מאחורי המסכה של ארגונים בינלאומיים

השינויים בארגון הבריאות העולמי מעלים שאלות מטרידות על עתיד הממשל הגלובלי, ריבונות המדינות וחירויות הפרט

לוגו ארגון הבריאות העולמי. צילום: United States Mission Geneva, CC BY 2.0

שם המוסד מול פעילות המוסד

בספרו הדיסטופי המפורסם 1984, מתאר ג'ורג' אורוול ממשל טוטליטארי, שאינו מבוסס רק על כוח פיזי גולמי אלא גם על שליטה בשפה. זאת באמצעות שינוי משמעותן של מילים, לעיתים קרובות להיפוכן המוחלט. דוגמה לכך היא 'מיניסטריון האמת', שבפועל עוסק בהפצת תעמולה שקרית.

לדאבוננו מוסדות רבים כיום פועלים בשיטה זו, בין היתר באו"ם. איראן, למשל, מונתה לראש הפורום החברתי במועצת זכויות האדם באו"ם. אונר"א היא סוכנות של האו"ם שהגדרת יסודה לסייע לפליטים ערבים, אך בפועל מסייעת לנאציפיקציה שלהם. אונסק"ו, האמונה לכאורה על חינוך, תרבות והשכלה, הפיקה מסמך כוונות המגדיר מטרה של קידום חזונו של הניאו מרקסיסט הדומיננטי ביותר בשנות השישים – הרברט מרקוזה. ארגון-סמך של האו"ם הקרוי WHO (ארגון הבריאות העולמי) אינו חריג בנוף זה. גם שמו של ארגון זה מנותק והפוך למטרותיו והתנהלותו כיום.

לוגו תכנית האו"ם לפיתוח בר קיימא. נחלת הכלל

קברניטי ה-WHO מעבירים את הארגון מטמורפוזה דרמטית עם שינויים בתקנות הבריאות ואמנת מגיפות חדשה. כדי להבין את המהלך, חייבים להכיר את המהלך הרחב יותר, ששמו "אג'נדה 2030".

מטרתה המוצהרת של "אג'נדה 2030" היא קידום פיתוח בר-קיימא תוכנית הפעולה של האו"ם. אך בפועל מדובר באוסף של מטרות עמומות, מופרכות וסותרות. כך על פי ביקורת חריפה ממועצת המדע הבינלאומית עוד בטרם ההצבעה עליה באו"ם ב 2015. זו אג'נדה שהשפה האורווליאנית שלה נוכחת כעת בכל סוכנויות ארגון האומות המאוחדות. נוסח האג'נדה תואם להפליא את האסטרטגיה שהוצגה בשנת 1971 ע"י המרקסיסט סול אלינסקי בספרו "כללים לרדיקלים". כך מציע אלינסקי לנהוג. בפרפרזה לדבריו המקוריים באנגלית:

ראשית ארגנו אנשים סביב מטרה מוסכמת, כמו 'התנגדות לזיהום'. כעת, כשיש לכם תנועה מאורגנת ומגויסת, קל למנף אותה להשגת יעדים פוליטיים באמצעות מניפולציה של המטרה המוסכמת.

כלומר, קודם מגייסים המונים בעזרת רעיון משותף עמום (קיימות), ולאחר מכן משנים את 'האותיות הקטנות'. מדובר בתהליך יצירת מחויבות רגשית ושבטית. המחויבות בפועל היא למעצבי האג'נדה של השבט החדש. המהלך של שינוי האותיות הקטנות מתאפשר אך ורק באווירה עמוסה רגשית השוטפת החוצה חשיבה ביקורתית, עקרונות מוסריים ותרבות דיון, ומציבה במקומם שבטיות בלבד: הלנו אתה, אם לצרינו?

כך, בעזרת שימוש במנגנון הפסיכולוגי הקדום של שייכות שבטית, הופכים מעצבי האג'נדה של השבט הסינתטי למעצבי תודעה. מכיוון שהמתודה אכן רבת עוצמה, מעצבי התודעה רואים את עצמם (בצדק מסוים) כמעצבי מציאות. מעין מכשפים מודרניים בעיני עצמם.

אך טכניקה לשליטה על בני אדם למעשה אינה שקולה למתודה אפקטיבית להתמודדות עם המציאות. זאת משום שהמציאות ממשיכה להתקיים גם מחוץ למרחב התודעה האנושית.

המרחק בין המציאות והתודעה המהונדסת גדל והולך עד לרגע שבו מתגלה התהום ביניהם גם לעין בלתי מזוינת. זה מה שאנו רואים בקמפוסים במערב. ככל שהתהום גדלה, כך גובר הצורך של השבט בבידוד והפעלת כוח פיזי. יידרש, למשל, לשבור פיזית את הרמקול של קולות שמקורם במציאות שמאתגרת את תודעת השבט.

מדוע אג'נדה 2030 של האו"ם לא נבלמה על ידי ביקורות כמו אלה של מועצת המדע הבינלאומית?

סיבה אחת היא הקושי להבחין בין רשלנות להונאה. סיבה נוספת היא הפתיחות הליברלית לרעיונות חדשים (ובפרט כאלו המקודמים לכאורה לטובת אוכלוסיות חלשות). הסיבה השלישית היא שעמוד השדרה של האקדמיה המערבית נחלש בעקבות החדירה של אסכולת פרנקפורט ושיטותיו של סול אלינסקי ודומיו לאקדמיה, החל משנות ה-70.

הפקולטות למדעי הרוח עוסקות בניתוח מרקסיסטי פסאודו-מדעי המייחס ותולה הכל ביחסי כוח. זאת במקום לעסוק בניתוח המציאות כפי שהיא. במקום חינוך הוחדרה לתוך דור של סטודנטים התפיסה ש-"חשיבה ביקורתית" היא דקלום הסיסמאות המקובלות האחרונות. למשל "From the river to the sea". סטודנט למדעי הרוח שייתקל בחשיבה ביקורתית אמיתית, יבטל אותה ללא דיון, משום שלתפיסתו היא מגיעה מאויב העוין לשבט ו/או לחזונו. זהו כישוף שליטת התודעה שאורוול כה היטיב לתאר. זוהי שליטה דרך החלפת המשמעות של מילה בהיפוכה.

מנגנון ביורוקרטי השואף להגדיל את השפעתו ותקציבו במנותק מיעילותו או נחיצותו אינו דבר חדש. אבל מנגנוני האו"ם נגועים גם במגלומניה עמוקה המקושרת לאותו ריקבון אינטלקטואלי ומוסרי של מדעי הרוח והחברה באקדמיה המערבית ומתאפשרת בשל הניתוק מהשלכות קידומה. הם רואים את עצמם כמעצבי עתיד האנושות דרך "אג'נדה 2030", והם עושים כל שביכולתם לתפוס כמה שיותר כוח ממשי לצורך כך.

אחד הביטויים של כוח זה הוא הטרנספורמציה של אותה המועצה הבינלאומית המדע. היא הפכה מגוף המפעיל סטנדרטים מדעיים לביקורת על יוזמות של האו"ם לחותמת גומי ליוזמות של האו"ם. במאמרים כיום באתר של הארגון ניתן לראות את המטרה לקדם "נרטיבים נחוצים". כלומר – פרופגנדה תוך "נשיאת שם המדע לשווא".

איך זה קרה? כאמור, מדעי החברה הפכו פחות ממוקדים במדע ויותר בשליחות לשינוי החברה בהתאם לחזון שמאל רדיקלי. ב2018 עם המועצה הבינלאומית למדעי החברה (ISSC) התחברה למועצה הבינלאומית למדע (ICSU) והפכה למועצת המדע הבינלאומית (ISC). התבצעו שינויים משמעותיים נוספים במבנה הארגוני שדיללו את קולם של אנשי המדע כמו שילוב הצבעות של מדינות. כמו כן, גורמי המימון, כמו האו"ם הספוגים באותה אידאולוגיה דחפו לפוליטיזציה של המוסד ובהעדר כוח נגדי מודע ואפקטיבי הם השחיתו את הגוף בינלאומי אשר כעת "מייצג את המדע" למראית עין בלבד.

כעת יש לנו הקשר מספק להבנת המטמורפוזה שעובר ה-WHO, ובפרט את השינויים המוצעים לתקנות הבריאות העולמיות ומטרותיהם, כפי שהם מופיעים במסמך הצעות התיקונים מספטמבר 2022.

ניתן להתרשם מסוג השינויים שנעשו גם מספירת תדירותן של מילות מפתח במסמך התיקונים. התוצאות להלן:

בהתאמה לכך שארגון הבריאות שואף לנכס לעצמו סמכות אכיפה אפשר לראות את המילה compliance עולה מאפס לעשרים וארבע.

כפי שניתן לראות, המילה "שוויוניות תוצאתית" (Equity על נגזרותיה) עלתה ממופע אחד ל23 מופעים. (עלייה של 2200%).

הפונקציה של "שוויוניות תוצאתית" טומנת בחובה דרישה לכוח פוליטי, לניהול משאבים ריכוזי על בסיס סמכות מוסרית, הנשענת על הטענה שסמכות פוליטית זו תדאג לחלוקה שוויונית של משאבים.

מנגד המושג "חירויות יסודיות" (fundamental freedoms), שהופיע בעבר פעם אחת, נמחק לחלוטין.

המגמה מודגמת במובהק בהצעה לשינוי זה:

התיקון ממחיש את האופן שבו "שוויוניות תוצאתית" באה על חשבון חירויות יסוד.

המילה "פיננסי" עלתה ב- 2500%. יש לכך קשר הדוק לעליה במילה "שוויוניות תוצאתית": ה-WHO שואף להפוך למנגנון חלוקה מחדש של משאבים. הרעיון המוצע הוא העברת משאבים ממדינות מפותחת למדינות מתפתחות (כיום לעיתים גם נשמע את המינוחים של "צפון גלובלי" ו "דרום גלובלי"). מעבר לכך שדיכוטומיה זו אינה ממצה או תואמת למציאות המורכבת, לא מסופקת רשימת המדינות המסווגות ע"פ קריטריון זה. כלומר, מדובר בשאיפה לשליטה שרירותית במשאבים בשם עזרה לחלשים בלתי מוגדרים.

ההגדרה של מדינות כ'מפותחות' או 'מתפתחות' היא בעייתית מכמה סיבות. ראשית, כאמור, היא יוצרת דיכוטומיה פשטנית שאינה משקפת את המורכבות הכלכלית והחברתית של מדינות בעולם המודרני. שנית, היא עלולה לשמש כבסיס להעברת משאבים ללא קריטריונים ברורים או שקופים. לדוגמה, קטאר, למרות היותה אחת המדינות העשירות בעולם, עדיין מוגדרת כ'מתפתחת' על ידי קרן המטבע הבינלאומית. הגדרות אלו עלולות לשמש ככלי פוליטי להעברת משאבים ממדינות מסוימות לאחרות, ללא קשר הכרחי לצרכים אמיתיים או ליעילות הסיוע.

מי מפותח? מי מתפתח? כמה משאבים צריך להעביר? מתי? איך? את זה המנכ"ל תדרוס, כמו גם הדמויות והארגונים להם הוא מחויב יגלו לנו בבוא העת.

אבל אפילו אם הקריטריונים והמנגנון היו מוגדרים בצורה ברורה, זה לא היה משפר את פני הדברים. זאת מכיוון שממסד ה-WHO כבר הוכיח בצורה משכנעת שאינו רואה את עצמו כפוף אפילו לחוקים שלו עצמו.

במאי 22' נטען כי אושרו בהצבעה שינויים בתקנות הבריאות העולמי. תדרוס התבקש על ידי חברי פרלמנט אירופאים להביא תיעוד לכך שהתקיימה הצבעה. זו לא סופקה. כשמביאים בחשבון את המידע שעל פי התקנון נדרשת נוכחות של מעל 50% על מנת שההצבעה תהיה קבילה, וכשצופים בצילום הנוכחות באולם בעת ההצבעה, ניתן להיווכח שהארגון לא עמד בתקנון.

תקנה בסיסית נוספת בחוקת הארגון היא שנוסח שינויים העולה להצבעה צריך להיות מפורסם 4 חודשים לפני מועד ההצבעה על מנת שנציגי המדינות יוכלו לבחון את הדברים, לדווח למשרדי הממשל השונים על המשמעויות ולתת להם לבחון את כלל ההשלכות. גרסה סופית עם התקנות שהצביעו עליהם במאי 2024 שוחררו רק כמה שעות לפני ההצבעה. סתירה מוחלטת לתקנה עם מטרה ברורה.

הכשלים לעיל הם רק קצה הקרחון של המטמורפוזה אליה מייחל תדרוס. אם יצלח הארגון יהפוך גם למיניסטריון האמת הגלובלי בכל הקשור לבריאות, כך שיקבע מתי מגפה עולמית מתחילה, מתי היא מסתיימת ומי צריך להעביר למי משאבים, מידע, זכויות ייצור וזכויות יוצרים במהלכה.

מדוע אם כן איננו רואים יותר מדינות מתרעמות כנגד השינויים?

  1. מדינות מתפתחות צפויות ליהנות בטווח הקצר מהשינויים המוצעים.
  2. מדינות מפותחות מונהגות על פי רוב על ידי אנשי שמאל פרוגרסיבי (נבחרים או ממונים), שעברו במשך שנים אינדוקטרינציה באקדמיה ובתקשורת. אלו חשים נאמנות לאידאולוגיה הפרוגרסיבית הרבה יותר מאשר האומות אותן הם מתיימרים לייצג.

אם אתם חשים כי השינויים המדוברים פוגעים באינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל, תוכלו לשלוח מכתב לנציג מדינת ישראל ב-WHO – מר אשר שלמון. מר שלמון לא טרח להתריע למשרדי הממשלה הרלוונטיים על ההתנהלות משולחת הרסן של הארגון המרקסיסטי.

תנועה טקטונית שמתחת לפני השטח מתקדמת בזמן שאנחנו עסוקים בדברים אחרים. אבל תנועה טקטונית, גם אם איטית, מוליכה לרעידות אדמה. במקרה הזה מדובר במהלך המשרת במודע את העיקרון של "עולם ישן עד יסוד נחריבה".

לסיכום, השינויים המתרחשים בארגון הבריאות העולמי ובמוסדות בינלאומיים אחרים מעוררים שאלות מטרידות לגבי עתיד הממשל העולמי והשפעתו על ריבונות המדינות וחירויות הפרט. האידיאולוגיה הפרוגרסיבית המקודמת תחת מעטה של 'קיימות' ו'שוויון' עלולה להוביל לריכוז כוח בלתי מבוקר בידי גופים שאינם נבחרים דמוקרטית. מה שאנו רואים זה: "אליטות כל העולם התאחדו".

על אזרחים ומקבלי החלטות כאחד לגלות ערנות ולבחון בעין ביקורתית את השינויים המוצעים. יש לדרוש שקיפות מלאה בתהליכי קבלת ההחלטות, ולוודא שכל שינוי בתקנות או במבנה הארגונים הבינלאומיים עובר בחינה מדוקדקת של השלכותיו האפשריות.

בעידן של אתגרים גלובליים, שיתוף פעולה בינלאומי הוא חיוני. עם זאת, חשוב להבטיח שהשיתוף הזה נעשה תוך שמירה על עקרונות דמוקרטיים, זכויות אדם, וריבונות לאומית. רק כך נוכל להתמודד עם האתגרים העומדים בפנינו מבלי לאבד את החירויות והערכים שעליהם מושתתות חברות חופשיות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *