איש התקשורת ידידיה מאיר מתארח בפודקאסט 'כור ההיתוך' עם שניאור ובר לשיחה על הקרע בחברה, סיפור חייו, סוגיית גיוס חרדים והמתיחות למול הדתיים, השליחות בניו-יורק והלימוד היומי
איש התקשורת ידידיה מאיר מתארח לשיחת עומק עם שניאור ובר בפודקאסט 'כור ההיתוך' על הקרע בחברה הישראלית, סיפור חייו האישי, השנה החולפת שבה פרץ לתודעה הציבורית בתוכנית הפטריוטים, האם חרדים צריכים להתגייס לצה"ל בעת הזו, המתיחות בין הציבור החרדי לציונות הדתית סביב סוגיית הגיוס, שנת השליחות שעשה בניו-יורק והלימוד היומי שלעולם לא יפספס.
בהתייחסו לשינוי שעבר אחרי ה-7 באוקטובר, אמר מאיר כי "יש מיעוט קיצוני קטן, שנמצא בכל עמדות ההשפעה, ומשדר אלינו ערכים פרוגרסיביים מכל כיוון, וזה נחשב בסדר, זה לגיטימי, ויש דעות, שאותן חושב ומרגיש רוב העם – ימניים, שמרנים, חרדים, דתיים, מסורתיים ועוד ועוד – אבל אסור להגיד אותן כי זה יפלג את העם. ובעצם, גם אסור לחשוב אותן.
גם המסר הזה צריך להיות חלק מההתפכחות מטבח שמחת תורה: לא לפחד לומר את מה שאנחנו חושבים, גם אם הוא לא נחשב פוליטיקלי קורקט. כי הפוליטיקלי קורקט, כך למדנו בשבעה באוקטובר, הוא דבר שיכול להשתנות ברגע. תראו איך אנשים מדברים פתאום.
בדבריו אמר מאיר כי "עם ישראל מאוחד יותר מאי פעם. עם ישראל חוזר אל הזהות שלו יותר מאי פעם. אבל דווקא בגלל זה, אסור להיות שבויים בקונספציה. לפעמים כדאי להקשיב לתצפיתניות. ממש בימים אלה יש אנשים עם הרבה מאוד שנאה, הרבה מאוד כסף מקרנות זרות, הרבה מאוד משרדי פרסום (והרבה מאוד תקשורת אוהדת שעובדת בשבילם בחינם), שעמלים במלוא המרץ על הפילוג הבא. הם ממש עובדים בזה. כי אין דבר שמאיים עליהם יותר מהאחדות הזאת של עם ישראל בימים אלה, שכל כך מרגשת אתכם".
יש דבר אחד שיותר מאיים עליהם: הציונות הדתית. כן, אותו מגזר שמשלם את המחיר הכבד ביותר, הרבה מעבר לשיעורו באוכלוסייה. מגזר שנפגש כבר חודשיים וחצי על בסיס קבוע, פעם בכמה ימים, ולפעמים כמה פעמים ביום, בהר הרצל. מגזר שפותח את הסלולרי בכל בוקר בחשש, לפני תפילת שחרית, כי הוא יודע כמה גדול הסיכוי שהוא יכיר אישית את ההותר לפרסום היומי.
במהלך השיחה, התייחס מאיר לסוגיית גיוס חרדים ואמר: "בכירים בצה"ל שאמורים היו להתפטר כבר מזמן, בבושת פנים, אחרי אירועי השבעה באוקטובר מנסים להפנות את האש לחרדים. כאילו כמה אלפי חרדים יפתרו את בעיית העומק, את התהום שנחשפה פה. הרי הבעיה היא אסטרטגית, הבעיה היא תפיסת הביטחון של ישראל, וכאן צריך רפורמה אמיתית. מה שהיה חסר לצה"ל בבוקר שמחת תורה זה לא עוד כמה אלפי חיילים חרדים, אלא דעת, תבונה, זהות, זיהוי האויב. ובעיקר: היחס הנכון אליו. האם מישהו עשה חשבון נפש? גם מאות אלפי מתגייסים חרדים לא יחזירו את הביטחון לדרום, ולא לצפון, אם לא נשנה את הקונספציה לעומק".
פודקאסט 'כור ההיתוך' בספוטיפיי ויוטיוב הפך לקול חשוב ומשמעותי בשיח הציבורי, הודות לתמיכה שלכם. בואו לקחת חלק והיו שותפים בפעילות של שניאור ובר באמצעות הלינק המצורף.
ניכרים דברי אמת…
דבר ראשון: נחמד מאוד לשמוע ולקרוא את ידידיה מאיר (קורא קבוע בבשבע)
דבר שני: הבעיה הניכרת במה שהוא אומר זה שלא הצד השמאלי ולא הצד החרדי יצאו מהקונספציה, מצד 1 הצבא עדיין רוצה חעשות חינוך מחדש לחיילים דתיים ומצד שני ההנהגה החרדית עדיין לא מטכנה לשמוע שום מילה על עניין הגיוס, שאחרי ה7 באוקטובר הוא מתברר כהכרחי גם למגזר החרדי (בקיצור אף 1 לא למד כלום לפחות מההנהגה של 2 הצדדים).
אני אוהב את דברי האומר. ועם זאת התגייסות החרדים , אפילו בחלקם היחסי, תראה נכונות לנשיאה לנשיאה משותפת בעול.
וזה חשוב.
חבל כי סקטורים יתחילו לשמוט עצמם רק משיקול כמותי.
וזה רווח במקבילה התל אביבית.
יש עוד טיעון צודק נגד גיוס חרדים. יש להבין גם, שמה שפחות רואים חרדים ממש בצבא, יותר מוריד מהתירוצים של הצד האסלאמי שמחפש תמיד לראות את הישראלי לוחם מחמת להט דת, ולא בעיקר משום הגנה בסיסית.
מילה בסלע.
והדבר החשוב ביותר בסוגיית גיוס החרדים הוא העיתוי.
עצם העובדה שעוסקים בזה עכשיו, אחרי הכשל הגדול של צמרת צה"ל, נראה למרחוק כמו ניסיון טיוח.
אם זה היה מוזכר כסוג של הערת שוליים, בתוך רשימה ארוכה של שינויים מהותיים באמת שצריכים להיעשות, ניחא.
אבל עצם העובדה שהרמטכ"ל עצמו מפמפם את זה, כשהוא יודע טוב מכולם שזה לא רלוונטי בכלל לעוצמתו של הצבא ולתיקונים הנדרשים בעקבות הכשל שלו, זהו עוול ציבורי וכשל מוסרי אישי שזועק עד לשמיים.
האם החרדים צריכים לשאת בנטל הביטחון? כמובן.
האם הם צריכים לעשות את זה בתוך צה"ל שהוא מסגרת חינוכית מעצבת חילונית פרוגרסיבית במהותה, שנבנתה משך שנות דור ללא מעורבות כלשהי של החרדים ותפיסת עולמם? לעתי התשובה היא: כמובן שלא!
מה כן? צריך לדון בזה, במנותק ממהלכים פוליטיים מסריחים של החונטה המשפטית-שמאלנית, בשש אחרי המלחמה.
וקשה גם לא לתהות האם מטכ״ל שחשוב לו כל כך גיוס חרדים ושמבין שצריך תמיכה ציבורית לא עלול לעכב את המלחמה בכוונה כדי לתסכל את הציבור.
נקודה אחת צרמה לי:
מאיר מזכיר את המגזרים שפוחדים מהציונות הדתית ואת ההשלכות של זה וממשיך לדבר על הנזק שיוצר הכעס של הציונות הדתית על הציבור מחרדי-אבל מתעלם לחלוטין מהעובדה שהציבור החרדי בעצמו ירק בפרצוף הציונות הדתית.
מאיר מראה מודעות לכבוד שרוחש עולם התורה הציוני-דתי לזה החרדי אך לא מתייחס למחסור בתמונת מראה.
ואח״כ הוא מתפלא על תופעות (שגם אני מבקר) כמו בנט. אם מי שאמורים להיות חברים שלנו לא מוכנים להכיל אותנו, למה שלא נחפש חברים במקום אחר?
אגב, מאיר גם מציע שאם יהיו יותר קצינים דתיים לאומיים בכירים אז ישתלבו יותר חרדים-למה שאותם קצינים ירצו לדאוג למגזר החרדי?
מידידיה מאיר, אדם שנמצא בעמדה להביע ביקורת על ההנהגה החרדית בלי להיחשד שזה נובע ממקום לא כשר ציפיתי ליותר.
למען האמת ידידיה מאיר הוא אחד מגדולי המגינים של הציבור החרדי, והוא גם קצת חרדי בעצמו.
כמעט לא ראיתי שהוא משנה מהעמדה החרדית במשהו, גם אם הוא מעודכן יותר ומעריך גם את הציונות הדתית
חבל שהאישראליסציה מבוססת על יהדות כתרבות, עולמם שטוח בלי עליון, גדי טאוב וכו' אנשים טובים אבל נפלו במלכודת של המושג "דת", וזה מפריד אותם מתוכן של תורה ומצוות, התוכן של בן חורין. עצוב.