ואם זה היה נסראללה?

אתמול התעוררנו לעוד בוקר שבו המצב הביטחוני בצפון הארץ מתוח ואינו ברור דיו. כוחות צה"ל פרוסים סמוך לגדר הגבול ועומדים כאריות על המשמר, ממתינים לפקודה מקבינט המלחמה בשעה שהם חשופים לירי רקטות וכטב"מים מצד מחבלי החיזבאללה. כולנו סומכים עליהם בכל יום מאז ה8.10 ועד היום, שיגנו על גבולות המדינה ויעשו כל שנדרש ביום פקודה.

אבל אתמול התעוררנו גם לבוקר שבו מודעה גדולה מרוחה על השער הראשי של עיתון "ידיעות אחרונות", ובו לקט ציטוטים מאיימים למראה, באשר לגורלה המר של ישראל במידה ותצא למלחמה עם חיזבאללה. ציטוטים אלו לוקטו בקפידה והוצאו מהקשרם כדי לעורר פחד ואימה בקרב הקוראים, מפני אפשרות של מלחמה.

מי שאחראי לפרסום המביש הזה הוא ארגון השמאל הקיצוני "עומדים ביחד", אשר ממומן בכבדות ע"י מדינות וקרנות זרות. אבל ארגון "עומדים ביחד" אינו הנושא כאן – אלא ההסכמה של בכירי העורכים בישראל להפיץ את המסרים הללו על השער הראשי של אחד העיתונים הגדולים בישראל בעבור בצע כסף.

חשבו לעצמכם לרגע – אילו היה חסן נסראללה מחליט לעצב מודעה לעיתונות הישראלית, ומשתמש בדיוק באותם ציטוטים ובאותן תחזיות מאיימות שבהם עשו שימוש מעצבי המודעה המדוברת – האם עיתון "ידיעות אחרונות" היה מוכן לקבל ממנו תשלום ולפרסם את המודעה? האם לא היינו רצים לזעוק שמדובר על שיתוף פעולה עם האויב?

התשובה לכך ברורה, ומכאן המסקנה הפשוטה כי הסכנה הטמונה בהפצת מסרים מעיין אלו צריכה להיות גם היא ברורה. ניתן לטעון כי כוונתם של מפרסמים כאלו ואחרים שונה מן הכוונה של חסן נסראללה, והדבר ייתכן מאד, אבל אם אנחנו מסוגלים לדמיין את נסראללה מפרסם את האמירות הללו, זה אומר הרבה על מי שהוציא אותן מהפה ועל מי שבחר להשתמש בהן למודעה פרסומית בזמן מלחמה.

אולי במקום לשאול את עצמם מיהו המפרסם, צריכים עורכי העיתונות בישראל ביחד עם שאר אנשי התקשורת – לשאול את עצמם מהו התוכן שמפורסם אצלם. שכן אם אותו התוכן היה אסור להפצה על ידי X, הוא בוודאי צריך להיות אסור גם על ידי Y, זו רק לוגיקה פשוטה.

אנו נמצאים כיום באחת התקופות המאתגרות והמסוכנות ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, אסור לנו להיכנע לתעמולה תבוסתנית ובטח שלא לשתף איתה פעולה – יותר מידי מוטל על הכף כרגע. פרשת השבוע עוסקת בסיפור המרגלים אשר מוציאים את דיבת הארץ ומתארת כיצד התפיסה העצמית שלהם השפיעה על התפיסה של האויב כלפיהם: "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". אנחנו לא חגבים, אנחנו עם של אריות – וכדאי מאד שנסתכל על עצמנו באופן הזה ונפסיק להפחיד את עצמנו ולהוציא את דיבתנו לרעה. רק כך יוכלו גם האויבים שלנו להבין מול אילו אריות הם עומדים.