שטחי יו"ש ובקעת הירדן חיוניים לביטחון הלאומי והיציבות האזורית

היקף צורכי ביטחון לאומי נגזר ממאפייני האזור בו נמצאת המדינה. אזור רגוע מצמצם את צורכי הביטחון, ואזור נפיץ מרחיב אותם. במקרה של ישראל, צורכי הביטחון נגזרים ממאפיינים גועשים בני 1,400 שנים של המזרח התיכון: היעדר דו-קיום בשלום וסובלנות בינערביים; טרור ומלחמות בינערביות; משקל כבד לעליונות האסלאם; אזור בלתי-צפוי, הפכפך ועתיר-זעזועים פנימיים ואזוריים; משטרי מיעוט עריצים בעלי תוחלת-חיים זמנית כמו מדיניותם והסכמיהם.

מבחנו של ביטחון לאומי במזרח התיכון הוא ביכולת להתגבר על תרחישים שליליים (כגון מתקפת-פתע ערבית), ולא בפני תרחישים חיוביים הנדירים במזרח התיכון. המעבר האזורי משלווה למלחמה עלול להיות אף יותר תזזיתי מהשינויים הדרמטיים בפוליטיקה הערבית (לדוגמא, הפלת מובארק על ידי 'האחים המוסלמים' שהודחו אחר כך על ידי א-סיסי) וביחסים הבינערביים (לדוגמא, תמיכת ירדן בסדאם חוסיין, הענקת בסיסי טרור בירדן לאש"ף ומלחמת ירדן באש"ף). השכנות הטובה עם מצרים, ירדן וסעודיה עלולה להשתנות באופן פתאומי במקרה של הפלת משטר על ידי גורמים קיצונים אנטי-ישראלים. המציאות הפנימית בירדן למשל מלמדת שכל חלופה למשטר ההאשמי תוסיף שמן למדורה האזורית, ותבהיר שתוחלת החיים של הסכמים במזרח התיכון עלולה לדמות לתוחלת החיים של משטרים החתומים עליהם.

הגבול עם ירדן הוא הארוך (500 ק"מ) והקרוב ביותר לריכוזי האוכלוסין הגדולים בישראל ולמוקדי כלכלתה. ויתור על שטחים ביהודה ושומרון ובקעת הירדן יחזיר את ישראל למתניים הצרות (24-14 ק"מ) בין הים התיכון לבין הרכס המערבי של השומרון המהווה את "רמת הגולן" של תל-אביב, שפלת החוף, נתב"ג, 80% מאוכלוסיית המדינה ומרבית תשתיות התחבורה והכלכלה. ממזרח, הרכס התלול יחסית אשר מתנשא לגובה אלף מטרים מעל בקעת הירדן מהווה את מכשול הטנקים היעיל באזור, ומעניק 50 שעות לגיוס המילואים (75% מצה"ל) מול מתקפת פתע. שליטת ישראל על רכסי יהודה ושומרון, בקעת הירדן ורמת הגולן איפשרה לישראל להדוף מתקפת פתע מצרית-סורית-ירדנית, ומנעה תבוסה קטלנית ב-1973.

חיוניות כוחות ותוואי קרקע

לפי 'המכון לקרבות קרקע' של צבא ארה"ב: "כוחות קרקע הם גורם הרתעה מרכזי…. אמנם הפצצות מדוייקות של חיל האוויר הן קריטיות, אך אין בכוחן להשמיד צבא אויב…. בכוחו של חיל אוויר לשפר את התנאים לקראת מו"מ לסיום סכסוכים, אבל לכוחות קרקע הכח להביא לסיום הקרבות ולייצוב המציאות…. ב-1995 לא הצליח חיל האוויר האמריקני להרתיע את הסרבים…. ב-1991 לא הביאו 5 שבועות של הפצצות חיל האוויר האמריקני להכרעה, שהגיעה אחרי 4 ימי לחימה קרקעית…."

לדברי מפקד המארינס לשעבר, הגנרל אל גריי: "אמנם טילים חולפים מעל תוואיי קרקע, אך אינם מבטלים את חיוניות העומק הגיאוגרפי. האיום המכריע על ישראל הוא פלישה וכיבוש ערביים. הצלחה צבאית מחייבת יותר ממאות טילים. כדי להכריע את ישראל, יהיה על הערבים להשתמש בשריון, ארטילריה וכוחות קרקע, ולהשמיד את צה"ל על הקרקע. זה היה נכון ב-1948, 1967 ו-1973, וכך גם בעידן הנשק המודרני…."

על מרכזיות כוחות הקרקע אפשר ללמוד ממלחמות רבות בעבר הרחוק והקרוב, ועל מגבלות הנשק המתוחכם אפשר ללמוד מהמערכות שניהלה ישראל נגד טרור חמאס בעזה וחיזבאללה בלבנון. מרכזיות כוחות קרקע מלמדת על מרכזיות תוואיי קרקע, גיאוגרפית (עומק) וטופוגרפית (גובה ותלילות).

יחד עם זאת, ככל שמערכות הנשק הערביות מתוחכמות יותר, מתקפות-פתע ערביות תהיינה מהירות וקטלניות יותר. לכן עולה חיוניות שטחי יהודה ושומרון ובקעת הירדן כגורם מעכב-פלישה. טכנולוגיה גבוהה היום תהפוך לטכנולוגיה מיושנת מחר, אבל תוואיי קרקע גבוהים ותלולים היום יהיו תמיד גבוהים ותלולים.

מומחים מארה"ב על צרכי הביטחון של ישראל

אדמירל באד נאנס: "נסיגה ישראלית מרמת הגולן, הגדה המערבית ורצועת עזה תפגע ביציבות האזור ותדרדר אותו למלחמה; תחדד את הצורך במלחמת-מנע ישראלית; תגביר את הסכוי שישראל תאלץ להשתמש בנשק גרעיני למנוע תבוסה; ועלולה לחייב מעורבות צבאית אמריקנית [להצלת ישראל]…. שטחה של ישראל – כולל הגדה המערבית, רמת הגולן ורצועת עזה – קטן משטח אזורי האש של בסיס חיל האוויר האמריקני Nellis בנבדה…. טנק מודרני יכול לחצות את [המתניים הצרות של ישראל] ב-15 דקות…."

מזכיר ההגנה לשעבר, דונלד רמספלד: "במדינה צרה מאד, כמו ישראל, בה אפשר לראות שלושה גבולות מגג בית מלון בתל-אביב, יש להיות זהירים מאד בנכונות לסגת משטחים…. אין ספק שמעורבות הרשות הפלסטינית בטרור הופכת אותה לבר-שיח בעייתי על עתיד השטחים…. התייחסותי לסוגיית 'השטחים הכבושים' היא שהייתה מלחמה, ישראל ביקשה משכנותיה להימנע ממלחמה, אך הם לא נענו לבקשה, והפסידו שטחים כי ישראל לא הובסה…."

גנרל טום קלי, שהיה מפקד המבצעים במלחמת המפרץ הראשונה (ג'רוזלם פוסט, 7 נובמבר 1991): "אי-אפשר להגן על ישראל ללא תוואיי הקרקע של הגדה המערבית…. רכסי הגדה המערבית, ובמיוחד חמשת המעברים במזרח, הם קריטים ביותר. השתלטות צבא ערבי על המעברים תסיר מגן מירושלים ותל אביב. ללא הגדה המערבית, רוחבה של ישראל יצטמצם ל-14 ק"מ שאינם ברי-הגנה…."

100 גנרלים ואדמירלים בדימוס (וושינגטון טיימס, אוקטובר 1988): "אל לישראל לסגת מהגדה המערבית, פן לא תוכל להגן על תושבי ישראל. אין אפשרות לפרז את הגדה המערבית באופן יעיל…."

לסיכום, ברור כי רכסי יהודה ושומרון ובקעת הירדן משדרגים את תדמית ההרתעה של ישראל, והופכים את גבולותיה ממקדמי-מלחמה (עד 1967) למרתיעי-מלחמה. השליטה בשטכים אלה מקדמת גם את מעמד ישראל כמכפלן-עוצמה עבור ארה"ב ומדינות ערב הפרו-אמריקניות. נסיגה מיהודה ושומרון ובקעת הירדן תהווה איום קיומי, ברור ומיידי על ישראל, תלבה את אש אי-היציבות במזרח התיכון ותפגע באינטרסים של ארה"ב.

יורם אטינגר הוא שגריר בדימוס, מומחה ליחסי ישראל-ארה”ב והמזרח התיכון