בין כיכר המדינה לרובע המארה

אם טיילתם בפריז ברובע המָארֶה, ישנו סיכוי גדול שהגעתם לרחוב Mahler הנמצא בסמוך למוזיאון לתולדות פריז, הרובע היהודי והאקלר הגאוני של כריסטוף אדם (L'Eclair De Genie). בתוך שלל האטרקציות התיירותיות והקולינריות שנמצאות שם, די בטוח שרוב המבקרים לא ישימו לב לשלט קטן התלוי על בניין מודרני ודי מכוער.

על השלט הזה מסופר כי ממש לא רחוק משם נקרעה לגזרים הנסיכה דה למבל (La Princesse de Lamballe) על ידי אספסוף רצחני ב-3 בספטמבר 1792. מי הייתה אותה נסיכה? מה גרם לאספסוף לבצע בה לינץ' נוראי שכזה? ואיך כל זה קשור למה שקורה כאן בשנים האחרונות?

הנסיכה נולדה בטורינו בשנת 1743, וב-1767 התחתנה עם הנסיך דה למבל ועברה לצרפת. הנסיך, רודף הנשים מת 19 חודשים לאחר נישואיהם והותיר אותה אלמנה עשירה. זמן קצר לאחר מכן היא הכירה את מארי אנטואנט, מי שתהפוך בשנת 1774 למלכת צרפת, והן הפכו לחברת בנפש.

כאשר פרצה המהפכה הצרפתית בשנת 1789 ביקשה המלכה, מתוך חשש לחיי חברתה, שהנסיכה תעזוב את צרפת ותעבור לאנגליה. היאהתגוררה שם עד 1792, אולם אז קיבלה במפתיע מכתב מהמלכה בו היא התבקשה לשוב לצרפת על מנת להיות בת לוויה שלה בכלא הטאמפל, בו היא הייתה כלואה יחד עם משפחתה. הנסיכה חזרה לצרפת אולם תוך זמן קצר נכלאה בעצמה בכלא La Force.

במשפט שנערך לה לא רחוק משם היא נדרשה להישבע על שנאתה למלכה ולמונרכיה, וכאשר סירבה נלקחה לרחוב שם אספסוף רצחני ביצע בה לינץ', כרת את ראשה, הניח אותו על חנית ארוכה והציג אותו מול חלון תא הכלא בו שהתה מארי אנטואנט. כעבור כשנה הוצאה להורג המלכה, לא לפני שהופרדה משני ילדיה והעבירה את השבועות האחרונים לחייה בבית הכלא של הקונסיירז'רי.

השאלה הנשאלת היא כיצד אינדיבידואלים, שכל אחד מהם יכול להיות אדם חביב, אנושי ואף אינטיליגנטי, הופכים ברגע לאספסוף שמסוגל לרצוח אישה חפה מפשע בצורה באמצע הרחוב? התשובה היא שטיפת מוח צינית ומרושעת לאורך זמן. במקרה דנן, מי שעמד מאחורי הדמוניזציה של המלכה וחברתה הקרובה היה לא אחר מאשר הדוכס מאורליאן, שרצה להפוך למלך צרפת במקום לואי ה-16 שהיה קרוב משפחתו. הדוכס זיהה די מהר שהמלכה מהווה נקודת תורפה מבחינת דעת הקהל הצרפתית, ולכן החליט להתמקד בה.

הוא שכר כותבי צללים שבמשך שנים פרסמו שורת פמפלטים בהם הפכה המלכה לאישה שטנית, ששוכבת עם בנה ואטומה למצוקות העם (שם הושם בפיה המשפט "אם אין לחם תוכלו עוגות"). לכל אלו נוספו עיתונאים, שהבולט שבהם היה ז'אן פול מארָה (Marat), אשר בעיתונו 'ידיד העם' (l'Ami du Peuple) הסית לרצח האצילים וכל מי שהתנגד לדרכו הקיצונית.

שטיפת המוח שנמשכה שנים אכן הפכה את המלכה לדמות שנואה וכבר בשנת 1789 ניצלו חייה בנס, עת המון מוסת פלש לארמון ורסאי וכמעט וביצע בה ובילדיה לינץ' (למזלה הגנרל לאפייט הגיע ברגע האחרון והציל את חייה). חיי המלכה ניצלו שוב בשנת 1792, כאשר ההמון פרץ לארמון הטווילרי וטבח בשומרי הראש השוויצרים שלה. אולם בסופו של דבר התעמולה עשתה את שלה, ומעטים מאוד בפריז הזילו דמעה כאשר היא הוצאה להורג, כאשר בנה מת מטיפול נוראי בשבי או כאשר בתה עברה עינויים נוראיים שהותירו אותה עקרה.

אגב, החתרנות של הדוכס מאורליאן לא ממש סייעה לו. עוד באותה שנה בה הוצא להורג לואי ה-16, גם הוא נגרר לגיליוטינה בעודו צועק ובוכה. מארה גם הוא שילם על ההסתה הרצחנית שלו באותה שנה, עת נרצח באמבטיה על ידי שארלוט קוֹרְדֶה.

הלקח מהסיפור ברור. אם תפיץ מספיק שקרים ושנאה, כמעט כל אדם, ולא משנה כמה נחמד ומשכיל, יכול להפוך לחלק מהמון זועם. בשבוע שעבר ראינו דוגמא קטנה למה הסתה כזו יכולה להוביל, כאשר רעיית ראש הממשלה נכלאה למספר שעות במספרה בכיכר המדינה בתל-אביב. יתכן כי לא מעט קוראים יגכחו ויאמרו שלא קרה כאן דבר וחלקם אף יאשימו את הקורבן (מדוע היא הייתה צריכה להגיע דווקא לתל אביב ביום שכזה?). אולם כל הומניסט, מהימין ומהשמאל, חייב להזדעזע ולגנות את מה שהיה יכול להתפתח לאירוע אלים.

מותר להתנגד לרפורמה אותה מובילים נתניהו, לוין ורוטמן ומותר לייחל ליום בו הממשלה תיפול ותתחלף באחרת, ובלבד והדבר יעשה באופן דמוקרטי. אסור בשום פנים ואופן להמשיך את ההסתה האישית נגד משפחת ראש הממשלה ויש לגנות את השיח האלים. שיח כזה חייב להפוך ללא לגיטימי, בין אם הוא מגיע מימין ובין אם הוא מגיע משמאל. ולכל אלו המקווים להפיק הישגים פוליטיים משטיפת מוח והסתה, אני ממליץ להיזכר בגורלם של מארה והדוכס מאורליאן.

צבי חזנוב הוא הבעלים של אתר 'פרנקופילים אנונימיים'