הרצי הלוי חייב ללכת

בשיחה בין הרמטכ"ל הרצי הלוי לבין מפקד הגיס הצפוני, האלוף סער צור, שנועדה ליידע את צור כי עליו לעזוב את תפקידו, התפרץ צור על הלוי: "אני זה שנכשלתי? אני צריך ללכת? יש כאלה שאחראים למחדל ועדיין בתפקיד", כך מדווח הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות" יוסי יהושע.

הטענה המוצדקת הזו מאין כמוה לא הייתה צריכה להמתין שמונה חודשים מאז השבעה באוקטובר. היה עליה להיאמר בנחרצות זמן רב קודם  לכן. הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי צריך ללכת מתפקידו, מצה"ל, להמתין לוועדת החקירה ואולי אף להעמדתו לדין. הלוי בכישלונו המתמשך שהחל עוד בחוסר המוכנות לאירוע נורא כמו טבח שמחת תורה ולפעולה כמו זו המתרחשת מאז – איבד את זכאותו להישאר בתפקיד, לנהל את המערכת, למנות מינויים ולהדיח.

ממשיך ומדווח יוסי יהושע כי האלוף סער צור היה אמור להוביל את צה"ל במלחמה מול חיזבאללה ומי שצפוי לעשות זאת כעת הוא תא"ל דן גולדפוס, מפקד אוגדה 98, שמוביל לחימה מרשימה בעזה בחודשים האחרונים, אך הרבה פחות מרשימה הייתה בחירתו לנאום באמצע הלחימה נאום פוליטי לחלוטין מול מצלמות ערוצי התקשורת השונים. על כך זכה לנזיפה מהרמטכ"ל שכפי הנראה כבר אז היה חפץ ביקרו ועל כן הסתפק בה.

קדם לשיחה הקשה הזו, על פי חדשות ערוץ 12, דיון סוער בישיבת מטכ"ל בה הטיחו אלופים בפני הרמטכ"ל כי "בבה"ד 1 מלמדים לקבל אחריות פיקודית. מה קורה עם זה?" הם אף הביעו תרעומת על כך שלא מתקיימות התייעצויות, הלוי השיב ש"אין זמן". ובכן, מלחמה היא הזמן הקריטי ביותר לקיים בו התייעצויות שכן כמעט כל צעד שננקט הוא צעד גורלי שעלול לסכן את חייהם של לוחמים. במלחמה הזו ניכרים הישגים טקטיים רבים, הרבה פחות מכך – אסטרטגיים, זו סיבה נוספת כמובן לקיים התייעצויות.

העיתונאי אריאל כהנא פרסם קטע מתוך ספרו של עדו נורדן, קצין שהשתתף בדיונים ב"בור":

"יממה אחת אחרי שבעה באוקטובר נחשפתי במילואים לתוכנית שהחלה להתגבש בשייטת 13 לתקיפת המרכז הפיקודי של החמאס ששוכן במפקדה מתחת לבית החולים "שיפא" במערב העיר עזה. במקורה, מטרת התוכנית הייתה לחסל דרג פיקודי בכיר ששיערנו שנמצא תחת בית החולים, לפגוע בסמלי השלטון של חמאס ולאסוף מידע מודיעיני. כעבור יממה נוספת, כאשר הגיע מידע קריטי ודאי על קיומם של חטופים ישראלים בתוך מפקדת החמאס ב"שיפא", עלתה חשיבותה האסטרטגית של התוכנית. מהשייטת עברה התוכנית לשולחנו של מפקד אוגדה 98, משם עלתה אל "מפקדת העומק", מפקדה מיוחדת בצה"ל שיעודה תכנון, הפעלת הכוח והובלת מבצעים מיוחדים ורב-זרועיים ארוכי טווח במרחב המוגדר כעומק האסטרטגי של מדינות אויב של ישראל. במבצע היו אמורות להשתתף היחידות המובחרות של צה"ל בהיקפי כוחות גדולים מאוד. לאחר תכנון וגיבוש מודיעין, ימים ספורים לאחר המתקפה על דרום הארץ, הונחה התוכנית על שולחן הרמטכ"ל. ושם היא נעצרה".

דובר צה"ל מיהר להוציא הודעה ש"מדובר בטענות שקריות וחסרות שחר. מדובר ברעיון מבצעי שלא היה בעל התכנות מבצעית או מודיעינית למימוש, שכן לא היה מידע על המצאות חטופים בבית החולים. באם היה מידע כזה, אז התוכנית הייתה מתקדמת לכדי מימוש. המבצע כפי שהוצג היה מביא להרג חטופים ולפגיעה בביטחון כוחותינו… הטענות כי הרמטכ"ל הסתיר מבצע לשחרור חטופים מהדרג המדיני שקריות ומשוללות כל יסוד".

אני לא יודעת היכן מונחת האמת אבל יש לי רק שאלה אחת – עם מי התייעץ הרצי הלוי כאשר החליט לגנוז את התוכנית אם הוא לא מקיים התייעצויות? עם מי התייעץ בלילה ההוא שבין השישה לשבעה באוקטובר כאשר לא עמד על כך שראש אמ"ן יקום משנתו וישתתף בדיון? עם מי התייעץ כאשר החליט שלא להעיר את ראש הממשלה או לפחות את המזכיר הצבאי שלו? את שר הביטחון? את מפקד חיל האוויר? כמה החלטות גורליות נוספות קיבל לבדו? כמה מהן הוא הסתיר מהדרג המדיני?

יתכן כי התנהלותו הכושלת של הלוי אינה מפתיעה לאור העובדה שטרם כניסתו לתפקיד הביע חשש יותר מכל מפני בעייתיות בלכידות החברתית ולא מפני אויבינו המקיפים אותנו. אם לכידות חברתית כה הטרידה אותו מדוע נמנע מלהתייחס לתופעה שאיימה לקרוע את החברה הישראלית וגם את צבאה – הסרבנות? זמן רב לא התבטא הרמטכ"ל כנגד אלה שאיימו שלא להתייצב לשירות הצבאי, שאיימו שלא יתקפו באיראן אם יידרשו ומשעשה כן, היה זה בשפה רפה שלא הולמת את העומד בראש צבא ההגנה לישראל.

אין ספק כי רמטכ"ל שאינו מדבר בנאומיו על ניצחון, מוחלט או לא, ועל התקפיות אך טורח להדגיש את חשיבותה של הערכיות כאשר מולנו ניצב אויב אכזר שמעשיו עולים על כל דמיון הוא רמטכ"ל שקשה לנחול תהילה תחת פיקודו. אגב ערכיות, האם לקיחת אחריות אינה ערך ראוי?

יתכן שנורות אדומות צריכות היו להידלק עוד כאשר התרחש תהליך המינוי שלו על ידי שר הביטחון דאז, באופן מפתיע בזמן כהונתה של ממשלת מעבר תוך הנפקת מסמך שדן בצורך בטחוני מידי שמעולם לא בואר.

אפשר לקחת צעד נוסף לאחור על ציר הזמן ולהיזכר בתפיסתו כראש אמ"ן שחמאס וחיזבאללה מורתעים, גם בהיותו מפקד פיקוד דרום לא ניתן היה להתרשם כי הוא מבין את גודל הסכנה שמרחפת מעל ראשנו מכיוון עזה.

יתכן שישראל שילמה מחיר כבד בכך שלא היו בידי צה"ל תוכניות לפעולה בעזה ועל כן נדרשו שבועות עד אשר נכנסו הכוחות. בשבועות האלה איבדנו מומנטום ואהדה בינלאומית. גם ההחלטה לפעול קודם בצפון הרצועה ולא לחסום ראשית את העברת האמל"ח תחת רפיח וציר פילדלפי מעלה תהיות כמו גם ההחלטה לפעול באופן טורי ולא במקביל בשלושת חלקי הרצועה.

הבחירה להוציא את כוחות צה"ל מהרצועה לאורך הלחימה, לאפשר לחמאס להתחזק ולשוב לאזורים בהם כבר לחמנו ומתוך כך להיאלץ לשוב אליהם בשלב מאוחר יותר – גם היא, כמו אחרות, לא נוסכת ביטחון רב מדי באופן התנהלותו של רא"ל הרצי הלוי.

בנאומו ביום הזיכרון ציין הלוי כי הוא לוקח אחריות על כך שצה"ל כשל. ובכן, אתה, הרצי הלוי, כשלת. לקיחת אחריות אינה יכולה לבוא לידי ביטוי רק באמירה – חייב להיות לה ביטוי מעשי. הישארותו בתפקידו, על כל סמכויותיו, אינה מבטאת בשום אופן לקיחת אחריות. בדבריו אודות האחריות אמר הרצי הלוי כי הוא חש את משקלה על כתפיו בכל יום ובליבו הוא מבין את משמעותה. נראה כי יותר מדי דברים נותרים בליבו ובמחשבתו – דברים שמכריעים את גורל המדינה, חייליה ואזרחיה, לא פחות מכך. משום כל אלה עליו לפנות את כסאו למפקד צבא שייטיב להבין שרמטכ"ל אינו שליט יחיד ושכל החלטותיו וצעדיו כפופים לדרג המדיני.

רבים תוהים כיצד זה ניתן להדיח רמטכ"ל בעת לחימה. מעבר לכך שמפקדים בכירים כבר הודחו במהלכן של מלחמות, השאלה שצריכה להישאל היא כיצד ניתן להמשיך את הלחימה כאשר הרצי הלוי הוא הרמטכ"ל?