המרוץ לירושת עבאס בהנהגת הרשות הפלסטינית רק החל, והוא צפוי להתחמם וככל הנראה גם להיות אלים
המאמר התפרסם לראשונה ב’מגזין פרונטפייג׳’, אנחנו מודים להם על הרשות לתרגמו.
מחמוד עבאס, הידוע גם בתור אבו מאזן, כבר בן 85; הוא תשוש ומבחינות מסוימות כבר לא מתפקד, בדיוק כמו הרשות הפלסטינית שלו היושבת ברמאללה, אותה הוא מנהל מאז 2005. מאז 2004 עבאס הוא גם יו״ר הארגון לשחרור פלסטין (אש״ף). תפקיד ההנהגה השלישי בו מחזיק אבו מאזן הוא יו״ר פת״ח. רוב הפלסטינים ביהודה ושומרון ובעזה מעוניינים בהתפטרותו של עבאס.
לפי המרכז הפלסטיני לחקר מדיניות וסקרים, 64 אחוזים מהפלסטינים מודאגים מכך שעזיבתו של עבאס את הזירה הפוליטית תצית מהומה וחוסר ביטחון, משום שלעבאס אין יורש ברור. ויש גם את בעיית השחיתות. גם בכירי אש״ף וגם בכירי הרש״פ מעלימים כספים אל חשבונות הבנק האישיים שלהם, בעוד שהפלסטינים הממוצעים חוטפים קשה מבחינה כלכלית. עבאס עצמו, לפי אפרים קארש בספרו ׳ערפאת – האיש ומלחמתו בישראל׳, העביר כ-70 מיליון דולרים לחשבונות הבנק הפרטיים שלו באירופה.
סאיב עריקאת, שניהל את המו״מ מול ישראל מהצד הפלסטיני, היה יכול להיות יורשו של עבאס, אך הוא מת בנובמבר האחרון בגיל 65 בבית החולים הדסה שבירושלים כתוצאה מנגיף הקורונה (רופאים ישראלים ניסו להציל את חייו). תפקידיו הציבוריים הבכירים בתור מנהל המו״מ עם ישראל ובתור המזכיר הכללי של המועצה המחוקקת הפלסטינית של הרש״פ היו קרש קפיצה טבעי אל עבר ראש ההנהגה הפלסטינית.
אלו הממתינים לפטירתו של עבאס מנסים למלא את לפחות אחד מתפקידי ההנהגה בהם מחזיק, לאור הסבירות כי שלושת התפקידים בהם מחזיק יפוצלו ויינתנו לשלושה אנשים שונים.
ג׳יבריל רג׳וב הוא אחד המועמדים לרשת את עבאס. הוא קיווה למלא את תפקידו של עריקאת בתור מנהל המו״מ הפלסטיני הלאומי, אך חידוש התיאום הביטחוני עם ישראל הביא את שאיפותיו ואת מסעו אל קיצם. עם זאת, רג׳וב שימש בתור המזכיר הכללי של הוועדה המרכזית של הפת״ח ואף היה ראש הביטחון המסכל הפלסטיני ביו״ש. ה״בייס״ החזק שלו נמצא בחברון, אזור הולדתו.
ב-1970 גזר בית משפט ישראלי על רג׳וב 17 שנים בכלא לאחר שהלה תקף חיילים ישראלים. הוא שוחרר ב-1988 ועבר לתוניס, בה שימש בתור יועץ לחליל אל-וזיר (אבו ג׳יהאד), מייסד תנועת הפת״ח. הוא שב ליהודה ושומרון בעקבות הסכמי אוסלו, אל תפקיד ראש הביטחון המסכל. ב-2002 הוא הועזב על ידי ערפאת. כחלק מהעבודה שלו הוא היה אחראי על התיאום הביטחוני עם ישראל, וכתוצאה מכך הפך רג׳וב למחובר מאוד ליחסים עם ישראל. מאז 2006 עומד רג׳וב בראש התאחדות הכדורגל הפלסטינית, וב-2017 הוא הוביל קמפיין שקרא להחרמת ישראל מפיפ״א. כיום הוא נשיא הוועדה האולימפית הפלסטינית.
חנאן עשראווי, בהיותה אישה ונוצרייה, לעולם לא תוכל להגיע לתפקיד הכוח וההנהגה הרם ביותר בפלסטין של אש״ף. היא הוצבה באש״ף בתור הפנים הפלסטיניות כלפי העולם המערבי. משום שהיא נוצרייה, מלומדת ודוברת אנגלית שוטפת, נעשה בה שימוש בתור אמצעי לקידום תעמולת הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון ובתור כלי לניגוח ישראל.
עשראווי התפטרה לאחרונה מהוועד המנהל של אש״ף ופתחה במתקפה חדה נגד עבאס. היא האשימה אותו בדחיקת הוועד המנהל של אש״ף לשוליים ובהפשטתו מסמכות. היא התלוננה כי הוועד המנהל נהדף אל מחוץ למעגל מקבלי ההחלטות. עשראווי התפטרה גם מתפקידה בתורה שרת החינוך והמחקר של הרשות הפלסטינית.
זיאד אבו עמאר משמש כיום בתור סגן ראש הממשלה ברש״פ, ואחמד מג׳דלאני משמש כחבר בכיר בוועד המנהל של אש״ף לאחר ששימש בעבר כשר העבודה ברש״פ. גם לאבו עמאר וגם למג׳דלאני מערכת יחסים קרובה עם מחמוד עבאס. בזכות היותו של מג׳דלאני חבר בוועד המנהל, יש לו סיכוי טוב להיות יורשו של עריקאת בתפקיד המכריע – המזכיר הכללי של אש״ף – ובסופו של דבר להפוך ליו״ר אש״ף לאחר תום עידן אבו מאזן. במקרה של אבו עמאר, מילה טוב מעבאס תוכל להיות המפתח באמצעותו ישיג את התפקיד הנחשק בתור המזכיר הכללי של אש״ף.
ראש מנגנון המודיעין הכללי הפלסטיני ביהודה ושומרון, מאג׳ד פרג׳, הוא עוד מתמודד על השגת אחד משלושת תפקידי ההנהגה הבכירים שמחזיק עבאס. גם הוא נכלל במעגלים הפנימיים של אבו מאזן. דמות נוספת בעלת קשרים קרובים עם עבאס היא חוסיין אל-שייח׳, חבל הוועדה המרכזית של הפת״ח, שגם משמש בתור שר התיאום הפלסטיני עם ישראל. שני אלו צברו כוח רב בשנים האחרונות ונמצאים במעגל הקרוב והבלעדי ביותר בסביבת אבו מאזן, ובפרט אל-שייח׳ שצבר המון קרדיט ויוקרה בקרב הבירוקרטיה הפלסטינית. הודעתו האחרונה על חידוש התיאום עם ישראל הביאה לכך שישראל העבירה כ-3.7 מיליארד שקלים לרשות הפלסטינית. הדבר איפשר לאלפי עובדי הרש״פ לקבל את משכורותיהם המלאות לאחר שישה חודשי משבר כלכלי קשה שהביאו לצמצום המשכורות ב-50 אחוזים.
מחמוד אלעאלול, סגן יו״ר הפת״ח, הוא האדם היחיד המחזיק בתואר ״סגנו״ של עבאס. הוא משתייך לדור הישן יותר של חברי הארגון והוא הוביל בעבר את מיליציית הת׳נזים של הפת״ח, ששיחקה תפקיד מרכזי בהתקפות נגד ישראל במהלך האינתיפאדה השנייה. אלעאלול שייך לזרם הניצי בפת״ח, אולם כחלק מהניסיון להתמנות כמחליפו של עריקאת, אלעאלול הביע לאחרונה תמיכה בוועידת שלום בינלאומית שעבאס מנסה לקדם בשנה הבאה. אותו אלעאלול היה קול מוביל בקמפיין חרם נגד מוצרים ישראליים בסופרמרקטים הפלסטיניים.
הוואקום שנוצר בעקבות מותו של עריקאת והסוף המתקרב שך עידן אבו מאזן גרמו למספר הולך וגדל של אישי ציבור פלסטיניים להעלות הילוך ולנסות למצב את עצמם לעבר תפקיד הנהגה. אחד מאותם אישים הוא ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, מוחמד אשתייה (63), שזוכה לתשומת לב רבה בתקשורת הרש״פ סביב התמודדותו עם משבר הקורונה ושירצה להחליף את עבאס בתור נשיא הרש״פ.
יש גם שני אנשים שאפתניים שאינם נוכחים כרגע בשטח. מרואן ברגותי, מנהיג התנזים לשעבר, נמצא כעת בכלא הישראלי לאחר שרצח אזרחים ישראלים. על אף שהוא נחשב לפופולרי בקרב הדור הצעיר יותר, בעקבות מאסר העולם שלו הוא אמור להעביר את העתיד הנראה לעין בכלא. מוחמד דחלאן (60) הוא ראש הביטחון המסכל הפלסטיני בעזה לשעבר. הוא גורש מהפת״ח על ידי עבאס ב-2014 בעקבות משפטו בו נאשם בשחיתות. כתוצאה מכך הוא נמלט לאיחוד האמירויות. ההתכתשות שלו עם עבאס מרחיקה אותו מעמדת כוח ברשות הפלסטינית. הוא הספיק להרוויח מיליונים מעסקיו והוא עדיין נחשב לפופולרי בעזה, מולדתו. דחלאן מעוניין להגיע לתפקיד הנהגת הפת״ח ואף גבוה יותר, אך לא לפני שעבאס יסיים את דרכו. כמו כן, דחלאן נתמך על ידי איחוד האמירויות.
נאסר אל-קודווה (67), אחיינו של ערפאת, המשמש כיום בתור ה״שגריר״ הפלסטיני באו״ם, גורש על ידי עבאס ממפלגת הפת״ח. אל-קודווה נשבע להקים רשימת מועמדים משל עצמו בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית ב-22 במאי. סבב בחירות נוסף לנשיאות הרשות הפלסטינית אמור להתקיים ב-3 ביולי, אולם על פי הרקורד של עבאס הכולל הבטחות לקיום בחירות והפרתן ב-15 השנים האחרונות, התרחשותו מוטלת בספק. אל-קודווה קורא “שינוי רדיקלי” ברשות הפלסטינית.
המרוץ לירושת עבאס רק החל, והוא צפוי להתחמם וככל הנראה גם להיות אלים.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
רואים שהמאמר מתורגם מכיוון שהוא מתעלם מההשפעה על הפוליטיקה הישראלית. מה שמדהים הוא שפרט למידה קשה מאוד למצוא מאמרים בנושא, משהו שכתבתי עליו – https://freedom-is-slavery-il.blogspot.com/2018/10/blog-post_13.html
אני חושב שדווקא רובי ריבלין מתאים מאוד.
לשלישי שהגיב – החלשת הרשותומלחמת אזרחים תשחק לרעת מדינת ישראל, כיון שזה יזלוג גם אלינו.
הרשות הפלשתינית והביטחון המסכל שלה מונעים מעבר של מפגעים לתוך ישראל.
בנוסף, הידרדרות של הרשות תיאלץ אותנו לעזור להם עוד יותר ולהזרים להם עוד משאבים, כגון כסף, מים, חשמל, דלק ומזון.
לעומר –
ראשית, זהירות עם נבואות, אתה יודע למי הן נועדו. ואם מה שכתבת הוא לא נבואה, אלא "הערכה", הרשה לי להפריך.
1. "כיון שזה יזלוג גם אלינו" – מאיזו סיבה? ובאיזו צורה? ועל מה אתה מסתך כמודל? אפשר לומר שמלחמת האזרחים בלבנון אכן זלגה אלינו (ובסוף אנחנו, בטיפשותנו, אליה). אבל מלחמת האזחרים בסוריה למשל דווקא לא זלגה אלינו? וגם לא זו שבמצרים. ואפילו לא זו שבעזה (ברמות עצימות משתנות). אז לפי מה אתה מעריך שזה יזלוג, ודווקא אלינו? ול, למשל, לירדן? או ללבנון? שתי אלה יציבותן הפוליטית ויציבות גבולותיהן כמעט ואינה קיימת עוד.
2. "מונעים מעבר של מפגעים לתוך ישראל" – שיתוף הפעולה הבטחוני כפי שהוא נקרא לעיתים, בינינו לבין שכנינו הערבים, כבר הוכח פעמים מספר כפיקציה. לא זו אף זו, כבר הוכח כי פעמים רבות המפגעים דווקא הם חברים באותם ארגוני בטחון למיניהם. מי שמונע בפועל כניסת מפגעים אלינו היום הוא, ותמיד היה, צה"ל. ומאז מבצע חומת מגן, שבו חזרנו לשבת על הגרון של הערבים (לצערנו, אך זה כנראה הכרח), אנחנו שם ומונעים פיגועים *כל יום*. אתה שומע? כל יום.
3. "הידרדרות של הרשות תיאלץ אותנו לעזור להם" – אותה פיקציה מתנשאת לפיה אנחנו אחראים עליהם. זה שטענת את זה, כמובן בלי לבסס, עושה את זה נכון? תאמר לי בבקשה כבודו, איך מסתדרת המשוואה שלך? היכן המ.ש.ל? מדוע אנחנו נצטרך להזרים להם משהו? ואם כבר, מדוע להם כן, ולאזרחי סוריה לא? מה ההבדל ביניהם? מה הסיבות וההצדקות לכאן ולכאן? האר את עיני.
אני מתפלל שזה יוביל למלחמת אזרחים ברשות. זה ישאיר אותם חלשים דבר שבטוח ישחק לטובתנו.
בעיקר כשאצלנו אף מועמד לא מתקרב לאפשרות הקמת קואליציה וזה מחליש אותנו.