"הסכנה למצב חירום תזונתי בישראל קיימת, צריך לקחת אחריות לאומית כדי למנוע זאת"

"הסכנה קיימת שישראל תיקלע למצב חירום בכל הנוגע לביטחון התזונתי", מתריעים ד"ר לירון אמדור, חוקרת חקלאות ומערכות מזון ואון ריפמן ממייסדי תנועת "השומר החדש" בראיון לתוכנית החדשה של "פותחים שבוע". "מזה 20-30 שנה יש תהליך, שבו המזון שלנו יותר ויותר מיובא" מסבירה ד"ר אמדור, "הגענו למצב שבו 80% ממה שאנחנו אוכלים מיובא ולא מיוצר על ידינו. אם תהיה בעיה ביבוא – אין לנו חלב, חיטה , בשר, ביצים. אנחנו רואים את הבעייתיות הזו בשנים האחרונות: תחילה היה לנו את משבר הקורונה ששיבש מאוד את שרשראות האספקה העולמיות. אח"כ השלכות מלחמת רוסיה ואוקראינה, מדינות שמייצרות 30% מהחיטה בעולם. וכמובן, המצב הנוכחי שבו הכל השתבש: החקלאות הישראלית, הממוקמת יחסית באזורי גבול שנפגעו בצפון ובדרום, חלק מהעובדים הזרים עזב ומישהו היה צריך להחליף אותם. בשבועות הראשונים למלחמה נמל אשדוד שותק באופן חלקי, וכעת נמל חיפה מאויים. יש חברות ספנות שלא מעוניינות להגיע לישראל בגלל ענייני ביטוח. אני מתריעה כבר 10 שנים מפני התפתחות משבר בתחום הזה, והתחושה היא שממשלות ישראל רואות בכך תסריט דמיוני שלא יקרה. רק כשקורים אסונות מתעוררים. משרד החקלאות, ששינה לפני כמה שבועות את שמו ל'משרד החקלאות וביטחון המזון', מנסה מזה שנתיים לפתח מדיניות אסטרטגית לביטחון המזון בישראל. סופסוף הנושא צף למדיניות ומישהו לקח עליו אחריות".

"בתחום של פיתוח ומחקר חקלאי החקלאות הישראלית מצטיינת", מדגישה ד"ר אמדור, "המדינה משקיעה בזה הרבה כסף ויש הרבה חברות שעוסקות בתחום האגריטק. הבעיה היא איך להעביר את הידע הזה לחקלאים בישראל ולא לחקלאים בחו"ל. מחירי המזון בישראל לא יקרים בהשוואה עולמית. מנגד, בהשוואה עולמית יש לנו מעט מאוד אדמה חקלאית. הממוצע העולמי הוא של 40% קרקע חקלאית משטח של מדינה, בישראל אחוז האדמה החקלאית עומד על פחות מ-20%. הקרקעות החקלאיות בישראל לא גדלו מאז שנות ה-70, אלא הצטמצמו, למרות שהאוכלוסייה גדלה פי שלושה. אם נצליח להרחיב את הקרקע החקלאית ב-60,000 דונאם לשנה נגיע ליעדים שלנו. לצורך זה צריך להתאמץ הרבה מאוד".

און ריפמן מציין ש-6 השנים האחרונות של שיתוק פוליטי בישראל, בהן איש לא יכול היה לקבל החלטה תקציבית, נפגעה יכולת קבלת החלטות אסטרטגיות. "המלחמה חשפה הרבה דברים", אומר ריפמן, "אחת הבעיות הראשיות בתחום החקלאות היא שצריך לייצר תשתיות, לדאוג לאנשים ולשטח. החקלאות הישראלית היא מאוד עוצמתית. החקלאים ברובם מתפרנסים יפה. כולם עצמאיים. החקלאות הישראלית היא מאוד יעילה. ועדיין החקלאות בישראל לא התרחבה. חייבים לפתח עתודות קרקע חקלאיות בעיקר בדרום. חד משמעית שמצב חירום תזונתי יכול לקרות. הנושא הכי קשה בחקלאות הוא ידיים עובדות. זה גם מה שקרה במלחמה. כוח האדם נחתך ברבע, אם לא ביותר. הדבר הזה יכול להוות סכנה. גם בתקופת הקורונה הייתה בעיה דומה".

ריפמן מצביע על בעיה תפיסתית רחבה יותר: "החברה הישראלית די ויתרה על הקשר לאדמה ועל החשיבות שלה. עם זאת, מתחילת המלחמה הבאנו מעל 260 אלף מתנדבים לעבוד בחקלאות, כבר קודם לכן פעלנו להקמת בתי ספר חקלאיים, תנועת נוער חקלאית, לחדש את שנת השירות החקלאית, לפתח תוכניות חקלאיות לבוגרי צבא. החקלאות בישראל ברובה מבוססת על קיבוצים ומושבים. אבל, כעת מתפתחות יוזמות של חקלאות אורבנית, כמו תוכנית הפיילוט במצפה רמון של אנשים שהחלום שלהם היה לעשות חקלאות במדבר. הם קיבלו שטחים חקלאיים לכ-25 שנים והם עושים יין במדבר, באיזור שהיה ציר של מבריחים. החקלאות הזו עשתה בעיות למבריחים. אנחנו מסתכלים קדימה אבל חיים בתחושה, בעיקר בעקבות המלחמה, שהמדינה לא מבינה את האתגר של ביטחון המזון".

מתן פלג עד לאחרונה יו"ר ארגון "אם תרצו", מעריך בראיון לתוכנית שאחרי ה-7 באוקטובר נוצרה הלימה בין האליטות זמנית והעם בישראל. "כשהמערכות עבדו יחד ראינו בישראל דברים נהדרים", הוא סמביר, "כולם דיברו נגד האנטישמיות והצביעות העולמית. הלימה כזו פורצת את ים סוף. כמו בתקופת העליה השנייה, שיצרה דברים מדהימים. אולם, לאחר כמה שבועות התחילה היסדקות בהלימה הזו וחזרה למקום הרגיל של מחלוקות פוליטיות. ראינו שוב את ההדבלים בין שני המחנות. בתוך זה היו גופים שלא היו מלכתחילה בהתלכדות הכללית, אלא ראו באירועים הזדמנות לקדם את הרעיון של מדינה פלסטינית. כעת חזרנו למקום שבו אנחנו צריכים לראות איך המחנה הלאומי מנווט מול העניין הזה. המחנה הלאומי, כמו גם המחנה השמרני בכל העולם, הוא יותר מרוסן, פחות עושה בלגן. אבל פעילות השטח חשובה ויש לשים עליה דגש עליון. בלי פעילות שטח אין שינוי. ראינו את זה לאחרונה בפעילות שלנו בעניין אונר"א".

לדברי פלג, הבנת היציאה לרחובות התגברה מאוד בקרב הימין במאבק על הרפורמה המשפטית. "בדרך כלל המחנה שניצח בבחירות חושב שהוא בחר את האנשים, שיקדמו את הערכים שלו בפרלמנט או בכנסת. חשבנו שזה נגמר עם הבחירות, ואז גילינו שהדמוקרטיה רק מתחילה בהצבעה בקלפי ולא מסתיימת בזה. אנשים התחילו לצאת לרחובות. לא ראינו אלימות או חסימות כבישים, כי אנחנו מחנה בונה. מארגני מחאת השמאל היו מאוד רוצים לראות מלחמת אחים בימין של אנשי המחנה הלאומי נגד עצמם. הם אומרים, שבינינו לבינם זו לא מלחמת אחים אלא מלחמת אזרחים, כי הם לא רואים בעצמם אחים שלנו. הם רוצים לראות שיסוי בתוך הימין וזה דבר שיש להימנע ממנו. לנו יש עתיד. אנחנו רואים את הדורות הבאים שלנו בארץ ישראל. את אנשי העולם הגדול הרב תרבותיים הארץ לא תצליח להחזיק פה. להתעסק עם אנשים להם שאין עתיד זה מאוד מסוכן. הם יכולים לסגור את האור בדרך החוצה. היום לא הייתי עושה שוב את קמפיין 'השתולים', כי השמאל כה מוטרף וחלש ולכן כה מסוכן, שלא צריך לדחוק אותו יותר מדי. צריך לנווט מולם ואסור לנו לריב אחד עם השני".

הריאיון המלא נמצא בערוץ ״זווית ישרה״ ביוטיוב – מוזמנים לעקוב אחרי הערוץ וגם לתמוך בפודקאסט שמבקש שנותן במה ייחודית ומרעננת בתקשורת הישראלית