איך הפכה ספרד לחוד החנית של הפלסטינים באירופה

ארבע מדינות אירופיות נערכות בצל מלחמת 'חרבות ברזל' להכיר במדינה פלסטינית: ספרד, אירלנד, סלובניה ומלטה. ראשי הממשלות של ארבע המדינות הללו פרסמו הודעה משותפת על כוונתן להכיר במדינה פלסטינית בסיומה של פסגת מנהיגי האיחוד שנערכה ביום שישי האחרון בבריסל. ההודעה זכתה לגיבוי מצדו של נשיא מועצת האיחוד, הבלגי שארל מישל, שארצו מתכוננת גם היא להכיר במדינה פלסטינית, אך בשל היותה נשיאה תורנית של האיחוד לא הצטרפה להודעת ארבע המדינות. עם זאת, ביקורם המשותף של ראשי ממשלת ספרד ובלגיה, פדרו סנצ'ס ואלכסנדר דה-קרו, במזרח התיכון בנובמבר האחרון והביקורת החריפה ביותר שהשניים הפנו כלפי ישראל בשל התנהלותה הצבאית ברצועת עזה, אינו מותיר ספק ביחס לתיאום ההדוק הקיים בין הממשלות הפדרליות במדריד ובבריסל בעניין קידום הכרה במדינה פלסטינית ופעולה למען הקמתה של מדינה זו.

אם נשיא צרפת עמנואל מקרון, הסתפק באמירה שעבור ארצו הכרה במדינה פלסטינית אינה מהווה טאבו, סנצ'ס, המכהן גם כנשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי, הפך למעשה בחודשים האחרונים לדמות מפתח אירופאית ובינלאומית בשירות העניין הפלסטיני. בפברואר דרשה ספרד יחדיו עם אירלנד לקיים "בחינה מחודשת" של יחסי האיחוד האירופי עם ישראל.

בתחילת החודש נפגש ראש ממשלת ספרד עם נשיא ברזיל, לולה דה סילבה לאחר שזה האשים את ישראל בביצוע "רצח עם" נגד הפלסטינים והשווה את מעשי ישראל לשואה. במקום לגנות את דבריו המקוממים של הנשיא הברזליאי, הציג עמו סנצ'ס חזית משותפת נגד ישראל ובעד הקמתה המיידית של מדינה פלסטינית, הכרה בה כחברה מלאה באו"ם והבטחת עתידה הכלכלי העצמאי.

סנצ'ס אמנם נמנע בהצהרותיו הפומביות מלנקוב בתאריך ספציפי להכרה ספרדית במדינה פלסטינית. הוא מדבר באופן מעורפל על סוף 2027 – לקראת מועד תום כהונתה של ממשלתו החדשה, שהוקמה בנובמבר אשתקד, כמה שבועות לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, ומציע גם מהלך הכרה שיבוצע על ידי הקונגרס הספרדי, בית הנבחרים התחתון – בו יש כעת לממשלתו רוב. הדיבורים הללו נשמעים, אמנם, יותר כניסיון לרצות ולפייס את דעתם של מצביעי מפלגתו הסוציאליסטית ואת שותפיו לקואליציה מהשמאל הקיצוני, מאשר כצעד מדיני ממוסמר, בעיקר מאחר שאין לדעת כמה זמן תשרוד ממשלת המיעוט של סנצ'ס, התלויה בחסדיהן של מפלגות בדלניות מחבלי קטלוניה והבסקים.

ישנה גם אי-ודאות רבה באשר לתכניותיו של סנצ'ס עצמו לגבי עתידו הפוליטי: לנוכח ההערכות שממשלתו עשויה ליפול כבר בסתיו הקרוב בגלל אילוצים ומתחים פנימיים, מתרוצצות במדריד שמועות עיקשות על כך שראש הממשלה מעוניין לתפוס את מקומו של מישל בראשות המועצה של האיחוד האירופי לאחר הבחירות לפרלמנט האירופי ביוני הקרוב. יש גם דיבורים על כך שסנצ'ס מעוניין להיות מזכ"ל נאט"ו הבא. הדבר הוודאי היחיד, כרגע, הוא שסנצ'ס מנצל עד תום את "העניין הפלסטיני", כדי להבטיח כעת את הישרדותה של ממשלתו הרעועה ולחזק את לכידותה.

אם בתקופת כהונתה של ממשלתו השנייה, שנשענה על רוב בטוח יחסית, הצליח סנצ'ס למנוע משותפתו הקואליציונית האנטי-ישראלית, מפלגת 'פודמוס', להזיק ליחסים עם ישראל, הרי שמתחילת כהונתה של ממשלתו השלישית, הנוכחית, משדר רה"מ נכונות להיכנע ל"לחצי הרחוב" ולאמץ קו אנטי-ישראלי מוצהר.

יש המשווים את פדרו סנצ'ס, ראש ממשלתה הסוציאליסטי של ספרד, לבנימין נתניהו. שני האישים לבטח יראו בהשוואה זו עלבון. אך, ללא ספק, שניהם חולקים יכולות פוליטיות לולייניות נדירות, שאפשרו הקמת קואליציות מורכבות, כמעט בלתי אפשריות, בתנאים סבוכים וקשים ביותר. סנצ'ס, שכראש ממשלה מכהן הפסיד בבחירות הכלליות שנערכו בקיץ האחרון ל"מפלגת העם" השמרנית, הצליח למרות הפסדו להקים בנובמבר ממשלת מיעוט בשותפות עם קואליציית השמאל 'סומאר' ("יחדיו").

ממשלה זו נתמכת מבחוץ על ידי שבע מפלגות אזוריות, חלקן בדלניות, השואפות בכלל להתנתק מספרד. במפה הפוליטית המפוצלת מאוד של ספרד לא היה לימין השמרני ולימין הריבוני הרוב הנדרש להקמת ממשלה. סנצ'ס הצליח לחבר לא רק את השמאל הספרדי המפולג והמסוכסך, אלא גם בין מפלגות ימין ושמאל מחבלי קטלוניה, שתי מפלגות יריבות מחבל הבסקים ועוד מפלגה מחבל גליציה ומפלגה המייצגת את האיים הקנריים. קוסם של ממש. אם כי, לקסמים הללו היה מחיר: סנצ'ס הבטיח להגביר את הסמכויות של החבלים האוטונומיים, מהם מורכבת ספרד, והעניק חנינה למנהיגי הבדלנים הקטלונים, שנאסרו או ברחו לגלות לאחר משאל העם לעצמאות החבל הצפוני שנערך ב-2017.

למעשה, אלה מחזיקים בידיהם את גורלה של ממשלת סנצ'ס. מחוות אלו כלפי הבדלנים עוררו הפגנות מחאה המוניות של האופוזיציה הימנית, ששככו כעבור זמן קצר. השאלה היא, האם הקסמים של סנצ'ס יוכלו להחזיק מעמד, בעיקר לנוכח המבחנים האלקטורליים, שעומדים בפתח: באפריל ייערכו בחירות מחוזיות בחבל הבסקים, במאי יתקיימו בחירות מוקדמות בקטלוניה וביוני – הבחירות לפרלמנט האירופי. תוצאותיהן של כל אחת ממערכות הבחירות הללו עשויות לערער את ממשלתו של סנצ'ס ולהביא לנפילתה.

באווירה פוליטית טעונה זו, מעניקה הלחימה בין ישראל לפלסטינים הזדמנות לשמאל הספרדי לשלהב את הרוחות נגד ישראל, כדי לדחוק הצידה את בעיות הפנים הבוערות. הגישה הזו ניכרת היטב גם בהתקפותיו שלוחות הרסן של הנציב האירופי לענייני חוץ והגנה, הסוציאליסטי הספרדי ז'וזפ בורל, שנראות מתואמות היטב עם ממשלת מדריד. דמות נוספת שחזרה למלא תפקיד חשוב בפוליטיקה הספרדית, אם כי מאחורי המסך, הוא ראש ממשלתה הסוציאליסטי לשעבר של ספרד, חוסה לואיס ספאטרו, שקידם גם הוא בשעתו מדיניות פרו-פלסטינית.

שיתוף הפעולה בין סנצ'ס וספאטרו מסמל חילופי דורות וגישה כלפי ישראל בשורות המפלגה הסוציאליסטית הספרדית: ותיקי המפלגה, כראש הממשלה לשעבר פליפה גונסאלס, עמדו מאחורי ההתקרבות לישראל וכינון היחסים עמה בשנות ה-80, דור הביניים וצעירי המפלגה נוטים באופן כמעט מוחלט ומקצין בהדרגה לצד הפלסטינים. מנגד, אם בעבר הימין הספרדי היה אנטי-ישראלי, מסיבות של אנטישמיות דתיות ואינטרסים של מדיניות חוץ פרו-ערבית, הרי שכיום הימין הספרדי השמרני והריבוני, הוא תומך נלהב של ישראל.

אסטבן איברה, העומד בראש 'התנועה נגד חוסר הסובלנות' – ארגון ספרדי מוביל במאבק נגד אנטישמיות, גזענות ושנאת זרים, חווה בחייו את הפיכתה של ספרד מדיקטטורה פשיסטית לדמוקרטיה. מאז שנפגש בסוף שנות ה-80 עם ניצולת השואה, ויולטה פרידמן, ילידת רומניה שלאחר ששרדה את אושוויץ היגרה לספרד, הוא החליט להקדיש את חייו למאבק באנטישמיות. הוא היה עד לגלי האנטישמיות האנטי-ישראלית שפקדו את ספרד עם כל עימות צבאי בין ישראל לשכניה. לדבריו, מאז ה-7 באוקטובר יש בספרד "התפוצצות ראוותנית" של האנטישמיות.

"בחמש-שש השנים האחרונות מורגשת נסיגה במאבק נגד האנטישמיות, למרות שהצלחנו להכניס התייחסויות לאנטישמיות בסעיפים שונים של החוקי הפלילי, והיו לנו ניצחונות משפטיים רבים." מספר איברה. "עם זאת יש עליה גדולה מאוד בפעילות של ה-BDS בספרד. יש נוכחות מוגברת של אסלאמיסטים במרחבים שונים, וגם הניאו-נאצים ממשיכים בפעילותם כבעבר. אנחנו רואים בספרד שלושה כוחות שדוחפים את האנטישמיות: השמאל, האסלאם הרדיקלי והניאו-נאצים. האלמנט המאחד את כולם הוא שנאת ישראל, שמגיעה לכדי הכחשת זכות הקיום של ישראל."

"האנטישמיות גוברת והממשלה לא עושה דבר כדי לעצור את התופעה. ממשלתו הקודמת של סנצ'ס אמנם אימצה את הגדרת האנטישמיות הבינלאומית של ארגון ה-IHRA אך היא עשתה זאת בפרופיל נמוך מאוד. הממשלות הקודמת והנוכחית אינן פועלות, כדי להפיץ את תוכן ההגדרה וללמדו בקרב עובדי המדינה. עם זאת, יש לציין שמדובר בהתעלמות ממשלתית עקבית מנושא האנטישמיות. ההשתייכות הפוליטית של הממשלה לשמאל או לימין אינה משנה. הממשלות לא מעניקות לנושא מספיק תשומת לב.

"האנטישמיות מובנית בחברה בספרד." הוא מספר באנחת ייאוש, "יש לה שורשים דתיים, פוליטיים וגזעניים. לכן לא מוקדש לנושא מספיק תשומת לב מצד הרשויות ומשרד הפנים לא מבצע איסוף יעיל של נתונים על אירועים אנטישמיים. בדו"ח השנתי האחרון של המשרד יש עליה מ-3 אירועים אנטישמיים ל-19, שעה שמרכז המעקב לאנטישמיות שאנחנו מפעילים אסף מעל ל-90 תלונות על אירועים כאלו".

איברה מצביע על תופעה אחרת, הקשורה בהגדרת האנטישמיות של IHRA, שאינה ייחודית רק לספרד: מאחר שההגדרה הבינלאומית כוללת גם את האנטי-ציונות והאנטי-ישראליות כביטויים של האנטישמיות, התגייס השמאל האנטי-ציוני והאנטי-ישראלי למאבק בהגדרה. הרי לא ניתן להעלות על הדעת, שהשמאל יודה שקיימת בשורותיו בעיית אנטישמיות קשה. אנטישמיות חייבת להיות משויכת רק לימין. לצורך שלילת לגיטימציה מהגדרת IHRA והצגתה כ"כלי פוליטי", התגייסו, כמובן, פעילי שמאל ישראלים ויהודים וניסחו הגדרה נגדית המכונה "הצהרת ירושלים על האנטישמיות", המעניקה לגיטימציה מוחלטת לאנטי-ציונות ולשלילת קיומה של מדינת ישראל.

"יש יהודים ספרדים מסוימים, שמגנים על 'הצהרת ירושלים'", מספר איברה, "מדובר באנשי שמאל, שמתגוננים בפני ההאשמה שהם אנטישמים בגלל שהם אנטי-ציונים. כלא יהודים שנלחמים באנטישמיות, הגדרת IHRA נוגעת גם למאבק שלנו. עבורנו זכות הקיום של ישראל כמדינה יהודית היא עניין עקרוני. בהפגנות שנערכות בספרד נגד ישראל רואים אנטישמיות שמאלית מאוד חזקה. אח"כ באה לידי ביטוי האנטישמיות האסלאמיסטית. מה שקורה בספרד מאז ה-7 באוקטובר זו שערורייה. אין כלל השוואה אפשרית למצב ששרר כאן לפני כן. כבר ביום שבו בוצע טבח הטרור האנטישמי בידי החמאס, שהוא כשלעצמו פשע נגד האנושות ופשע נגד השלום, יצאו ציוצים של אחראים פוליטיים שתמכו ב'התנגדות' הפלסטינית וקראו להפגנות נגד ישראל".

ב-7 באוקטובר, שעות ספורות לאחר שנודע על היקף הטבח הברברי שביצע החמאס בישובי עוטף עזה ובמשתתפי פסטיבל "נובה" צייצה סירה עבד-רגו, חברת המפלגה הקומוניסטית הספרדית וצירה מטעמה בפרלמנט האירופי, את הציוץ הבא: "לפלסטין יש את הזכות להתנגד אחרי עשרות שנים של כיבוש, אפרטהייד וגלות. מול אלה הדורשים לחזור להענשה קולקטיבית באמצעות הפצצת רצועת עזה, יש צורך דחוף להגן על החוק הבינלאומי".

אביה של עבד-רגו הוא פלסטיני המתגורר בענאתה. כשבוע לאחר ה-7 באוקטובר פרסמה עבד-רגו ציוץ בו האשימה את ישראל ב"השמדת עם מזה 75 שנה". היא גם פרסמה ציוצים, שדרשו לגרש את הנציגים הדיפלומטיים של ישראל מספרד. והשיא, ב-21 בנובמבר מונתה רגו כשרת הנוער והילדים בממשלתו החדשה של סנצ'ס. שנאת ישראל כמסר לדורות הבאים של ספרד.

בניגוד לממשלות מערביות רבות אחרות, ממשלתו החדשה של סנצ'ס לא רק שלא הקפיאה את הסיוע שהיא מעניקה לאונר"א בשל הראיות על מעורבות עובדיו בפעילות טרור אנטי-ישראלית ונטילת חלק בטבח ה-7 באוקטובר, אלא שהגדילה את תמיכתה הכספית בארגון ושר הרווחה מקואליציית השמאל הקיצוני "סומאר" הצהיר שהשעיית הסיוע מצד מדינות אחרות מהווה "פעולה לא מוצדקת של ענישה קולקטיבית כלפי העם הפלסטיני".

איונה בלארה, השרה לזכויות חברתיות בממשלתו הקודמת של סנצ'ס ומנהיגת מפלגת השמאל הרדיקלי 'פודמוס', האשימה סמוך להקמת הממשלה החדשה את ישראל ב"רצח עם מתוכנן" של הפלסטינים, גינתה את השתיקה ואת "הצביעות המוסרית" של האיחוד האירופי לנוכח המצב ברצועת עזה וקראה לניתוק הקשרים הדיפלומטיים בין ספרד וישראל. הד לדבריה ניתן היה לשמוע בנאום שסנצ'ס נשא בדצמבר האחרון בפני מליאת הפרלמנט האירופי, בו הצהיר ש"הגיעה העת לדבר באופן גלוי על המתרחש בישראל ובפלסטין".

סנצ'ס האיץ בחברי הפרלמנט האירופי: "אם אנחנו רוצים שהעולם יכבד אותנו כשחקנים גיאו-פוליטיים קוהרנטיים ורלוונטיים, אם אנחנו רוצים שהאזרחים שלנו יהיו גאים בפעולות שלנו ויראו שהערכים האירופאים אינם רק מילים, עלינו לדבר בקול רם, ברור ואחיד". סנצ'ס נוהג בנאומיו גם לטעון שהאיום האמיתי על האיחוד האירופי ושאר מדינות העולם הוא "הימין הקיצוני". לאסלאם הקיצוני ולשמאל הקיצוני הוא מעדיף, כמובן, לא להתייחס, כדי שלא לזעזע את ציבור הבוחרים שלו.

לכן, אין זה מפתיע כלל שתחת ממשלותיו של סנצ'ס, המכהן מאז יוני 2018, הפכה ספרד לחממה עבור פעילות ארגון החרם האנטישמי BDS וארגוני טרור פלסטינים – בראשם 'החזית העממית לשחרור פלסטין', על שלוחותיה השונות כארגוני 'סאמידון' ו'אלמסאר אלבדיל'. למרות ש'החזית העממית' נכללת ברשימת ארגוני הטרור של האיחוד האירופי, היא ממשיכה לפעול בחופשיות רבה בספרד.

ארגון 'סאמידון' היה בין מארגני הפגנת "סולידריות עם פלסטין ונגד הטרור הישראלי" שנערכה במדריד כבר ב-9 באוקטובר, זמן רב לפני תחילת הפעילות היבשתית של צה"ל ברצועת עזה. 'החזית העממית' ו'סאמידון' מככבים ברשימת עשרות הארגונים שקיימו במדריד ביום השואה הבינלאומי, ה-27 בינואר, הפגנה כלל-ארצית לתמיכה בזכות ההתנגדות של הפלסטינים ושחרורה של פלסטין "מהנהר ועד לים". כמו כן קראו המפגינים לממשלת ספרד לנתק כל קשר שהוא עם "הישות הציונית".

'סאמידון', "רשת סולידריות עם אסירים פלסטינים", כלומר עם מחבלים, החל לפעול בספרד ב-2020 ובשנה לאחר מכן, שהייתה "שנת אינתיפאדת האחדות" ('שומר חומות'), הארגון התפאר בכך שמאחוריו "שנת פעילות חיונית ואינטנסיבית". אכן, תוך זמן קצר ביותר הצליחה הזרוע הזו של 'החזית העממית'בספרד למצב את עצמה כאחד מסניפיו הראשיים של הארגון ברחבי אירופה. בגרמניה, אגב, נאסרה פעילותו של 'סאמידון' לפני כחמישה חודשים. ב-2021 השתתפו נציגי הארגון באירוע לציון מאה שנים להקמת המפלגה הקומוניסטית הספרדית והפיצו חוברות מידע, שקראו ל"שבירת הקונצנזוס של אוסלו ולמעבר שלב חדש של התנגדות".

הארגון תומך לא רק בחיסול ישראל באמצעים אלימים, אלא גם בהחרמת ישראל ובהחרמת חברות ספרדיות ש"מרוויחות מהכיבוש". משום כך, "החזית העממית" על זרועותיה פעילה לא רק בהפגנות אלא גם באוניברסיטאות ובפעילות ממוקדת נגד חברות שעובדות עם ישראל בשיתוף עם ה-BDS. אחת החברות, שנכנעו ללחצי החרם הללו היא חברת הרכבות הספרדית 'קומסה', שהשתתפה במכרז להרחבת קווי הרכבת הקלה בירושלים ונסוגה בפברואר האחרון מהמכרז. הפרלמנט הספרדי, אגב, אימץ ב-2017 החלטה המעניקה לפעילות ה-BDS הגנה כחלק מחופש הביטוי.

בגרמניה הוגדרה התנועה על ידי הבונדסטאג כתנועה אנטישמית. בקיץ 2021 יצאו נציגי 'סאמידון' ללבנון, ל"סיור היכרות" עם מחנות הפליטים הפלסטינים במדינה. במהלך ביקור זה נוצר, ככל הנראה, קשר בין אנשי הארגון לחיזבאללה ודרכו זה לאיראן. 'סאמידון' ספרד הילל את טבח ה-7 באוקטובר כחלק מ"ההתנגדות הפלסטינית ההירואית". ראוי לציון, שאחת הפעילות הראשיות של 'סאמידון' ספרד היא פעילת 'מצפן', ליליאנה נועה קצ'רגיסנקי-קורדובה, בתו של המשורר היידי ניצול השואה, הקומוניסט האנטי-ציוני, שמריה קצ'רגינסקי.

אסטבן איברה מתריע כי המסרים של ארגוני החרם והטרור הפלסטינים הפכו לחלק מהשיח הציבורי הלגיטימי בספרד, שמופץ גם בידי התקשורת הספרדית. "המסרים שתחנות הטלוויזיה הספרדיות מעבירות בעקביות הם של דה-הומניזציה מוחלטת של ישראל. כשהנאצים ביצעו את השואה, לא דיברו על כך. כשהרוסים ביצעו את ההולודומור, לא דיברו על זה. כשטורקיה ביצעה רצח עם בארמנים, לא דיברו על הפשע הזה. במקרה של ישראל, אין רצח עם, אבל מדברים על זה כל הזמן ומציגים זאת כפשע של כל עם ישראל. יש כאן הפללה של כל היהודים, הישראלים ואלה שעומדים לצדם. את פשעי ה-7 באוקטובר כבר שכחו".

"ההצהרות של ז'וזפ בורל הן אנטישמיות". איברה אומר בכעס. "הוא מדבר במכוון על הרג חסר הבחנה ועל הרעבה, כדי לסלול את הדרך להאשמת ישראל ברצח עם. הרבה קולות בממשלה שלנו וגם השתיקה של הממשלה לנוכח האנטישמיות הן ביטוי לאנטישמיות. במלחמה הזו יש רק מתים פלסטינים, אזרחים – ילדים, נשים, זקנים – ויש משבר הומניטרי רק בצד הפלסטיני. בצד הישראלי לא. וכך נוצרת דה-הומניזציה. דרך הדיבור על המשבר ההומניטרי מגיעים להצדקת האשמה בדבר רצח עם.

אבל, אני לא ראיתי בימיי רצח עם שבו מעבירים לאוכלוסייה, שלכאורה נתונה לרצח עם, סיוע הומניטרי בכמויות כאלו או שבו מבצעי 'רצח העם' עושים הכל כדי למנוע פגיעה באוכלוסייה האזרחית. הכל שקרים. אם ישראל הייתה רוצה לבצע רצח עם היא הייתה גומרת עם זה תוך שבוע. השיח השקרי הזה נועד לתת לגיטימיות לאנטישמיות. פשעי מלחמה? 25 אלף הטילים שהחמאס ירה במכוון על אוכלוסייה אזרחית ישראלית הם 25 אלף פשעי מלחמה. טבח ה-7 באוקטובר הוא בכלל פשע נגד האנושות. יש לציין גם, שהשיח של השמאל בספרד משפיע על האנטישמיות באמריקה הלטינית".

הקהילה היהודית חשה היטב את התגברות האווירה האנטישמית מאז ה-7 באוקטובר. בכל רחבי ספרד חיים כיום בין 45 ל-50 אלף יהודים. הקהילה הגדולה ביותר היא במדריד, שם מתגוררים כ-20 אלף יהודים שרק כרבע מהם הם חברים פעילים במוסדות הקהילה השונים. בשנים האחרונות, בעיקר בשל הגירה ממדינות מרכז ודרום אמריקה, אך גם מאוקראינה, הפכה הקהילה היהודית בספרד לאחת הקהילות היהודיות היחידות באירופה שגדלות ולא מצטמצמות.

"ה-7 באוקטובר הביא לתחושת אחדות בקרב הקהילה במדריד, שיש בה זרמים שונים", אומרת אסטרלה בנג'יו, נשיאת הקהילה. "לא רק בגלל תחושה של איום משותף עלינו, אלא בגלל הצורך להיות ביחד, להביע את מה שאנחנו מרגישים ולהגן על הנדרש, לדעתנו. גם לישראלים, שבדרך כלל לא משתתפים בחיי הקהילה, היה צורך לבוא אלינו ולהרגיש מסגרת".

"ה-7 באוקטובר הוא יום שלא נגמר", מדגישה בנג'יו, "לפניו האנטישמיות במדריד ובספרד הייתה יחסית נמוכה בהשוואה למקומות אחרים. אחרי ה-7.10, יש התגברות ברורה של האנטישמיות – באוניברסיטאות, בבתי הספר הציבוריים, בהפגנות הרחוב. במדריד אנחנו זוכים לתמיכה ברורה של הרשויות המקומיות והמחוזיות. אבל, נוצרה נורמליזציה של העובדה שאנחנו זקוקים לאבטחה מיוחדת, למרות שאנחנו ספרדים. מדוע עלינו לחיות בתנאים מיוחדים? מדוע כשהחמאס מכריז על 'יום זעם' ברחבי העולם, עשרות תלמידים של בית הספר היהודי נשארים בבתיהם?"

"האנטישמיות באה מכל עבר – השמאל הקיצוני, הימין הקיצוני, האסלאם הקיצוני. המשטרה בספרד יעילה מאוד בפעילותה נגד גורמים קיצוניים. אבל יש אווירה קשה. אנטישמיות היא אמנם חלק מהחוק הפלילי כיום, אבל אנשים מפחדים להתלונן, שמא יאונה להם רע. חשבתי שחינוך על השואה לעזור להבין ששנאה ואפליה לא טובים לחברה, שלמדנו מזיכרון השואה ש'לא עוד'. אך, מסתבר כעת שצריך לשנות גישה ולא להסתפק רק בחינוך בבתי ספר".

גורם אחר בקהילה היהודית הספרדית, שביקש לשמור על עילום שם, מדגיש שיש שוני גדול בין השתוללות האנטישמיות האלימה במדינות כצרפת, בריטניה ובלגיה לבין פרץ האנטישמיות בספרד. "כאן יש לנו 'אנטישמיות רעיונית, אינטקלטואלית', ולא אנטישמיות אלימה – למרות שמספר המוסלמים החיים בספרד די גדול. רשויות ביטחון הפנים הספרדיות מאוד מודעות לסכנה מאוכלוסייה זו ומודאגות ממנה, ולכן הן פועלות ככל יכולתן למנוע אירועים אלימים. יש, עם זאת, בעיה, עם השמאל הקיצוני שיצר 'אנטישמיות מתוחכמת', לפיה אין להם בעיות עם היהודים, אבל יש להם בעיות עם הציונים. העניין הוא מאוד פשוט: או שאתה אנטישמי או שלא. התחכמויות אולי מאפשרות לעבוד על אנשים מסוימים, אך הן לא משנות עובדות. אנחנו מתמודדים עם אנטישמיות כבדה ברמה הרעיונית, אך מצבנו בהשוואה למקומות אחרים באירופה הוא עדיין יחסית טוב".