"הסמכות המכוננת נתונה לכנסת המייצגת את כל העם – ולה בלבד…הכרעה אחרת היא נגד הכנסת ונגד הדמוקרטיה הישראלית"
אזרחי ישראל,
ראשית אני רוצה לפתוח באיחולי החלמה מהירה לפצועים שנפצעו היום בפיגוע בירושלים, עדות לכך שאויבינו משחרים להרגנו בלי שום קשר למחלוקות הפנימיות שיש בינינו – ואות לכך שעלינו להוסיף ולעמוד איתן מולם – כולנו יחד.
ערב השנה החדשה, מדינת ישראל נמצאת על סף פרשת דרכים. הצורך לאזן בין הרשויות מתחדד יותר מתמיד כאשר נדמה שגם הגבול האחד שטרם נחצה עד כה – והוא ביטול של חוקי יסוד על ידי הרשות השופטת – עלול חלילה להיחצות.
הערב, כיושב ראש הכנסת, אני מבקש להציב תמרור "עצור".
מאז 1977 ועד היום התחולל תהליך של שאיבת סמכויות מהדרג הנבחר, שהיה עד אז כמעט כל יכול, אל הדרג הממונה שהוא היום כמעט כל יכול, מגמה שהוסיפה להתעצם בשנות התשעים עם הכרזת ביהמ"ש העליון על כך שבכוחו לפסול חוקים של הכנסת אך משום שאינם הולמים להשקפתו את הערכים שבחוקי היסוד.
כעת, אנו ניצבים בפני צומת חדש ומסוכן שעלול לדרדר אותנו לתהום, כאשר בזמן הקרוב יקיים ביהמ"ש העליון דיונים בשאלת תקפם של חוקי היסוד.
ישראל היא מדינה דמוקרטית. בדמוקרטיה הריבון הוא העם. את ריבונותו, מאציל העם אל נבחריו, כל אזרח לפי השקפתו ורצונו – אשר מקבלים, בין אם בהסכמה רחבה ובין אם ברוב קולות, את ההחלטות והחוקים עבורו – כך היה – וכך יהיה.
במדינה דמוקרטית מערכת המשפט מכבדת את הריבון, הלא הוא העם, ואת בחירותיו, והכבוד הזה הוא הדדי.
אין ולא יכולה להיות מחלוקת על השאלה האם הכנסת הסמיכה את ביהמ"ש לפסול או לשנות חקיקת יסוד.
התשובה על כך היא בלאו מוחלט. אין אף דבר חקיקה שמסמיך, ואפילו ברמז, את בתי המשפט לעשות כן.
הסמכות המכוננת נתונה לכנסת המייצגת את כל העם – ולה בלבד, כך היה מקובל גם על בתי המשפט לאורך השנים.
חשוב להבין: הכרעה אחרת איננה נגד הקואליציה או מפלגה זו או אחרת – הכרעה אחרת היא נגד הכנסת ונגד הדמוקרטיה הישראלית.
בעד חוקי היסוד שהעבירה הכנסת ה-25 בראשותי הצביע רוב של חברי הכנסת, כפליים בדיוק מאלה שהצביעו בכנסת ה-12 בעד חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, דבר שלא הפריע למערכת המשפט לעשות בו שימוש יותר מבכל חוק יסוד אחר כדי לבטל את החלטות הכנסת והממשלה.
החוקים שעברו בכנסת הזאת לא עברו במחטף באישון לילה בזמן ממשלת מעבר כמו החוק ההוא, אלא לאחר דיון ציבורי משמעותי שהתקיים גם בכנסת וגם מחוצה לה.
חוקי היסוד הללו הם חוקי יסוד לא אך משום שהתקבלו ברוב של חברי הכנסת ובכותרתם מתנוססות המילים "חוק יסוד", הם חוקי יסוד כי הם עוסקים ביסודי היסודות של המשטר הדמוקרטי: ביחסים שבין הרשויות ובשאלה – מי יכול להדיח ראש ממשלה.
והתשובה: רק העם באמצעות נבחריו – אותו גורם שהסמיך אותו לכהן בתפקיד זה.
לזה ייקרא דמוקרטיה.
אם חושב ביהמ"ש לבוא ולומר כי אין לחוקי היסוד מעמד מיוחד ועל כן בכוחו לבטלם או לשנותם שינוי כלשהו, לרבות מועד כניסתם לתוקף, הרי שכל פסקי הדין שבהם פסל ביהמ"ש לאורך השנים חוקים והחלטות של הכנסת והממשלה מכוחם של חוקי היסוד – בטלים ומבוטלים, שאחרת איך תסביר את היתכנותם המשפטית?
אני ער לכך שבקרב רבים בציבור, ולאו דווקא בציבור שנמצא באופן אוטומטי בצד מסוים של המפה הפוליטית, ישנם גם חששות ופחדים. גם אם אינני שותף לפחדים הללו – אינני יכול לבטל אותם או את האוחזים בהם כלאחר יד.
אין בקרבנו רבים שלא ימצאו במעגל המשפחתי, החברתי או המקצועי שלהם אנשים יקרים, טובים ואהובים השותפים לחששות ולפחדים אלה.
אבל המענה לחששות הללו לא יכול להיות הפיכתה של ישראל למדינה בה הבחירות אינן משנות והכנסת הנבחרת איננה הכנסת המחוקקת.
אני מכהן בתפקיד יושב ראש הכנסת כאשר במכלול ערכיי ועקרונותיי הצבתי בין היתר גם את חכמת החיים והניסיון של שופטים, שופטות ותיאורטיקנים של עולם המשפט שפגשתי, קראתי ולמדתי לאורך השנים.
בעברי נצורות מאות שעות בבתי המשפט, מאות פסקי דין ומאמרים שקראתי לאורך השנים.
מערכת המשפט חשובה ויקרה לי, רוב חיי הבוגרים הייתי חלק ממנה. אין שום מחלוקת על החשיבות במערכת משפט חזקה ועצמאית או על החשיבות העליונה שבחיזוק אמון הציבור במערכת המשפט.
המחלוקת היא על תפקידה של מערכת המשפט ביחס לרשויות האחרות ובהשלכה – בתפקידה ביחס לציבור.
בתפיסת העולם המשפטית שגיבשתי אני נתלה באילנות גבוהים, למשל במי שאני רואה בו ענק שבענקים, כבוד הנשיא המנוח של ביהמ"ש העליון, השופט משה לנדוי, שהאמין בכל מאודו שתפקידו הוא שופט, ולא מורה דרך או מחנך הדור.
בעיניו, זה היה מקור הכח של ביהמ"ש העליון, שהיה – בימי הזוהר שלו מעל לוויכוחים הפוליטיים – שמקומם כאן, בכנסת.
"המחיר של ניצני הפוליטיזציה של שיפוט בית המשפט העליון כבר ניכר כיום והוא מתבטא בכרסום האמון בנייטרליות של ביהמ"ש בפלוגתות המשסעות את הציבור. המדובר הוא באמון של חוגים שאינם כולם קנאים דתיים", מילותיו של השופט לנדוי.
המשפטן המנוח חיים צדוק, שר המשפטים בממשלת רבין וסגן נשיא האגודה לזכויות האזרח אמר
רבים סבורים כי הריסון העצמי, המקובל כעקרון על כל השופטים, לא תמיד היה נר לרגליהם הלכה למעשה. ישנם תחומים אשר, באיזון נכון בין רשויות המדינה, הם לפי מהותם נחלת הכנסת והממשלה. מוטב שבית המשפט ימשוך ידו מהתערבות בעניינים מסוג זה, גם אם התנהגות הכנסת, הממשלה וראש הממשלה נראית בעיני השופטים כלא נאותה ולא ראויה. מוטב להניח התנהגות כזאת למשפט דעת הקהל וציבור הבוחרים בהליך הדמוקרטי"
אחרת, אני מוסיף, מה הטעם בקיום ההליך הדמוקרטי הקרוי "בחירות"?
נשיא ביהמ"ש העליון השופט מאיר שמגר המנוח הזהיר כי
עלול להיווצר חשש כי ביהמ"ש מסיג את גבולן של הרשויות האחרות. במשטר דמוקרטי יש לכבד את הפרדת הרשויות. חוששני שלא ניתן יהיה לקיים ממשל תקין אם כל הבעיות הפוליטיות יחלו לעשות דרכן לביהמ"ש"
וגם אם נדמה לכם שהארכתי, הרי שקיצרתי וחסכתי מכם מובאות רבות וטובות מאנשי משפט ומלומדים רבים וחכמים ובהם השופטים המנוחים יעקב מלץ, ומשה בן זאב, שרי המשפטים לשעבר יוסף טומי לפיד המנוח, משה ניסים ודניאל פרידמן שיבדלו לחיים טובים וארוכים, ועוד, ועוד.
והדברים הללו כולם נאמרו הרבה לפני שביהמ"ש העליון העלה בדעתו את האפשרות של התערבות בחקיקת יסוד.
האם מישהו יכול לטעון ברצינות כי הדוברים הללו מדברים נגד שלטון החוק? שהם מבקשים להחריב את מערכת המשפט, שהם היו בשר מבשרה?
האם מישהו יכול לטעון שהדמוקרטיה הישראלית לא היתה יקרה לליבם או שמדובר בבורים ועמי ארצות שלא הבינו דמוקרטיה מה היא?
האם מישהו יכול לטעון ביושר כי הדברים הללו שנאמרו לפני שנים רבות אינם תקפים עוד, וביתר שאת?
לכשעצמי, אני מאמין בתהליכים אבולוציוניים, הנובעים מהקשבה, לימוד ושיקול דעת, ופחות בתהליכים רבולוציוניים מהפכניים. אני מברך על כל שיח שמכוון לניסיון להגיע להסכמות ולהבנות גם בכנסת וגם מחוצה לה – חרף המשמעות הברורה: שאף צד לא יקבל את כל מבוקשו כאן עכשיו ומיד.
זו משמעותה של מנהיגות, ואני מפציר בנבחרי הציבור – נציגי העם – לעשות כל מאמץ ולהפוך כל אבן במאמצים הללו.
אבל גם אם המגעים לא יצליחו משלל סיבות, ולהערכתי בעיקרן פוליטיות – כי על העקרונות הבסיסיים וגם על הצורך בתיקונים דווקא יש הסכמה רחבה, גם אם המגעים לא יצליחו – הדבר אינו מעמיד לביהמ"ש את האפשרות לקבל הכרעה במקום נבחרי הציבור.
מצב דברים זה יוביל לאירוע חסר תקדים במדינה דמוקרטית. אני חייב להוסיף שעצם האפשרות שלו עלולה לסכל כל סיכוי להגעה להסכמות רחבות.
ומה יקרה אם, שואלים את עצמם רבים, והתשובות רבות ומגוונות. אינני יודע להעריך מהי הנכונה – דבר אחד אני יודע לומר.
הכנסת לא תקבל בהכנעה את רמיסתה.
רבותי, אינני עומד כאן לפניכם מתוקף חברותי במפלגה ולא מתוקף חברותי בקואליציה, אני עומד כאן בפניכם מתוקף תפקידי כיושב ראש הכנסת.
ומתוקף תפקידי זה אני מציע לביהמ"ש ולשופטיו, שאני מכבד מאוד – ותמיד כיבדתי, גם כשחלקתי ולא הסכמתי: הכירו גם במגבלות הכוח שלכם, לא רק של הרשויות האחרות. הכירו בכך שבדמוקרטיה – אף רשות איננה כל יכולה.
אני חושב שהרשות המבצעת הפנימה זאת, אני יודע שהרשות המחוקקת הפנימה זאת. כעת תורכם.
תודה ושנה טובה לכל אזרחי ישראל.
ההתנגשות בלתי נמנעת, וטוב שתהיה כזאת סוף סוף. אין מנוס
אתה חייב לעם ישראל את ההצלה הזו.
מוטט את כל מערכת השקרים של בג"צ וכל כנופיית שלטון החוק(ן).
עכשיו.
בדיוק עכשיו!!!
אפי נווה! בבקשה.
הצילו
כל הכבוד ליו"ר הכנסת, אכן דברים נכונים וצודקים.
עכשיו רק שאלה אחת קטנה, האם יש לך תשובה למצב שבו חיות תחליט שעל מנת להיכנס להיסטוריה, היא צריכה להמשיך עם שוד הדמוקרטיה, צה עושים במקרה כזה
הפגישות בין השניים בביתו של כהן היו ספורות. באחת מהן, שהתקיימה ב-15 באוקטובר 98', התלווה אל ברנס החוקר הפרטי מיכאל רז, שתיעד אותה בספרו "בדמי אחיך". "לא העליתי על דעתי שהדברים שאשמע באותו היום ימשיכו להדהד באוזני עוד זמן רב ויזעזעו את תפיסת עולמי", כתב. "השופט בדימוס קם לקראתנו ובירך אותנו לשלום בלחיצת יד חמה ולבבית… הוא הזמין אותנו לשבת והציע שתייה – סירבנו בתודה, היינו להוטים לגשת ישר לעניין… האווירה היתה לבבית ובלתי פורמלית. 'אני יודע שנעשה לברנס עוול נורא אך אין אני יכול לעזור', הודה בפנינו בצער. 'לא יתקנו את העוול שנעשה לו', קבע בהחלטיות, 'יוקרת המערכת אינה מאפשרת משפט חוזר'".
(https://www.haaretz.co.il/magazine/2011-12-02/ty-article/0000017f-f733-d887-a7ff-fff7f9d90000)
הרי לכם הסיכוי שאסתר חיות תוותר על יוקרתה, ולעזאזל עם חוקי המדינה ושבועתה של אסתר חיות לאכוף אותם
השאלה היא חיות רוצה שחבריה וקרוביה יראו ויזכרו אותה(ויתיחסו אליה ואל קרוביה בהתאם): כגיבורה ששמרה על שלטון השמאל מול קואליציית הימין על מלא הראשונה או כבוגדת שהפילה את מגדל הקלפים של אהרן ברק?
לדעתי, אסתר חיות לא מתעניינת ברוב אזרחי המדינה היהודים. התנהלותה כפי שפורסם לאחרונה בעניין הבהילות לדון בעתירות הנוגעות ברפורמה, והתבטאויותיה לגבי הרפורמה, הוכיחו מעל לכל צל של ספק למי שעיניו בראשו שהיא בחרה (ממזמן) באפשרות הראשונה שהעלית.
לכן הדיונים בבג"צ בעתירות הנוגעות ברפורמה המשפטית אינם אלא מן השפה ולחוץ. פסקי הדין כבר נרשמו מראש ונחתמו, רק התאריך עדיין לא התווסף להם.
למרות זאת, יש למנהיגי הימין (חוץ מנתניהו, שאינו מנהיג, אינו ימני ואינו מעוניין, מסיבותיו הציניות שלו, לשנות משהו כלשהו במערכת המשפטית) אפשרות לשנות את התוצאה, אבל את הדרך הזו אפרסם בתגובה למאמר אחר.
ומכאן אפשר להמשיך לרות דויד, לשופטת פוזנסצקי כץ שהוחזרה לכס השיפוט, לסילוק של הילה גרסטל שחשפה את השחיתות בפרקליטות ולסיפור הדירות של אהרון ברק שמעולם לא נחקר. כל אלו מתחברים להחלטות הפוליטיות ולמעצרים בתקופת ההתנתקות ובשיתוף פעולה עם תהליכים אחרים של מסירת שטחים למדינות זרות וכניעה לדרישותיהן. המסקנה העקרית היא שהמאפיה השמאלנית בכלל והמשפטית בפרט מוחזקת בגרון מכיוון שמדובר באוסף של מושחתים וחדלי אישים שחייבים את הונם ואת כבודם למי שמחזיק במודיעין ויודע בדיוק מה הם עושים.
חצי שנה מאוחר מדי הוא נזכר לנאום….
המאבק מלכתחילה היה אמור להיות מאבק
של בית המחוקקים על פגיעה בזכותו
הריבונית לחוקק חוקים!
האנרכיסטים ניצלו את זה כדי להפיץ
איוולת כאילו זה מאבק של ממשלת הימין
לטובת הפיכתה לכל יכולה והשפיעו כך
על שלל הבורים והנבערים מדעת שבעדר
האידיוטים הלא שימושיים של השמאל.
כולי תקווה שכאשר כנופיית עוטי הגלימות
תעשה את הצעד המטופש של ביטול החוק,
הכנסת תראה לשופטים את האצבע ותשלח
אותם לכלא על נסיון הפיכה.
זה מלכתחילה היתה המטרה והימין הבהיר זאת היטב.
אבל כשחלק מכלי התקשורת לא נותנים לימין מספיק במה ומקפידים לחזור על השקר עד שהוא יכנס ושדברי הימין ישכחו-קל להבין איך נוצרה האשליה.
ימני
אלא מאי….
לכנסת ישראל יש ערוץ תקשורת משלה.
הוא יכל לנאום מעל בימת הכנסת
ואף אחד לא היה מצנזר אותו
ודבריו היו יוצאים החוצה ללא תלות
בערוצי התעמולה של האויב.
עשו טעות ואני יקווה שילמדו ממנה
לטובת כולנו
אסור לכנסת לקבל בהכנעה את רמיסתה.
העם הוא הריבון באמצעות נציגיו הנבחרים בכנסת.
כאזרח נאמן של מדינה יהודית ודמוקרטית, במשבר חוקתי בין הרשויות אני עומד לצד העם הריבון – דהיינו הכנסת ולא משנה לי מהו הרכבה הפוליטי. זהו עניין עקרוני של נאמנות לדמוקרטיה. הייתי אומר בדיוק אותו הדבר לו היה בכנסת רוב לשמאל.
שופטי ישראל הלא נכבדים: ערוותכם נחשפה, רואים לכם.
הפכתם לשופר ולמעוז השמאל הנכחד.
יחד עם מושחתי הפרקליטות תפרתם תיקים לכל מנהיג ובכיר המזוהה עם הימין שמהווה את רוב העם.
סוף סוף שומעים את קריאתו של דניאל פרידמן.
היום יש כאן פלאפון של נוה שחושף רק טפח קטן משחיתותכם.
האם אהרון ברק הוא המייצג של האילומינטי בישראל? האם גייסו אותו בקמפ דויד?
האם ברק חזק יותר מנבחרי ציבור?
האם המגמה היא להפוך את מדינת היהודים לעוד מדינה סתם?
האם כולם חוששים מפניו?
ראשי הממשלה וחברי הכנסת?
האם לא הגיע הזמן לחשוף את כל מה שקורה פה בישראל מתחת לפני השטח?
האם אנחנו עדיין חיים בדמוקרטיה?
מערכת משפט כולל פרקליטות ובג"צ, שמאלנים, שחצנים, יהירים, מנותקים מהעם היהודי, מהווים חותמת גומי לארגוני טרור ושמאלנים מקבלי שלמונים על מנת לרדוף אחרי יהודים חובשי הכיפה ואחרי חיילים שממלאים נאמנה את משימותיהם.
בזכותם ראשי הפשע והטרור רק מתעשרים וממשיכים עם הטרור נגדנו. מערכת תומכת של העוכרים האלה!
חייבים שחברי הכנסת היהודים מהימין יתאחדו ויפרקו את המערכת הזאת. חייבים לפעול לסלק את נציגי הטרור שיושבים בכנסת העם היהודי.
בית המשפט העליון הוא כיפת ברזל אך ורק, של התנועה לדמוקרטיה ומוקש לדמוקרטיה.
ברק הניע תולעת המכרסמת את עקרון הפרדת הרשויות כיסוד הדמוקרטיה, וראו ג'ון לוק אבי הפרדת הרשויות.
הייתי רוצה לראות טיפול משמעותי בניגוד העניינים של שופטי בג"צ ובראשם נשיאת העליון, וכן בפרקליטות.
הייתי רוצה לראות אדם מחוץ למערכת המשפט שיטפל בתלונות כנגד שופטים.
הייתי רוצה לראות שבמערכת אכיפת החוק, למשל בפרקליטות ובביהמ"ש, יהיו אנשים ישרים ואמינים. כן כן ישרים ואמינים זו דרישה בסיסית! ובטח מאנשי מערכת אכיפת החוק, לא?
הייתי רוצה לראות שבחירת השופטים לא תהיה באמצעות לשכת עורכי הדין שצריכים לדון בפני השופטים לאחר מכן, כנ"ל שהבחירה לא תהיה באמצעות השופטים עצמם. זה פתח לכאורה לשחיתות.
הייתי רוצה שהשרים ולא הפקידים ישלטו במדינה!
גילינו משהו מדהים – כאשר התגלה ניגוד הענייניים של הנשיאה ובעלה, היא הוציאה לאחרונה דף הוראות חדש בנושא זה, מעניין איפה היא היתה שנים לפני כן?
כעת היא נזכרה לכאורה שיש צורך לבדוק, ולא לחקור, את ההדלפות שנמשכות כבר שנים. מעניין איפה היא היתה במשך השנים ועד עכשיו?
אנחנו קוראים את התחקירים של קלמן, שומעים את עו"ד כנרת בראשי, את עו"ד ברדוגו, את עו"ד שפטל, את אראל סגל, את עמית סגל, את איילה חסון, את בועז גולן, את יערה זרד, את אבי רצון, את גלית דיסטל, את ד"ר לימור סמימיאן, השופט ערן ואחרים. שומעים את התירוצים וההתחמקויות למעשים שלהם. שומעים איך הם שומרים אחד על השני ומגבים זה את זה, פן ייפלו כולם יחד. בקצב הזה של לכאורה מעשים לא חוקיים בקרוב הכל יתמוטט להם.
ברק הוא קריטארך (מילה יוונית עתיקה ל-״עריץ משפטי״) ואויב של הדמוקרטיה הישראלית והציונות.
הוא וכנופיית הקריטארכים מבית מדרשו, שלא מייצגים את עם ישראל (לא אידאולוגית ולא דמוגרפית), למדו מחבריהם בחו״ל איך לבטל את רצון העם באמצעות דיקטטורה של רשות שופטת ״אקטיביסטית״, כלומר שופטים שמתערבים בעניינים שאין מסמכותם להתערב בהם, על מנת לקדם את האינטרסים הקוסמופוליטיים (גלובאליסטיים בלשון ימינו) של האליטות העולמיות (וקן הצרעות המקומי שלהם, דהיינו הפוסט-ציונים של מדינת תל אביב).
אז כשבית המשפט מבטל שוב ושוב חוקים של הכנסת כולל אחרי תיקונים שבית המשפט עצמו הציע – זה לא כוחני?
כשבית המשפט מבטל את תקנון הכנסת ומורה ליו"ר הכנסת ולחברי הכנסת כיצד לפעול – זה לא כוחני?
כשבית משפט מסרב לתת לשר בממשלה ייצוג או להביע עמדה בעתירה נגדו – זה לא כוחני?
כשבית המשפט פוסק בסוגיות עקרוניות בעתירות ציבוריות בלי לקיים דיון בכלל – זה לא כוחני?
מה כוחני? חוק הלאום שחוקק כמו כל חוק יסוד בכנסת. למה כוחני? כי לא שאלו את דעתו של כבודו אהרון ברק.
אומרים על גמל שלא רואה את דבשתו. אבל אהרון ברק הוא יותר כמו זבוב שלא רואה את הפלנטה שעליה הוא חי.
עקרון הפרדת הרשויות בדמוקרטיות מודרניות — דהיינו בית הנבחרים מעביר חוקים, הרשות המבצעת אוכפת אותם, ושופטים מפשרים בין ניצים בערכאות על ידי פירוש של חוקי המדינה — הומצא ע״י הפילוסוף הצרפתי מן המאה ה-י״ח, מונטסקייה.
הקריטארך (עריץ שיפוטי) אהרון ברק, הוא ועמיתיו ותלמידיו, עיוותו וסרסו לחלוטין את ההמצאה הגאונית והצודקת הזו של הצרפתי והתחילו למעשה (החל מתחילת שנות ה-90) לחוקק חוקים מכס השופט.
יש להחזיר את הסמכויות הנכונות לכל אחד מענפי השלטון — ולמנות שופטים ציוניים שמייצגים את כל שבטי ופלגי העם היהודי הציוני.
נמאס מכל השחיתויות במערכת והטלת שפכים על הציבור פומבית.
אין ביזוי גדול יותר למדינה מאשר מערכת המשפט המושחתת והמסואבת עד היסוד שהוציאה חצי מיליארד ש"ח לחקירות אדם שנבחר שוב ושוב להנהיג את המדינה ולעומת זאת לא רק שלא חקרה, אלא מעולם לא טרחה לתהות על אותם מנהיגים הזויים שהמיטו עלינו את גדול האסונות…
נראה לכם שיש משהו שיכול להתקרב לפשעם של אותם מנהיגים הזויים שלפני 25 שנים, עבור רעיונות הזויים וכבוד מפוקפק הכניסו במו ידיהם למרכז הארץ מיליציות טרור שכל תכליתן השמדת ישראל (מה שנקרא "הסכם אוסלו") ובמו ידיהם חימשו אותן ועזרו להן לפברק ולהמציא זהות לאומית (פלסטינים אעלק…) ולא רק שלא נדרשו לתת דין וחשבון בפני ועדת חקירה, אלא שבאופן "מסתורי" נמחק האסון בכלי התקשורת מ"מורשתם המפוארת"…לא נשכח את עוולות השמאל…ואת פשעי אוסלו…