צרפת – למרות הכל, ימינה פנה

ממשלת המיעוט החדשה של מקרון: הליכה על חבל דק בין ימין ריבוני ומרכז מתפורר

עמנואל מקרון. צילום: Agência Senado from Brasilia, Brazil, CC BY 2.0

נשיא צרפת, עמנואל מקרון, הוכיח את עצמו בימים האחרונים כאשף מקיאווליזם לעילא ולעילא. מאז ניצחונו בבחירות לנשיאות ב-2022, מנסה מקרון לשלוט בצרפת מבלי שיהיה לו רוב פרלמנטרי. הדבר מצריך לוליינות פוליטית, שלא תמיד מצליחה ואשר גרמה יותר לשיתוק פוליטי מאשר למשילות מינימלית.

לאחר התבוסה שנחלה מפלגת המרכז שלו בבחירות לפרלמנט האירופי בתחילת יוני והתחזקותה המשמעותית בבחירות אלו של מפלגת הימין הריבוני "הכינוס הלאומי" בהנהגת מארין לה פן וז'ורדן ברדלה, החליט מקרון לפזר את הפרלמנט הקודם, שבו לא היה לממשלתו רוב, ולהכריז על בחירות מוקדמות. סיבוב הבחירות הראשון הצביע גם הוא על התחזקות הימין הריבוני, וכתוצאה מכך החליט מקרון לעשות פניית פרסה שמאלה כדי לחסום את דרכו של "הכינוס הלאומי" לשלטון: הוא קרא למצביעים לגלות בסיבוב ההצבעה השני אחריות ומחויבות ל"חזית רפובליקנית", שכללה את כל המפלגות הצרפתיות למעט "הכינוס הלאומי", אותה מקרון הציג כסכנה לסדר הרפובליקני במדינה. אך, ההימור של הנשיא פעל לרעתו: הוא מצא את עצמו בתום ההצבעה מול איחוד מפלגות שמאל מחוזק, בהנהגת מפלגת השמאל הקיצוני "צרפת המתמרדת" של ז'ן-לוק מלונשון. האיחוד, בשמו "החזית העממית החדשה", הפכה לגוש הפוליטי הגדול ביותר בפרלמנט החדש.

באותה מידה שמקרון לא היה מוכן לתת לימין הריבוני להגיע לשלטון, הוא היה נחוש בדעתו שלא למנות ראש ממשלה שיהיה נתון להשפעת שנוא נפשו, מלונשון. מאחר שהחוקה הצרפתית אוסרת על קיום בחירות חדשות לפרלמנט בשנה הראשונה לאחר הבחירות, נוצר למקרון פלונטר פוליטי חדש: לא היה לו רוב בפרלמנט להקמת ממשלה חדשה ונוחה עבורו. המשחקים האולימפיים שנערכו בקיץ בפריז אמנם אפשרו אתנחתא קומית מכאב הראש הפוליטי הזה. אך בסופה של הפוגה זו, הוכיח מקרון שערמומיותו לא מוצתה: בתחילת ספטמבר הוא הודיע על מינויו של אחד מבכירי המפלגה השמרנית, "הרפובליקנים" – מישל בארנייה, כראש ממשלה. מקרון הטיל על בארנייה – שניהל את המו"מ הקשוח מטעם האיחוד האירופי עם ממשלת בריטניה על ה"ברקזיט" – להרכיב ממשלה, שתייצג קונצנזוס לאומי רחב ככל האפשר, מבלי לכלול בשורותיה את הקצוות מימין ומשמאל.

המהלכים הפוליטיים של מקרון: בין שמאל לימין

בהתחשב בעובדה, שלמפלגת השמרנים "הרפובליקנים" יש בפרלמנט החדש 47 צירים בלבד מבין 577, כלומר כ-8% מכלל הנבחרים, מדובר היה בהימור נועז ביותר. מקרון לא רק ביצע פניית פרסה מחודשת, הפעם לכיוון ימין, והפקיד את מלאכת הרכבת הממשלה על מפלגה שהפכה ממפלגת שלטון למפלגה קטנה למדי. הוא גם ידע, שבארנייה יוכל להקים רק ממשלת מיעוט חדשה בשיתוף עם מפלגות המרכז של מחנהו הפוליטי של מקרון, ושזו תוכל למשול רק בהסכמתה ובתמיכתה החוץ-קואליציוניות של מפלגת הימין הריבוני של לה פן וברדלה, "הכינוס הלאומי", שהיא הסיעה הגדולה ביותר בפרלמנט הצרפתי (126 צירים). ואכן, הממשלה החדשה שעל הקמתה הכריז בארנייה בסוף השבוע האחרון, נהנית מתמיכה של 213 מבין כלל חברי "האספה הלאומית", כלומר 76 צירים פחות ממספר הצירים הנדרש להבטחת רוב של קול אחד בפרלמנט. זו תהיה ממשלה שתהיה תלויה בחסדיה של מפלגת "הכינוס הלאומי", ובכך, למעשה, היא תהווה מענה אמיתי לרצונם של הבוחרים הצרפתיים. שכן, לו היו בצרפת בחירות יחסיות ולא בחירות מחוזיות עם שני סיבובי הצבעה, מפלגתה של לה פן הייתה זוכה בהן. אולם, התמיכה של "הכינוס הלאומי" בממשלת בארנייה אינה אוטומטית. עצם קיומה עלול לעורר מתחים בקרב הגוש הפוליטי של מקרון, מחנה מפלגות המרכז. ממילא, החלטתו מעוררת המחלוקת של מקרון לקיים בחירות מוקדמות, שגרמו להיחלשות המחנה, ערערה את מעמדו של הנשיא והקימה עליו מבקרים רבים, בהם גם כמה מנאמניו המקורבים ביותר.

עד כמה לוט עתידה של הממשלה החדשה בערפל מעידה תקרית שאירעה ימים ספורים לאחר הקמתה: שר הכלכלה, האוצר והתעשייה החדש, אנטואן ארמן, בן ה-33 וחבר מפלגתו של מקרון "רנסנס" ("התחיה"), הכריז שהוא לא יזמן את נציגי "הכינוס הלאומי" להתייעצויות שהוא מתכוון לערוך במסגרת גיבושו של תקציב המדינה הבא. זאת, מאחר שהמפלגה, לדבריו, אינה חלק מ"הקשת הרפובליקנית".

רה"מ הטרי, בארנייה, מיהר להתקשר למארין לה פן כדי להתנצל והבטיח לה שדברי שר האוצר אינם משקפים את מדיניות הממשלה ונציגי "הכינוס הלאומי" יוזמנו להתייעצויות על התקציב במשרד האוצר. שר האוצר הסורר אולץ לחזור בו מדבריו והבהיר שהוא ייפגש עם נציגי כל כוח פוליטי שמיוצג באספה הלאומית. בכך השיגה לה פן את הסרת החרם הפוליטי רב השנים מצדן של "המפלגות הרפובליקניות" על מפלגתה. לה פן עצמה הגיבה על האירוע באומרה: "רה"מ צריך להסביר לשריו מה היא הפילוסופיה של הממשלה החדשה, כי נראה שכמה מהם לא הבינו אותה במלואה".

הרכב הממשלה החדשה: ניתוח פוליטי

בממשלה החדשה, שפרשנים פוליטיים צרפתיים מכנים "הממשלה הימנית ביותר מזה למעלה מעשור" – בהתייחסם לממשלת הימין האחרונה של הנשיא לשעבר ניקולא סרקוזי, שכיהנה עד הבחירות לנשיאות ב-2012 – יש רוב לגוש של מפלגות המרכז התומכות במקרון. לרפובליקנים, מפלגתו של רה"מ בארנייה, יש ארבעה שרים – אם כי בארנייה שמר לעצמו סמכויות נרחבות בתחומי התמצאותו: ענייני אירופה והכלכלה. בממשלה חברים גם ארבעה שרים שאינם משתייכים כיום למפלגה כלשהי אך הם בעלי זיקה פוליטית ברורה מאוד לימין: שרת הביזור, קתרין ווטרן – בעבר חברת המפלגה השמרנית וסגנית נשיא "האספה הלאומית" מטעמה, שרת התרבות והמורשת רשידה דאטי – גם היא בעברה חברת המפלגה השמרנית ושרת משפטים תחת סרקוזי, וכן שר הספורט והנוער – ז'יל אברוס, לשעבר חבר במפלגה הרפובליקנית. לאלה נוסף שר המשפטים החדש, דידייה מיגו, שהיה חבר המפלגה הסוציאליסטית, אך עזב את שורותיה והפך לעצמאי. קרבתם של רוב השרים "חסרי השיוך המפלגתי" לימין השמרני יוצרת איזון ברור בשורות הממשלה.

ברונו רטאיו: שר פנים שנוי במחלוקת

הדמות המעניינת ביותר בין השרים החדשים הוא שר הפנים הימני מאוד, ברונו רטאיו, בעברו חבר מפלגת הימין הריבונית "התנועה למען צרפת" בראשה עמד הפוליטיקאי האולטרא-שמרני הוותיק, פיליפ דה וילייה. רטאיו כיהן כסגן יו"ר המפלגה ולאחר מכן גם כיו"ר שלה, עד שסכסוך בינו לבין דה וילייה הביא אותו לעזוב את שורותיה ולהצטרף ל"רפובליקנים" השמרנים. רטאיו התנגד לנישואים חד-מיניים, דרש להטיל עונשי מאסר על קטינים שמעורבים בפשיעה וקרא לצמצם מאוד את אפשרויות איחוד המשפחות של מהגרים ופליטים ולגרש מצרפת מהגרים לא חוקיים. מיד עם כניסתו לתפקיד שר הפנים הבטיח רטאיו להגיש תוך שבועות ספורים תוכניות מבצעיות מפורטות להשבת החוק והסדר בצרפת ולגירושם של מהגרים לא חוקיים ש"פרצו" לצרפת. רטאיו הבהיר שעומדות בפניו שלוש עדיפויות: "הראשונה – להשיב את הסדר על כנו, השנייה – להשיב את הסדר על כנו והשלישית – להשיב את הסדר על כנו. העם הצרפתי רוצה יותר סדר, סדר ברחובות, סדר בגבולות".

השלכות אפשריות על מדיניות ההגירה באירופה

מינויו של רטאיו כשר פנים הוא הערובה הברורה ביותר שבארנייה העניק כדי להשיג את תמיכתה של מפלגת "הכינוס הלאומי" בממשלתו. רטאיו, בן ב-63, מהווה סדין אדום בפני השמאל הצרפתי ועלול לעורר הסתייגויות גם במחנהו של מקרון. "החזית העממית החדשה" כבר הדביקה לשר הפנים החדש תווית של "גזען" בשל התבטאות שלו ביחס למהומות אלימות של בני קהילות מהגרים שפרצו אשתקד, בעקבות הריגתו של צעיר ערבי בידי שוטרים בפרבר הפריזאי נאנטר. רטאיו הצהיר אז: "אנחנו יודעים מה הן הסיבות להתפרעויות. באופן מצער יש בקרב בני הדור השני והשלישי (למהגרים) נטיה לחזור לשורשיהם, למקורותיהם האתניים". למרות הביקורת עליו, רטאיו הבהיר כי כשר פנים הוא מתכוון לחזק את "הארסנל החוקתי", שיאפשר לשים קץ לכניסה הלא חוקית של מהגרים לצרפת ולהגביר את גירושם של מהגרים לא-חוקיים, שכבר נמצאים בצרפת, שכן, לדבריו, "איש לא צריך להישאר לצרפת אם פרץ לשטחה". רטאיו מבקש לעודד את מדינות צפון אפריקה לפעול לעצירת הגירה לא חוקית לאירופה, להטיל עונשים כבדים יותר על פושעים, לסגור מסגדים אסלאמיסטיים ולגרש "מטיפי שנאה" מוסלמים. "ידי לא תרעד", הבטיח בהתייחסו למימוש תוכניותיו אלו והתחייב להשתמש בכל הסמכויות עומדות לרשותו כשר פנים לביצוען. רטאיו גם מעוניין לייצר קואליציה רחבה של מדינות באיחוד האירופי שתחייב את הנציבות האירופית – הממשלה של האיחוד, לשנות את מדיניות ההגירה שלה ולהגבילה באופן משמעותי. אם תינתן לשר הפנים הצרפתי לממש את רעיונותיו, הוא צפוי להעניק דחיפה חשובה למאמצי ממשלות אחרות באיחוד האירופי לעצור את גלי ההגירה המסיבית לאירופה. בשבועות האחרונים ממשלות הימין בשוודיה, הולנד ואיטליה הודיעו על מדיניות חדשה לחסימת ההגירה ולגירוש מהגרים לא חוקיים ומבקשי מקלט או עידודם לעזוב מרצון. גם ממשלת המרכז-שמאל בגרמניה החלה בגירוש עשרות מבקשי מקלט שהיו מעורבים בפשע ובאלימות בחזרה לאפגניסטן. אירופה רחוקה מאוד משינוי המציאות הקשה שיצרה בה ההגירה ההמונית מהמזרח התיכון ומאפריקה בעשור האחרון, אך נראה שמשהו מתחיל להשתנות.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *