הממשלה הנוכחית מקריבה את כבודה ועתידה הלאומי של מדינת ישראל על מזבח ההישרדות הפוליטית. התוצאות יהיו הרות אסון
נושא אחד נעדר מהשיח הציבורי בישראל – שאם היינו דנים בו, היינו מבינים איך לפתור בעיות רבות. הנושא הזה – רמיסת הכבוד הלאומי. כן, שכחנו ממנו. בכל המובנים. למרות שהכבוד הלאומי נפגע לנגד עינינו בהתקפות על היהודים בחודשים האחרונים, כולל בניסיון הלינץ' במשפחה יהודית בירושלים רק בתשעה באב השבוע. אך אל לנו לטעות, מדובר בתופעות הולכות ומחמירות, על בסיס יום – יומי.
להלן עיקרי הבעיות:
- גביית פרוטקשן מעסקים, טרור חקלאי ופשיעה לאומנית אחרת.
- השתלטות על אדמות מדינה, שנגזלות מהדור הצעיר היהודי.
- חלוקת מגרשים בחינם(!) לפולשים הערבים, בעוד שלחיילים המשוחררים אין אפשרות לרכוש ולו גם דירה קטנה.
- העדפה מתקנת של הציבור הערבי בתנאי קבלה למקצועות רבים באוניברסיטאות.
ורשימת הנושאים בהם הציבור היהודי מקופח עוד ארוכה וממשיכה להעמיק.
מעל מאה שנה אנו מתמודדים עם הניסיון הערבי להשפיל אותנו ולפגוע בקיומנו הלאומי בארצנו. ופעם הצורך בהגנה בלתי מתפשרת על הכבוד הלאומי ועל חיי היהודים כאחד היו ברורים לנו הרבה יותר.
לשם כך בדיוק לפני 101 שנה הוקם ארגון ההגנה – בחודשי הקיץ 1920, אחרי הפרעות תר"פ. מעטים זוכרים, שאחד ממייסדי ההגנה, אליהו גולומב, הגה את רעיון ההגנה עוד ב-1917, לאחר אירוע טראומטי ומשפיל שעבר בעצמו. גולומב נענש, קבל עם ועדה, ב-20 מלקות בכיכר בתל אביב על ידי המושל הטורקי, חאסן בק, וזאת לאחר שסירב להפעיל בשבת את תחנת הקמח שבבעלותו. אגב, גולומב היה חילוני, אך כשעובדיו הדתיים סירבו לעבוד בשבת על מנת לספק קמח לצבא הטורקי, הוא תמך בהם. גולומב הבין את ההשלכות של עבודה בשבת, ראה בכך עלבון לאומי והיה מוכן להיענש על כך.
מדינת ישראל הוקמה לא רק כמפלט נוח ליהודים שמחפשים השקעת נדל"ן מניבה לחופי הים התיכון. אבות הציונות ראו במדינה בראש ובראשונה אמצעי לשיקום הכבוד הלאומי שנרמס במשך אלפיים שנות גלות. השורה מההמנון – "להיות עם חופשי בארצנו" – מבטאת בדיוק את זה. את תקוותנו להיות לא עם עשיר ושבע – אלא קודם כל עם חופשי. להשקיע בנדל"ן ידענו גם בגלות – אך מה שתמיד היה חסר זו תחושת הגאווה הלאומית. שלא קיימת ללא עצמאות וריבונות.
מצבנו כיום מוכיח ששכחנו איך להגן על הכבוד הלאומי. ולא במקרה. יש מי שדואג להשכיח את זה מאתנו. מאות עמותות וארגונים שפועלים במימון נדיב של גורמים אנטי-ציוניים חדרו בעשורים האחרונים למערכת החינוך, לאקדמיה, לצה"ל ולמשטרה, מגלגלים מאות מליונים של כסף זר, ומקדמים אג'נדות המנוגדות לחזון הציוני ולאינטרס הלאומי.
הם מונעים חינוך לערכים הלאומיים מהדור הצעיר. לבוגרי החינוך הממלכתי אין ידע לעומק – ולעתים אין בכלל – בתנ"ך, בהיסטוריה של ארץ ישראל ושל העם היהודי – שלא לדבר על גמרא, רש"י והרמב"ם. כתוצאה – לדור הצעיר אין כלים להבין את מהות הסכסוך עם הערבים, ואת הצדק ההיסטורי של המאבק הציוני.
במקום זה מערכת החינוך החילונית ממלאת את הריק הנוצר בתכנים רדיקליים חד-צדדיים – מתחושת אשם מעוותת לפני המתפרעים הערבים ועד לזלזול אלים ביהדות ובציבור הדתי. כן, שנאה עצמית והתרפסות לפני האויב – אלו הם שני התוצרים העיקריים של "החינוך מחדש" שמעבירים אותנו בשני דורות אחרונים לפחות.
אנו חייבים להתעורר, ומהר. העדר כבוד לאומי מחליש אותנו במלחמת הקיום שאנו מנהלים כאן, בדיוק כמו גולומב וחבריו לפני 100 שנה. ומנגד, דווקא כשיש לנו מדינה חזקה, אויבנו מגבירים את המתקפה. במטרה אחת – להחזיר אותנו למצב של יהודי חלש, מפוחד ומחוסר בטחון עצמי. כמו שהינו בגלות, נטולי הכבוד הלאומי. אז אפשר לנצח אותנו בקלות. לשדוד אותנו, להשפיל אותנו – ובסוף להפטר מאתנו בפתרון הסופי.
מזלנו הוא שלמרות כל ההצלחות הרבות, הם עדיין רחוקים מלהשיג את מבוקשם. אפילו שחלקים שלמים מהקואליציה ומהממשלה הנוכחית פועלים בגלוי נגד החזון ציוני ופוגעים בכבוד הלאומי. כשיאיר לפיד מדבר על כך שרק הכותל קדוש ליהודים ועליות להר הבית הן לצורך תיירות בלבד, זו לא סתם בערות. זו עוד פגיעה מכוונת בכבוד הלאומי, בזהותנו הלאומית ובמורשת הלאומית. בדיוק מה שמנסים להוכיח אויבנו ושונאינו. ונגד זה אנחנו חייבים לצאת – ולדרוש מהמדינה ומוסדותיה להגן על כבודנו הלאומי.
המשימה הראשונה והחשובה ביותר של הממשלה הלאומית הבאה תהיה להוביל רפורמה מעמיקה בחינוך. במטרה להחזיר אותו להיות חינוך יהודי, שחושף את אוצרות מורשתנו לדור הצעיר ולצייד אותו בידע נרחב הנדרש למיצוי הפוטנציאל הלאומי שלנו. שעדיין רחוק מלבוא לידי ביטוי בתחומים רבים.
ובמקביל להקניית הערכים לדור הצעיר הגיע זמן שנשקם את אמונתנו בצדקת דרכנו. הגיע זמן לדרוש בצורה נחרצת לכבד את הזכויות הלאומיות שלנו. הגיע זמן להפסיק להתרפס לפני מי שפוגע בנו. אנחנו לא בגלות, כבר חזרנו הביתה, ובונים כאן מדינת הלאום של העם היהודי לדורות. לכן הגיע זמן שנהיה בעלי הבית בארצנו – ונהיה גאים בזה. שנהיה באמת עם חופשי בארצנו.
מיכאל לובוביקוב הוא אדריכל, רס״ן במילואים וחבר מרכז הליכוד. מסורב עלייה ופעיל עלייה לשעבר בבריה״מ.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
ובדיוק השבוע החליט שר בדתות כהנא(הימין החדש) לעשות רפורמה בתחום הכשרות.
רובה של הרפורמה היא רעיון מבורך אבל יש בה גם פגמים וביניהם הרצון להכניס אפשרות להוצאת תעודת כשרות גם לעסקים שאינם שומרים שבת-מה הוא חושב שזה יעודד?
יש משהו מאוד מסריח ומסוכן בניסיון להעביר את הכוח מהרבנות לועדה אלמונית שלא ברור מי יהיו בה ומי יבחרו את חבריה ועד כמה אחריות ציבורית תהיה לה.
יישר כח
לצערי יצא לי השבוע לבקר בטר"ם ובכמה בתי חולים בירושלים. ההעדפה של ערבים על יהודים ניכרת שם מאד. בטר"ם נראה שכמעט אין יהודים, הרופאים והאחים והאחיות, כולם ערבים, בשערי צדק המצב דומה, קשה למצוא שם אח או אחות יהודיים, ורופאים גם בחיפוש לא נמצאים. איך קורה דבר כזה? היה סביר אם אחוז העובדים הערבים היה בסביבות אחוז הערבים באוכלוסיה, אבל כשיש רוב כל כך מובהק, ברור שמדובר בתכנון.
אין בידי רשימות של בוגרי רפואה בארץ, נדמה לי שבכוונה מוסתר. מי שניסה להתקבל לרפואה יודע כמה זה קשה ליהודי, וכמה זה קל יחסית לערבי. פשוט לא יאומן. כמו כן מקבלים בקל רופאים שהתמחו ברשות הפלסטינית (א-נג'אח) בלי שום בקרה על איכות הלימודים שם.
הגיע הזמן שסטודנטים יהודים ידרשו שלא תהיה אפליה. כמו שאין להפלות ערבים, כך אין להפלות יהודים. האפליה המתקנת כאן הרסנית, כי התוצאה היא שלא תהיה מערכת בריאות. רק נתאר לעצמנו מה יקרה אם חלילה הערבים לא יופיעו בבתי חולים באיזה יום (בכוונה, או בגלל שהחברה סביבם לא תאפשר להם).
הפשע כנגד העם היהודי,
כשאני נוסע בגליל או בנגב אני רואה וילות רחבות ידיים. ישובים של אלפים שפרוסים על פני קילומטרים רבים לכל כוון. היהודים קונים דירות זעירות עם עשרות שכנים ומצטופפים עד בלי גבול.
אוניברסיטה היא משאב לאומי. זה מוסד שהממשלה ממנת במיליארדים בכל שנה ורק לפני כמה שנים בודד בשל הזנחה וניהול כושל האוניברסיטה הוותיקה בישראל – האוניברסיטה העברית היתה רגע לפני קריסה ונדרש כסף ממשלתי על מנת להצילה ובעיקר את הפנסיות התקציביות של עובדיה שהבכירים שבהם מקבלים עשרות אלפי ש"ח בחודש – שלא נטעה, תקציבית זה לא כסף שהם הפרישו או חסכו.
לאוניברסיטה ראוי שיהיה עצמאות בתחום המחקר וההוראה – את הניהול יש לוודא שהוא בידיים של המדינה. אם האוניברסיטה ממונמת בכסף צבורי אזי שחבר הנאמנים (מקביל לדירקטוריון יהיה מנוי של הממשלה).
במדינת ישראל, אנחנו דופקים את הדור הצעיר היהודי כמה וכמה פעמים:
א) 3 שנות שירות ללא שכר לפעמים תוך סכון חיים.
ב) קושי רב לקבלה לאוניברסיטה בעוד הערבים כבר בגיל 18 מקבלים "העדפה מתקנת".
ג) הערבי בונה וילה על קרקעות מדינה ובגיל 25 רבים בעלי וילה בעוד היהודי החציוני – משתחרר מהצבא בגיל 21. עוד שנתיים מבלה בעבודות דחק ומבחנים חוזרים של פסיכומטרי ובגרות -הרי יש פחות מקומות כי חלקם כבר נתנו כ"העדפה מתקנת". לומד עד גיל 27 פעמים רבות כבעל משפחה ולכן נאלץ שוב לעבוד בעבודות דחק בשעות לא שעות.
בגיל 28-35 הוא עובד על מנת להשיג "הון עצמי" לרכישת דירה שהוא קונה אותה במחיר של פי 3 מאירופה. רק בגיל 65 יהיה לו מה שהערבי מחזיק בגיל 25 – בעוד לערבי וילה צמודת קרקע מרווחת עם עצים ליהודי דירת סרדינים באיכות בניה לוקה בחסר.
המסקנה היא אחת: לא חשוב מה הממשלה בשלטון הבעיה היא בדרג הפקידותי שלא אוכף בניה לא חוקית של ערבים (מרכיב הקרקע בבנין עם 48 דיירים היא 20,000,000 ש"ח), מחליט על "העדפה מתקנת" בחוגים היוקרתיים באוניברסיטאות (כסף צבורי), לא מטפל בעבריינות של סחיטה באיומים, "פרוטקשיין", חבלה ברכוש, גנבות – כשהסטטיסטיקה היא ש21% מהאוכלוסיה (ערבים) אחראים לכ- 80+% מהפשיעה. יש להחליף את כל צמרת המשטרה, הפרקליטות, החבר המנהל באוניברסיטאות, המנהל האזרחי ביו"ש, רשות מקרקעי ישראל ועוד הרבה מאוד גורמים – כי התפיסה שלהם היא להבנתי בניגוד לאינטרס הצבורי הרחב של העם היהודי.
לא חשוב מי רוה"מ – חשוב שיפעל למנוי אנשים עם עמדות מתאימות במקום "מסמרים בלי ראש" עם קביעות שמקדמים את אנשיהם ללא שהשר בכלל מבין מה קורה אצלו במשרד.
דיקטטורה בולשביקית שיפוטית קומוניסטית אנטישמית לא מחליפים בקלפי…
רק בהתקוממות עממית ומהפכה אזרחית!
הגיע הזמן שמיליוני יהודים יעלו על בית המשפט וכל המשרדים של אירגוני השמאל(הסוכנים הזרים)!
תומאס ג’פרסון: “כשהממשלה חוששת מהעם, יש חירות. כשהעם חושש מהממשלה, יש עריצות.”
וולטייר: “אם אתה רוצה לדעת מי שולט בך, תסתכל על מי אסור לך לבקר.”
תומאס ג’פרסון: “כאשר עוול הופך לחוק, ההתנגדות הופכת לחובה.”