מבחינת אבירי הדמוקרטיה בשמאל אם בג"ץ הוא נשק פוליטי הוא חייב להיות שלהם בלבד, ולשם כך כשרים כל האמצעים
מי שעלעל במקרה בדפי עיתון 'הארץ' מאתמול היה יכול להיות מופתע לרגע מן הכותרת שנבחרה לטורו הקצר של פרופ' מרדכי קרמניצר ותקפה בחריפות את שופט העליון נעם סולברג. בין שלל הגידופים והמתקפות האישיות הרדודות, קרמניצר הביע "דאגה עמוקה", הזהיר מפני "הכיוון אליו צועד העליון", ואף הוסיף כי "אם בתי המשפט יתמלאו בדומיו" של סולברג, הרי ש"לא יהיה עוד טעם בביקורת שיפוטית".
מוטה שלנו, אדמו"ר הדמוקרטיה המהותית ונביא האקטיביזם, אינו רואה עוד טעם בביקורת שיפוטית שהייתה למפעל חייו? אכן נפל דבר בישראל, אך כל זה על מה? מה הצליח לזעזע כך את עולמו? אפילו לא החלטה או פסיקה, אלא דעת מיעוט של סולברג, דעת יחיד זהירה ומנומקת בשולי פסק דין שכולו אקטיביזם שיפוטי משולח רסן בו בג"ץ שוב ביטל חוק הגירה חשוב, שוב כמובן ללא נימוק רציני אחד.
לביטאון שוקן, שבימים כתיקונם מבועת מכל מילת ביקורת על שופטים או בית המשפט, היסטוריה ארוכה של משטמה והפגנת חוסר כבוד מדהימה כלפי השופט סולברג, שהוא לא רק שמרן לטעמם האנין של חבורת 'הארץ' וגם (גוועלד!) חובש כיפה, אלא אפילו ר"ל מתגורר ביהודה ושומרון (אדם גולד תיעד זאת בשרשור ארוך).
זו שיטת ההשחרה הבריונית הידועה והמוכרת, אבל ברור שמה שבאמת מפריע לדמוקרטים הדגולים היא העובדה שבתוך חבורת האקטיביסטים העושה בעליון ככל העולה על רוחה ופוסלת חוקים במסגרת ארוחת הבוקר, ישנו אדם אחד שמעז לחשוב שונה בכל הקשור לתפקיד השופט ותפקיד בית המשפט העליון. כאשר חבר בכס הקדוש מעז לחרוג מן השורה במקום פשוט לדהור כרגיל עם העדר, קרמניצר ודומיו במכוני "הדמוקרטיה" למיניהם לא מסוגלים אפילו לנהל דיון ענייני. הכל הופך אישי, הכל ארסי והכל צבוע ושקוף.
אפרופו הוויכוח הציבורי הסוער סביב צמצום עילת הסבירות (תיקון זניח שאפילו בו השמאל, שחלקו תמך בעבר בתיקון, לא מוכן כעת להתפשר על מילימטר) או הנכונות לשרוף את המדינה בגלל הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ההסתערות הקרמניצרית על השופט הצדיק היחיד בסדום מסמלת גם היא את הקו: הפלורליסטים בעיני עצמם לא יאפשרו לשום דעה שונה לחדור למבצר הדמוקרטיה. רוגל אלפר הגדיר זאת בפשטות מעל דפי אותו עיתון: "בית המשפט העליון שייך לנו, השמאלנים".
גם הנקודה הפוליטית כאן היא מכרעת. קרמניצר למעשה מודה כי בית המשפט העליון הפך מזמן לשחקן פוליטי משמעותי ועוצמתי, בדיוק הטענה של התומכים בתיקון המצב המעוות הזה והשבת האיזון הדרוש בכל מדינה סבירה. אלא שאיזון כלל לא מעניין אותו, וגם לא הצורך החשוב כל כך ב"ביקורת שיפוטית", אלא אך ורק כוח פוליטי.
מבחינת אבירי הדמוקרטיה בשמאל אם בג"ץ הוא נשק פוליטי הוא חייב להיות שלהם בלבד ולשם כך כשרים כל האמצעים, גם מתקפות מתחת לחגורה נגד שופטים שמעיזים לחשוב אחרת. פתאום לא מדובר בקץ הדמוקרטיה או פגיעה חסרת תקדים ביסודות שלטון החוק. האולפנים לא יפתחו בדיונים מיוחדים על הנאצות שהטיח פרופ' מכובד בשופט, הכותרות לא ירעשו והפרשנים לא יזדעזעו. בשבוע הבא הם יחזרו להזדעזע מכל מילת ביקורת על השופטים מימין. למוטה זה מותר. להם הכל מותר.
השמאלנים ימררו את חיינו ויהרסו את המדינה. זה קורה רק משום שהם מוגנים ע"י מעטפת תומכת של הדיפסטייט.
המישטרה שלהם, הפרקליטות שלהם, היועמ"ש שלהם והצבא שלהם.
שלהם במובן של פיקוד ושליטה, הם המנהלים ואילו החיילים של כל מערכת כזו שברובם הם שלנו, מצייתים להם.
עד שמנהיגינו לא יבינו שאת המציאות הזו חייבים לשנות הם ימשיכו למרר את חיינו.
הדרך לשנות איננה ניסיונות פאטטיים לשנות איזה פסיק בחוק כלשהו, זה לא מזיז למעטפת התומכת שרק מנצלת את הניסיונות הקלושים והעלובים הללו כדי להגביר את להבת המרד.
הדרך היא להחליף את כל שדרת הפיקוד שלהם בן לילה.
או אז יתרחש הפלא, הממשלה תכתיב את מדיניות האכיפה, השוטרים יאכפו באמת, השב"כ יעצור מסיתים למרד, הפרקליטות תגיש כתבי אישום וכל המרד הנורא הזה יתפוגג תוך מספר ימים ובא לציון גואל.
נו באמת… גילית את אמריקה…
איך למשל באופן מעשי אתה היית מחליף את כל הדיפסטייט בלילה אחד ?
מסכים עם הכל למעט להחליף בן לילה. ההחלפה צריכה להיות טבעית. ב 4 שנים אפשר להחליף הרבה.
התרופה היחידה זה שינוי המצב התודעתי וגם הכח הקשה – מוקדי כח שונים, מדיניות אכיפה בפועל, הפעלת כח – מהגמוניה שמאלנית להגמוניה ימנית. לא לחזר אחרי השמאל ולראות בו אח. אסור להסתפק ב"שוויון מעכשיו והלאה".
עקרונות הם מחלה של בורגנים?
לכולם יש עקרונות. למה?
תסתכלו למה גרם השמאל בצרפת וכל מילה נוספת מיותרת. חבל על כל דיון תאורתי, מנומק ככל שיהיה, כאשר המציאות מסבירה את כל מה שצריך לדעת.
החלפת שדרת הפיקוד, הפסקת מימון עמותות זרות, הפסקת פעילות קרן וקסנר בישראל.
דחוף.
אחכ כל השאר…
החלפת שדרת הפיקוד, הפסקת מימון עמותות בכספי מדינות זרות, הפסקת פעילות קרן וקסנר בישראל.
דחוף.
אחכ כל השאר…
שלום,
אני ימין ליברלי, חדש באתר, נכנסתי מתוך סקרנות ואני מנסה ללמוד ולהבין. קודם כל באיזה "כיפות" מדובר? אתם משתייכים לזרם הציונות הדתית, חרדים? אלה שתי קבותוץ שאני מצליח להבדיל בינהן, אני אודה לפירוט למי שמוכן לתת מזמנו.
לגבי נושא הכתבה. אני אמנם בעד פלורליזם, גם בבג"צ, אבל כיוון שאני אתאיסט וליברל אני קרוב יותר בדעותי לשמאל בערכים הליברליים וכן יש לי רצון להמשיך לחיות במדינה ליברלית, כך שנוח לי שבג"צ הוא בג"צ כפי שהוא היום. אני בעד חלקים נרחבים ברפורמה, למרות שאני מעוניין ברפורמה מרוככת יותר, אבל יותר על מנת לאפשר לשלטון להעביר החלטות מסוימות.
אני מודה ששלטון הלכתי מלחיץ אותי. אני מתבונן בדתיים ואני מנסה להבין מה המנגנונים של "איזונים ובלמים" בדת. מה מבטיח שמירה על ערכים ליברליים כלשהם? הדמוקרטיה מחייבת שמירה על מיעוטים, ובתי המשפט הם המנגנון, ואני מרגיש שבמדינת הלכה אין מנגנונים דומים במידה ויום אחד אני אהיה המיעוט כאן.
שבוע טוב.
היי רונן אתר מידה הוא אתר חילוני לחלוטין. את הספינים הקלושים האלה תנסה במקום אחר.
פלורליסט עלאק
איך יודעים שאת התגובה של "רונן" חיבר שמאלני? הוא בטוח שכל הימנים דתיים 🙂
היי רונן.
נניח רגע לשטות של "דמוקרטיה היא שמירה על זכויות מיעוטים" מכיוון שמדובר בהמצאה ברקית ייחודית שלא מוכרת בשום מחקר רציני.
לשאלתך, נכון להיום בית המשפט הוא הפוגע במיעוטים הגדול ביותר – תשאל למשל את הערבים, תושבי דרום ת"א, מגורשי גוש קטיף וכן הלאה. אף אחד מהם לא זכה לשום הגנה מבגץ אלא להפך.
הדרך היחידה לאזן ולבלום בית משפט ללא בלמים היא חיזוק נבחרי הציבור שבאמת מייצגים את העם, ולא 15 חבר'ה שבוחרים את עצמם.
לא צריך להתרגש. טעות בתום לב. חיפשתי משהו באינטרנט על חרדים והגעתי לאתר, ומהתגובות קיבלתי רושם שזה אתר דתי. לא הכרתי את האתר קודם, ואז ראיתי את הכתסה על בג"צ ונכנסתי לקרוא.
לא הבנתי למה קיבלת את הרושם שאני לא פלורליסט, ואיך מגיבים לתגובה?
ברוך הבא.
מה השאלה/תגובה המדויקת?
לא צריך להתרגש. טעות בתום לב. חיפשתי משהו באינטרנט על חרדים והגעתי לאתר, ומהתגובות קיבלתי רושם שזה אתר דתי. לא הכרתי את האתר קודם, ואז ראיתי את הכתבה על בג"צ ונכנסתי לקרוא.
לא הבנתי למה קיבלת את הרושם שאני לא פלורליסט, ואיך מגיבים לתגובה?
מדוע שמירה על זכויות מיעוטים היא לא חלק מתפישת העולם הדמוקרטית והמצאה "ברקית"?
לא אמרתי שהתפקיד של בג"צ הוא לשקול רק את טובת המיעוטים, ברור שיש שיקולים שונים להחלטה, אבל במנגנון הפרדת רשויות, הכנסת והממשלה שהם גוף נבחר ומייצג את הרב, לא ניתן "לסמוך עליו" בעניין שמירה על זכויות המיעוט/החלש וזה תפקידה של הרשות השופטת.
אפשר לטעון שבג"צ לא עושה את תפקידו כראוי, וזו ביקורת לגיטימית, אבל נשמע שאנחנו גם לא מסכימים על העיקרון.
היא יכולה להיות חלק מתפיסת עולם , רק שדמוקרטיה היא שיטת משטר ולא תפיסת עולם.
בשיטה הזו מי שקובע את ערכי המשטר הוא העם, ולא שופטים ופקידים, שתפקידם לשפוט על פי החוק וממש לא "לשמור על זכויות" מדומינות. בנוסף לזה שכפי שהוכח בישראל אינספור פעמים, האחרונים שניתן "לסמוך" עליהם שישמרו על זכויות מיעוטים הם שופטים.
לפני שמתווכחים על עקרונות צריך ללמוד את הבסיס.
אני לא בטוח שאני מסכים להפרדה הזו. נכון שדמוקרטיה היא צורת משטר שמבוססת על הכרעת הרב, אבל בכל (למיטב ידיעתי) הדמוקרטיות המודרניות, נכנסו הרעיונות של שמירת זכויות הפרט.
אני מנסה להבין אם יש פה איזו התנגדות כללית, לרעיון של זכויות פרט. נשמע שיש פה אנטגוניזם כללי.
אני מניח שגם אתם מכירים את המונח "עריצות הרוב" ואם רק העם קובע את הערכים מי מבטיח על שמירה של הזכויות האלו (שלפחות עבורי נתפשות כבסיסיות)
מה ששומר מפני עריצות הרוב זה ממש לא בית משפט אנטי דמןקרטי שנבחר על ידי עצמו. קצת קומן סנס לא יזיק לך.
בדיוק באותו אופן בו שלום יכול להיות "עם קורבנות".
השפה האנושית איננה מתמטיקה ומכאן, דברים רבים מאוד-מאוד יכולים להתחבא תחת השם הנחמד לאוזן "שמירה על זכויות מיעוטים".
ורק ע"מ להמחיש, רק לפני כמה שנים הסמול הממסדי (דהיינו, מפלגות+דמויות פוליטיות מובילות) ומשת"פיו בתשקורת, שיווקו רעיון לפיו רצח ישראלים – זהו בכלל שלום, רק כזה עם קורבנות. נשמע אבסורדי? אבל ככה יוצא שזה בכלל לא רצח אלא שלום – בספרו של אורוול, זה נקרא Newspeak (הציטוט הידוע לפיו, מלחמה נקראת שלום, חופש נקרא עבדות ומיניסטריון העינויים נקרא מיניסטריון האהבה).
אז סלח לי, אך אני לא קונה את הכותרת "מדוע שמירה על זכויות מיעוטים" (גם לא שמירה על השלום הקוסמי מפני פלורליזם לא נכון בינגלקטי, הגנה על שלום עם קורבנות מאיומי השלום ללא קורבנות). הנייר סובל הכל – רוצה לדבר על מדיניות כלשהי? בסדר גמור (אני באמת מתכוון לזה, דיון ציבורי הנו דבר חשוב מאוד), אז לא בכותרות אלא בפירוט של מה ההצעה המדויקת שלך (ללא קשר לסטטוס הרשמי שלה) ובעיקר – בעיקר – מדוע אתה חושב שזה נכון או לא נכון.
עד פה, מדוע זו המצאה "ברקית" – כי האיש ומחנה אליו הוא שייך, עסוקים כבר מעל ל-60 שנים בגניבת מילים הנשמעות טוב והניסיון להחליף את משמעותן במשהו אחר לגמרי
(שנזכיר שוב את "שלום עם קורבנות"? רק תחשוב כמה ניסוח זה אבסורדי! צריך להיות ממש מט*מטם כדי להמציא שיש קורבנות לשלום, אך ברור לגמרי מדוע זה הסלוגן שהסמול אימץ, נכון? ככה, אתה לא נגד רצח ישראלים – אתה נגד שלום ואתה רוצה להיות נגד שלום? יש עוד דוגמאות רבות שאני יכול להביא לשימוש כזה בגניבת מילים יפות לסלוגנים, אשר ממש מחליפים את משמעותן האמיתיות של המילים – רק מהשבועות האחרונים! זו לא טקטיקה חדשה כלל אגב, זו טקטיקה שעוד הבולשביקים השתמשו בה בראשיתה של *המאה הקודמת*. בקיצור, הצג את דעתך ונימוקיך והשאר לאחרים לשפוט האם אלה "שומרים על זכויות המיעוט").
אז לעצם העניין, כיוון שאני כמובן מעוניין לעמוד בכלל שזה עתה הצבתי – יש כאן 2 טענות שיש להפריד ביניהן. כמובן שבפן המעשי, הדברים מתערבבים טיפה אך לשם ההסבר של עמדתי, נכון להפריד את הדברים ע"מ שכוונתי תובן (אם יש הלשכה מדבר אחד למשנהו, אני אציין).
א) אין, לא היית ולא תהיה כאן שום פגיעה במיעוט, בצד הקוסמי, ברטיבות של המים, אינהרנציה קוסמית של הדמוקרטיה ושאר הסיסמאות שדיקטטורי המקרופון בתשקורת מנסים להציג. מבחינה משפטית/מוסרית, השיח הוא על זכות הקניין – דהיינו, אלה כספי קרן הפנסיה, שאת הכסף המופקד בהן ממילא לא ניתן למשוך (מה העובד יעשה עם הכסף במדינתו – זה עניינו הפרטי, ברור כשמש למה המחוקק הישראלי מעודד צבירת פנסיה שלא בחשבון עו"ש) והשאלה היא, האם המחוקק הישראלי רשאי לנקות קנס מכספים אלה.
ב) ברור שעל מנת להשיב על השאלה הקודמת, יש להשיב ב) האם זהו קנס ראוי וג) האם זו דרך חוקית לגבותו. אז אשיב קודם כל על ג) כן, עיקול צד ג' זו דרך פעולה סטנדרטית ביותר בדין הישראלי ולמעשה, בכל מדינה מערבית. דהיינו, אם יש בחשבונך 1000 ש"ח וכתוצאה מקנס (נניח, על עבירת תנועה) אתה חייב למדינה כ-500 ש"ח. ברור שזה סופר לגיטימי, אחרי תקופה מסוימת ובהתאם לפרוצדורה קבועה בחוק, להטיל עיקול ולגבות כספים אלה מחשבונך. כאמור, כך פועלות מערכות גבייה בכל העולם. לגבי הפרוצדורה – העובדים מעודכנים שזהו מצבם החוקי של הכספים ולכן גם עיקרון זה נשמר.
ב2) זהו קנס ראוי, כי כל מדינה רשאית להפעיל מנגנון של רשות מותנית בכניסה אליה (נקרא בד"כ אשרת שהייה או "ויזה" בלעז) עם ענישה קבוע בחוק, למי שאינם עומדים בתנאי השהייה.
זהו, זה עד כדי כך פשוט. האיזון שהרשות המחוקקת/נבחרת ביצעה הנו נכון, ראוי ומוסרי. אין, לא היה פה ולא יהיה, דבר אשר אנחנו פשוטי העם, צריכים בו שכתוב דעתינו ע"י דעתם הסובייקטיבית (זה מה שזה) של קבוצת אייתולות.
ג) וזהו כמובן, הסעיף הטעון ביותר בדבריך – לא, זהו לא תפקידה של הרשות השופטת, "שמירה על זכויות המיעוט/החלש". תפקידו של בית המשפט הוא לפתור סכסוכים בין יישויות משפטיות, באמצעות אכיפה של חקיקה קיימת – זו החקיקה, אשר בה מגולמים העקרונות שאתה מדבר עליהם. זהו הבדל דק, אבל חשוב מאוד במציאות הישראלית. כלומר, במשטר דמוקרטי – זהו המחוקק אשר מבצע את *האיזון בין זכויות מתנגשות" ומקבע את המסקנה אליה הגיע, בחקיקה.
הרשות הנבחרת "זכאית" לבצע איזון כזה במשטר דמוקרטי, כיוון שהיא מייצגת באופן הנאמן ביותר, את מגוון הדיעות הקיים בעם (לגבי השאלה שעל הפרק ואחרות). מה שקרה בישראל, זה שכמה "מחוקקים" החליטו שהם מחוקקים כמה "חוקים" (לחוקק אפשר כל דבר, הנייר סובל הכל – השאלה היא כמובן, ההיגיון בהחלטה וההשלכות שלה – לא רק כותרת יפה של ה"חוק") שמתירים לחונטה בלתי נבחרת של "שופטים", לגנוב לעצמם את הזכות להיות הגורם האחרון אשר מבצע את האיזון הנ"ל ולצבוע את דעתם הסובייקטיבית של כמה אייתולות – כאילו חוסים תחת חוק.
משטר זה, איננו דמוקרטיה – זהו במדויק משטר אייתולות איראני.
כיצד מתבצעת שמירה על זכויות המיעוט במשטר דמוקרטי אם כך, אתה שואל? פשוט מאוד – זה נקרא בחירות. כיצד? אפילו לא צריך ללכת רחוק בהיסטוריה בשביל להראות את זה – רק הסבבים אחרונים הדגימו כי מי שאתמול היה בקואליציה, היום נמצא באופוזיציה ומחר יכול להיות … בכלל בכל מקום, עד כדי לעוף מהרשות הנבחרת. השיטה הדמוקרטית, בעצם באופן אינהרנטי, דואגת לכך לכך שאף אחד לא יחקק חוק שמחר יופנה נגדך. ההיסטוריה הפוליטית בכל מדינות המערב בכלל ובמדינת ישראל בפרט, מלאה בדוגמאות כאלה מהסוג "קארמה היא חוף הים".
אם כבר, אז זו דווקא קבוצה בלתי נבחרת של אייתולות המתמנים לכל חייהם ולא נושאים בשום אחריות, גם לא לתוצאות הישירות ביותר של מעשיהם, אשר במרוצת הזמן, מפאת אחד הסיכונים הגדולים ביותר שהשיטה הדמוקרטית מנסה להגן מפניו (הכוח משחית) – יגיעו לבסוף להפלות במעשיהם, את הקבוצה הרעיונית שלא מסכימה עמם, ללא קשר לגודלה באוכלוסיה). דוגמא? בדיוק במאמר מעליך. עוד דוגמא? הצורך בחקר דין שצץ בדיוק כאשר גל הירש עמד להתמנות למפכ"ל המשטרה (וירד ב"מפתיע", 2 דקות לאחר שמועמדותו הוסרה). עוד דוגמאות? אני יכול להביא.
לסיכום, משטר בו קבוצת אייתולות בלתי נבחרת, שאינה נושאת בשום אחריות לתוצאות החלטותיה, מתמנה לכל החיים ועוד מעורבת בעצמה במינוי חבריה (שנזכר ב"מינויה" של רות גביזון לעליון?) אך לקבוצה זו המילה האחרונה בכל ויכוח ציבורי סובייקטיבי – זו שיטת משטר בעלת זהות מוחלטת לשיטת האייתולות באיראן. גם באיראן יש מפלגות, יש בחירות, יש אפילו רשות נבחרת הזהה בתפקידה באופן *מדויק* לתפקיד הפרלמנט בכל מדינה מודרנית מערבית.
אך מדוע איראן אינה דמוקרטית? איננה דמוקרטית, כי המילה האחרונה בכל דיון ציבורי, נתון לא בידי הרשות הנבחרת אלא בידיה של קבוצת אייתולות לא נבחרת אשר לעם האיראני אין שום שליטה לא על הרכבה ובעיקר לא, על התמהיל הרעיוני של חבריה.
אפשר לקרוא למשטר כזה בהמון שימות – משטר דמוקרטי, אינו אחד מהם. אני מניח שזה רחוק מאוד מ"אפשר לטעון שבג"צ לא עושה את תפקידו כראוי, וזו ביקורת לגיטימית, אבל נשמע שאנחנו גם לא מסכימים על העיקרון".
אנחנו מאוד בעד זכויות הפרט, רק שבית המשפט בישראל הוא לא זה שיגן עליהן
נכון, אנחנו לא מסכימים על העקרון.
אתה מניח שהגנה על השכבות החלשות זה תפקיד הראשות השופטת אבל אתה טועה.
לא רק שאין שום הגדרה כזו בחוק אלא שגם לא נכון שתהיה.
המציאות מוכיחה שבית המשפט כושל בהגנה על מיעוטים רבים(שאל את החרדים, מתנחלים, תושבי דרום ת״א, מסורתיים, עוברים לא רצויים ועוד-בשורה התחתונה יש לנו קואליציה המורכבת משורת מפלגות שהמשותף להם הוא הרגשת דיכוי ויש לקואליציה הזו רוב).
אז מה כן יגן על המיעוטים? הרשות המחוקקת(הכנסת). מכיוון שפוליטיקאים זקוקים לבוחר הם לא יכולים להתעלם ממנו ומכיוון שהם צריכים שותפים לקואליציה הם חייבים לאמץ גישה סובלנית כלפי זרמים אחרים. כמובן שזה דורש גם מהמיעוטים להציע הצעות משתלמות לשותפים פוטנציאלים מה שדורש מהם גם ללקיחת אחריות ולהבנה שיש לתת למדחנה כדי לקבל.
מה עם עריצות הרוב? זה סיכון מסוים אבל לכל אפשרות יש מחיר, השאלה היא מה המחיר הזול. בישראל יש כל כך הרבה מגזרים, קבוצות אידיאולוגיות ומפלגות שאין קבוצת ׳רוב׳ ולכן כל קואליציה תדרוש חיבורים ומפלגת שלטון נדרשת לרב מגזריות ולכן ממילא יהיו חיבורים ושיתופי פעולה וכל מיעוט יוכל להצטרף או אפילו להחליף חלק מהקואליציה אם רק יציע הצעה משתלמת מספיק, מה שמאפשר לכל מיעוט להגן על עצמו.
בנוסף, יש יתרונות לקןאליציה רחבה ככל האפשר מה שמבטיח שכל קואליציה תרצה לשמור על קשרים טובים עם כמה שיותר קבוצות מחוצה לה(עד כמה שמשתלם לה).
עוד נקודה לסיום: רק להזכירך, דווקא הימין והדתיים נוטים להתנגד לכפייה ולהאמין בגיוון דעות בעוד אף אחד באופוזיציה לא מוכן להפסיק לנסות להתערב לאחרים(לדוגמה לנשים החרדיות) ומנסים לחייב אחידות במערכת החינוך(לדוגמה הכנסת הרעיונות של משפחות מגוונות לכל גן או בתלות ברצון ההורים/הגננת). ואל תשכח את הנסיונות של השמאל להגדיר ערכים מסוימים למדינה דרך חוקי יסוד/חוקה בעוד הימין רוצה לתת לעם לבחור את ערכיו בקלפי כל ארבע שנים מחדש וכך לאפשר דיון ושכנוע(אפילו החוקים הדתיים לכאןרה-שבת וחזיר-לא היו יוזמה של ח״כים דתיים).
מקווה שאחרי כל זה, הדברים יותר ברורים (ומצטער על החפירה).
תומכים מאוד בזכויות הפרט, בעיקר בזכות הנשכחת הזו של הפרט לבחור את נציגיו וזו של נציגיו לממש את בחירת הפרט.
אני מתנצל בפני כל אלה שטרחו להגיב לי, שנעלמתי. קודם כל תודה שטרחתם להגיב ולהסביר את עמדתכם.
אחמד תודה על התגובה המפורטת. לא ניסיתי לגונן על פסיקה כזו או אחרת של בג"צ, ואני גם מסכים לחלק מהביקורת עליו, ומסכים לחלקים ברפורמה.
אני לא מסכים לדוגמה עם המגיב שרשם לי שבית המשפט לא נועד להגן על מיעוטים. אפשר לטעון שהוא לא עושה את זה, או עושה את זה בצורה גרועה. אני מניח שכמו שאפשר להביא דוגמאות שבהן נמנע מלעזור, יש מקרים שכן עזר.
מישהו טרח להסביר לי שהממשלה היא זו שתגן, כיוון שיש לה אינטרס לשמור על הבוחר (אם הבנתי נכון)
גם אתה מבין שלא כל המגזרים זוכים לייצוג בכנסת. נניח והחרדים לא יכנסו לממשלה, הערבים שבדרך כלל לא נכנסים. קהילת הלהט"ב שיש לה ייצוג מאד מוגבל. מי אמור להגן על הזכויות שלהם לשיטתכם?
נניח לשניה והדמוגרפיה היתה שונה והיה כאן רב שמאלי, והממשלה היתה מעבירה חוק אנטי-דמוקרטי בעליל, שמונע מאדם שרשום שמקום מגוריו הוא בני-ברק להצביע. האם הבוחר שלהם בהכרח יעניש אותם בקלפי? אולי להפך? יש כאן יתרון שיכול להבטיח את המשך הבחירה של ממשלות שמאל. מה הכלי הדמוקרטי שאתם מציעים כדי למנוע מצב כזה?
גולם נחות ושפל
למדנו אתכם
מעכשיו הדברים יתנהלו אחרת