעלי הון. ה"פרשות" האלה ובעיקר "ביביטורס", יצרו עננת שחיתות מעל ראשו של נתניהו במשך 6 שנים וכמו שלוש החקירות מתקופת כהונתו הראשונה, גם הן נסגרו בלא כלום.
נתניהו לא פעל לריסון הפרקליטות ומערכת המשפט המושחתת משום שמעולם לא היתה לו קואליציה של 61 חברי כנסת שנכונים לתמוך בריסון הזה, כי תמיד היו בין חברי הקואליציה שלו כאלה שהורתעו על ידי טרור ההפללות של מערכת המשפט כלפי פוליטיקאים שניסו לרסן אותה. כך נוצרו שני סוגי פוליטיקאים שהיו תמיד חלק מקואליציות הימין:
א. פוליטיקאים (כמו ליברמן וכחלון) שנסחטו על ידי החונטה המשפטית באופן ישיר (הבהירו להם שיש נגדם "חומרים" במגירה של הפרקליטות יחד עם "חומרים" בכספת של נוני מוזס, מוכנים לשליפה ולהפיכה לכתבי אישום מפוברקים ולכתבות צבע מכפישות).
ב. פוליטיקאי בובה נוכלים (כמו בנט, שקד וסער) שהוצנחו על ידי החונטה כדי להעמיד פנים שהם ימניים ומתנגדים לבית המשפט העליון, וכך לגנוב את קולות הבוחרים.
נתניהו שחה בכל הביוב והרשע הזה באומץ והתקדם היכן שהוא יכול היה לפעול בחופשיות: בשדה יחסי החוץ ובכלכלה. אבל הזנקת הכלכלה ויחסי החוץ של נתניהו החלה להשפיע גם על מדיניות הפנים, וגרמה לחיסול הסכם אוסלו, רעיון המדינה הפלשתינית (העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, אישור הסיפוח של רמת הגולן וביטול המעמד של יהודה ושומרון כ"שטח כבוש") והרעיון של "מדינת כל אזרחיה". את החיסול הזה לא יכלה לסבול חונטת המשפט שיצר אהרון ברק (בחסות סיסמאות כמו "זכויות האדם") שהרי רעיון "מדינת כל אזרחיה" הוא עבור החונטה אמצעי לחיסול הריבונות היהודית, הלאומיות היהודית, המסורת היהודית והשליטה הבלעדית של היהודים בארץ ישראל.
אז הבינה החונטה כי כדי לבצע את תוכניותיה עליה להשתלט על השלטון בישראל ולהדיח ממנו את בנימין נתניהו הציוני והישר. כלומר: אם החונטה תצליח במזימתה, לא יקום אחרי נתניהו אף יהודי ציוני וישר שיעז או שיצליח להגיע לשלטון: כל מועמד יכיר וידע את מוראה ונחת זרועה של הדיקטטורה המשפטית. יופעלו נגדו חקירות שווא, יופעלו נגדו תחקירי שווא בתקשורת ובנוניתון, יפילו אותו באופן כזה או אחר – אם בעזרת עדי שקר, אם בעזרת עדות שקר בגין ״הטרדה מינית״ (כמו שעשו לנשיא משה קצב ולרבים אחרים בשנים האחרונות), יכניסו אותו לכלא גם אם כל העדויות במשפטו יפריכו את האישומים.
זו הסיבה שהפרקליטות מפרסמת כתבי אישום מופרכים אחרי שלא נמצא דבר נגד נתניהו: כדי להבהיר שבכוחה להכניס כל אדם לכלא, גם אם כולם יודעים ורואים שהוא לא חטא בדבר. במקביל, תריץ החונטה של ברק לשלטון נוכלים ופושעים שהיא תחזיק תחת איומי העמדה לדין, ממש כפי שהיא עושה כיום (גנץ, אשכנזי, לפיד).
התערבות הבגצ השבוע הייתה חיונית לאחר שיואל יולי אדלשטיין חטף את הכנסת כמיעוט וניסה לכפות את דעת המיעוט על הרוב
מעשיהוא של אדלשטיין היה פגיעה מהותית בדמוקרטיה והתנהגותו באי כיבוד פסיקת בגצ הייתה קידום אנרכיה בעוד אזרחים חייבים להישמע לחוק קם יור הכנסת ומצפצף על החוק בעיקר בתקופה רגישה זו
ולכן שוב בגצ עשה כאן את עבודתו כנדרש
הבעייה שאדלשטיין לא נענש בצקרה זה לפחות בקנס משמעותי
על איזה רוב אתה מדבר? תקרא עיתון מהיום
כן רוב זה דבר חשוב. אז אני מניח שלא תתנגד שאדלשטיין ישוב לתפקידו אחרי שהושג רוב חדש
אני לא יודע אם שמתם לב אבל התערבות הרשות השופטת בעבודת הרשות המחוקקת והרשות המבצעת היתה (עד עתה) כמעט אך ורק כאשר הממשלה והכנסת היו בראשות הליכוד.
שימו לב לשתיקה הרועמת של הרשות השופטת גם כאשר מבוצעות עבירות בעליל על ידי הרשויות האחרות. וגם שתיקה מוחלטת כאשר הרשות השופטת והמשטרה מבצעות עבירות גם הם, אין פה ואין מצפצף.
הפתרון האמיתי אינו כפי שמופיע במאמר אלא על ידי הרחקה של אנשים מהרשות השופטת והמשטרה, אנשים שמונעים מאג׳נדות אישיות ופוליטיות ולא מהמטרות האמיתיות של גופים אלה. הרחקה כזאת צריכה להיות מלווה בחקירה, משפט ובעונשין.
פעולה כזאת ניתן לבצע היטב בעזרת חקיקה מתאימה.