פרישה אינה פוטרת מענישה

מפקד יחידת המודיעין 8200 תא"ל יוסי שריאל הודיע על פרישתו מצה"ל אחד עשר חודשים לאחר הטבח הנורא שאירע בשבעה באוקטובר. קשה להפריז בהיקף חלקו של המודיעין בכישלון שהתרחש על כן ניתן היה לצפות לפרישה הזו מוקדם הרבה יותר.

שריאל כותב במכתבו: "למרות הציפיה שהיתה מאיתנו, לא הבאנו את ידיעת הזהב". ובכן, ידיעת הזהב הייתה כבר בידיו. ליתר דיוק, מסמך הזהב "חומת יריחו". לא נדרש ממנו לבנות תרחיש, לא נדרש ממנו "לחשוב מחוץ לקופסא", לא נדרש ממנו דבר מלבד לא להיות יהיר מדי ולהניח שהתוכנית המתוארת אינה ישימה ויותר מכל, נדרש ממנו להעביר את התוכנית אל הרמטכ"ל, אל מפקד חיל האוויר, אל אגף המבצעים, אל יו"ר ועדת חוץ וביטחון, אל שר הביטחון ואל ראש הממשלה.

מכתבו של שריאל נכתב, לדבריו, לאחר השלמת תחקיר ראשוני על חלקה של היחידה בכישלון מודיעיני של השבעה באוקטובר. הוא טוען כי בשנים, בחודשים, בימים ובשעות שקדמו למתקפת הפתע דרגי היחידה סיפקו ממצאים מפורטים על תוכנית המתקפה של חמאס, התייחסו לתפיסה של חמאס לפתוח בהפתעה, לאינדיקציות חריגות בזרוע הצבאית של הארגון בלילה שלפני כן. מדוע, אם כן, מכונה המתקפה "מתקפת פתע"?

כאן עולה הסוגייה הבעייתית של הקונספציה: "המידע המפורט שהופק והופץ על תוכניות החמאס ועל היערכותו לא הצליח לנפץ את הבנות היסוד המודיעיניות והצבאיות, לא בתוך היחידה ולא בקרב שותפינו".

יאמר לזכותו של שריאל שהוא, בניגוד למפקדים רבים אחרים שצריכים לנקוט באותו צעד, לוקח אחריות ואומר: "האחריות על חלקה של 8200 בכישלון המודיעיני והמבצעי מוטלת כולה עליי. אני יודע שפעלתי בחרדת קודש ולמרות זאת הרע מכל קרה ואני מבקש סליחה עמוקה". בצניעות לא אופיינית למפקדים בדרגתו הוא מוסיף: "אני מרכין ראש".

יחידה 8200 כמו גם יחידות מודיעיניות אחרות, חיל האוויר ושלל היחידות בצה"ל פועלים באינטנסיביות מרשימה מאז השבעה באוקטובר ומגיעים להישגים טקטיים. כשם שבולטים אותם הישגים, כך בולטת גם היעדרותה של האסטרטגיה ויתכן כי כאן טמון גם התיקון ששריאל מעמיק בשאלת מהותו.

כאשר נכנס לתפקידו כמפקד 8200 קיבלה היחידה אות הערכה, במעמד ההענקה אמר הרמטכ"ל דאז רא"ל אביב כוכבי: "אות הערכה הוענק ליחידה 8200 לאור פריצות דרך מודיעיניות בזירות ובממדי הפעולה השונים תוך הפגנת חדשנות, יצירתיות, מצוינות ותעוזה". היכן היו כל אלה בימים שקדמו לשבעה באוקטובר?

ראש אמ"ן דאז האלוף תמיר היימן הוסיף: "בארבע השנים האחרונות חלו פריצות דרך דרמטיות ביכולות יחידה 8200, הישגים חסרי תקדים אלה המשיכו למצב את היחידה כמעצמת סייבר עולמית, כארגון שאין דבר שהוא לא יכול להשיג, שאין מכשול שהוא לא יכול לצלוח". ובכן, היה מכשול כזה ואולי צריך לתת את הדעת על גודלו של נתח הסייבר בפעילות היחידה אל מול איסוף המודיעין באופן הישן והטוב.

תמרור אזהרה שהתגלה כחצי שנה אחרי הטבח יתכן שהייתה צריכה להפוך לזרקור כאשר זהותו של שריאל נחשפה בעקבות ספר שפרסם באמזון. עיתון ה"גרדיאן" הצליח להתחקות אחר עקבותיו של שריאל באמצעות פרסום הספר, להגיע לחשבון גוגל פרטי שלו ולחשוף מי עומד מאחורי הספר שנכתב על ידי מי שקיבל את פרס ביטחון ישראל.

לקראת סיום כותב שריאל: "8200 היא נכס של מדינת ישראל ושל עם ישראל". צריך לזכור זאת גם לגבי היחידה הספציפית וגם לגבי כלל היחידות. כאשר מביטים על הדרג הפיקודי ברמת מפקדי אוגדות ומטה וכן על החיילים, אנו רואים מערכת אמיצה ונחושה לנצח. כישלון השבעה באוקטובר היה כשלונו של הפיקוד הבכיר, של הרמטכ"ל ושל המטכ"ל.

נדמה כי מתקבעת בצה"ל שיטה חדשה ופסולה "לסיים את הסיפור" בכך שפורשים, אם ברוב הדר של מסיבה מפוארת ואם בלעדיו, מתוך הנחה שגויה כי יהא זה מספיק. מחדל שבעה באוקטובר הוא מן החמורים שידעה מדינת ישראל אם לא החמור מכולם. פרישה היא רק הצעד הראשון הנדרש מכל אלה שאחראים לו, בהמשך יצטרכו לעמוד בפני ועדת חקירה (שמוטב שלא תהיה ממלכתית שכן מערכת המשפט שמעורבת בחלק מההחלטות הבעייתיות שנתקבלו ואינן מנותקות מהמחדל – איבדה את זכותה לבחון את עצמה). לא מן הנמנע שחלק מהאחראים יצטרכו אף לעמוד לדין ולהענש.

ראשוני הפורשים צריכים היו להיות הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי שאוחז בכסאו בעזות מצח בלתי נתפסת ואף ממשיך למנות מינויים וכן מפקד חיל האוויר האלוף תומר בר שבאי טיפולו בסוגיה החמורה של הטייסים הסרבנים תרם תרומה מחרידה לאופן שבו נתפסנו בעיני האויב.

ראוי כי פרישתו של שריאל תהווה דוגמא לשורה ארוכה של מפקדים שאינם יכולים להמשיך בתפקידם משום שאינם ראויים לעמוד בראשו של צה"ל לאור השינויים הקריטיים שיש לבצע בו כדי לבנות מחדש צבא מנצח.