ההיסטוריה האנטי-ישראלית של קבורקיאן

הכחשת אונס, זלזול בטבח, וקריאה לחרם. למה פרופסור נאדירה שלהוב-קיבורקיאן עדיין פה?

פרופסור שלהוב-קבורקיאן. לא לבדה באקדמיה הישראלית. צילום מסך

פרופ׳ נדירה שלהוב-קבורקיאן, פרופ’ לקרימינולוגיה ולעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, שהכחישה חלק מהמעשים האיומים שאירעו בטבח שמחת תורה חוזרת ללמד באוניברסיטה לאחר שהושעתה מהוראה בעקבות התכחשותה. המרצה חזרה בה מהכוחשת מעשי האונס וטענה כי היא מאמינה לנשים שעברו את הזוועות בטבח אך הודיעה שתמשיך להביע את עמדתה נגד ״רצח העם ומלחמת ההרעבה בעזה״.

קשה להאמין שמי שמאשימה את מדינת ישראל ואת חייליה בביצוע רצח עם מורשית ללמד במוסד שזוכה לקבל כספי ציבור אך צריך לומר כי הסערה סביב אמירותיה הקשות לא הייתה צריכה להתחולל בשבועות האחרונים שכן די היה בהתבטאויותיה שנחשפו כבר לפני מספר שנים כדי לסיים את העסקתה באוניברסיטה הראשונה שהוקמה במדינת ישראל ובכל מוסד אקדמי שמתכבד לקרוא לעצמו ציוני.

כפי שחשף ישי פרידמן בערוץ 14, פרופ׳ קבורקיאן טוענת כנגד מדינת ישראל שעליה להפסיק ״לקחת בעלות על האדמה שלה״ ולהרוג פלסטינים. בתחילת דבריה היא תיארה בשמחה כיצד היא מבהילה יהודים כאשר היא מדברת בערבית והם קופצים למשמע השפה המאיימת – ״הם צריכים לפחד כי פושעים תמיד מפחדים״, היא מסבירה. נדמה לי שהאוזניים הישראליות מורגלות בשמיעת השפה הערבית יותר מהרבה אוזניים אחרות בעולם.

הרופאים, האחיות, הרוקחים, הסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות, הקופאיות במרכולים, המוכרים בחנויות, עובדי התברואה בעיריות ובמועצות – הרשימה של דוברי הערבית הסמוכים אלינו ארוכה כל כך. צר לי לאכזב את הגברת קבורקיאן, איננו פוחדים לא ממך ולא משפתך וגם איננו פושעים.

יתכן כי היה לך זמן בעת השעייתך לגלות שהאדמה הזו, אדמת ארץ ישראל, אינה שלך. זוהי אדמתו של העם היהודי בארצו כפי שהובטחה לו בקושאן שלנו, התנ״ך, לפני אלפי שנים. בשלב ההזיות פרופ׳ קבורקיאן בטוחה שאנחנו היהודים לא מעזים להסתכל בפרצופיהם של הערבים. יתכן כי היא מניחה שאנחנו חשים אשמה, ובכן, מאחר ואיננו פושעים הרי שאין שום סיבה לחוש אשמה.

״הכוח שלהם הוא רק מהקהילה הבינלאומית״, היא ממשיכה בהזיותיה חסרות הבסיס שכן מספיק לראות כיצד העולם מבקר את ישראל על מלחמתה הצודקת בעזה וכיצד הוא נרעש ממצבם של הפלסטינים ברצועה כדי להבין שישראל אינה נהנית ממעמד תומך במיוחד בקרב מדינות העולם. הכוח שלנו נובע מהזכות שלנו על ארצנו ומהאמונה שאנחנו נלחמים את המלחמה הצודקת ביותר לאחר שבוצעה בנו שואה שניה. קבורקיאן קוראת לעולם להתעורר ולבטל את הציונות משום שהיא פלילית, לדבריה. אני אשמח להתעדכן על אילו סעיפי חוק עוברת הציונות.

ואז הגיע החלק המקומם ביותר בו על אף הסרטים, התמונות, העדויות הקשות, האנשים שהתמוטטו לאחר שצפו ושמעו, אלפי החללים והפצועים, מאות החטופים, המשפחות השכולות – אחרי כל אלה פרופ׳ קבורקיאן מכחישה את הטבח שאירע בשבת שמחת תורה. ״הם ישתמשו בהכל כדי להרוג״, אמרה והאשימה את השלטון הישראלי על היותו ״נקרו-פוליטי״.

ובכן, חובבי הגופות הם לא אנחנו כי אם אלה אחוזי הטירוף שאנחנו נלחמים נגדם. רוצחי התינוקות, אנסי הנשים שנתלו על עצים, עורפי ראשי החיילים, שורפי המשפחות. ״הם התחילו עם תינוקות, המשיכו עם אונס״ המשיכה פרופ׳ קבורקיאן להכחיש את אחד מהפשעים נגד האנושות הקשים ביותר שאירעו אי פעם והביעה תקוה שהעולם יפסיק להאמין. יתכן שהטעות הגדולה ביותר של מדינת ישראל היא בהגבלה שהטילה על היקף המורשים לצפות בסרט הזוועות החשוב שהוקרן רק לנבחרים.

יתכן כי על ממשלת ישראל לקבל החלטה ולהקרין לפחות חלקים ממנו בשידור לעולם כולו ובכללו לישראלים שהחלו לשכוח מה אירע ביום הנורא ההוא ועל כן הם מוכנים לסיים את המלחמה ״עכשיו!״ ודואגים כל כך לעזתים ״הרעבים״.

האמירות הקשות והבלתי נסלחות הללו לא היו צריכות להאמר מפיה של מי שמכהנת כפרופ׳ באוניברסיטה העברית משום שכבר בשנת 2019 התבטאה כנגד מדינת ישראל באופן בו לא ניתן היה להמשיך את כהונתה.

היה זה ארגון ״זו ארצנו״ שחשף בשנת 2021 את דבריה בכנס בו השתתפה ודיברה על ״הכיבוש״, ״האפרטהייד״, האשימה את ״הציונים״ בפלישה לחייהם של הערבים בישראל כולל ילדים ויולדות ובהרג פלסטינים שמנסים להתנגד. עוד אמרה כי ישראל מעמידה ילדים פלסטינים לדין ושולטת בתקוות שלהם. ובעצם, פרופ׳ קבורקיאן האשימה את מדינת ישראל בטיהור אתני.

תגובתה של שרת החינוך דאז יפעת שאשא ביטון הייתה: ״אני מוקיעה את דברי הבלע של המרצה כנגד מדינת ישראל. נדרשת הקפדה יתרה על הקוד האתי אשר שולל באופן מוחלט פוליטיזציה של האקדמיה ופגיעה במעמדה של מדינת ישראל. השרה פנתה לאוניברסיטה העברית בבקשה לקיים הליכים משמעתיים כנגד המרצה בגין האמירות המתועבות״.

האוניברסיטה העברית שנרעשה כל כך מהדרישה הכה נוקבת של השרה שאשא ביטון הגיבה בשלווה סטואית: ״האוניברסיטה העברית והנהלתה מתנערים מהדברים שנאמרו על ידי פרופ׳ נדירה שלהוב-קבורקיאן. דברים אלה אינם מייצגים את עמדת האוניברסיטה״. האוניברסיטה התנערה והפרופסורית המשיכה לחקור וללמד ומה לגבי הקוד האתי?

בגילוי דעת שפרסמה המועצה להשכלה גבוהה בשנת 2018 היא מכירה בחשיבות העליונה של החופש האקדמי והמצוינות האקדמית ושוללת באופן מוחלט פוליטיזציה באקדמיה.  המועצה אף מציינת כי בגילוי דעת שפורסם בשנת מיום 2010 היא הצהירה כי "יש לדחות כל ניסיון לפוליטיזציה של האקדמיה", וכי השמירה על כך היא באחריות המוסדות להשכלה גבוהה. המועצה אף קראה למוסדות שטרם עשו כן לקבוע לעצמם קוד אתי מקיף, שיהיה נפרד מתקנון המשמעת, לחברי הסגל. כאן בדיוק נעוצה הבעיה. הטלת האחריות על המוסד האקדמי ואי אכיפה מצידה של המדינה.

כאמור, מאחר ולא הודחה כבר בשנת 2019 הגענו אל הסערה הנוכחית חמש שנים לאחר מכן. פרופ׳ קבורקיאן חתמה על עצומה שמייחסת למדינת ישראל ביצוע רצח עם בעזה ומתעלמת מהטבח שאירע בשבת שמחת תורה. במכתב ששיגרו אליה נשיא האוניברסיטה פרופ׳ אשר כהן ורקטור האונ׳ נכתב:

 

״קראנו בתדהמה, בשאט נפש ובאכזבה עמוקה את העצומה הפומבית אשר פרסמת המתיימרת לקבוע כי ישראל מבצעת השמדת עם בעזה. באותה עצומה את גם טוענת כי ישראל כובשת בפלסטין כבר 75 שנה… מנסה לשמוט את הבסיס לזכות הקיום של מדינת ישראל… טענתך הנוראה בדבר השמדת עם אותה מבצעת ישראל לכאורה בימים אלה אינה מרוחקת מאוד מעבירות של הסתה והמרדה – עבירות שהיו מאפשרות לנו להעלותך לדין משמעתי ולתבוע את השעייתך או הרחקתך מהאוניברסיטה העברית… אנחנו מצטערים ומתביישים על כך שהאוניברסיטה העברית כוללת בתוכה חברת סגל כמוך. לאור תחושותייך, אנו סבורים כי מן הראוי שתשקלי לעזוב את משרתך באוניברסיטה העברית בירושלים״.

 

לא ברור מדוע אין הדברים מספיקים כדי להעמידה לדין משמעתי, מהאוניברסיטה העברית נמסר: ״הדברים בהם פרופ' שלהוב קבורקיאן הביעה את תמיכתה הם מזעזעים, אך על פי תקנון האוניברסיטה הם אינם עולים לכדי הסתה לטרור או לגזענות ולכן לא מהווים עילה מספקת לפיטורים. לאור עמדתה, אנו מקווים שפרופ' קבורקיאן תבחר להתפטר״. זו האוניברסיטה ששלחה לאחרונה מכתבים לנשיאים של האוניברסיטאות הרווארד וסטנפורד על כך שהודעות הגינוי של אותם מוסדות בארה"ב לגבי הטבח של חמאס היו רפות מדי לטעמה.

מיותר לציין כי פרופ׳ קבורקיאן לא ויתרה על משרתה וסביר כי מחשבה כזו אפילו לא חלפה במוחה לשנייה אחת. גם מכתב ששיגרו 30 פרופסורים מהאוניברסיטה העברית, חלקם מומחים למשפט בינלאומי, לא שכנע אותה לעזוב את המוסד האקדמי המכובד.

״העצומה מתארת את אירועי אוקטובר 2023 באופן שקרי… העצומה מעלימה במכוון כל אזכור לסיבה למלחמה. העצומה מתעלמת ממדיניות של ישראל להימנע מפגיעה מכוונת באזרחים שאינם מעורבים בלחימה ולצמצם ככל האפשר את הפגיעה הבלתי מכוונת במי שאינם מעורבים… העצומה שוללת במשתמע את קיומה של מדינת ישראל ומצדיקה במשתמע את הטבח, בקביעה שמעשיה הנוכחיים של ישראל הם ביטוי ל-75 שנים של כיבוש קולוניאלי מיישב בפלסטין. אף זו קביעה שקרית בעליל״.

בהמשך כתבו החותמים באותה חריפות:

״העצומה עומדת בסתירה לערכי היסוד של אנושיות, וממילא לערכי היסוד של האוניברסיטה העברית. העצומה מסוכנת, משני טעמים לפחות: העצומה עלולה לגרום לאנשים להאמין שישראל מבצעת את הפשע הנורא של רצח עם, ולפיכך מוצדק לפעול נגד כל ישראלי באשר הוא; העצומה עלולה לגרום לעוינות ולמתח בין יהודים לערבים, מחמת זיהוי שגוי בין העמדות שמביעה בה פרופ' שלהוב קבורקיאן לבין עמדות הציבור הערבי בכללו. אנו מחויבים לפעול לקידום שוויון בין ערבים ליהודים ולסובלנות. על רקע זה, אנו מביעים שאט נפש מהעצומה ומבחירה של חברת סגל בפקולטה להזדהות עם האמור בה״.

הרוחות ברשתות החברתיות סערו וגרמו להתבטאויות שונות של נבחרי ציבור, בתגובה לפנייתה של חברת הכנסת שרן השכל לאוניברסיטה נמסר כי פרופ׳ שלהוב כאמור לא נענתה לבקשת הנשיא והרקטור ״וממשיכה ליהנות מהמוניטין של המוסד המפואר תוך שהיא מביישת אותנו ברמה הישראלית והבינלאומית… כבעבר, ראשי האוניברסיטה חוזרים על קריאתם לפרופ׳ שלהוב קבורקיאן למצוא לעצמה בית אקדמי אחר״. הפעם התקבלה גם החלטה מעשית ״בשלב זה ועל מנת לשמור על אקלים בטוח בקמפוס לטובת הסטודנטים והסטודנטיות שלנו האוניברסיטה החליטה להשעותה מהוראה״.

כדאי לעצור את פרץ ההתרגשות למקרא ההחלטה שכן היה זה סוף הסמסטר וההשעיה ארכה בפועל כארבעה ימים. מה גם שהשעייתה מהוראה משמעותה אינה השעיה מפעילות אחרת כמו למשל מחקר. בקמפוס האוניברסיטה העברית התקיימו הפגנות בעד הפרופ׳ ונגדה ושוגר מכתב מטעם 90 מרצים שקראו לבטל את השעייתה. הם אמנם הביעו הסתייגות מדבריה, חלקם אף חתמו על גינוי נגדם, אך טענו כי היא אינה עוברת על החוק:

״סברנו אז ואנו סבורים כיום, שהתגובה היחידה המותרת לדברים היא גינוי שלהם והסתייגות מהם. החלטת ההנהלה והדיקנים לוקה בשלושה עניינים עיקריים: ראשית, מבחינת הסמכות, החלטה על השעיה, קבועה או זמנית, של חבר/ת סגל, אפשרית רק לאחר הגשת תלונה לוועדת משמעת… שנית, מבחינה מהותית, אנו סבורים שאין בדברים שאמרה פרופ' שלהוב-קבורקיאן בראיון משום הסתה לאלימות, לטרור או לגזענות, ואין נשקפת מהם כל סכנה… שלישית, התגובה של הנהלת האוניברסיטה צפויה לפגוע באופן חמור במעמדה של האוניברסיטה ועלולה להעצים את הקריאות לחרם אקדמי בינלאומי עליה״.

לאחר סיום השעייתה בפועל, הודיע ראש בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, פרופ' אשר בן אריה, כי השעייתה מהוראה עדיין בתוקף. הוא אמר כי החלטתו נובעת מהכוחשת מקרי האונס והרצח של אזרחים, נשים וילדים, העומדת בניגוד מוחלט לערכי מקצוע העבודה הסוציאלית אך ציין כי הוא מוכן לאפשר לה הזדמנות נוספת – אם תודה במעשים שקרו: ״אם תודה – ההחלטה על הפסקת ההוראה תבוטל באופן מיידי״.

פרופ׳ בן אריה ציין כי ההחלטה היא מוסרית, אקדמית ומקצועית. ״מעולם לא היינו ולא נהיה חלק מהמשחק הפוליטי המתרחש גם כיום״ וסיים את המכתב בדרישה להבחנה הבאה: ״אל לנו לבלבל בין סובלנות, פלורליזם וחופש ביטוי לבין עמדות לא מוסריות העומדות בניגוד מוחלט לאתיקה המקצועית והאקדמית של כולנו״.

בהמשך זכתה פרופ׳ קבורקיאן לתמיכתם של יותר מ-630 מרצים וחוקרים מרחבי העולם שפרסמו הודעה לפיה מדובר ב״פגיעה חמורה שתוביל לערעור נוסף לכל שיתוף פעולה בעתיד עם האוניברסיטה העברית. אין כל יסוד בראיון שהעניקה לכך שהיא תומכת בטרור… האשמות נגדה מקורן בתנועות פשיסטיות… רדיפת שלהוב-קבורקיאן היא הוכוחה נוספת שהמוסדות להשכלה גבוהה הפכו לכלי נוסף שבידי ממשלת הימין הקיצוני בישראל כדי לסתום פיות".

התגובות הרפות והמקוממות של האוניברסיטה העברית מעלות תדהמה שכן מוסד כה חשוב בעל שם בינלאומי אינו יכול להרשות לעצמו את העסקתה של מי שמתנגדת לקיומה של מדינת ישראל. כספי ציבור אינם יכולים לממן העסקתה של מי שמאשימה את מדינת ישראל בביצוע רצח עם. ההשעיה המגוחכת מהוראה גם אם הייתה מתפרשת על פני זמן ארוך יותר אינה מספיקה. לא יתכן שפרופ׳ קבורקיאן תקבל במה לעמוד בפני סטודנטים ישראלים כאשר היא אוחזת בדעות פסולות שכאלה. יש צעד אחד שנדרש מהאוניברסיטה העברית – לפטרה מיד.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 תגובות למאמר

  1. הפתרון הוא פשוט. מוסדות ציבוריים במימון המדינה לא יוכלו להעניק יותר קביעות לנושאי תפקידים. גם ככה הטובים ביותר לא נשארים באקדמיה אז אין סיבה להנציח מצב שהוא עלוב ממילא. אין שום בעיה לגייס מרצים חיצוניים וגם חוקרים שישמחו עבור הכבוד ללמד באקדמיה, זה כבר קורה, והמחקר ברוב התחומים ממילא לא שווה את נייר הטואלט שהוא נכתב עליו. מתי קראתם לאחרונה כתבה על פריצת דרך באיזשהו תחום? כמעט כל ההתפתחות הטכנולוגית קורית היום בשוק הפרטי והתחומים האחרים רק גוררים אותנו אחורה עם כל תיאוריות המגדר ההזויות שנראות יותר כמו דת מאשר מדע.

    1. צעד ראשון מעולה.
      לאחר מכן, צריך לוודא שתקצוב למוסדות אקדמי יהיה יחסי להרשמה ומשכורות לחברי סגל יהיו מותנים בהרשמה לקורסים שאינם קורסי חובה ולתארים מתקדמים בהנחייתם.
      כשהסטודנטים ידעו שהצבעה ברגליים באמת תשנה דברים אז גם המרצים ידעו איך להתנהל.

  2. " … שוגר מכתב מטעם 90 מרצים שקראו לבטל את השעייתה. הם אמנם הביעו הסתייגות מדבריה, חלקם אף חתמו על גינוי נגדם, אך טענו כי היא אינה עוברת על החוק:

    ״סברנו אז ואנו סבורים כיום, שהתגובה היחידה המותרת לדברים היא גינוי שלהם והסתייגות מהם. החלטת ההנהלה והדיקנים לוקה בשלושה עניינים עיקריים: ראשית, מבחינת הסמכות, החלטה על השעיה, קבועה או זמנית, של חבר/ת סגל, אפשרית רק לאחר הגשת תלונה לוועדת משמעת… שנית, מבחינה מהותית, אנו סבורים שאין בדברים שאמרה פרופ' שלהוב-קבורקיאן בראיון משום הסתה לאלימות, לטרור או לגזענות, ואין נשקפת מהם כל סכנה… שלישית, התגובה של הנהלת האוניברסיטה צפויה לפגוע באופן חמור במעמדה של האוניברסיטה ועלולה להעצים את הקריאות לחרם אקדמי בינלאומי עליה״ …

    האם ל-90 "מרצים", נדרש חוק ע"מ לא לשקר?

    אף קודקס פלילי בעולם, לא כולל עבירת שקר. זה הופך שקר למוסרי?

    אלה היו 10 שניות על ההבדל בין חוק למוסר ו/או האם *כל* איסור מוסרי, מחוקק לחוק. אם "מרצים" זקוקים לרענון אודות הבדל זה, מצאו הבדל בינם לבים המרצים הנאצים אשר חגגו כאשר איינשטיין עזב את גרמניה.

    עכשיו, אתם חושבים שמרצים אלה היו הע*לגים שהדרדרו למדעי הדשא, כיוון שמוחם הקטן אינו מכיל את הנדרש ע"מ להצליח בחשיבה לוגית ו/או המדעים המדויקים? חשבו שנית. Deutsche Physik היית לשם דוגמא, תנועת עליונות הגזע הארי בפיסיקה!

    רק לשם דוגמא, בין חבריה של תנוע מתועבת זו, תוכלו למצוא את יוהנס שטארק אשר היה פיזיקאי נאצי גרמני, זוכה פרס נובל לפיזיקה (!) בשנת 1919. מקרה בודד, אתם אומרים? אז עם עליית הנאצים לשלטון, הצטרף שטארק לפיליפ לנארד והצמד חמד הזה, התחילו לשכנע שעבודתו של אינשטיין היא "פיסיקה יהודית" (זהו עוד תיאור "עדין" של מעשיהם … שטארק פירסם את הגיגיו הנתעבים בעיתון ה-SS (!!!) ולנארד, היה איך נאמר – פעיל במפלגה הנאצית וייעץ לאדולף היטלר) והם ממש לא היו היחידים. ממש ממש לא היחידים.

    אך האם הם עברו על חוק כלשהו, אתם (המרצים המסכנים, שלפתע החוק כה חשוב לכם, שבהזיותיכם הוא עולה על המוסר ו/או כל כלל/איסור מוסרי איננו קיים, אם אין חוק בנושא) שואלים? לא, הם לא עברו על שום חוק. מעשיהם היו בהתאמה מלאה לחוקי נירנברג (בהם שני אלה כמובן, גם תמכו).

    אך למה, אני מציג דוגמא עם נאצים, אתם (קוראים יקרים) שואלים? ההבדל בין חוק למוסר, ברור (לאדם הסביר (לאדם, לא למרצה) מקסימום תזכורת, אולי חשובה אך עדיין, כנראה תזכורת). אבל די ברור וידוע (כבר כתבתי על כך לא מעט), שהמון אינטלקטואלים תמכו בה*טלר (ימח שמו). ממש לא רק "ההמונים הנבערים" (כמו שאליטיסטים מנרקיסיזם בעיניי עצמם, מרבים להזכיר לעמך ישראל).

    אז כוונתי היא לדבר אלמנטרי ביותר – לא לעולם חוסן!

    שני הגאונים לעיל (בפיסיקה, לא במוסר), נשאו בעונשים כבדים, לאחר הפסד הנאצים במלחה"ע ה-2. כך קרה גם לשותפיהם ל-Deutsche Physik, שאר חברי תנועות העליונות הארית ושאר הפושעים הנאצים המתועבים (ימח שמם). חוקי נירנברג, איך נאמר, לא בדיוק עזרו להם.

    ההיסטוריה שוב ושוב מלמדת אותנו, לפעול עפ"י כללי המוסר ומה קורה כאשר הרף הוא "לא עוברים על שום חוק". לכן, גם אם זה לא יקרה מחר – כאשר נזרוק לפח הזבל של ההיסטוריה, את הרוצחים והאנסים המתועבים של חמאס דעאש ואת סעייניהם, מסביריהם ודובריהם ה"מרצים", תזכרו זאת.

  3. הפתרון יכול לבוא רק מהסטודנטים. ובכלל כל הפתרונות במדינה יכולים לבוא רק מהעם. את הכוח בקלפי אנחנו הולכים ומאבדים בצעדי ענק, אבל אנחנו עדיין המונים והם עדיין מיעוט. זה הכוח שלנו. אם העם לא יקום עכשיו נאבד הכל, כולל את המדינה. לא מדברת על אלימות. הפגנות, שביתות, סירוב (לא בצבא). אם הסטודנטים יחרימו את הקורסים שלה ויעשו הפגנות קבועות לסילוקה רק זה יוכל להשיג את המטרה ולקבוע את הסטנדרטים לעתיד, להרתיע אחרים מלעשות אותם דברים. אין מה לצפות מהממסדים שנשלטים ע"י השמאל, והממשלה והכנסת מאד חלשות כאשר כל בממסדים הבלתי נבחרים בידי, כל הפקידות, האקדמיה, רוב התקשורת, מערכת המשפט, חלק ניכר מראשי הכלכלה, מראשי מערכות הבטחון, והעם יושב לו בבית וחושב שאם הוא טורח ללכת לקלפי אחת לשנתיים (כמו שזה בארץ) הוא גמר את העבודה. בין אם זה צודק או לא צודק, זה לא עובד ככה, והעם שאין לו קול צריך להשמיע את קולו בכל הדרכים שכן יש לנו עדיין כל עוד המדינה עדיין דמוקרטית למדי, כל עוד מותר עדיין להפגין ולדבר. אחרת גם זה ילקח מאיתנו.