למרות ניסיון לקבע את המחדל המודעיני כחזות הכל, התעוזה והיוזמה שגילה צה"ל לאחר פרוץ המלחמה ועד לניצחון הן הלקח העיקרי
מלחמת יום הכיפורים היא הניצחון הצבאי הגדול ביותר שהשיגה מדינה במאה השנים האחרונות. אז איך התקבע בתודעה הציבורית שהפסדנו?
אף מדינה לא הצליחה בכוחות עצמה לנצח במלחמת פתע שני צבאות שעולים עליה בכל פרמטר כמותי ואיכותי. לאחר שלוש שנים של מלחמת התשה קשה, מצאו עצמם כוחות צה"ל מתמודדים לא רק מול צבאות מצרים וסוריה, אלא גם מול חימוש בהיקף אדיר שסופק להם בידי ברה"מ, אז המעצמה הכי גדולה בעולם לצד ארה"ב.
ישראל לעומת זאת חוותה בגידה נוראית מצרפת, שסירבה לספק את הכלים שהתחייבה. גם בריטניה, שהתחייבה לספק טנקים חדישים מדגם 'צ'יפטיין', התקפלה בעקבות הלחץ של מדינות ערב. הקשר בין ישראל לארה"ב לא היה דומה בשום צורה למה שאנחנו מכירים היום. הנשיא ניקסון רתח על יהודי אמריקה בעקבות הלחץ שהפעילו למנוע התקרבות מול מוסקבה כל עוד לא מאפשרים ליהודי ברה"מ לחצות את מסך הברזל, והדבר השפיע גם על הנכונות לסייע לישראל.
בניגוד לשקרים שמופצים מדי שנה בתקשורת הישראלית ובספרי ההיסטוריה, ישראל ממש לא 'דחתה' כל יוזמה להסכמי שלום. להפך, ישראל העבירה דרך שליח אמריקני הצעה לנסיגה מקו התעלה ואף מכל שטח סיני בתמורה לחוזה שלום. כך העיד שגריר ישראל בארה"ב באותה התקופה, יצחק רבין ז"ל, ולאחריו גם השגריר שמחה דיניץ שכיהן בתפקיד בזמן המלחמה. תגובת המצרים הייתה דרישה לנסיגה מוחלטת לקווי ה-4 ליוני 1967, ללא הבטחה להסכם שלום, אלא רק כתנאי מקדים לקיומו של משא ומתן.
המחדל המודיעיני והמדיני אכן התבטא בדמות המתקפה המשולבת, בעיצומו של יום הכיפורים, שתפסה את הנהגת ישראל והנהגת כוחות הביטחון בהפתעה גמורה.
למרות כל זאת, בתוך 48 שעות כוחות צה"ל כבר הצליחו להבקיע לתוך שטחי סוריה, והגיעו בסוף המלחמה למרחק 40 קילומטרים מדמשק. בגזרה המצרית, הצליחו כוחותינו להביס בתוך שבוע מפרוץ המלחמה את הצבא המצרי בקרב שריון בשריון הנחשב לאחד הגדולים בהיקפו אי-פעם. יממה לאחר מכן צה"ל כבר הצליח לצלוח את התעלה, תחת אש כבדה. כוחותינו כיתרו את הארמיה השלישית, והגיעו למרחק של 101 ק"מ מקהיר. מצרים ריכזה את מיטב כוחותיה להגן על הבירה, מתוך חשש אמיתי לגורל המדינה.
המלחמה הסתיימה בניצחון מוחץ, ואילצה את מצרים וסוריה לוותר על כל דרישותיהן המקדימות. הסכם הפסקת האש נחתם ללא נסיגה לקווי 67, והצליח לקרב בסופו של דבר בין ישראל לארה"ב. ישראל קיבלה מעמד בטחוני והרתעה שנותרו עד היום: מאז ועד היום אף מדינה ערבית לא העזה לפתוח בלחימה נגד ישראל, מתוך הכרה ברורה בכוח הצבאי שלנו.
למרות זאת, סדרות וספרים רבים מתמקדים בעיקר במחדל המודיעיני. הסדרה 'שעת נעילה' עסקה בעיקר במחדל זה ובשעות הראשונות ללחימה בגזרה הצפונית, וכלל לא הציגה את ההבקעה לצד הסורי. גם הסדרה התיעודית 'לא תשקוט הארץ' יצרה מיקוד דומה במחדל ובימים הראשונים והקשים, אך לא הציגה מבט שווה על ההישגים הצבאיים והמדיניים כתוצאה מהמלחמה.
המלחמה נפתחה לפני 49 שנים, אבל את תוצאותיה אנחנו מרגישים עד היום. מצד אחד, אליטה תקשורתית שאיבדה לחלוטין את האמון בכוחות צה"ל וביכולתם להכריע במלחמה, ומאז מטיפה כמעט באופן מוחלט לבצע נסיגות מסוכנות. מצד שני, רוב העם יודע להוקיר את גבורת הלוחמים, תומך במפעל ההתיישבות שתפס תאוצה בעקבות המלחמה, וגאה מאוד בהישגים הצבאיים והמדיניים שנבעו כתוצאה ממנה.
ביום זה אנו גאים להיות יהודים וישראלים. מתייחדים עם זכרם של אלפי ההרוגים והפצועים ומאות השבויים שעונו בשבי המצרי והסורי. לחמתם בגבורה, בקרבות שלא נודעו מאז מלחמת העולם השנייה בהיקפם, ולא חזרו על עצמם באף גזרה בינלאומית מאז. עם ישראל חי.
מתן אשר הוא דובר תנועת אם תרצו
אין מנצחים במלחמות. יש מפסידים ומפסידים יותר.
מבחינה צבאית ,מפקדי צהל וחייליו הצליחו להפוך מצב סבוך, ממותקפים למתקיפים.
לא ברור לי מדוע יש הממעיטים בערכו של צהל.
אכן מלחמת יוהכ״פ היתה נצחון מרשים וחבל שבעלי אינטרסים עיוותו את ההיסטוריה (אגב כנראה שגם השפעת האווירה בארה״ב סביב מלחמת ויטנאם ועליית ילדי הפרחים שיחקה תפקיד). וחשוב בהחלט לתקן את זה.
אבל לקרוא לה הנצחון הגדול ביותר? הגזמנו.
במלחמת השחרור ניתחנו מול 7 צבאות עם עם מפולג יותר מתמיד(אז עוד לא נרפאו פצעי הסזון), במלחמת ששת הימים הצלחנו להביס צבאית אויב בשלוש חזיתות תוך פחות משבוע ולהגדיל משמעותית את שטח ישראל בכולן.
הגדול ביותר. לגמרי.
במלחמת העצמאות: היו לצהל עד 80,000 מגוייסים, מול פחות מחמשת אלפים חיילים מצריים, כנ"ל כשלושת אלפים ירדנים, והרבה פחות מזה עיראקים וסורים.
אמנם בשלב שלפני הכרזת המדינה עד המשלוחים מצ'כיה סבל צהל מנחיתות בנשק, אולם אז המלחמה היתה רק בכוחות פלסטיניים לא מאורגנים ובכוח קאוקג'י הסדיר למחצה- אך לא יעיל.
החל מאפריל 1948 זכה צהל לנצחונות המבוססים על יתרון כמותי אדיר ועל נשק אחיד ומשובח (רובי מאוזר ומקלעי מ.ג. 34, מטוסי מסרשמיט, בי 17) .
בששת הימים: אמנם, היתרון הכמותי לא היה עימנו, אולם היתרון העצום שהושג בשלוש השעות של מבצע "מוקד", בהן הושמדו חילות האויר של כל המדינות המעורבות, הכריע את המלחמה. על זאת נוספה הטעות של שר ההגנה המצרי שנתן פקודת נסיגה שלא במקומה, והביא להשמדת הצבא הערבי הגדול ביותר בלא שנלחם כמעט.
ברור שהירדנים והסורים היו בנחיתות כמותית מוחלטת, מהרגע שמצרים הובסה.
ביום כיפור, כמעט כל היתרונות עמדו לערבים:
טכנולוגיית טילי נ"מ חדישה, שכופפה את חיל האויר.
טכנולוגיית טילי נ"ט, שהפתיעה את כוחותינו ופגעה בהם קשות.
טכנולוגיית ראיית לילה בטנקים, שחסרה לכוחותינו.
נשק חי"רי משובח יותר- קלשניקוב ואר פי ג'י, מול עוזי, אף אן ובזוקה מיושנים ולא אמינים.
יתרון כמותי כללי של פי 3.5 בדיויזיות , שבזמן תחילת המלחמה, היה בשל ההפתעה יחס של פי 10 ויותר.
וכמובן, היתרון של ההפתעה. טעות של אמ"ן.
יתרון ההפתעה הערבי נתמך על ידי הרמטכל, מפקד חיל האויר ואלופי הפיקודים שעשו כמעט את כל הטעויות האפשריות ביומיים הראשונים של המלחמה.
בדרום: מערך של אחד לפנים בתעלה עם חטיבה אחת, במקום שלוש חטיבות לפנים. מתוך כוונה לבלום עשר דיביזיות עם חטיבת טנקים.
פריסת חטיבה 188 באופן שאינו מאפשר ניהול קרב שפוי בדרום הגולן- נקודת ההבקעה הסורית העיקרית. גדוד מפורק נגד שתי דיביזיות.
חיל אויר שברח לשמים בפרוץ המלחמה, וסירב להשתתף בקרב היבשה בשבוע הראשון של המלחמה. חיל האויר לא הצליח למצוא במדבר הסורי שתי דיביזיות עירקיות במשך 3 ימים, ובכך גזל נצחון אדיר מישראל, והביא לעצירה בטרם עת בצפון.
גנרלים פוליטיים מנעו מאוגדת שרון להזרים כוחות לגדה המערבית הנטושה ממצרים ביומיים שלאחר הצליחה, בטענת הכזב "ששרון יקים קודם גשרים, ויימנע מצליחה על דוברות". בכך מנעו את האפשרות הקרובה לודאית של כיתור שתי הארמיות עד להרעבה, ונצחון חד משמעי על המצרים.
אם נגד הערבים, נגד הגנרלים, נגד חיל האויר, נגד הכמות, נגד האיכות, נגד ההפתעה, ניצחנו בשבועיים וחצי- אזי היה זה אחד הנצחונות הגדולים בתולדות העמים.
וכולו שייך לחיילים, לקצינים הזוטרים, ולקציני דרג הביניים.
א.העיתונאי חגי הוברמן העיר פעם שהרבנות הראשית לישראל עשו טעות שהם הנציחו את הנצחון המלחמת ששת הימים בכ״ח אייר ולא את כ״ח תשרי (יום המהפך במלחמת יוהכ״פ).
ובהקשר זה חשוב לציין שאפילו התקשורת הימנית שהתחילה להיות מודעת לעיוות שבהצגת המחדל בהתחלה במקום הנצחון-עדיין מדברת על מלחמת יוהכ״פ דווקא ביום השנה למחדל(י׳ תשרי) במקום בסוף החודש.
ב.אם מדברים על הסרטים והספרים. כדאי להציג את השינוי בשירה העברית. במלחמות קודמות קיבלנו שירי תהילה(כדוגמת גבעת התחמושת). במלחמת יוהכ״פ עברנו לשירי אבל(כדוגמת החיטה צומחת שוב) שינוי משמעותי ביחס למלחמה.
אגב, מעניין שהעם כל כך לא התחבר למסר הזה שכיום מוזיקאים לא חושבים לכתוב שירי אבל על מלחמות(מלחמת לבנון השניה, המבצעים בעזה וכו׳) אך לצערנו עוד לא חזרו לשירי גבורה.
יש לי חבר שאומר שהוא תמיד רואה את החצי כוס מלאה אפילו שיש בה רק רבע.ככה זה איתך. במלחמה הפסדנו בגדול ,את סיני החזרנו עד האינטש האחרון, הארמיה ה3 ישבה בסיני, ומדינת ישראל התנדנדה לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם המח"ט הסורי שעמד על הצוקים ברמה ראה את הכנרת וחלם,היה מחליט לגלוש למטה, כוח ישראלי לא היה מולו.
את סיני החזיר מנחם בגין ולא כתוצאה מן המלחמה. הארמיה השלישית של המצרים היתה מכותרת והיתה נופלת בלי שום כדור נוסף מתוך רעב וצמא. אבל ממשלת ישראל הסכימה לנסיגה ממערב התעלה בלא לדרוש פנוי הכוחת המצריים בסיני. באותו אופן אחרי הפסקת הלחימה הסכימה ממשלת ישראל לסגת חזרה מן הבשן שכבשנו מן המלחמה. ולא עוד אלא היתה נסיגה גם מן העיר קוניטרה בירת הגולן שהיתה בידינו מאז מלחמת ששת הימים. נצחון צבאי הפך לתבוסה מדינית בגלל הנטיה של ממשלות ישראל להסכים לנסיגות מתוך הזיה כי נסיגות מביאות שלום. כך גם היה הסכם אוסלו. הצעה למסור לסאדאת את סיני לפני המלחמה שכנעה אותו כי יוכל לתקוף בלא עליונות אוירית כי ישראל תסכים לנסיגה ולא תשמיד את הצבא הפולש אם לא יסוג.
אסור לראות בהעזה וביוזמה חזות הכל. הצבא לא היה מוכן מבחינה טכנולוגית כיאות. גם בשריון וגם בחיל האוויר.
אני מופתע מכותרת התמונה היא בבירור לא מה6 באוקטובר כי אף אחד לא הניח תפילין באותו יום
היי
יש צבאי ויש מדיני
צבאית, בחזית הסורית לא היתה הכרעה, צהל לא הצליח לפרוץ את קו ההגנה שבנו הסורים בסיוע הצבא העיראקי, ונמשכה מלחמת התשה חודשים לאחר הפסקת האש. בחזית המיצרית, קו החזית שלהם היה פרוץ כל הדרך לקהיר, והארמיות השניה והשלישית בסכנת כיתור והשמדה.
בחזית המדינית, איום סובייטי להתערב צבאית לטובת מצריים, בתוספת לחץ אמריקאי, גרם לישראל לסגת.
מדוע עשיתם את הסרטים עם צבע במלחמת יום כיפור התמונות בצבע שחור לבן זה צבא אוטנטי הרסתם הכל עם הצבעחם בושה וחרפה מי שעשה את הסרט לא מכבד את המלחמות הצבעים בסרט כמו בסרטים שעושים בושה וחרפה בנוסף המדינה מקוללת יהיה מלחמה איומה שאנחנו לא נתגבר עליה עם כל הנשק שיש כי אנחנו כבר מדינה אוייב לעצמנו חבל שימותו חבל