תא"ל במיל' גיא חזות, מחבר הספר "צבא הפרשים וצבא ההיי-טק", נשא נאום נוקב על אירועי ה-7.10 והשפעתם האסטרטגית בכנס שנערך במכון ז'בוטינסקי בנושא "ממאורעות תרפ"ט לחרבות ברזל"
בכנס שנערך במכון ז'בוטינסקי בנושא "ממאורעות תרפ"ט לחרבות ברזל", נשא תא"ל במיל' גיא חזות דברים נוקבים על אירועי ה-7.10, בהם קרס "קיר הברזל" שזאב ז'בוטינסקי חזה כהכרחי להגנת העם היהודי. חזות, מחבר הספר "צבא הפרשים וצבא ההיי-טק", התמקד בהשלכות האסטרטגיות של אותה קריסה ובאתגרים הביטחוניים של מדינת ישראל.
"ה-7.10 היה היום שבו קרס קיר הברזל של ז'בוטינסקי," אמר חזות. "המסמך של ז'בוטינסקי היה בעל תפיסה חלוצית, שאמרה שלא מספיק לבנות בית לאומי, אלא נצטרך להחזיק את החרב ביד. נצטרך לוחם עברי חדש."
חזות ניתח את קריסת תפיסת הביטחון הישראלית שהייתה מבוססת על שלוש רגליים: הרתעה, התרעה והכרעה, תוך שהוא מצביע על תוספת רגל ההגנה שהפכה, לדבריו, לרגל הדומיננטית והובילה לקריסת המערך הביטחוני. "כטבען של רגליים ארוכות מדי, ההגנה קרסה את השולחן ב-7.10. המחיר ששילמנו הוא שקיר הברזל קרס לחלוטין ומצאנו את עצמנו מול האסון הכבד ביותר בתולדות הציונות."
במהלך דבריו, הדגיש חזות את כישלון המדיניות של הסתמכות על אש מנגד ועל מודיעין מדויק, כאשר ארגוני הטרור, בהשראת תפיסת הקיזוז של אנואר סאדאת, פיתחו אמצעים להתמודד עם היתרונות של ישראל. "כל פעם מסתמכים על מודיעין מדויק יותר, בהנחה שבפעם הבאה יהיו עוד מטרות, אבל בצד השני יש התמגנות באוכלוסייה אזרחית ופתרונות יצירתיים."
לדבריו, ברגע שישראל הפסיקה להפעיל את צבא היבשה, חיזבאללה וחמאס בנו כוחות כדי לכבוש את הגליל והעוטף. "המחיר ששילמנו ב-7.10 הוא שקיר הברזל קרס, ואנחנו צמצמנו את פוליסת הביטוח של מדינת ישראל."
חזות התייחס גם לתגובה של צה"ל לאחר המכה: "אנחנו חטפנו בוקס, אבל כמו עוף החול התרוממנו ויצאנו לתמרן. בכל מפגש – ניצחנו את החמאס."
לסיום, השווה חזות את מהירות ההתאוששות הישראלית לזו של ארה"ב אחרי ה-11.9: "כמה זמן לקח לאמריקאים להתאושש? שנתיים. לנו הרבה פחות."
לצפייה בהמשך הכנס לחצו כאן
קיר הברזל קרס כבר במלחמת ההתשה, כך שהמצרים תקפו מיד לאחר תבוסתם במלחמת ששת הימים.
ההמשך היה ביתר מלחמות ישראל בהם מצרים וארגוני טרור לא חששו לתקוף את ישראל.
קיר הברזל קרס כשהבג"ץ והפצמ"רית בשירות האוייב והאג אסרו על הלוחמים שלנו לירות במחבלים, גם כשהם חמושים, למעט כאשר הם יורים ראשונים. ה'בעייה' היא שזה עלול להיות מאוחר, כי חיילים מתים כבר לא יכולים לירות על הורגיהם. הדגנרלים הבוגדנים הוסיפו חטא על פשע ופינו את כוחות הצבא מהאזור ולקחו מהחיילים ומכיתות הכוננות את הנשקים שלהם, ולא ציידו אותו אפילו ברוגטקה. כך הופקרו אנשינו למוות בידי המרצחים, בזמן שהדגנרלים (והטייסים הסרבנים) עינגו את עצמם בין הסדינים. והינה השמש זרחה, השיטה פרחה, והשוחט שחט, אנס ושרף חיים וחטף…והחונטה הבוגדנית כמנהגה נוהגת. קיר ברזל? אפילו לא קיר פח או קרטון.
*אותם
זבוטינסקי לא ראה את מלחמת הציביליזציות.
אנחנו מצאנו את עצמנו לא רק במערכה עם ערביי הארץ אלא על קו שבר טקטוני בין הציביליזציה המערבית של אירופה לבין העולם של אסיה – העולם הערבי, פרס, רוסיה וסין.