המחויבות הסורית – פלסטינית

״אנו מחויבים לסייע לפלסטינים ולסוגיה הפלסטינית. זה לא ישתנה. מחויבים לבני עמינו בגולן שעומדים איתן עד שיגיע השחרור. אנו נמשיך לשחרר את מה שנותר מאדמות סוריה מידי הטרוריסטים שנתמכים בידי טורקיה וארה"ב״. בשורה זו לקוחה מנאומו של נשיא סוריה, בשאר אל אסאד, שנישא בטקס השבעתו לנשיאות במוצאי שבת האחרונה.

ידעו נא ערביי "פלסטין" לכאורה, ארץ ישראל או בעצם "סוריה הגדולה", כי יש להם חבר נאמן בסוריה, המהווה מופת ודוגמא אישית למנהיג הדוגל ומיישם בקפדנות, נחישות והגינות ערכים כדמוקרטיה, זכויות אדם וממשל תקין – על דרך השלילה.

ידעו נא הערבים "הפלסטינים" כי לרשותם עומד חבר נאמן ונושא בשורה (בשאר) הנלחם כאריה (אסד) באזרחי ארצו. מנהיג שאינו שוכח את מצוקתם הקשה תחת "עול הכיבוש" הישראלי גם ביום השבעתו כנשיא סוריה בפעם הרביעית, ברוב קולות שאין כדוגמתו באף מדינה דמוקרטית נאורה – 95% מכלל הבוחרים שהצביעו בבחירות "חופשיות" בחודש מאי האחרון. נשיא נערץ או ליתר דיוק עריץ, שב-21 שנות שלטונו התעלו הישגיו הבולטים רק על אלו של אביו חאפז, ברצח אזרחים, עינוי וחיסול מתנגדים, חורבן כפרים, הברחת אוכלוסין ויצירת מיליוני פליטים.

ראוי להזכיר לערבים בישראל כי תפישתה של סוריה את המציאות במזרח התיכון ואת השאיפות הלאומיות של אוכלוסיות שונות בה, אינן תואמות בהכרח את אלו שלהם.
האם שחרור אדמות סוריה משמעותו לשחרר רק את רמת הגולן או שמא הכוונה לשחרור אדמות סוריה הגדולה או סוריה רבתי, אזור המכונה בערבית גם בלאד א-שאם ובגרסה אחרת מהמאה ה-19 נקרא מחוז דמשק. אזור בו הכוונה הייתה להקים ישות מדינית ריבונית ערבית אחת על השטח בו נמצאות כיום סוריה, לבנון, ירדן וישראל גם יחד.

עצם העובדה שסוריה עסוקה היום בענייניה הפנימיים ומדממת כבר למעלה מעשור, אינה מעידה בהכרח על הכרה מלאה בריבונות לבנון, עליה הייתה לה השפעה הרסנית וארוכת שנים. אינה מעידה על ויתורה על שאיפותיה בירדן, שאת ריבונותה אתגרה בשנות ה-70 ובוודאי שלא מעידה היא על ותרנות על שטחים בארץ ישראל, מעבר לרמת הגולן שהייתה בחזקתה עד יוני 1967.

עדות לכך נשמעה בכמה הזדמנויות כדוגמת זו שהושמעה ברדיו דמשק מפי הנשיא חאפז אל אסאד ב-8 במרץ 1974 כלפי ראש ממשלת ישראל כי: "פלסטין איננה אלא החלק העיקרי של דרום סוריה".

במסגרת מאמר שפורסם בעיתון 'תשרין', שופרו של משטר אסד, ב-22 בנובמבר 1976 על הישגי המשטר, נכתב: "לגאוגרפיה המדינית יש אולי השפעה גדולה בהסברת התופעה של תודעה כלל- ערבית אצל העם הסורי, שכן מארץ זו, העומדת איתן, קרעו את החלק הדרומי, הוא פלסטין, וכן הפרידו ממנה את אלכסנדרטה וגם לקחו ממנה את לבנון וירדן וכבלו אותה בהסכם סייקס פיקו".

גם מאמרו של העיתונאי הבריטי פטריק סיל, שנכתב בעקבות ראיון מיוחד שקיים עם חאפז אל-אסד ופורסם ב-6 במרץ 1977, שיקף נאמנה את עמדתה של סוריה, וכך כתב סיל: "מדיניותו של אסד דו-תכליתית, מטרתו המשנית להיבנות מחולשתה של מצרים, אך בראש-וראשונה הוא לוטש עיניים אל שכנותיה הקרובות של סוריה, ירדן ולבנון, כשלוחה טבעית של שטחה, החיונית להגנתה. אגב, משולש זה כבר עובדה מוגמרת, אם כי בסגנונו השקט של אסד הוא מתנהל בלא תרועת חצוצרות. אסד שולט עתה באמצעות שליח בלבנון, בעוד המיזוג עם ירדן הולך ומתקדם. אם ביום מן הימים יזכו הפלשתינאים מחדש במולדת בגדה המערבית, לא יהא מנוס מהצטרפותם לקומפלקס זה".

ראוי להזכיר לאותם אלו מערביי ישראל והרשות הפלסטינית כי מה שמפריד בינם לבין טבח כללי כמיטב המסורות באזורינו הנהוגות על ידי בני דתם בעיקר, הינו צה"ל ושירותי הביטחון המגנים על גבולותיה ותושביה של מדינת ישראל, כולל אותם אזורים משוחררים מהכיבוש הירדני שנמסרו באדיבות ממשלת ישראל לרב המחבלים ערפאת לשם הקמת הרשות הפלסטינית.

הווה ידוע לכל "פליט" ערבי מ-1967 או מ-1948, שנותר לחיות בשטח מדינת ישראל, כי מזלו שפר עליו עד מאד לעומת יתר בני משפחתו המתגוררים במדינות ערב השכנות ומכניסות האורחים בתנאים פחות משופרים. הרי למרות התפישה הרווחת כי מדינת ישראל הינה "כובשת אכזרית ומרושעת" בה מתנהל משטר "אפרטהייד" לכאורה, היו אלו מעדיפים להגיע בהמוניהם ולגור בחיקה עם סל קליטה כאזרחים "מאוחדים" או סתם כתושבים, ואפילו אם רק יתאפשר לדור בשטחי הרשות הפלסטינית כפליטים מונצחים.

יודע כל ערבי פיקח שבמזרח התיכון עדיף לחסות בצל מדינת היהודים הרחמנים במשך חיים שלמים, מאשר יום אחד בחסות הסורים, הלבנונים, האיראנים, העיראקים, הסעודים, החות'ים ושאר הערבים הגזענים שאת הפלסטינים אינם סובלים. יודעים הם שעדיף לחיות ב"יישות הציונית" מאשר למות בהשפלה מידי חלק מבני עמם לכאורה, כפי שהוכח עם השתלטות החמאס על רצועת עזה.

את המחויבות הסורית "לפלסטינים ולסוגיה הפלסטינית", כפי שציין הנשיא אסאד, אפשר לפרוע לאלתר עם מתן אשרות יציאה בהליך מואץ לכל ערבי "פלסטיני" בנשמתו, שחש כי מדינת ישראל מתעללת בו, מתעמרת במשפחתו ומקפחת את בני עמו.

את איחוד המשפחות "הפלסטיניות" המבוקש יש לאפשר לכל ערבי החפץ בכך עם כל אחד או אחת ממאות אלפי הפלסטינים המתגוררים בכיף, בחסד וברחמים מזה שנים בסוריה, סעודיה, עיראק, לבנון, ירדן וכיו"ב בתנאים יוצאים מהכלל.

לכל ערבי ישראלי או "פלסטיני" החש מקופח על שלא שירת בצבא, בשירות לאומי או תרם במשהו למדינה, יש לאפשר לאלתר להגר לסוריה השכנה ולהגיש בה בקשה ללימודים מסובסדים והעדפה מתקנת בלימודי רפואה, כמו שמדינת ישראל מאפשרת.

סיכום

המחויבות הסורית לערבים הפלסטינים תהיה ללא ספק לחיסולם, דיכויים ביד רמה ולהלאמת רכושם ואדמתם לכאורה, אילו רק היה מתאפשר הדבר בהעדר צה"ל ומדינת ישראל. על כן ראוי שכל מי שתומך או בירך את הנשיא הסורי על בחירתו המחודשת לנשיאות המדינה השסועה, יתכבד ויצטרף ל"מסע התענוגות" אותה חווה סוריה הגדולה כבר כ-11 שנה, קצת יותר ממה שניבא לה בזמנו ראש הממשלה לשעבר, ראש אמ"ן והרמטכ"ל המהולל אהוד ברק.

אל”מ במיל׳ טל בראון הוא יועץ אסטרטגי, בעל תואר שני בלימודי צבא וביטחון, ביצע שורת תפקידי פיקוד במגוון יחידות לוחמות, שירת כמג״ד, כמפקד בה״ד ורמ״ח איסוף הקרבי. חבר בתנועת ׳הביטחוניסטים׳.

עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות: