הספריה הפוסט-לאומית

הלוגו החדש שנבחר לייצג את הספריה הוא עוד פרק בהפשטת סמלי המדינה מתוך מוסדותיה

צילום מסך

 אמנות לאומית זוהי אמנות היוצאת מן הלב ופועלת בהרמוניה עם לב הלאום…בכדי ליצור אמנות לאומית-גאווה לאומית"

בוריס (ברוך) שץ, מייסד בצלאל

החלפת סמליל הספרייה הלאומית תפסה את הרשתות החברתיות בהפתעה. באבחה אחת שונה הסמליל, הופשטו ממנו הספר והדגל לטובת סמליל תלת-לשוני ומינימליסטי.

הסמליל הלאומי נעדר לאומיות. אין מדובר באירוע נקודתי, טעות עיצובית או תום לב, מדובר בתהליך ממוקד ומחושב של הסרת הלאומיות מסמלי הלאום של עם ישראל בארץ ישראל, תהליך אשר מתחיל באקדמיה ונגמר במבנים הלאומיים, בשטרות השקל ובשאר סמלי הלאום.

לטענת הספרייה, מקור הסמליל נמצא בתכנונו האדריכלי נעוץ במבנה החדש אליו עברה זה מכבר. המבנה אכן מתוכנן היטב ומתאים לקריית הלאום מול הכנסת ומוזיאון ישראל אך אדריכליו אינם ישראלים. מדובר במשרד האדריכלים השוויצרי הרצוג ודה מורון.

המבנה יובא מן הנכר, בחירתו דילגה על קידום אדריכלות עברית והעבירה את תכנונו של סמל לאומי אל אדריכלים אשר בינם לבין ישראל מפרידות שנות אור. יש לציין לחיוב את ניסיון האדריכלים לקרוץ אל המקומי, אך כל הגינונים העיצוביים והתירוצים השונים אינם משנים את העובדה כי נבחרו אדריכלים זרים.

חזרה אל הסמליל החדש. כאשר אנו בוחנים עיצוב קיימים מספר קריטריונים לבדיקה:

מה אנחנו רואים

בהתבוננות רואים טקסט בסידור תלת-שפתי, אשר מעניק לכל אחת מן השפות גודל שווה. בנוסף הסמליל בעל שלושה קווים שחורים אשר שניים מהם תוחמים את הטקסט.

ההקשר לתקופה:

אנו חיים בתקופה עיצובית בה סמלילים עוברים הפשטה לטובת טיפוגרפיה (עיצוב אותיות) תלת-שפתית ומינימליסטית.

יצירות אדריכליות אשר מהוות סמלים לאומיים בישראל כגון הספרייה הלאומית ומבנה בצלאל החדש הן בתכנון שוויצרי ויפני ולא ישראלי.

המטרה:

יצירת סמליל שמייצג את הספרייה החדשה, את המבנה החדש ואת רוחה החדשה של הספרייה.

ניתוח ומסקנה: 

אופן עיצוב הסמליל מגיע כחלק מאג'נדה של הפשטת הסמלים הלאומיים שלנו מתוך לאומיותם.

הענקת משקל שווה לכלל השפות בסמליל החדש מרמז כי המטרה הינה טשטוש עבריותה של הספרייה הלאומית "החדשה", בה כלל השפות בסמליל שוות בחשיבותן. הטקסט נזיל בכך שניתן לשנותו בהתאם לשמה של כל חברה ושל כל מוסד ופה בדיוק העניין, קידום קו אחיד וגלובלי המתאים לכל ולכל, שוויוני שאינו לאומי ואינו קשיח, סמליל נייד ולא נייח.

הסמליל דומה בעיצובו לעיצובו הטקסטואלי של סמליל האקדמיה בצלאל. אין מדובר ביד המקרה, מעצב הסמליל החדש בוגר בצלאל, אקדמיה שבמשך שנים נוצר בה מערך קרדיט חברתי-אקדמי אשר מתמרץ יצירה אנטי-ציונית בעודו מדכא יצירה ציונית.

יש לומר כי תחת נשיא האקדמיה הנוכחי פרופ׳ עדי שטרן ותנועת הצבי קיימת פריחה מחודשת של יצירה עברית במרחב הבצלאלי, אך שלושה עשורים של דה-לגיטימציה ליצירה עברית במסדרונות בצלאל כבר חרכו את התרבות החזותית והחומרית בישראל. אף על פי כן חיצי הביקורת אינם צריכים להיות מכוונים כלפי מעצב הסמליל אלא כלפי מצב התרבות החזותית והחומרית של מדינת ישראל.

חזונו של בוריס שץ מייסד בצלאל התעוות. אמני הלאום אינם יוצרים על פי קצב פעימותיו של לב הלאום. אנו בדיסהרמוניה שצריכה להטריד את כלל אזרחי ישראל והשאלה שצריכה להישאל היא: מה תהיה מורשתו החזותית והחומרית של עם ישראל בארץ ישראל?


מרום קליימן הוא אדריכל, בוגר בצלאל ויו"ר תנועת הצבי הפועלת לקידום תרבות חזותית וחומרית עברית בישראל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

16 תגובות למאמר

  1. הגאונים "שכחו" אפילו לציין את המילה "ישראל",

    בשם בשפה העברית.

    עכשיו, הם כמובן יספרו לכם שלמען דמוקרטיה אינהרנטית של מקררים ליברליים, כיוון שפלורליזם סופוקלטי אינו אינפוסטורפי במדידה דמוקרטית ומאחר ובלזמה משפטי מבטיח דמוקרטיה רפורטסית – רצח ישראלים עבור פרסים מאוסלו, זהו שלום ואתם פשוט לא מבינים שבגדי המלך החדשים (בליל המילים הכולל את מילת הקוד – דמוקרטיה), זה תפירה עדינה כ"כ שרק כנופיית השופטים העליונים (רק עלי חמינאי נמצא מעליהם) מסוגלת להבחין בדמוקרטיה שבה.

    1. אשמח אם תואיל לבאר לי ביטויים מסוימים שלא הבנתי בטקסט המאלף שלך. כוונתי כמובן לביטויים "מקררים" ו"תפירה עדינה". את כל היתר, כמובן, הבנתי, ואין צריך לומר שאני מסכים עמך מרישא ועד סיפא. למעלה מן הצורך, אוסיף גם, כי המילה "דמוקרטיה" נתונה לפרשנותם הבלעדית של שופטי העליון, המאצילים מסמכותם הבלעדית אך ורק למפגיני קפלן שהוסמכו לכך, ולא, חלילה, לאזרח מן השורה, אף אם אירע המקרה המצער, וברוב מקרי הגיע אזרח זה לכהן ברוב מקרי כשר, כראש הממשלה או כחבר הכנסת. באומרי "חבר הכנסת" אני מתכוון למה שנקרא ברוב הדמוקרטיות המתוקנות "חבר פרלמנט" (דהיינו, הרשות המחוקקת הנבחרת), ורק במדינה המזרח תיכונית הנקראת "ישראל" קיבל שם מוזר ופרטיקולרי זה בשל חיבה מוזרה של בן גוריון (האדם, לא נמל התעופה) למה שכינה הוא "מסורת ישראל".

  2. "הפשטת סמלי המדינה מתוך מוסדותיה", התחלת הדרך למדינת כל אזרחיה.

  3. א.בנוסף היעלמות הספר (ביחד עם יצירת תפקיד הרקטור) מעלה אפשרות של תכנון לשנות את תפקיד המוסד למשהו שהוא לא ספריה.
    ב.מעניין לציין שמדובר על העתקה נוספת מארה״ב שם ספריית הקונגרס עשתה שינוי דומה לפי כחמש שנים.
    https://qz.com/1369753/us-library-of-congress-unveils-new-logo-designed-by-pentagram-partner-paula-scher

  4. אין סוף לנזק למדינה על ידי כמה חלאות וקרן להשמדה במימון זר עימה מזדהים האנשים החלאתיים האלה הגיב:

    שי ניצן, אהרון ברק, אהוד ברק אהוד אולמרט שיקמה ברסלר איזה קוסטה בלאק שצריך לבדוק את מוצאו והשתייכותו.

    זו התוצאה של חתרנות שנים על גבי שנים של כסף זר ושונאי ישראל בחוץ ובפנים.

    מזמן היה צריך לסלק את הקרן להשמדה מפה ואיתה את כל אירגוני הרשע והחתרנות.

    מי שלא עושה זאת מקבל בוגדים בכמויות מטורפות שאין איש יודע עד כמה מעורבות במעשיהם מעטפות סודיות ושוחד.

  5. יש לציין שהספרייה הלאומית חזרה בה בעקבות פניות של אנשים רבים בציבור. היא הודיעה כי היא חוזרת להשתמש בסמליל הקודם. כנראה שזו הדרך למנוע את פעולת הפרוגרס הנאור במדינתנו.

    1. לא מדויק, יש הבדל בין סגנון אדריכלי לבין ערכים אדריכליים. לא קיים באופן מובהק סגנון ייחודי אך קיימים ערכים אדריכליים ואלו הקשורים בתכנון עירוני שחוזרים על עצמם באופן מובהק הן בארכיאולוגיה הארץ-ישראלית והן בטקסט התלמודי וזה של המשנה.
      לדוגמא ״רשות הרבים״, ״פתח״ ועוד.
      ארכיטקטורה היא הרבה יותר מסגנון של חזיתות.
      מתכנני המבנה לקחו בחשבון את ערכים אלו.

    2. נכון.

      מחאה ציבורית ודיון ציבורי, הם היסוד לכל משטר דמוקרטי. דהיינו, לא רקטור מומצא יש מאין, יודע הכל/רואה הכל/קובע הכל אלא העם.

      תפקיד הפקידים, חשוב ככל שיהיה, איננו תחליף לרעיון המרכזי ביותר בשיטת המשטר הדמוקרטית – משטר, זהו תפקיד בחברה מורכבת אשר בה קיימת חלוקת עבודה (בחברה מודרנית, לא לכולנו יש זמן להיות משפטנים, חקלאים, נגרים, בנאים, שוטרים, מנקים וכך הלאה) ואחת העבודות היא ניהול המדינה. אך תפקיד זה, הנו ביצועי בעיקרו (על *כל* 3 רשויותיו) כי הקביעה העקרונית לגבי עתידו, נתונה בידי העם עצמו/האנשים עצמם.

      וזו הסיבה מדוע מחאה ציבורית מנומקת באמצעות דיון ציבורי (להבדיל מפלוגות ה-SA הרצות כרגע ברחובותינו ומטילות טרור על כל מי שחושב שהדמוקרטיה לא זורחת מ*שבנם – כבר הוגש כתב אישום כנגד התוקפים את מנכ"ל "פורום קהלת"? עבירה ברורה על ס' 378 לחוק העונשין) יעילה – אף פקיד נרקיסיסטי, לא יכול להחליף את העובדה הפשוטה לעיל – האנשים עצמם, לא הפקיד, הם אלה שקובעים את עתידם. (*כל* שאלה בניהול המדינה, לצורך העניין)

      גם אם הפקיד חושב "המדינה זה אני".

      כמובן שהדרך לעשות זאת, היא באמצעות הצגת דעה מנומקת ובאמצעות דיון ציבורי (גם חסרי תעודת בגרות יכולים להשתתף אך עליהם להבין שאם דעתם אינה מחזיקה מים – דעתם שגויה ויש להחליפה בדעה שמנגד, גם אם האגו הנרקיסיסטי מתנגד).

  6. רק הערה קטנה על סוגיית האדריכלות –
    נראה שגם בתקופת בית ראשון ובית שני לא היה דבר כזה 'אדריכלות עברית/ ישראלית/ יהודאית/ יהודית". הבית הראשון עוצב כמקדשים נוכריים אחרים (ע"ע: עין דארה), הביצוע היה צידוני. הבית השני ינק את המקורות האסתטיים שלו מהתרבות ההלניסטית.
    ללמדנו שזה פשוט לא עניין את התרבות העברית דאז, אלא העניין הוא הסמלים שמכילים את המרחב החיצוני, ובוודאי הטקסים שנעשים בו.

    ועם זאת, שינוי הלוגו למה שהוצג הוא מתחת לכל ביקורת, ומתכתב עם רוח התקופה במקום להוות משהו על-זמני ובוודאי בהקשר הלאומי שלו. מזל שהם התקפלו.

    1. הביצוע של בית ראשון לא היה צידוני.
      החומרים אמנם נקנו מלבנון(מצור) אבל האדריכל (שאולי הושפע מארכיטקטורה זרה) היה יהודי ושמו חירם משבט נפתלי.
      עם זאת, היהדות באמת מעולם לא התנגדה לאימוץ מתרבויות זרות ואף עודדה זאת וידועה דרשת חז״ל על הפסוק ״יפת אלוהים ליפת וישכון באהלי שם״(בראשית ט׳ כ״ז)-דבריו של יפת יהיו באהלי שם(מגילה ט:) שמעודדת אימוץ היופי מהגויים(עיינו שם).

  7. הוכח – שתאוריית "שומרי הסף" פשוט אינה נכונה. שומרי הסף האמיתיים והיחידים הם הציבור עצמו. לא היועמשים שמתיימרים לפעול בשם הציבור אבל בפועל מקדמים אג'נדה אישית או אג'נדה פוליטית. פה הציבור מחה, והרשות נכנעה. אותם אנשים שאמונים על האינטרס הציבורי בכלל לא יודעים מהו האינטרס הציבורי אלא מחליטים לציבור מה נכון לו ומה לא. טוב שקמה מחאה. צריך לעשות עוד מחאות רבות על כל החלטה והחלטה. ובסופו של יום לפטר את האחראים.

  8. לא יתכן שהנהלת ״מבנה ציבורי לאומי.״ ינוהל בניגוד ללאומיות המדינה. הציונות היא הרוח, היהדות היא המהות וארץ ישראל היא הסמליות לא ניתן להפריד מהסיבה שמדינת ישראל היא מדינת היהודים.
    הנושא מחייב מסלול מחודש לשינוי הכרה במהות ובחלום הציוני.

    1. שומרי הסף הידועים במקרא הם בגתן ותרש ואכן אלו המכנים עצמם היום "שומרי הסף" ממש דומים לבגתן ותרש במעשיהם