איראן מנצלת את משבר הקורונה לסחוט עוד כספים מהמערב

מנהיגי איראן דוחקים בשבועות האחרונים בקהילה הבינלאומית לספק להם סיוע כספי על מנת להתמודד עם התפשטות נגיף הקורונה במדינה. לאחרונה דווח כי האיחוד האירופי החליט להעניק לאייתוללות סכום של 20 מיליון אירו אך מניסיון העבר, מרבית כספי המיסים של האירופאים ישמשו ככל הנראה לקידום המטרות הזדוניות של המשטר בטהרן.

עוד דורשת איראן כי קרן המטבע הבינלאומית שבסיסה בארה"ב תעניק לה סיוע כלכלי. האייתוללות מבקשים הלוואת חירום של חמישה מיליארד דולר, וזאת לאחר שהקרן הכריזה כי היא מקצה סכום של 50 מיליארד לסיוע למדינות שנאבקות מול משבר הקורונה. לפני כשבועיים, שר החוץ האיראני מוחמד זריף אף כתב בציוץ בטוויטר כי הבנק המרכזי מבקש "גישה מיידית" לכספי הסיוע ודרש מהקרן "לעמוד בצד הנכון של ההיסטוריה ולפעול באחריות".

צרפת, גרמניה ובריטניה התחייבו כבר לסכום של 5.6 מיליון דולר בסיוע לאיראן, בזמן שרבים מאזרחי אירופה נמקים בבתי כלא באיראן, לרוב בשל אישומים מפוברקים ונמנע מהם לשוב למולדתם. בני ערובה אלה כוללים את האזרחית הבריטית נזנין זגארי; האזרח השבדי אחמדרזה ג'לאלי; איש העסקים הבריטי מוראז טבאז; איש העסקים האוסטרי קמראן גדארי; החוקרת הצרפתית פריבא עאדלחה, ושלושת הבריטים ארס אמירי, קמיל אחמדי ואנושה אשורי.

אם האייתוללות אכן זקוקים לסיוע כלכלי מכיוון שהם באמת רוצים לעזור לבני עמם, מדוע הם סרבו להצעה האמריקנית למשלוח סיוע רפואי? מדוע המשטר בטהרן ביטל את אישורי הכניסה של צוות חירום שנשלח על ידי ארגון 'רופאים ללא גבולות', יחד עם חומרים שנדרשו להקמת יחידת טיפול בת חמישים מיטות? בהצהרה שפרסם בשבוע שעבר ארגון 'רופאים ללא גבולות' נכתב:

אנחנו המומים מן ההכרזה היום מצד גורמים רשמיים במשרד הבריאות האיראני על ביטול האישור שניתן לצוות הסיוע שלנו שנשלח לטפל בחולי קורונה בעיר אספהאן. אנשי משרד הבריאות הכריזו שהמדינה לא זקוקה לעוד מטפלים נוספים כדי להתמודד עם המקרים הקשים"

עוד כסף ועוד כוח

בארבעת העשורים מאז עלו האייתוללות לשלטון, ההיסטוריה שלהם מראה כי כל רווח נוסף שהשיגה ההנהגה לא נוצל כדי לסייע לעם האיראני. הסכם הגרעין שנחתם ב-2015 ביוזמת ממשל אובמה הוא הדוגמה המובהקת לכך.

כאשר חתמו מעצמות המערב על ההסכם, נשיא איראן רוחאני הבטיח שהוא יעזור לאוכלוסייה בארצו. כאשר הנשיא לשעבר אובמה ביטל את מרבית הסנקציות האמריקניות שהוטלו על איראן, טהרן הייתה יכולה להתחבר מחדש למערכת הפיננסית העולמית ולהעניק לתעשיות הגז והנפט שלה תמריץ משמעותי. איראן הגדילה את ייצוא הנפט ממיליון חביות ביום לארבעה מיליון, והייצוא לאסיה קפץ ביותר מתשעים אחוזים. גם המכירות לטורקיה ולמדינות אירופה נסקו, ואיראן הפכה במהרה למפיקת הנפט השלישית בגודלה באופ"ק, תוך שהיא נהנית מזרימה מחודשת של השקעות זרות.

אך לצד זרם ההכנסות החדש הזה, סבלו של העם באיראן רק הלך וגדל. בעוד המרוויחים העיקריים מכספי הנפט היו משמרות המהפכה ומקורבי המנהיג העליון ח'אמנאי שחזיקו את כוחם והשפעתם במדינות אחרות באזור, שיעורי האבטלה והאינפלציה באיראן עצמה שברו שיאים חדשים. התפשטות השחיתות והכשלון בניהול הכלכלה הגבירו את הבעיות הכספיות של האדם ברחוב, בעוד השמרנים בשלטון הלכו וצברו עוד כוח והשתמשו בו כדי להגביל את חירות האזרחים.

כל אלה מעידים על כך שהקהילה הבינלאומית צריכה לשקול היטב הימנעות ממתן סיוע כספי ישיר למשטר באיראן. ככל הנראה, כל סיוע כזה יוזרם הישר לתמיכה במשמרות המהפכה ובהמשך חיזוק המיליציות הנאמנות לטהרן וארגוני טרור אחרים ברחבי המזרח התיכון. במקום להעניק מיליארדי דולרים לידי האייתוללות עצמם, סיוע כספי חלופי יכול לעזור לארגוני רפואה בינלאומיים אמינים להילחם בנגיף הקורונה בשטח, הן באיראן והן במדינות אחרות שנפגעו ממנו.

ד”ר מג’יד רפיזאדה הוא חוקר מדעי המדינה באוניברסיטת הרווארד, ונשיא ‘המועצה האמריקנית הבינלאומית למזרח התיכון’. הטור התפרסם לראשונה באתר מכון גייטסטון.