האיש בעל אפס המנדטים נחוש להמשיך במשימתו ולמנוע ממיליונים לממש את בחירתם
אני שואף לחזק את מקומו של האזרח בתהליך הדמוקרטי. אזרחים מעורבים יותר, אחראיים יותר, שבידם יש יותר כוח לעצב את גורלם בעצמם — יוצרים יחד חברה טובה יותר"
בהצהרה הדרמטית הזו חותם גדעון סער את אחד הפרקים בספרו שראה אור לפני כשנה ועוסק ב"שינויים בשיטת הממשל" בישראל. עוד קובע סער כי שיטת הבחירות הנהוגה כיום בישראל היא בעייתית, ומונה בין פגמיה טענות בלתי-מבוססות כמו זו הגורסת כי "מעגל המשתתפים בדמוקרטיה הולך ומצטמצם", בין היתר בשל מפלגות בהן לא נערכות בחירות מקדימות – טענה משעשעת בהחלט מפי מי שהקים מפלגת יחיד רודנית לאחר שנכשל בפריימריז של מפלגה אחרת.
אבל הפגם הבסיסי ביותר עליו מצביע סער בכובעו כהוגה מדיני היא הסברה לפיה "הנבחרים אינם נושאים באחריות ואינם נותנים דין וחשבון לאזרח". לדבריו, "המערכת הפוליטית פשוט מנותקת מהאזרח" ולכן "חשוב מאד למצוא שיטה שבה לאזרח תהיה השפעה ישירה על זהות נבחריו. זו מהות הדמוקרטיה". כדי לתקן את המצב הוא מציע רעיונות בעלי אפשרות יישום קלושה כמו "שיטה אזורית בבחירות לכנסת" או "בחירה ידנית" של מועמדי המפלגה בקלפי, ואלה מצטרפים ל"שינוי עומק" נוסף המהווה את גולת הכותרת בתכנית סער – הגבלת כהונת ראש הממשלה.
כדי לחזק את התזה המעורפלת הזו סער מציג שתי טענות מעורפלות לא פחות. הראשונה גורסת כי "אדם שזמנו קצוב עובד למען המטרה שלשמה נבחר", ואילו אדם שכהונתו אינה מוגבלת "עובד למען עצמו ולמען בחירתו מחדש". סער מתאר כמשל מצב של ראש ממשלה "שיודע שיש לו עוד ארבע שנים עד שכהונתו פוקעת ואחר כך לא יוכל להיבחר שוב", ולכן בהכרח הוא טרוד בשאלה "מה אני צריך לעשות למען המדינה?". אך מי מבטיח שאכן כך יהיה? מי יודע לקבוע בוודאות מהי "טובת המדינה" וכיצד יש לפעול כדי לקדם אותה? על כך שר המשפטים לא טורח להתעכב.
כנגד זאת, סער מסביר כי ראש ממשלה המכהן ללא מגבלה חושב לטענתו על "דבר אחר לגמרי" – המטרה היחידה שלו היא (ר"ל) "להיבחר עוד פעם ועוד פעם". האין זו מטרת הבחירות באשר הן, הדין והחשבון האולטימטיביים? האם סער לא סומך על הציבור שידע לבחור באדם המתאים ביותר לתפקיד, או על נבחרי הציבור שידעו לבצע את הדרוש גם ללא הגבלות אנטי-דמוקרטיות? לדבריו, כהונה ללא מגבלה גורמת לכך ש"כל פעולה משמעותית מלווה בהחלטות קשות ובמחלוקות" ולכן תמיד יוכל ראש הממשלה הבלתי-מוגבל "להצדיק את הפשרה" בתירוצים שונים. אבל כפי שסער (וכל פוליטיקאי אחר) ודאי יודע, פשרה היא תהליך הכרחי לליבון מחלוקות ומהווה למעשה את תמצית הפוליטיקה ואת אחד המגבלות החשובות על השלטון. דווקא שליט שאינו מתפשר ורואה בעצמו פוסק אחרון בכל עניין, כפי שמדמיין סער, נראה מסוכן הרבה יותר.
הדוגמאות היחידות שסער מספק כנימוק לטיעונים אלה, לאורם הוא מתכוון לשנות מן היסוד את שיטת הממשל בישראל, עוסקות שלא במפתיע בנתניהו, נתניהו ושוב פעם נתניהו. האיש אשר לטענת סער מחזיק ב"רקורד מושלם בהימנעות מביצוע רפורמות יסודיות", בעיה הנובעת לדבריו מכך שלא הוטלה מגבלת זמן על כהונתו. המציאות, כך סברו כנראה מרבית אזרחי ישראל שהתעקשו לבחור בנתניהו, הוכיחה קצת אחרת, ומנגד נראה שדווקא סער הוא זה שאינו נהנה כרגע ממנדט ציבורי.
אך אם לגבי טענת הרפורמות עוד ניתן לנהל דיון כלשהו, בהמשך עובר סער לתחום האבחון הפסיכולוגי ומצביע על "השינוי" שחל בנתניהו: "הנושאים האישיים והאינטרסים האישיים דחקו את נושאי התוכן", וכך "נוצרה אצלו התנגדות פנימית לקיום של כל מוקד כוח אחר. רק הוא יחליט!". כיצד אם כן שליט כה חזק לא הצליח, על פי סער, לקדם בכל שנותיו שום רפורמה? והאם הפתרון הסערי הוא כאמור להעניק לאדם אחד כוח מוחלט "ללא פשרות ומחלוקות", או להחליט עבורנו למי נוכל להצביע? גם על כך לא נמצאת תשובה בין דפי המניפסט.
טענות מעט יותר הגיוניות ומשכנעות ניתן למצוא למשל בנייר עמדה שפרסמה בעניין התנועה למשילות ודמוקרטיה. בין היתר פרוסה שם בפשטות האקסיומה לפיה הגבלת כהונת ראש ממשלה פוגעת בזכות היסוד של האזרח לבחור את נציגיו ובזכות המעמד להיבחר – שתי זכויות יסוד בדמוקרטיה פרלמנטרית אותן אמור להכיר ולהוקיר כל תלמיד בתיכון, ובוודאי שר המשפטים.
עוד מוסבר מדוע הגבלת זכויות אלה אותן מציע סער תייצר דווקא תמריצים שלילים הפוגעים במבנה הדמוקרטיה הישראלית ובתמריץ העיקרי הניצב בפני ראש ממשלה מכהן, ובראשם כמובן הרצון לשוב ולהיבחר אשר בשמו הוא ממלא את רצון בוחריו. לכן הגבלת כהונה בסגנון שמציע סער (ואינה מוכרת בשום מקום אחר בעולם) רק תפגע ביציבות השלטונית המעורערת גם כך, מהווה "אבסורד שלטוני" במקרה של ראש ממשלה שיזכה להשלים שמונה שנים ויאלץ להתפטר. לסיכום מסבירים בתנועה למשילות כי הצעת החוק של סער תשיג בדיוק את ההפך ממה שבאה לכאורה לתקן, ולכן גם "אין לה כל סיכוי להשיג את המטרה".
את האמת הבסיסית הזו לא תמצאו כאמור בספרו של סער, אשר מסביר בהמשכו מדוע יש לקבוע את מגבלת הכהונה על תקופה של שמונה שנים ומשתמש שוב באנקדוטות על כהונה קצרה יחסית של ראשי ממשלה. מנחם בגין למשל כיהן בסך הכל מעט יותר משש שנים בהן הגיע לדברי סער ל"הישגים חשובים". ומה היה קורה אם היה מגיע לשמונה שנים? האם מיד היה הופך ממנהיג עטור הישגים לרודף שררה? האם תוך כמה חודשים היה מפסיק לפעול לטובת המדינה? כיצד דווקא שמונה שנים זה המספר שיעזור "ליצור חברה טובה יותר"? לא ברור.
מה שכן ברור הוא שגדעון סער נחוש במטרתו להביא להצבעה (כפוף להיעדרויות קורונה) את הצעת החוק שנפלה בשבוע שעבר, עוד בטרם תום מושב הכנסת הנוכחי. לאחר שהשתמש בקולות ימין כדי להקים ממשלת שמאל, לאחר ששכח את כל ההבטחות על תיקון במערכת המשפט או פיצול תפקיד היועמ"ש (המתוארות גם הן בהרחבה בספרו), האיש בעל אפס המנדטים ממוקד בדבר אחד בלבד – דריסת הדמוקרטיה הישראלית ומניעה ממיליונים לממש את בחירתם, תוך קידום פרוע של חוקים חסרי כל תקדים. למעשה, כל הסקרים מראים כי גדעון סער עצמו נמצא כרגע תחת הגבלת כהונה, אבל לא בשל חוק דרקוני אלא פשוט בגלל בחירת הציבור. ראוי שילמד מכך שיעור בסיסי באזרחות ודמוקרטיה.
עקבו אחר ׳מידה׳ ברשתות החברתיות:
ועם זאת ראוי לציין מה אמר נתניהו עצמו בעניין ריבוי כהונות: "יש לי תשובה מצוינת בשבילך. אני הייתי אחד מהיוזמים של החוק לבחירה ישירה ובקשתי להוסיף לשם סעיף, שראש ממשלה לא יוכל לכהן יותר משתי קדנציות. ואני אגיד לך למה, אם לא תעשה את זה בקדנציה הראשונה אולי תעשה את זה בקדנציה השנייה אבל יותר מזה אתה לא צריך. תעשה את הדברים לך הביתה. אני אשמח אחרי התפקיד הזה ללכת ולעשות דברים אחרים". אני מסכים איתו
כמו שציינת בעצמך, זה היה בנוגע לבחירה הישירה שמזמן חלפה מן העולם .
דמגוגיה בגרוש בסגנון הזה לא מחזקת את הטענה שלך.
בקיצור, מספיק שנתניהו אומר משהו, עבורך זה נכון. אתה בטוח שזה מה שחמולתך רצתה שתכתוב באתרים של היאהוד?
בהרחבה לדברי האנונימי הראשון-
במצב של בחירה ישירה עלול להיות ראש עיר ללא מפלגה רחבה בקואליציה מאחוריו. במצב כזה אם הוא לא מצליח לקדם שום דבר אז ברור שהוא רק שליט בובה שמשמש כשעיר לעזאזל של מי שרוצים כוח בלי אחריות.
אבל במצב של בחירה רגילה אמור להיות התחייבות שראש הממשלה יהיה ראש המפלגה הגדולה בקואליציה שבדרך כלל תהיה בעלת מספר מכובד שיאפשר כח רחב בקואליציה ובממשלה התומך בו ובדרכו.
זה כמובן היה נכון לפני שהתשקורת נרקבה ואיפשרה לבעל ששה מנדטים לסחוט את התפקיד ולצפצף על הבוחרים.
באותה מידה אפשר להגיד שסער עצמו התנגד פעם להגבלת כהונה של ראשי ערים.
אותה רמת טיעון. חלש מאוד
לאנונימי מס' 4,
לא מכיר את האמירה הצבועה של סער אבל כל עוד לא תסביר מה ההבדל-זה באמת מוציא אותו רע.
כמובן שאז איש עוד לא העלה על דעתו שהתקשורת תרד לזנות שכזו.
מעניין שרוב הקוראים להגבלת הכהונה של ראש ממשלה מתכוונים לכהונתו של בנימין נתניהו.
ברגע שנתניהו יפרוש כל הטענות להגבלת כהונה יעלו בעשן וישאירו לנו את ניחוחם הדוחה והלא נעים
שאלה לקורא גדעון סער:
למי יש יותר אינטרס לבגוד בבוחרים-זה שצריך אותם כדי שיבחרו בו שוב או זה שכבר רואה את הפרישה וצריך לדאוג שחשבון הבנק יאפשר ליהנות ממנה כמה שיותר?
מצד העניין מיותר להתייחס ברצינות לכל מה שמקשקש פוליטיקאי נמוך בספרי הבלבלת שלו, אבל כנראה שאין ברירה. טיעון נוסף נגד תביעת הגבלת כהונת רה״מ הוא הבעיה שמעלים מומחים רבים למדע המדינה: כאשר מדינאי יודע שלא יזכה לכהן כאשר תתבררנה תוצאות מעשיו, הוא אינו טורח לקבל החלטות לפי שיקולים לטווח ארוך.
ציטוט: "אבל הפגם הבסיסי ביותר עליו מצביע סער בכובעו כהוגה מדיני היא הסברה לפיה
– "הנבחרים אינם נושאים באחריות ואינם נותנים דין וחשבון לאזרח".
– לדבריו, "המערכת הפוליטית פשוט מנותקת מהאזרח"
– ולכן "חשוב מאד למצוא שיטה שבה לאזרח תהיה השפעה ישירה על זהות נבחריו. זו מהות הדמוקרטיה".
מר סער היטיב לתאר את השופטים.
שופט מעולם לא נושא בשום אחריות למעשיו. גם כאשר אנשים מתים בגלל החלטותיו. אינני דווקא מתכוון לרצח ישראלים עבור פרסים מאוסלו אלא דווקא לסיבה הזו – https://finance.walla.co.il/item/2954520 . אין לאזרח שום יכולת לבקר (במעשה) שופט שהחלטותיו באופן סיסטמטי מביאות לכך. שופטים באופן מפורש, לא מקשיבים לאזרחים – אין שום פורום לכך אפילו. אכן אין לאזרח שום יכולת להשפיע את זהות השופטים ואכן חשוב מאוד שתמצא הדרך, שהאזרח יוכל להשפיע ישירות על זהות שופטיו – אלה שהאזרח מפקיד החלטות של חיים ומוות בידיהם.
מותר לשופט להפר כל החלטה שחבר כנסת/שר קיבל? מותר לחבר כנסת/שר להפר כל החלטה ששופט קיבל? לעזור לכם מהי הגדרה של דיקטטורה?
מדוע סער קורא להם נבחרים? איפה כאן השאלה? סער אכן בוחר את השופטים. אתם לא. מדוע מר סער לא מציע להגביל את כהונת חונטת הגלימות? ללא שום צל של ספק, מעגל המשתתפים בדמוקרטיה הולך ומצטמצם.
אין בישראל נבחרי ציבור, כי הציבור לא בוחר אנשים אלא רשימות.
ח"כ ב"מקום ריאלי" חייב את תפקידו למי ששם אותו ברשימה במקום הזה ולא לאזרח הבודד ששם אנונימית פתק אנונימי שמייצג 120 ח"כים פוטנציאליים. אותן מפלגות עם פריימריז מקבלות הצבעות רק מחברים במפלגה ולא הציבור וגם כך אין מחוייבות חוקית להליך פנימי כזה.
בישראל גם אין הפרדת רשויות בכלל (כמה שרים מאז 1948 לא נבחרו כחברי כנסת?), ואין איזונים ובלמים מתפקדים, לכן תמוהה הפסילה על הסף של הטיעונים של סער חלשים ככל שיהיו. השלטון בישראל צריך לעבור רפורמות מהותיות וקשות בשביל להפוך לדמוקרטיה שבה לדמוס-עם יהיה מעמד ראוי.
בית תחתון מלא בנציגים בבחירה ישירה-מקומית, בית עליון כנ"ל או בבחירת רשימות כנהוג היום, תובע ראשי נבחר בבחירה ישירה, 0 שרים שנבחרו לאחד הבתים, ועדה לבחירת שופטים ללא נציגות של בתי המשפט והפרקליטות.
לא ממצה אבל התחלה טובה להתחיל להיראות כמו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ולא "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".
איש לא טען שאין צורך ברפורמה.
הטענות מתייחסות ספציפיות לרעיון המסוכן של הגבלת כהונה.
ואגב, לכל אזרח שמורה הזכות להצביע בפרימריז של מפלגה כזו או אחרת אם רק יבחר בכך ולכן הדבר שקול להצבעת העם(אם זה רק היה מחייב וקיים בכל המפלגות).
מסובך מדי לדרוש מכל אזרח לבחון אלפי מועמדים ולכן המציאו את המפלגות והםרימריז שהם הדבר הקרוב ביותר הריים לביטוי רצון העם.
ימני
אין שום צורך בחוקים להגבלת הכהונה. תמיד יהיה אפשר לסמוך על החונטה המשפטית שתגביל את כהונת נבחר ציבור שאיננו מוחזק בגרונו על ידם.
סער מנסה להסוות את הדחפים הפבלוביים שלו כשהוא שומע את שמו של נתניהו, בכל מיני ציטוטים שהם עורבא פרח ותו לא.
קחו למשל את הגותו: "אדם שזמנו קצוב עובד למען המטרה שלשמה נבחר", ותנסו להזכר ב נפתלי הנוכל שהיה ראש ממשלושה בזמן הקצר ביותר אין פעם ועם יד הלב! מה לדעתכם היתה מטרת עבודתו של הנוכל שנבחר לזמן קצוב? אם לו למען עצמו. ושאלה שניה מי היה אחד מתומכיו המובהקים למעשה הנוכלות שלו אם לא אדון סער בעצמו?