מסע היח"צנות המתוזמר של ראש הממשלה הנוכחי אמור להטריד כל אזרח חפץ דמוקרטיה וחופש
"חוק עליון בברית המועצות הוא," תיאר חתן פרס נובל לספרות אנדריי ז'יד בספר 'האל שהכזיב' את האווירה בבריה"מ בשנות השלושים, "כי על כל נושא, יהי עניינו אשר יהי, קיימת דעה יחידה והיא הנכונה, וכל בוקר מודיעה ה'פראבדה' לקהל קוראיה את אשר עליהם לדעת, להאמין ולחשוב."
במשטר הטוטליטרי של הקומוניזם התנהלות כזו של התקשורת, אשר מוכוונת ע"י 'האח הגדול', יכולה להיות מובנת או לגיטימית. כלומר, למי שלגיטימיות וקומוניזם עוד יוצאים מפיו באותה נשימה. ברור לכל מה יעלה בגורל מי שיגלה עצמאות מחשבתית. התקשורת בבריה"מ הייתה ממשלתית אז אין כאן חכמה גדולה. בישראל לעומת זאת קרה דבר בלתי יאמן. מסתבר שהממשלה הנוכחית התעלתה ביכולותיה על הקרמלין והצליחה תוך חצי שנה להשתלט על כלי תקשורת פרטיים.
התמונה שהתקבלה מעיון בעיתוני סוף השבוע אמורה להדאיג כל אזרח שעוד מוצא ערך כלשהו בדמוקרטיה. מסע היח"צנות המתוזמר של ראש הממשלה הנוכחי אמור להטריד כל מי שלא רואה בעם איזה מכשול בדרכן של האליטות הדקדנטיות שבדרכן לתהום מנסות למשוך איתן את הפרולטריון. יש כאן בשורה של ממש. מאז שהיה כאן ראש ממשלה של 98% מהעם לא זכתה המדינה לקונצנזוס שכזה סביב ראש ממשלה.
יש איזו סמליות בתזמון הופעת הראיונות של רה"מ. הראיונות התפרסמו יום אחד בלבד לאחר שמלאו שמונים שנה להירצחו בידי הבריטים של ראש מחתרת הלח"י אברהם (יאיר) שטרן. למרות מזג האוויר החורפי צבאו על חלקת הקבר בנחלת יצחק המוני אנשים שבאו לחלוק כבוד ליאיר ולהשתתף באזכרה השנתית.
מי שלא הגיע השנה לטקס היה שר המשפטים גדעון סער. כנראה גם הוא ראה וחש בפער והשוני בין פרישתו שלו מהליכוד לבין "הפורשים" בַּלֵּילוֹת הַשְׁחֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ. היה שר אחד שהגיע, ולאחר שהצביע בעד חוק החשמל העז פניו להניח זר על קברו של מי שכתב "בעיקרי התחיה"; "יש לישראל ורק לו זכות הבעלות על ארץ־ישראל".
לעומתו נראה כי המשתתפים באזכרה ביקשו לשאוב אומץ ותעצומות נפש מדמותו של יאיר בכדי שיוכלו לעמוד אל מול הממשלה המכהנת. זו הנכנעת לשמאל ולערבים, מחריבה מאחזים ומדירה את המחנה הלאומי. רבים מהמשתתפים באזכרה היו מתנחלים שיכלו לקבל השראה לאומית ממופת ההקרבה המופיע בדמותם של חמשת ילדי רעננה חברי הלח"י, שנרצחו ע"י הבריטים בדם קר.
היו גם כאלה שלמשמע אזכור שמם וגבורתם של ילדי רעננה, הטמונים בסמוך ליאיר, עלתה בפניהם דמותו של אהוביה סנדק. הנער הזה, עכשיו הוא מלאך. חטאו היה עצם השתייכותו לנערים ש"שוב על הגבעה הקימו בית", ובשל כך נהרג במהלך מרדף משטרתי. ושוב, באופן סמלי תיק החקירה נגד השוטרים המעורבים באירוע, נסגר דווקא השבוע, בקול ענות חלושה.
במעבר חד, מאלו שהקריבו את נפשם לאלו שהקריבו את נשמתם, ניתן לומר כי קשה היה להבחין מבין התשובות שניתנו בראיונות ראש הממשלה, בחמלה כלשהי. לא ניכרה איזו הבנה למצוקת האזרחים שנקלעו למשבר כלכלי, ולא ניתן היה למצוא דברי נחמה למשפחות הנפטרים מהמגפה, ואף לא חרטה על צעדים שגויים. ההוכחה שראש הממשלה חצה את הקווים ניתנת באימוץ הטרמינולוגיה של השמאל, המורכבת מחצאי אמיתות במקרה הטוב. גרוע מכך, היעדרה של החמלה והאמפטיה, מסמנים את קבלת המוסר של השמאל ע"י ראש הממשלה הנוכחי. קבלת מוסר זה, שאין לו כל קשר לאנושיות ויהדות, משולה להמרת דת.
כדאי לשים לב גם למוטיב שחזר בראיונות של ראש הממשלה, שהגדיר עצמו "אני יהודי, אני ישראלי, אני ציוני,…" ולכל הפחות לתהות מדוע היה חשוב לו להדגיש והבהיר זאת. את המענה לתהייה יכול כל אחד לתת בעצמו, אבל על תשומת הלב הנדרשת ראוי להסביר. כאשר חרב אוסלו כבר מתהפכת מעל המפעל הציוני, דבריו של רה"מ הנוכחי מקבלים משמעות אחרת, כפי שיובהר להלן.
"הנני יהודי וציוני", כתב עמוס עוז ב־1967, באחד מסדרת מאמרים ב"דבר" תחת הכותרת "ארץ מולדת" שהטיפו לרעיון הקמת מדינה פלשתינאית. בנאום שנשא עוז בעצרת של תנועת "שלום עכשיו", ימים ספורים לפני הטקס בבית הלבן, הזכיר עוז לקהל מאזיניו את הדברים שכתב אז באותה סדרת מאמרים: "לפני עשרים ושש שנים… נכתבו השורות האלה: 'תביעתם של הפלשתינים להגדרה עצמית יש בה צדק גמור. אפשר לדחות את מימוש תביעה הזאת בנימוק צודק של קיום ישראל, אבל ביום שבו יוכר קיומנו תצטרך התביעה הזאת להיענות'. מאז נכתבו שורות אלו חלפו עשרים ושש שנים עקובות מדם, והנה דרך הפשרה נפתחת עכשיו לפנינו ולפני הפלשתינים".
"דרך הפשרה", שנפתחה לפני כמעט שלושים שנה, עלתה לעם ישראל בְּדִמְעוֹת אִמָּהוֹת שַׁכּוּלוֹת מִבָּנִים/וּבְדַם תִּינוֹקוֹת טְהוֹרִים, כפי שכתב יאיר בשיר "חיילים אלמונים". נותר לקוות, להתפלל ולהיאבק שהמדינה לא תתייצב שוב בפתחם של ביָמִים אֲדֻמִּים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים.
למאמרים נוספים של ד"ר יהודה שלם – לחצו כאן.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
בגידה היא פשע של תקיפת רשות ממלכתית שאליה אתה חייב נאמנות. זה כולל בדרך כלל מעשים כגון השתתפות במלחמה נגד ארץ מולדתו(שמאלנים), ניסיון להפיל את ממשלתו(הנבחרת), ריגול אחר צבאו, דיפלומטיו או שירותיו החשאיים למעצמה עוינת וזרה (אירופה, אמריקה), או ניסיון להרוג את ראש המדינה (הפריצה לבלפור). אדם המבצע בגידה ידוע בחוק כבוגד (שמאלני,קומוניסט, פרוגרסיבי).
בפילוסופיה פוליטית, זכות המהפכה (או זכות המרד) היא הזכות או החובה של עם "לשנות או לבטל" ממשלה הפועלת נגד האינטרסים המשותפים ו/או מאיימת על ביטחונו של העם ללא סיבה.
לך בוגד! אתה וכל הממשלה האנטישמית שלך!
2 מיליון ליכודניקים צריכים להטיל מצור על הכנסת ועל בית המשפט העליון, למשוך את הבוגדים הרפורמים האנטישמים השמאלנים בשיער ולזרוק אותם לכלא עד יומם האחרון.
אין שמאלנים = אין בוגדים = שקט ושלווה לילדינו.
אפס אמון בבית המשפט העליון.
אפס אמון בתקשורת.
אפס אמון במשטרה.
אפס אמון בפיקוד העליון של הצבא.
אפס אמון בחברי הכנסת.
אפס אמון במערכת הפרלמנטרית הישראלית.
בקיצור….
אפס אמון במדינה הקורסת המושתתת הלא יהודית ולא דמוקרטית הזאת.
אברהם שטרן עמד בראש של ארגון טרור בשם לח"י. בהנהגתו של שטרן הלח"י שדדו גם יהודים (אמידים ופחות אמידים) ורצחו את כל מי שלא בא להם טוב בעין, לא רק קצינים בריטים אלא גם יהודיות שיצאו עם קצינים כאלה או עם ערבים. הבריטים עשו טובה גדולה ליישוב היהודי כאשר הוציאו את שטרן להורג, בסופו של דבר מדינת ישראל לא קמה בזכות הלח"י אלא למרות הלח"י.
מדינת ישראל לא הוקמה בזכות הלח״י אבל גם לא למרות הלח״י כי לא היתה לו הזדמנות להשפעה אמיתית.
בנטיטו מוסליני = בוגד, נוכל, רמאי, גנב, מושחת, תומך טרור.
הציבור אט אט מבין כי נעשתה כאן הפיכה שלטונית ע"י המשטרה והפרקליטות בסיוע ערוצי התעמולה ויועמ"ש סחיט.
הספינה של הפרקליטות תובעת וכל המעורבים בתפירת התיקים מתחילים לחפש איך להציל את עורם. הראשונים שיבואו ויפתחו הכל, יקבלו הגנה כעדי מדינה והאלה שיתעוררו מאוחר עוד ישבו מאחורי סורג ובריח. יש למערכת המשפט הישראלית הזדמנות להחזיר את אמון הציבור, לבטל את המשפט ולהעמיד לדין את מבצעי ההפיכה. כל יום שבית המשפט לא עוצר את הקרקס הזה ושם סוף לביזיון המשפטי שלנגד עיניינו, הוא מאבד את אמון העם יותר ויותר.